אהבה עם הצרות- עונה 3 פרק 4

אני לא יודעת אם אמשיך לפרסם סיפורים באתר.. אין לי כמעט קוראים ותגובות

פרק 4:
"קורל!!!!!!" שיר קראה בצעקה כאשר נכנסה אל ביתיי
"מה קרה משוגעת?!!!" צעקתי לה בחזרה
"כלום חח… סתםםם סיימתי שמיני אני מתרגשת חח עוד מעט גם אני אהיה אמא בעזרת השם!" רצתי וחיבקתי אותה וצחקנו שתינו…
"אממ שיר, אנחנו צריכות לדבר… בקשר ל…" לא סיימתי את המשפט ופתאום הייתה דפיקה בדלת..
הלכתי לפתוח ובדלת עמד רום… בלי ששיר תשים לב רצתי לבחוץ ישר..
"רום.. זה לא זמן טוב.. שיר פה! אני מנסה לספר לה שחזרת, בצורה הכי עדינה שיש, אבל אם תהיה פה, זאת תהיה בעיה…"
"אני חייב לראות אותה!!! קורל אני מתגעגע אליה!"
"אין בעיה, תחכה קצת… ממש טיפה, אולי תלך לעשות סיבוב, תיקח את אריאל או תבקש מדניאל לעשות סיבוב, או סתם תלך לאכול ואני אתקשר אליך שתוכל לחזור.."
"אני לא… אני לא מסוגל" אמר והתיישב על המדרגות כאשר אני יושבת לצידו מלטפת את גבו ומנחמת אותו..
"קורל מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?!" שיר פתאום יצאה אלינו בצעקה, ושנינו לא ידענו איפה לקבור את עצמנו.. רום לא סובב את ראשו לכיוונה, וחיכה שאני אגיד לו מה לעשות..
"זה… זה סיפור ארוך, שניה אני אכנס.."
"בסדר.. אבל מי זה?"
"ממ… זה חלק מהסיפור, ואם תיכנסי תדעי הכל! אבל לא טוב לך לעמוד כל כך הרבה, אז כנסי כבר! ואתה לך.. עד שאני אגיד לך לחזור.." לחשתי באוזנו ונכנסנו אני ושיר..
התיישבנו במרפסת יחד עם איתמר ואריאל, עד שדניאל יקום..
"אני מקשיבה.." אמרה פתאום לאחר מספר רגעי שקט..
"דבר ראשון את יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?"
"קורל אני יודעת.. אבל את מלחיצה אותי! מה קרה?!"
"אהה… רום..
הוא.. את זוכרת שהוא בגד בך? אז.. זה לא היה נכון… ז"א זה כן היה נכון אבל לא ממש נכון!"
"מה.. מה זאת אומרת?! למה את מדברת איתי עליו?! אני שונאת אותו!!!!"
"יום לפני שהשתחררתי מבית החולים, הייתה לי שיחה מטלפון שאני לא מכירה.. וכאשר עניתי זה היה רום בטלפון שטען שהוא חייב לדבר איתי, וקבענו שהוא יגיע אלי אל הבית חולים…"
"למה.. למה לא סיפרת לי?" עיניה התחילו להבריק..
"חכי שניה..
בקיצור הוא… באותו הזמן שחשבת שהוא בגד בך, הוא לא הרגיש טוב, ואחרי בדיקות מקיפות, גילו שהוא חולה בסרטן בדרגה גבוהה מאוד, והוא לא רצה שתסבלי כי סיכויו לשרוד היו מועטים.. אז הוא העדיף לגרום לך לחשוב שהוא בגד בך.. בשביל שתעזבי אותו ולא תסבלי, אבל הוא עכשיו יצא מזה.. אחרי טיפולים ארוכים.." היא התחילה לבכות והמשכתי "והדבר הראשון שהוא אמר לי היה אם יש לך מישהו ושהוא עדיין אוהב אותך, כל כך!"
"ו… ומי זה היה בחוץ?" שאלה מתוך הבכי..
"זה.. זה היה רום.. הוא רצה לקום ולחבק אותך ולדבר איתך, אבל רציתי לספר לך אני.. העדפתי שלא תיכנסי לשוק או שיקרה לך משהו.. והוא הלך לעשות סיבוב עד שאגיד לו לחזור… בשביל שתוכלו לדבר.."
"אני.. אני עדיין אוהבת אותו! למה הוא היה כזה מטומטם??!! למה הוא לא יכל לחכות קצת? לספר לי במקום לשבור לי את הלב ולגרום לי לחשוב שהוא בוגד בי? לחשוב שאני לא מספיק טובה?!!" התחילה לבכות שוב ואני חיבקתי אותה…
"סיפרת לה?" דניאל פתאום הציץ מהמרפסת..
"כן, משהו שאתה לא עזרת בו!"
"יש מישהו בדלת.. אני יכול לפתוח?"
"כ.. כן תפתח" אמרתי מנגבת את הדמעות שירדו לי מבין עיניי מהרגע בו ראיתי את שיר בוכה
"אני אוהבת אותך, אל תבכי.. הוא יבוא עוד מעט ותדברו על הכל!" ניגבתי את הדמעות שלה, הקמתי אותה ולקחתי אותה לשטוף פנים..
"אני וניר רבנו גם… הוא יצא אתמול עם חברים שלו לבר וחזר שיכור… והוא.. אני חושבת שהוא בגד בי… טוב, אני לא חושבת אני בטוחה.. היה לו סימן של אודם על החולצה ובושם של אישה דבוק אליו… ועכשיו גם רום.. זה היה יכול להיות יותר גרוע?!!!"
"אוישש מאמי אני כל כך מצטערת בשבילך!! אל תדאגי אבל אהובה שלי הכל יסתדר לטובה… את לא צריכה לדאוג!" חייכתי אליה והיא חיבקה אותי ושטפה את פניה, והלכנו אל חדרו של איתמר..
"תראי איזה רגוע הוא, שקט וקטן… עוד מעט גם לך תהיה ילדה קטנטנה ששוכבת בעריסה! ואת תשכחי מהכל, את תביטי בה מחייכת פעם ראשנה ותצליחי לצחוק ושתראי את עיניה תטבעי בהן..
בלי שני הילדים היפים שלי אני לא יודעת מה הייתי עושה.." חייכתי וליטפתי את פניו של איתמר..
"קורל! שיר! בואו" דניאל צעק לנו מהסלון..
"את רוצה להישאר פה רגע?" שאלתי והיא הרימה את איתמר מהעריסה והניעה את ראשה לשלילה..
"אני רוצה לראות אותו, ולהרוג אותו על מה שהוא עשה לייי!!!"
"את בטוחה?"
"יש לי את איתמר בין ידיי אז הכל בסדר" חייכה חיוך קטנטן ויצאנו
"מה מאמי?" שאלתי את דניאל שכבר היינו במסדרון..
"בואוו!" הוא אמר והתקרבתי אליו עוד יותר וחיבקתי אותו..
ואז הם נפגשו, היא יצא מהמסדרון ועיניהם נפגשו שוב.. ממש כמו אהבה ראשונה.. עיניהם נתקעו אחד בשני..
"טוב דניאל, בוא.. בוא איתי" משכתי אותו מחולצתו ונישקתי אותו, כאשר גררתי אותו לבחוץ..
"אווךךך אני אוהב אותך אהבלה שלי!"
"גם אני אותך זבל!"
____________________________________________________________

נקודת מבט של שיר:

"שיר.." הוא החל להתקדם בצעדים קטנים עד שהיה קרוב אליי
"אל" אמרתי ולקחתי צעד אחורה "למה? למה עשית את זה??! למה שברת לי את הלב, למה לא סיפרת לי?! אני הייתי שומרת עלייך ומחזקת אותך" התחלתי לבכות והתיישבתי על הריצפה..
"שיר" אמר והתיישב לידי מחזיק בברכיי.. "אני פחדתי, הייתי ילד, שרופא הודיע לו שיש לו סיכויים מועטים לשרוד, אני לא רציתי שתסבלי כאשר אני אמות.. העדפתי למות בידיעה שאת שונאת אותי מאשר אוהבת אותי, ואני כל כך מצטערת על זה!! אני כל כך אוהב אותך, הרבה יותר מאז"
"אני גם אוהבת אותך, אבל אני נשואה… לפחות לפי מה שאני יודעת עכשיו.. אבל אני חייבת רגע לקום.. שנייה.." קמתי והושטתי לו את ידי "בוא איתי" הקמתי אותו והלכנו לחדרו של איתמר.. הנחתי אותו במיטתו והתקרבתי אל רום..
"אתה האהבה הראשונה שלי.. ו.. אני אוהבת אותך ואני תמיד אוהב אותך, ללא כל קשר למה שהיה בעבר, מה שקורה עכשיו ומה שיהיה בעתיד.."
"גם את.." הוא אמר והתקרב אלי יותר… והתנשקנו.. כל כך התגעגעתי לנשיקה הזאת.. לאהבה שהוא מעניק לי..
"וואו!" אמרנו שנינו לאחר מספר דקות שהתנתקנו.. ואז הרגשתי כאב חד בבטני והתקפלתי..
"אני צריכה ללכת… אני מצטערת להתראות" והתחלתי להתקדם במהירות לכיוון קורל.. "קורל אני חייבת אותך" החזקתי את בטני והיא רצה אליי
"מה קרה?!"
"אני.. אני לא יודעת, כואבת לי הבטן ו.. ורום ואני מתגעגעת אליו ואוהבת אותו וגם את ניר, ואני לא יודעת מה לעשות.. והבטן שוב פעם" בכיתי לה והיה לי עוד כאב קטן, כמו דקירה בבטן.. "מה אני עושה" בכיתי והתיישבתי על הספה..
"בואי, הולכים" אמרה ויצאה שניה לדניאל לקחה טלפון מפתחות והוציאה אותי לבחוץ..
"ל.. לאן הולכים?"
"לרופא שלך, לאן הולכים?!"
"אני.. אני לא רוצה!"
"את לא מבינה איך את מזכירה לי אותי!!"
"אוו.. אותך למה?" גמגמתי מכאבים
"ככה גם אני הייתי בלידה של אריאל, לא רציתי לנסוע איתך החולים בגלל בלא רציתי להרוס את הלילה, ולהיכנס עם דניאל ורום ואיתך לסרט אחרי הרבה זמן ולהנות… וככה גם את! מנסה להתחמק כמה שיותר מהרגע הזה כי את בפחד.."
"אני לא בפחד, פשוט.. ניר ואני,
אנחנו בריב עכשיו.. זה הגיע ברגע הכי לא טוב הבית חולים הזה, אני רוצה לסדר את העניינים איתו קודם ואז.." אמרתי וירדו להן הדמעות
"אל תדאגי נסיכה, גם את המחשול הזה את תעברי" חייכה אלי והחזיקה את ידי "ובואי, עכשיו נכנסים.."
"אני לא יכולה.. אני לא יכולה לזוז, קורל כואב לי!" אמרתי והדמעות ממשיכות לרדת..
"חכי לי פה" אמרה ורצה לבפנים, ואחרי 3 דקות חזרה עם רופא וכיסא גלגלים שיעזור להרים אותי לכיוון בית החולים
"מה שמך?" שאל אותי הרופא
"שיר.. שיר יחזקאל" אמרתי בשקט
"אוקיי שיר אני מציע שתתקשרי לבעלך, ותודיעי לו להגיע לכאן בבקשה.."
"א..אני נכנסת ללדת עכשיו?"
"אנחנו צריכים להכניס אותך לבדיקות, לבינתיים תגידי לו להגיע לכאן בבקשה לכל מקרה" אמר והסתכלתי על קורל, שהבינה שאני לא רוצה לדבר איתו שתתקשר היא אל ניר
__________________________________________________________________________________

נקודת מבט של קורל:
"הלו?" אמרתי בשקט
"קורל? קרה משהו?" ניר ענה ישר לחוץ
"לא.. בינתיים לא קרה כלום" אמרתי והחיוך עלה על פניי
"אז.. מה קרה?! מה הולך לקרות???? קרה משהו לשיר?" המשיך בלחצים
"תגיע לבלינסון.. שיר נכנסה לבדיקות, היא כנראה תכנס גם לחדר הלידה" אמרתי וניתקתי לפני שהספיק להגיד עוד משהו
"קורל.. תיכנסי איתי לבדיקה? בבקשה" שיר אמרה בשקט ובפחד "אני צריכה מישהו שיחזיק את ידי"
"נסיכה שלי את יודעת שאני אהיה איתך תמיד לאורך כל הדרך!" חייכתי אליה והיא אליי וחיבקתי אותה
"קורל.. יש לך טלפון… תעני זה בטח דניאל" הרחיקה אותי ממנה והביאה לי את הטלפון
"הלו.." אמרתי בקול שקט
"מאמי, מה קרה?! למה את בוכה?"
"אני לא בוכה, אני סתם מנסה לעכל"
"את מה?"
"ממ שיר, היא בבית חולים איתי עכשיו היא כנראה נכנסת לחדר לידה.. והיא וניר בריב והתקשרתי אליו שהוא יבוא, ואני רוצה אותך לידיי!!!" אמרתי לו בקול שיקלוט כמה אני צריכה אותו שיחבק אותי, חברה הכי טובה שלי נכנסת לחדר ניתוח ואני צריכה את בעלי לידיי
"אני.. מה עם איתמר ואריאל?"
"רום בבית?" אמרתי בשקט
"כן.. אבל הוא בטח גם ירצה לבוא איתי"
"אז… אז תתקשר לאמא ואבא שלי, הם ישמחו לבוא לשמור עליהם.. אבל תעשה את זה מהר!"
"אוקיי אוקיי! אני אגיע כמה שיותר מהר" צחק וניתקנו
"דניאל ורום באים כנראה.. דניאל מתקשר להורים שלי שיבואו לשמור על הילדים ואז.."
"לאלאלא!! קורל נראה לך הגיוני שרום יהיה פה?! זה רום!!" צעקה וחזרה לבכות שוב..
"טוב, שיר את אמורה להיכנס בזה הרגע אל חדר הניתוח.. בעלך הגיע?" הרופא חזר אלינו
"הוא.. הוא.. הוא לא יגיע כנראה, התקשרתי אליו לפני הרבה זמן והוא עדיין לא בא, אז.. כנראה שקורל תיכנס איתי"
"אני מצטער.. את רוצה לחכות עוד כמה דקות עד שהוא יגיע.. הוא בטח מתעכב"
"זה בסדר?" שאלה והוא הנהן ונכנס לחדר הניתוח
"ומה אם הוא לא יבוא?" שאלה והורידה את ראשה
"שיר" אמרתי והרמתי את ראשה "אני לא רוצה שתחשבי כאלו מחשבות… הוא אמר לי שהוא יגיע כמה שיותר מהר.. אז הוא יגיע, את לא צריכה לדאוג.. הוא יגיע כמה שיותר מהר"
"מה אני אעשה?!!! הוא עדיין לא הגיע, אני לא רוצה להיכנס לבד, אני מפחדת!!!" היא בכתה ורק חיבקתי אותה, "איהההההה!!!!!!!!!" צרחה והחזיקה בבטנה, הכאבים שלה התגברו והיא המשיכה לבכות
"אני מצטער שיר, אבל אי אפשר לחכות הלידה מתחילה וככל שנחכה יותר זה יכול לגרום לנזקים, וכולנו לא רוצים בכך נכון?" שאל אתה והתחיל לגרור אותה..
"קורל תקראי לו בבקשה ותיכנסי להיות איתי, אני מתחננת!!" ונעלמה
'ניר חתיכת אדיוט איפה אתה??!' חשבתי בזמן שחייגתי אליו
"המנוי אינו זמין כעת, אנא נסו שנית מאוחר יותר…" המשיבון הסלולרי שלו ענה מיד
"קדימה, קדימה, למה הוא לא עונה??!"
"המנוי אינו זמין כעת, אנא.." עוד הפעם ועוד הפעם הוא לא ענה לא היה לנו מה לעשות, הייתי חייבת להיכנס והיא הייתה צריכה להתחיל את הלידה לבד.
"המנוי אינו זמין כעת.." חייגתי בפעם השלושים בדרכי להחליף לבגדים סטריליים
"הלו?" שמעתי בפעם הראשונה לאחר שלושים ומשהו פעמים שאני מתקשרת ולא עונים
"ניר??! אתה אידיוט? אשתך יולדת ואתה מסתובב??!! אמרתי לך לבוא כבר לפני שעתיים, איפה אתה???!" צרחתי עליו את כל העצבים שלי
"אני… אני מפחד, אני לא יכול להגיע!"
"יש לך בדיוק רבע שעה להגיע לפה, כי אחרת אני אמצא אותך ואהרוג אותך!!!! זאת הבת שלך אידיוט ואם לא תהיה עכשיו שיר לא תסלח לך בחיים לא על מה שהיה אתמול ולא בכלל!!!!"
"אני לא יכול.. מצטער" אמר כאשר שמעו את הדמעות שבגרונו וניתק
התחלתי לבכות התקשרתי אל דניאל בוכה בהיסטריה
"הלו??" ענה לאחר צלצול אחד
"דניאל" עניתי לו בוכה
"מה קרה???! קורל מה קרה??!" אמר ולא ידעתי מה לענות
"דיברתי עם ניר עכשיו, הוא.. הוא.. הוא לא מגיע ללידה, האידיוט הזה מפחד ולא רוצה להגיע ועוד ניתק לי בפנים.. ושיר עכשיו בחדר לידה והיא לבד… ו.. ואני לא יודעת מה אני עושה!!! איך אני אגיד לה שהוא לא רוצה להגיע ויודע שהוא יפסיד אותה ואת הילדה שלהםם" אמרתי מבין הדמעות
"איפה את??? אנחנו בכניסה לבלינסון" אמר במהירות
"אני במחלקת חדרי הלידה.. תבוא במהירות.. בבקשה" אמרתי בוכה, ויצאתי למסדרון.. ולאחר שלוש דקות רום הגיע בריצה ונכנס לתוך חדר הלידה ודניאל אחריו מחבק אותי ואני בוכה לבין זרועותיו… אחרי שעתיים שרק בכיתי נרגעתי בתוך חיבוקו.
"דניאל.. אם היא תבין שניר לא בא.. היא לא תמשיך את הלידה, היא.. היא לא תסכים להמשיך אותה.. וזה יסכן אותה!!!"
"היא חזקה, היא תעשה את זה.. אל תדאגי, ורום נכנס אליה , הוא ייתן לה את הכוח להמשיך!"
"אבל הבעל שלה, אבא של הילדה שלה לא איתה!!! אתה יודע מה היה קורה אם אתה לא היית איתי בלידה??!!! אני הייתי מתאבדת!"
"את לא היית מתאבדת ולא כלום, כי אני איתך תמיד!
עכשיו את יכולה לספר לי מה קרה?" אמר וניגב את הדמעות האחרונות שנשארו לי על הפנים ונתן לי נשיקה אוהבת שהצליחה להרים לי לשניונת את החיוך על הפנים
"ניר בגד בשיר אתמול… הוא יצא אתמור לבר עם חברים שלו וחזר שיכור, מסריח מאלכוהול סיגריות ובושם של נשים, ועל הצווארון שלו היה סימן של אודם.. ובגלל זה היא באה אלינו על הבוקר, היא רצתה לברוח ממנו.. ואחרי זה שהגענו לבית החולים התקשרתי אל ניר אני בשביל להגיד לו לבוא והוא אמר שהוא כמה דקות ומגיע, אבל הוא לא הגיע, והיא לא ידעה מה לעשות, עברו שעתיים והיא כבר הוכנסה לחדר הלידה והתקשרתי אליו שוב ואחרי 31 פעמים שחייגתי אליו הוא ענה לי ואמר שהוא מפחד והוא לא יגיע והסברתי לו מה יקרה.. שאם הוא לא יגיע כל הסיכויים שהיו לו ששיר תסלח לו והיו לו הרבה, יעלמו כי הוא מפסיד את הלידה של אשתו, ושל בתו!!! בתו הראשונה.. והוא פשוט אמר שהוא לא יגיע וניתק!!!! הוא ניתק לי בפרצוף בידיעה שהוא לא יגיע ללידה של שיר!" אמרתי מתחילה לבכות שוב פעם יושבת על הכיסא ונקברת בחיבוקו של דניאל
"דיי מאמי הכל יהיה בסדר.. היא אישה חזקה והיא עם רום עכשיו, והוא ידאג לה וייתן לה כוח להמשיך את מה שהתחילה, ואני בטוח שעוד מעטע יקראו לנו ויגידו שהלידה הסתיימה ויצאה לה תינוקת מהממת! ואם היא לא תרצה לחזור הביתה, שכמו שאני מכיר אותה יקרה אני אארגן לבתה מיטה בחדר של איתמר, ובגדים והכל יסתדר.. ויש לנו חדרים ריקים בבית אז שיר תוכל לישון באחד מהם ואם רום ירצה הוא מוזמן גם.."
"באמת מאמי??! אתה תעשה את זה בשבילה??!" אמרתי הרמתי את ראשי וחייכתי חיוך קטנטן מבעד לדמעות
"ברור נסיכה! הכל בשביל להוציא ממך חיוך, ואיך לא??! אני מכיר אותה כמעט 12 שנים, למדתי לאהוב אותה!!!" אמר וצחק ואני רק קפצתי עליו וחיבקתי ונישקתי אותו והוא רק לחש לי באוזן "קורל אני יודע שאת חופצת וחושקת בי, אבל באמת תכבדי את זה שאנחנו בבית חולים!!" אמר וצחקתי ועל הדרך החטפתי לו כאפה
"זה מה שמגיע לי?!! אין בעיה קורל! עכשיו תתחנני ממני לנשיקה" אמר שילב את ידיו ועשה פרצוף כועס
"יופי מאמי, בכלל לא כיתה יא' כמו שהיינו משחקים שהיינו קטנים..
ותמיד מי ניצח?! אני!!!!
אז חבל שתושפל שוב!" אמרתי וצחקתי
"סתמי סתמי! אני יודע לדחות סיפוקים…" אמר והוציא לי לשון… שלום כיתה א'
"מה השעה מאמי?"
"12 וחצי בלילה… כמה זמן אנחנו פה כבר?" אמר ופיהק חיבוק גדול
"וואי כבר יותר מארבע שעות… ולא אמרתי להורים שלה!!! פאק" אמרתי וקמתי מדניאל, מחייגת להוריה של שיר
"היי ברכה, זאת קורל.."
"קורל את שמת לב מה השעה?! למה את מתקשרת בכזאת שעה מאוחרת?!"
"כן אני ממש מצטערת על השעה, אני יודעת שהשעה נורא מאוחרת..אבל…"
"אבל מה??! קרה משהו לשיר???" אמרה בלחץ
"היא בחדר לידה כבר כמה שעות.. אני פשוט הייתי בלחץ בגלל זה עדיין לא התקשרתי, אבל תבואו לפה כמה שיותר מהר.. שתהיו פה שהתינוקת תיוולד" אמרתי והיא כבר העירה את אבא של שיר
"אנחנו בדרך.. " אמרה וניתקה ישר
"אני פשוט מטומטמת!!! איך לא אמרתי להורים שלה לפני??!"
"כי עד לפני חמש דקות לא הפסקת לבכות!!! אולי תפסיקי לייסר את עצמך?! קורל לפני שבוע וחצי את גם עברת לידה ולא בריא לך להיות בכל כך הרבה לחצים.." אמר קם ואחז בידי "עכשיו נא להתחיל להתקדם לכיוון הכיסא ולשבת.. כי את צריכה לנוח ולא להתאמץ יותר מידיי ושנינו עייפים אז בואי נלך לישון עד שהם יצאו" הושיב אותי בכיסא וישב לידיי
"אתה מוזמן ללכת לישון, אני נשארת פה עד שהכל ייגמר!! אני צריכה להיות ערה לרגע שהיא תלד ותצטרך את החיבוק הזה…" אמרתי בעקשנות למרות שהפיהוק הסגיר אותי
"קורל!"
"דניאל!"
"וויתרתי! אבל איך שהיא יוצאת אנחנו מחבקים אותה והולכים הביתה לישון, אם תרצי אני אשאר איתה, אבל את הולכת לנוח ולהיות עם הילדים שלך… אל תשכחי שיש לך תינוק חדש שזקוק לך בבית ועוד ילדה שגם היא זקוקה לאהבה שלך!" אמר כועס ושם את ראשו על רגליי..
"אני יודעת.. דניאל אני יודעת שיש לי ילדים בבית, וקשה לי לעזוב את שניהם ככה, את איתמר ואריאל שעכשיו בלי הגנה.. אבל חברה שלי, אחותי במצוקה, היא בחדר לידה והבעל שלה לא מעוניין לבוא ללידה… אז אני צריכה להיות פה איתה ובשבילה!!!!!" צעקתי עליו והתחלתי להתהלך בחלל המסדרון… "אתה רעב? אני הולכת להביא משהו מהמכונות…"
"לא.. תודה!" לא הסתכל עלי והלכתי
יצאתי למחוץ לבית החולים וישבתי על הספסל הייתי חייבת להתאוורר ולסדר את הראש.. לא מגיע לדני שאני אכעס עליו ככה, שאצעק עליו, הוא מנסה רק לגרום לי לטוב, הוא רק דואג לי ואני רק מכבידה עליו!
"דניאל?" לחשתי בשקט לטלפון כאשר ענה
"אהה"
"יש התקדמות? היא יצאה מחדר הלידה? ההורים שלה הגיעו??" אמרתי במהירות, במקום להגיד לו שאני מצטערת ואוהבת אותו התחמקתי מזה
"אני לא אענה לך על זה!" אמר בהתחלטיות "קודם תגידי שאני צדקתי, שאת צריכה להיות עם הילדים שלך ולנוח ולא להיות מלאת דאגות ולהתרוצץ כל היוםושאת צריכה לנוח ושאת לא צריכה לצעוק על דברים שהם נכונים"
"נסיך שלי אתה צודק צודק צודק צודק!!! ואני אוהבת אותך הכי הכי שיש, ואני מצטערת" אמרתי והיה טיפה של שקט "עכשיו אתה יכול להגיד לי מה איתה?"
"כדאי שתבואי" אמר וניתק
כדאי שתבואי??! מה קרה???!!!!! רצתי לתוך בית החולים בין המסדרונות האפלליים עד שראיתי את דניאל והוריו של שיר
"מה קרה???!!!" אמרתי מתנשמת
"תגידי מזל טוב לסבא וסבתא הטריים שמאחורייך" אמרה ברכה וקפצתי עליהם משמחה
"מזל טוב! מזל טוב!! מתי זה קרה?!"
"לפני חמש דקות, אבל לא נותנים לנו להיכנס עדיין.. מנקים אותה ומעבירים אותה להתאוששות ואז נוכל להגיד לה מזל טוב וללכת.. כי אין ביקורים בשעות כאלו"
"אני חייבת להיכנס אליה עכשיו!" אמרתי והסתכלתי על דניאל "דניאל אני חייבת לחבק אותה ולהיות איתה!!" אמרתי כשדמעת אושר ודמעת עצבות יורדות במורד לחיי
"קטנה שלי עוד טיפה… עוד קצת ונוכל להיכנס אליה" חיבק אותי ונשק נשיקה חמימה לראשי
"אני חייבת.. דניאל אני ואתה היחידים שיודעים מה קרה.. היא צריכה אותי, היא איבדה משהו חשוב בחייה למרות שנכנסה אליה עוד מישהי" אמרתי לו בשקט שרק אני והוא נוכל לשמוע הוא רק חיבק אותי חזק ונתן לי נשיקה אוהבת מעורבבת עם כל כך הרבה רגשות שגרמה לי לחייך… "למה לוקח להם כל כך הרבה זמן?!" אמרתי ובדיוק נפתחה הדלת
"אתם יכולים להיכנס, אבל בעוד חמש דקות אני אבוא להוציא אותכם, היא צריכה לנוח ושעות הביקור נגמרו" יצא הרופא ופתח לנו את הדלת
"תודה תודה!" אמרתי ורצתי לבפנים לפני שכולם בכלל הבינו את מה שהוא אמר וכבר ראיתי אותה, בוכה, מעצב.. ומשמחה רק חיבקתי אותה והיא אותי ובוכה על כתפי
"אני לא מאמינה שהוא לא הגיע.. זה לא היה חשוב לו! אנחנו כבר לא חשובות לו!!!" אמרה בוכה ורום גם התקרב וחיבק אותה והביא לה את התינוקת שלה שתרגיע אותה "איך אני יכולה לשמוח על זה שנולדה לי תינוקת שכל כך הרבה זמן חיכיתי לה אם אין לי עם מי לחלוק את השמחה הזאת??!" אמרה וכולם נכנסו פתאום בשמחה וצהלה וחיבקו אותה ונישקו אותה ובחנו את התינוקת היפה הזאת, ושיר רק בכתה, כולם הוריה חשבו שמשמחה אבל אנחנו ידענו שלא מזה..
"קורל.. איפה ניר? למה הוא לא פה, ליד הבת שלי?" ברכה שאלה אותי לא מבינה
"הוא.. הוא כמה דקות לפני שהגעתם הוא יצא להתאושש בחוץ… הוא עדיין לא חזר והטלפון שלו סגור אצלי, אין לך למה להתקשר אליו"
"טוב.." אמרה והסתובבה מחוייכת והתיישבה ליד שיר מחבקת אותה כאשר שיר מסתכלת על הילדה שלה ומלטפת אותה
"אני מצטער שאני מפנה אותכם כל כך מהר, אבל אתם צריכים ללכת, שעות הביקור הסתיימו כבר ממזמן וכבר עברו ה5 דקות האלו ושיר צריכה ללכת לישון כבר וצריך להעביר את התינוקת לחדר הילודים"
"בסדר גמור.." אמרו כולם ויצאו, כולל רום ודניאל
"את תהיי בסדר?" אמרתי וחיבקתי אותה..
"אני אשתדל, אבל אני צריכה להיות טיפה לבד, לנסות להקל את מה שקרה פה!! שבעלי אשכרה לא הגיע ללידה שלי, לא תמך בי, ובמקומו היה איתי האהבה הראשונה שלי, האהבה של חיי, החזיק את ידי וסבל את הכל במקומו.." אמרה והתחילה לבכות שוב
"אני לא יכולה לעזוב אותך ככה, לבד" אמרתי וגם לי ירדו דמעות
"את צריכה, יש לך ילדים בבית, אני צריכה לעשות חושבים עם עצמי, אני מבטיחה לך שתבואי פעם הבאה את תראי אותי כבר במצב יותר טוב, במקום עצובה רק שמחה על לידת בתי" אמרה וחיבקתי אותה, האחות האהובה שליייי
"אני.." אמרתי והיא סתמה את פי
"מאמי תלכי.. אני אתקשר אלייך עוד מעט ונדבר, אני גם אצטרך שתביאי לי כמה דברים מה.." אמרה ובלעה את רוקה "מהבית" הורידה את מבטה. חיבקתי אותה חיבוק ארוך ונישקתי את ראשה נותנת לה לבכות את טיפה ולפרוק הכל, " אני אוהבתת אותך הכי שבעולם, ואני אהיה לצידך לאורך כל הדרך, אעזור לך עם הבת שלך ועל כל דבר את יודעת שאני ליידך.. בכל דבר שתצטרכי!"
"אני יודעתת אהובה שלי! גם אני אוהבת אותך! עכשיו לכי לנוח, את צריכה את הכוחות האלו, אל תשכחי שלפני שבועיים את גם ילדת ואת צריכה את הכוחות האלו.. נדבר על הבוקר מבטיחה לך!"
"שיר את מתקשרת אליי כל שעה, לא מעניין אותי מה השעה ואם צריך לישון או לא… אני רוצה לדעת שאת בסדר. וממחר אני נשארת לישון פה איתך!" חיבקתי אותה ונישקתי אותה שוב "לילה טוב" חייכתי אליה והיא אלי ונפרדנו

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~