אהבה עם הצרות עונה 3 פרק 5

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 5:
"אתה יכול להוריד אותי בבית של שיר וניר?" ביקשתי מדניאל, והוא ורום הסתכלו עלי במבט מוזר "בבקשה" אמרתי בשקט ודניאל חייך והנהן
"מה את צריכה להביא משמה?"
"אני.. שיר ביקשה ממני כל מיני דברים שאני אביא לה.. ואני רוצה לראות אם היא כבר קנתה כל מיני דברים לילדה, אז אני אקח אותם איתי מעכשיו ואיך שהיא תשתחרר אני אעביר אותה אלינו"
"את לא חושבת שזאת ההחלטה שלה מה היא רוצה לעשות?" רום התערב בשיחה
"רום אני מכירה אותה, כבר כל כך הרבה זמן, ואני יודעת מה קורה לה.. ומתי היא מחליטה משהו עוד לפני שהיא מודעת אליו… אני יועדת שהיא לא רוצה לראות אותו יותר.. זה כבר מובן לכולנו.. אז אני לא מחליטה זאת בשבילה"
"קורל.." גם דניאל התחיל
"תפסיקו שניכם!!!! ותעצור בבקשה דניאל כי כבר הגענו, היא כולה גרה במרחק של כמה בניינים מהבית שלנו!" אמרתי בעצבים וכאשר עצר ירדתי מהאוטו בטריקת דלת והלכתי בהחלטיות ועצבנות לכיוון הבית שלהם
דפקתי בחוזקה על הדלת במשך שלוש דקות עד שהיא נפתחה, בפתח הדלת עמדה נערה לבושה בחולצה מכופתרת ארוכה בלבד ושיערה פרוע… "אני יכולה לעזור לך?" אמרה לי כאשר איננה הבינה מי אני
"כן חמודה תעיפי את עצמך מהבית הזה ובמהירות לחברה שלי נהרסו החיים בגללך" צרחתי עליה ונכנסתי כאשר דחפתי אותה לצד והתקדמתי לכיוון חדרם של שיר וניר, כאשר איני מאמינה למראה עיניי, ניר לבוש בבוקסר ישן במיטתו המבולגנת, הוא בוגד בשיר כאשר המסכנה סבלה במשך יותר מחמש שעות בחדר לידה! לקחתי מזוודה מהחדר עבדה שלהם, והכנסתי את בגדיה של שיר, המטען, הקוסמטיקה נעליים כסף שלה וסגרתי את המזוודה הראשונה, לאחר מכן לקחתי את כל בגדי התינוקת החדשים שקנתה וארזתי במזוודה נוספת ויצאתי מחוץ לבית טורקת מאחוריי את הדלת, כאשר ניר ממשיך לישון ולא מתעניין מימינו ומשמאלו!
דניאל ראה אותי יוצאת עצבנית מהבית עם שתי מזוודות בידיי ורץ לקחת אותן ממני ולהכניס אותן לתוך האוטו "מה קרה??!"
"הוא… הוא עדיין בוגד בה.. במקום להצטער על מה שקרה הוא נתן לאישה האחרת שלו לפתוח את הדלת לבושה במכופתרת בלבד ושנכנסתי לחדר הוא ישן במיטה עם בוקסר בלבד אז לקחתי את כל הדברים שלה ובאתי לפה.. אתה רואה למה אמרתי לך שאני יודעת שהיא צריכה לעבור אלינו???! למה הייתה לי הרגשה כזאת?!" אמרתי עצבנית כאשר שניהם שותקים ואני נקברת בתוך עצמי לא מדברת ויורדות להן מספר דמעות של עצבות.. על מר גורלה של חברתי הטובה ביותר.. איך אוכל לספר לה את זה?! שזה נגמר ביניהם סופית?!
"קורל.." דניאל אמר כאשר החנה את האוטו, מלטף את שיערי
"עזבו אותי. שניכם!" אמרתי ויצאתי מהאוטו לוקחת את המזוודה ונכנסת הביתה עם דמעות בעיניי ומכניסה אותן לחדר החדש של שיר.
הנחתי את דבריה ונכנסתי לחדר של איתמר לוקחת אותו בין זרועותיי ומחבקת אותו ובוכה.. "קורל.." דניאל נכנס לחדר, סגר את הדלת והתיישב לידי מחבק אותי
"ההורים שלי?" שאלתי אותו..
"רום העיר אותם ואמר להם ללכת הביתה, הם שאלו איפה את והוא אמר להם שזה לא הזמן לדבר איתך עכשיו… שאנחנו מדברים ושעדיף שילכו הביתה, אז הם הלכו.."
"אני מרגישה כל כך מגעילה! דניאל איך אני יכולה להגיד לשיר שניר ויתר עליה סופית? שהוא החליט להמשיך הלאה בחייו, שכאשר היא סובלת בלידה הוא מעביר את הלילה שלו עם איזה אהבלה שמצא באיזה בר או ברחוב?? שאני לא רוצה שהיא תחזור לבית שלה, ושאני יודעת שהיא בכל מקרה לא תחזור??!"
"את לא מגעילה בכלל, את בסך הכל מנסה להגן על חברה שלך, כאשר את ראית שבעלה בוגד בה ואת לא יודעת מה לעשות אם לספר לה או לא, ואיך לספר לה!" נישק את ראשי
"כן דני, אני אבוא אליה אגיד לה, שיר תקשיבי באתי אלייך אתמול בלילה להביא לך קצת בגדים ומישהי עירומה למחצה פתחה לי את הדלת ושהגעתי לחדר שלך ושל ניר ראיתי אותו עירום רק עם בוקסר ישן במיטה המבולגנת אז התחפרנתי ולקחתי את הדברים שלך וברחתי משמה??!" צעקתי עליו והערתי את איתמר… "שש… דיי נסיך שלי הכל בסדר.." נישקתי את ראשו וניענעתי אותו מנסה לגרום לו להירדם שוב או רק להירגע "אתה רואה??! זה מה שהיה קורה אם הייתי אומרת לה את זה"
"תקשיבי לי עכשיו, את פשוט לא מבינה, איך שאת תגיעי אל שיר ותעמדי מולה, המילים יצאו מעצמם.. את תגידי את זה בסדר הנכון ואיך שהכי יהיה נכון ומובן להגיד את זה בשביל ששיר תיפגע כמה שפחות" אמר והתקרב לחבק אותי אבל התרחקתי
"איך היא לא תיפגע?! דניאל בין כו וכו היא תיפגע בסופו של דבר בגלל האידיוט הזהגם אם אגיד את זה בהכי עדינות שיש, כי הוא פגע בה מספיק ביומיים האלו, וכל דבר רק יוסיף על הפגיעה, גם אם רק אגיד את שמו" אמרתי והנחתי את איתמר במיטתו..
"אני אוהב אותך" אמר והוציא לי חיוך קטן..
"גם אני אותך, אבל…"
"בלי אבל, את סומכת עליי? ותעשי כל דבר שאומר לך עכשיו?" שאל והנהנתי "בואי תלכי לישון, בלילה הכל יסתדר לך בראש, ותוכלי מחר ללכת רעננה אל שיר ולדבר איתה, ולא לספר לה שהיא תעבור אלינו, ובינתיים אני אשלח את רום לקנות לשיר עריסה לתינוקת החדשה שתגיע אלינו הביתה.. ומחרתיים שהיא תשתחרר נבוא לקחת אותה ונביא אותה אלינו ותראי איך הכל יתחיל להסתדר" הושיט לי את ידו ואחזתי בה.. "קדימה נסיכה שלי בואי" אמר והוליך אותי לכיוון החדר שלנו
"איך אתה כל כך בטוח שהכל יסתדר כל כך לטובה? שאני אדבר איתה והיא תבין הכל??"אמרתי לו כאשר העמיד אותי לפני המיטה והוריד את בגדיי..
"קדימה, אני אלביש לך פיג'מה ותלכי לישון" חייך והביא את הבייבידול שלי והלביש לי אותו "אני כל כך אוהב אותך! את אפילו לא יכולה להבין עד כמה" פשוט נמסתי ממנו, קירבתי אותו אלי ונישקתי אותו נשיקה גדולה, חזקה ואוהבת! המכילה את כל הרגשות שלנו נשכבנו על המיטה והוא הוריד את חולצתו
"אני אוהבת אותך" אמרתי והמשכנו להתנשק.. רגע לפני שעברנו שלב, רום נכנס לחדר..
"אהה סליחה.." אמר ובא לצאת
"זה בסדר, בוא מאמי שב איתנו קצת.." סימנתי לרום לבוא לשבת לידנו במיטה ודני הביט עלי במבט של 'את רצינית?!' אבל רום התיישב.
"אני רק רציתי לדעת מה קורה עם שיר, אם היא דיברה איתכם כבר.. אני דואג לה"
"היא.. עדיין לא התקשרה אלינו, אבל היא תעבור אלינו במיוחד עכשיו אחרי כל מה שקרה בלילה הזה!" אמרתי בהחלטתיות וחייכתי חיוך מנצח.. ואז איתמר שוב התחיל לבכות "חכו לי שניה, התפקיד קורא לי" אמרתי ורצתי לכיוון חדרו של ילדי שנעשה לרעב, לקחתי אותו בידיי והנכתי לו בקבוק אוכל ולקחתי אותו למיטה שלי והאכלתי אותו.
"אמא, אני לא מצליחה לישון" אריאל פתאום נכנסה לחדרנו גם
"בואי קטנה, בואי שכבי פה.." דניאל אמר ואריאל נכנסה לבינינו
"ממש רגע משפחתי, אני מפריע פה חח" אמר רום וצחק
"בוא אידיוט עכשיו המשפחה שלמה סופית! כאשר אתה פה איתנו, אתה לא מבין כמה התגעגענו אלייך!" אמרתי לו וחיבקתי אותו ביד אחת כאשר בשניה איתמר והבקבוק "אריאל את זוכרת את רום?" אמרתי ודניאל הסתכל עליי
"מאמי פעם אחרונה שהם התראו לפני הבית חולים היה שהיא הייתה בת שנה.. איך היא תזכור אותו?!" צחק עליי
"בסדר בסדר.. תהרגו אותי וזהו"
"אמא היה לי חלום מפחיד!" אמרה והתחפרה בבטני ואני ליטפתי את שיערה ונישקתי את ראשה
"אולי ככה תנסי לישון ותצליחי? תשכבי בין רגליי ותעצמי את עיניך ילדה שלי.. דניאל, רום, צאו שניה מהחדר.. תנו לי להרדים אותם" אמרתי והם קמו ויצאו
"לילה טוב" אריאל אמרה להם..
"את יודעת מה אבא אמר לי?" ליטפתי את שיערה והיא הסתכלה עלי
"מה אבא אמר??" אמרה בהתרגשות "אני יכולה לקבל עוד כלב? כמו סיסי???"
"לא אריאלי, יש לך כלבה אחת וזה מספיק לבינתיים"
"אז למה לטל יש 2 כלבים?? זה לא פיירי!" אמרה בוכה
"כי טל זאת טל, ולהורים שלה אין תינוק חדש בבית נכון? יש לך אח שלדעתי זה הרבה יותר טוב מכלב חדש נכון?"
"אבל אמא, איתמר הוא בן דוד של טל.. את רואה, סבא וסבתא הביאו לה 2 למה אני לא יכולה?"
"כי יש לך אצל סבא וסבתא 2 ובבית אחד.. עכשיו את רוצה לשמוע מה אבא אמר לי?" אמרתי והיא עדיין בוכה אבל ראו שהיא מקשיבה לי "אנחנו כנראה ניסע לאילת בקרוב, אני את אבא איתמר ושיר ורום והתינוקת של שיר.. רוצה?"
"כןכןכןכןכןן!!!!!!" היא צעקה וקפצה על המיטה
"אריאלל! אריאל! איתמר ישן ואת תעירי אותו עם כל הקפיצות או שתפגעי בו… ואת עכשיו צריכה ללכת לישון" אמרתי ושכבתי במיטה כאשר איתמר בידי האחת ישן ואריאל שוכבת לידי "לילה טוב אריאל"
"לילה טוב אמא" אמרה ועצמה את עינייה ואחרי כמה דקות נרדמה וכך גם אני
"בייבי.. בייבי" הרגתי ליטופים בידי ושקוראים לי.. פתחתי את עיניי לאט לאט וראיתי את דניאל
"מה.. מה קרה?" אמרתי לא מבינה
"את נרדמת עם איתמר ואריאלי במיטה.. ולא נשאר לי מקום לישון.." אמר וצחקק
"תעביר את איתמר למיטה.. אני אקרב את אריאל אלי יותר, היא עם סיוטים היא רק עכשיו הצליחה להירדם" הוא הנהן ולקח את איתמר מבין ידיי ואחרי כמה דקות חזר שאיתמר כבר ישן במיטה שלו
"את יודעת, מאז מה שקרה עם.. את יודעת… היא כבר כמה פעמים קמה באמצע הלילה עם סיוטים, והעירה אותי כי היא רצתה לתת לך לישון" אמר
"דניאל מה אנחנו עושים? אנחנו נהרוס לה את החיים ככה!"
"למה שנהרוס לה את החיים?" שאל לא מבין
"עם כל מה שקרה.. עשינו לה סיוטים לכל החיים.. הנסיכה המסכנה שלי" חיבקתי אותו ונשקתי למצחה
"אל תדאגי בקשר לזה.. אני לא אתן לאף אחד לגעת שוב במשפחה שלי, הטעות הזאת קרתה פעם אחת וכמעט שילמנו על זה בחייך, אבל הטעות הזאת לא תחזור בשנית, את לא צריכה לדאוג בקשר לזה" אמר ונשק למצחי "אבל נסיכה שלי עכשיו בואי נלך לישון, אני עייף ואת בטוח שעייפה, ומחר יש לך עוד יום ארוך.. אולי תקחי איתך את אריאל לשיר מחר? שתראה את התינוקת?"
"אני לא יודעת.. אני רוצה לדבר עם שיר, ואני מפחדת לראות איך היא תגיב…"
"כן אבל אולי אם אריאל תהיה שמה היא תמתן את התגובה שלה והיא תהיה רגועה יותר וזה יגרום לה להבין מה היא צריכה לעשות עם החיים שלה סופית?"
"אני לא יודעת.. נחשוב על זה מחר בבוקר.. אולי נלך לישון?" שאלתי אותו ונישקתי אותו נשיקה אוהבת "לילה טוב אהובי" חייכתי אליו ונישכבתי על הכרית ועצמתי את עיניי והוא נישק את ראשי
"לילה טוב אהובה שלי" ונרדם גם הוא