אהבה עם הצרות עונה 3 פרק 6

koka11 17/08/2012 1019 צפיות 2 תגובות

6. "שיר הוא עדיין בוגד בך.." אמרתי לה לאחר חצי שעה של ביקור אצלה..
"מה? מה זאת אומרת??" אמרה ממשיכה לבכות "למה את אומרת את זה?!"
"אתמול בלילה שחזרנו מהבית חולים דניאל עצר לי מול הבית שלך בשביל להביא לך בגדים, ואחרי כמה דקות של דפיקות מישהי פתחה לי את הדלת רק עם חולצה מכופתרת גברית עליה והתחלתי לצרוח עליה ולבכות ופשוט לקחתי את כל הדברים שלך שביקשת ורצתי משמה.." אמרתי לא יודעת מה לעשות עם עצמי
"וניר?" אמרה עם דמעות נוספות שיורדות ומאמללות אותה על כך שאמרה את שמו
"הוא ישן בחדר לבוש בבוקסר בלבד.. שיר אני נשבעת לך שאני כל כך מצטערת.. אני כל הלילה ישבתי בחדר בלי לישון וחשבתי איך אני מספרת לך את זה.. באמת" אמרתי והיא ממשיכה לבכות
"זה בסדר" אמרה וניסתה לחייך מבין הדמעות
"עדיף לגלות את זה עכשיו מאשר מאוחר יותר". אמרה ורום נכנס לחדר יחד עם דניאל והתינוקת
חיבקתי אותה חיבוק חזק ולא עזבתי אותה.. נתתי לה לבכות על כתפיי, ורק חיבקתי וליטפתי את ראשה כמו שתמיד מרגיע אותה
" מאמי החרא הזה לא שווה את הדמעות שלך, אני נשבעת לך.. הוא יצטער על כל דמעה שיצאה לך מהגוף!"
"אני לא רוצה לחזור הביתה!" אמרה בוכה "קורל אני אחזור לגור עם ההורים שלי.." אמרה והורידה את ראשה.. הדבר היחיד שהיא לא אוהבת זה לגור עם הוריה, הם ביקורתיים ונדחפים לחייה בשאלות חודרניות
"נסיכה שלי הכל יהיה בסדר.. אני מבטיחה לך! אל תדאגי:)" חייכתי אליה והיא אליי..
אם הייתי יכולה לגלות לה שהיא תעבור לגוא אצלנו… אבל זאת הפתעה
"איך את רוצה לקרוא לה?" רום שאל אותה פתאום בשביל להעביר נושא
"אי לא יודעת… לא חשבתי על זה עדיין" אמרה, קמה ולקחה אותה לידייה
"שיר את צריכה לנוח.. תשכבי אני אביא לך אותה.."
"רום אני בסדר.. באמת" אמרה מנגבת את דמעותיה מסתכלת על ילדתה הישנה.
אני רק הלכתי ליד דניאל חיבקתי אותו נקברת בתוך חזהו ומנסה להירגע
"שיר אני אוהבת אותך כל כך את לא מבינה עד כמה!"
"גם אני אוהבת אותך" חייכה אלי ורצתי לחבק אותה מנסה לא למחוץ את הבת שלה שבין זרועותיה
"אז.. איך תקראי לה?" שאלתי חוזרת לבין זרועותיו של דניאל
"ירדן.. אני חושבת שזה יתאים לה, מה אתם אומרים?" הסתכלה עליה וליטפה את ראשה
" אני חושב שהשם הזה מתאים לה מאוד"
"אני אוהב/ת את זה" אני ודניאל אמרנו ביחד וצחקנו
" טוב.. אתם יכולים לצאת לשניה אחת? שאני אאכיל אותה? ורום.. אתה יכול להישאר איתי שניה?" אמרה בשקט והוא חייך לעצמו והנהן.. אני רק לקחתי את ידו של דניאל ויצאתי לבחוץ
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של כללית: רום ושיר
"איך את?" התיישב לידה וליטף את ראשה בזמן שהיא מאכילה את ירדן..
" אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי.. אני מפורקת מבפנים, אבל הקטע זה שבחיים לא כאב לי הבגידה הזאת ומה שהוא עשה לי כמו שכאב לי כאשר גיליתי עלייך.." אמרה ושמה את ראשה על כתפו..
" את יודעת שאני אוהב אותך.. ואני כל כך רוצה שנחזור להיות ביחד.. ואם תרצי אני אתן לך את כל הזמן שבעולם עד שתצליחי לסלוח לי ואם תרצי לחזור אליי" נישק את ראשה וחייך חיוך אמיתי.. באותו הרגע ידע כמה הוא שלם עם עצמו על מה שאמר וכך גם שיר, אבל היא רצתה רק לנשק אותו באותו הרגע, להיות איתו ולהגיד לו כמה היא אוהבת אותו ושניר כבר לא מעניין אותה, שהיא הייתה עם ניר רק בשביל לשכוח מרום אבל היא בחיים לא הצליחה, והיא גם לא רצתה בכך
" אני אוהבת אותך.. אתה לא מבין כמה, אני כל כך רוצה לנשק אותך עכשיו אבל אני צריכה כמה דקות, אני צריכה לחכות קצת, טיפה.. לדעת שאני באמת יכולה לעבר הלאה.. לבקש ממנו להתגרש להגיד לו שאני לא רוצה שהוא יתקרב אלי או אל ירדן יותר בחיים שלו, ואז אני אהיה פנויה להיות עם מי שאני רוצה…"
"אני אוהב אותך, אני אתן לך את כל הזמן שתרצי.. באמת" חייך ונישק את מצחה שוב פעם
והיא חייכה פעם ראשונה חיוך אמיתי
"אתה יודע.. אני עד עכשיו לא הצלחתי להסתכל עליה בתור הבת שלי.. בגלל שהיא הייתה הבת של ניר, אבל עכשיו אני מסתכלת עליה בתור הבת שלי, שלי לבד בלי האידיוט הזהשהיא לא קשורה אליו.. במקום שהאבא שלה יהיה בלידה האקס שלי היה האהבה שלי הייתה והחזיקה את ידיי במשך כל הזמן ונתנה לי כל כך הרבה כוחות!"
"תקשיבי לי.. הילדה הזאת, הבת שלך.. אני אוהב אותה כאילו הייתה הבת שלי, שנכנסתי ללידה, ואז מסרו את ירדן לבין ידיי וידייך.. את יודעת איך אני התרגשתי אבל צטערתי על זה שהיא אינה הילדה שלי" הסתכל עליה וניגב את הדמעות שזלגו מבין ידיה ולקח את ירדן אל ידיו "אבל גם אם היא לא הילדה שלי.. אני רוצה להיות האבא שלה, אני אעזור לך עם הכל, אקח אותה לרופא, לגינה אקנה לה אוכל ואפילו אקנה לה בגדים או אטיס אותה לחול ביחד איתי ואיתך לטייל כמשפחה אחת גדולה..
רק תתני לי אצ האפשרות הזאת ואני אעשה הכל בשביל שה יצליח.. אני אעשה הכל בשבילכן בשביל שתהיו מאושרות" חיבק את כתפה של שיר, כאשר היא מניחה ראשה על כתפו וירדן בידו השניה ונישק את שיר.. נשיקה אוהבת קטנה "רק תני לי את האפשרות הזאת" לחש לה ונישק את ראשה..
"רום.. אני רוצה לישון טיפה.. אני עייפה" אמרה ונשכבה על המיטה
"אני יכול להישאר פה? לשבת איתך עד שתקומי?" חייך אליה והיא הנהנה..
" רק תגיד לקורל ולדניאל שאני נרדמתי ושאם ירצו יוכלו להישאר"
הנהן ויצא "קורל שיר נרדמה.. היא האכילה את ירדן ואחרי שנרגעה מכל הבכי היא נרדמה.. אתם הולכים או שאתם נשארים לחכות שהיא תתעורר? כי אני אשאר איתה פה"
"ממ אני וקורל נלך לקנות דברים לשיר.. היא תעבור אלינו.. ואני אומר את זה שוב פעם, הבית שלנו גדול מאוד.. אתה מוזמן לעבור גם" דניאל נכנס לשיחה וחיבק את קורל שהייתה מאושרת מהחיים באותו הרגע
"אני אשמח.. אבל אני לא רוצה להכביד עלייכם ובמיוחד לא על שיר.. אבל דניאל אולי נלך אני ואתה? שיר תשמח לראות את קורל הרבה יותר מאשר שתשמח לראות כל אחד אחר.. היא תוכל לדבר איתה על הכל… וקורל תמיד גורמת לה להרגיש הרבה יותר טוב.. מה אתם אומרים?" אמר ושניהם הסתכלו על קורל
"אני מסכימה.. אבל דניאל אל תקנו הרבה בגדים בלעדיי.. בסדר? אני הכי מכירה את הטעם שלה.. אני רוצה לעזור לכם עם הבגדים.." אמרה וחייכה
"חכו לי פה לשניה" רןם אמר נכנס לחדר וסגר את הדלת אחריו וניגש אל שיר "אני הולך עם דניאל רגע.. הוא צריך עזרה במשהו, את רוצה שקורל תישאר איתך או שאת רוצה להיות לבד ונבוא אחרי זה?"
"לאלא… עזבו לכו.. אני אעדיף להישאר לבד.. יהיה לי יותר זמן להקל להבין מה הלך פה ולחשוב על הכל ולהבין מה אני רוצה מהחיים.."
"ומה את רוצה מהחיים?" אמר לא מבין
"אותך!" אמרה ונישקה אותו נשיקה קטנטונת על השפתיים שמשאירה טעם של עוד
"אתה יכול ללכת.. אני אדבר איתכם שאני אקום ואם תרצו תבואו שוב" חייכה וקמה ויצאה מהחדר
"לא נרדמת?" קורל אמרה איך ששיר יצאה מהחדר
"כמעט אבל איך שרום נכנס שוב פעם ברעש התעוררתי.. מאמי לכי עם הבנים.. תעשו סיבוב, קחו את איתמר ואריאל וצאו איתם מהבית גם.. שיראו דברים חוץ מהבית בגלל שאתם לא נמצאים.. אני רוצה להישאר לבד ואני אתקשר אלייך שאני אקום ותבואי.. אבל תבטיחי לי שתלכי ותקחי את הילדים שלך איתך.. הם צריכים להיות איתכם ולהתאוורר גם!" וחיבקה את קורל
"אני מבטיחה.." ושלושתם הסתובבו והלכו לאחר שנפרדו ממנה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~$$~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט קורל:
"היי אמא, אני בדרך הביתה לקחת את אריאל ואיתמר לטייל.. את יכולה להלביש אותם בבקשה?"
"את בטוחה שזה בסדר להוציא את איתמר מהבית כבר?" אמרה בדאגה
" יש לנו אישור.. הרופא אמר שזה בסדר כל עוד הולכים למקום שלא יתחכחו בו וייגעו בו יותר מדיי ולא יהיה המוני"
"אז לאיפה אתם הולכים"
"גינה וחנות ולשילב לקנות לו ולירדן הבת של שיר דברים ואחרי זה גם לאריאל טיפה דברים"
"טוב מאמי אז אני אלביש אותם בינתיים"
"אמא חם בחוץ אל תשימי לאריאל בגדים מאוד חמים כמו תמיד שלא תתבשל לי מחום"
"בסדר בסדר מעצבנת.. תתקשרי שאם מחוץ לבית ואני אוציא אותם.. את צריכה עוד משהו?"
"תיק עם אוכל חיתול מוצץ מיים ובגדים להחלפה לאיתמר.. ואמא עבר כבר כמעט חודש אל תדאגי"
"מאמא עברו בקושי שלושה וחצי שבועות"
"טוב טוב טוב.. אמא אנחנו עוד עשר דקות מגיעים.. ביי"
"ביי קרציה.. אוהבת"
"גם אני" צחקתי וחייכתי וניתקנו
"מאמי שהחלפת את כל הדברים של התינוקות השארת מיטה או משהו בבית? או שהחלפת הכל?"
"מממ מיטה השארתי, והבאתי לאיתמר גם אחת,.מה את רוצה לקנות?"
"אני צריכה לקנות לאיתמר בגדים אוכל חיתולים ומוצצים כי נגמר לי.. ולירדן גם.. אין לשיר כלום חוץ מאיזה 5 חולצות ומכנסיים"
"מגיע לשיר את הטוב ביותר.. אנחנו צריכים להביא לה את הדברים הכי טובים בשביל לעשות אותה מאושרת אחרי כל מה שעברה.." רום הצטרף לשיחה והחזקתי בידו..
"אני מסכימה איתך" חייכתי והגענו הביתה… "אני נכנסת שניה הביתה.. אני רוצה להחליף בגדים ואני אעזור לאמא… שניה אני יוצאת.. בינתיים תסדר את האוטו ותקשור את אריאל איך שהיא תצא.. בסדר?"
"כןכן.. בטח" אמר והתקדמתי מספר צעדים ורצתי בחזרה לאוטו..
"מה קרה עכשיו?" דניאל אמר והוא ורום צחקו
"צריך לקנות גם לשיר בגדים ואיפור ועגלה לירדן.. מסכנה אין לה כלום עדיין! אהה וגם סלקל!"
"סלקל יש לנו בבית וגם עגלה.. העדפתי להשאיר את זה בבית בשביל להביא מתנה לשיר.. אבל באמת היינו צריכים את זה.. אבל יאללה לכי הביתה כבר קרציה ותעשי את זה מהר.. ביי" אמר ורצתי לבפנים לילדים שלי ולהחליף בגדים.
"אמא! אמא! לאן הולכים?"
"הפתעה! תראי לי איך סבתא הלבישה אותך!" אמרתי והיא עשתה סיבוב.. "איזה יפה! ומה את עושה בשיער?" הסתכלתי על שיערה הפרוע י השניה פיזרה את הקוקו שלה..
"אני רוצה צמות בשיער" אמרה ורצה להביא גומיות ומברשת וישבה בין רגליי.
"למה סבתא לא עשתה לך?"
"היא עשתה אבל אני אוהבת רק איך שאת עושה לי.." אמרה וכבר התחלתי לעשות לה..
"התגעגעתי אלייך ילדה שלי.. את יודעת?"
"גם אני אמא..
אמא את יכולה לישון אצלי היום במיטה? יחד עם איתמר? וסיסי?"
"מה פתאום.. אני אשן איתך אבל רק אני בלי איתמר ובלי סיסי.. הוא עוד קטנטן וסיסי יכולה להציק לנו בלילה.. אבל אני אשן אצלך"
"מבטיחה?"
"מבטיחה" אמרתי והיא צחקה וחיבקה אותי "עכשיו את יכולה לצאת לאבא… הוא בחוץ עם האוטו" אמרתי והיא לקחה את התיק שלה ויצאה לבחוץ בריצה…
פתאום שמעתי בכי… רצתי לבחוץ וראיתי את דניאל מחבק אותה ומרחיק ממנה מישהו
רצתי אליהם.. "מי אתה?!?!?! עוף מפה!!" הרחקתי את האיש בזה מהם "תשמרי על המשפחה שלך.." אמר והלך משם במהירות
ישר הסתובבתי לאריאל ודניאל
"מה קרה?!" אמרתי בלחץ
"האיש הזה בא והחזיק בידה בכוח וגרר אותה איתו.. ולא ראינו את זה.. דיברנו וארגנו את האוטו ופתאום שמעתי את הבכי שלה.. רצתי והעפתי את ידו ממנה וניסיתי להרחיק אותו וראית אותנו והעפת אותו.." אמר וחיבקתי את אריאל מנסה להרגיע אותה..
"אמא זה לא היה בכוונה, באמת!" אמרה בתוך הבכי
"אני יודעת נסיכה.. אני לא כועסת.. הכל בסדר!" אמרתי שאני עדיין מחבקת אותה ולא עוזבת..
"קומי נסיכה" דניאל החזיק את ידי ומשך אותי.. והרים את אריאל על ידיו שהיא עדיין בוכה והכניס אותה לאוטו וקשר אותה בכיסא
"דניאל אל תשאירו אותה לבד, אפילו לא לשניה אחת! מובן?!"
"כןכן! אף אחד לא יתקרב אליה היא איתי ועם רום באוטו.. לכי להתארגן ולהביא את איתמר.."
"טוב.." הלכתי לאריאל עם דניאל "קטנה את רוצה שאני אביא לך משהו מהבית בשביל שתירגעי?"
"ל..לא" אמרה בין הדמעות והבכי
הנהנתי נתתי לה נשיקה במצח ונכנסתי לאיתמר בריצה.. לראות שהכל בסדר איתו
"הכל בסדר?!" אמא שלי שאלה לחוצה
"כןכן.. הכל בסדר.. סתם קיבלתי מכה בבטן.. הכל בסדר" חייכתי והלכתי להחליף בגדים.
שמתי שמלה מקסי בצבעי פאסטל ואביינס התאפרתי במהירות ורצתי לאיתמר.. לקחתי אותו בסלקל ועגלה ביד השניה יחד עם התיק ומסרתי אותו לדניאל שישים אותו באוטו ורצתי חזרה לבפנים.. הבאתי לאריאל את הבובה שהיא אוהבת בשביל שתירגע ושחררתי את אמא שלי, לקחתי את התיק ונעלתי את הבית.
"יצאנו?" אמרתי יושבת ליד אריאל ומחבקת אותה והיא בוכה בתוך חיבוקי לא נרגעת..
"אריאלי רוצה שנספר לך מה עושים היום, ותשמרי על זה בסוד?" אמרתי לה והיא חייכה מבעד לכל הדמעות
"כ.. כן…כן" אמרה בגמגומים וניגבתי את דמעותיה מהפנים ונתתי לה לשתות
"קודם קחי את הדובי והמיים ואז נגיד לך" אמרתי והיא עשתה את מה שאמרתי ונרגעה טיפה והדמעות הפסיקו לרדת
"את יודעת מי יעברו לגור אצלנו?" שאלתי והיא הנידה את ראשה לשלילה "שיר ירדן ואולי גם רום"
"מי זה ירדן?" שאלה לא מבינה
"ירדן זאת התינוקת של שיר, הן יעברו לגור אצלנו לקצת.. אז אנחנו נלך לקנוץ בגדים לירדן ולאיתמר ולך, טוב?" שאלתי והיא הנהנה והמשיכה לחבק אותי
"אני רוצה להישאר עם סבתא.." אמרה אחרי כמה דקות
"למה קטנה?" דניאל שאל
"כי.. כי.. אני לא רוצה לבוא"
"אבל אני רוצה שתבואי.. אני רוצה לקנות.לך מתנה" המשיך להתעקש
"לא רוצה!" אמרה החלטית
"אבל את עוד חודש מתחילה כיתה א את לא רוצה ילקוט ודברים ללימודים?" אמר בתקווה שתשכנע
"לא! אני מפחדת.. אני רוצה את סבתא" אמרה מתחילה לבכות שוב
"בייבי שלי את לא צריכה לפחד.. לא יקרה לך כלום! את איתי עכשיו והכל בסדר.. גם אני גם אבא וגם רום נשגיח עלייך ועל איתמר תמיד! באמת" אמרתי מחבקת אותה..
"לא רוצה אמא.. אני רוצה לחזור הביתה! אני לא רוצה לבוא!" אמרה עקשנית וראיתי שעכשיו אנחנו עוברים ליד הגינה..
"דניאל תעצור דקה.. בדיוק לשניה.. רום מצטערת שככה יצא.. אבל עוד טיפה תחכה" חייכתי ויצאתי מהאוטו ולוקחת איתי את אריאל ואיתמר מכוסה בשמיכה!
ישבנו על הספסל והיא עדיין בוכה "אני לא יכולה לראות אותך בוכה.. תפסיקי לבכות עכשיו!!" אמרתי בהחלטתיות
"אני מפחדת אמא.. אני לא רוצה ללכת לשום.מקום"
"את יודעת מה הייתי עושה אם היה קורה לך משהו?! הייתי מסתובבת בכל הארצות עד שהייתי מוצאת אותך ואז הייתי הורגת את זה שלקח אותך.. ואני עדיין אעשה את זה בגלל זה שהוא נגע בך!"
"אבל.. אני רוצה ללכת.לסבתא.. אני לא רוצה ללכת אמא" אמרה ממשיכה לבכות
"אבל אני ורום ואבא ואח שלך.. איתמר רוצים שתבואי.. ואנחנו לא רוצים להשאיר אותך לבד.. ואפילו חשבנו להביא לך מתנה גדולה גדולה גדולה ולספר לך מתי החלטנו לנסוע לאילת כמו שרצית.. מה את אומרת?"
"אמא את תהיי איתי? תמיד?"
"בטח אהובה שלי.. את לא צריכה לדאוג.. ועכשיו את רוצה להחזיק את אח שלך? ושהוא יישן איתנו היום במיטה?" שאלתי והיא חייכה חיוך ענקי
"כןכן" אמרה
והכינה את ידייה כמו שלימדתי אותה… "קחי נסיכה, תרימי אותו ואז נחזור לאבא?"
"כן אמא" נרגעה כאשר איתמר נח על ידייה והיא רק חייכה וצחקה כאשר חייך לשניונת או צחק "אמא הוא אוהב אותי?"
"בטח שהוא אוהב אותך.. כמו שאני אוהבת אותך וכמו שאבא אוהב אותך.. הכי הכי שבעולם, את יודעת למה?"
"למה?" שאלה בהתעניינות
"כי את אחותו הגדולה.. ואת תלמדי אותו הכל.. מהדבר הכי פשוט לדבר הכי מסובך.. נכון?"
"כן אמא" חייכה ונשקתי לראשה.. מקווה שהיום הזה יעבור בשלום ונשכח את כל מה שקרה לפני


תגובות (2)

תמשיכי אני מתה על הסיפור

19/08/2012 10:04

וואוא סיפור מהמם קראתי את כל העונות ונדהמתי
את ממש ממש מוכשרת
תמשיכי :)

21/08/2012 15:26
23 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך