אהבה עם הצרות- עונה 3 פרק 9

אז אחרי הרבה מאוז זמן שלא כתבתי החלטתי לכתב..
מצטערת שעד עכשיו לא כתבתי התגייסתי לצבא וזה לקח ממני את כל הזמן שיש לי
___________________________________________________________________

"דני אתה לא יכול להבין אפילו עד כמה אני אוהבת אותך..
אבל אני חייבת את המרחק הזה לכמה ימים, לקחת את הזמן לחשוב על כל הריבים שלנו בזמן האחרון..על הבגידות, האהבה שקצת נלקחה מאיתנו, לחשוב איך נוכל להשיב אותה אלינו… אני מצטערת" אמרה קורל ויצאה מהבית סוגרת אחריה את הדלת כאשר את פניה מציפות דמעות שאינה יודעת מה לעשות בקשר אליהן ובקשר לחייה.. היא רק יודעת שהיא לא רוצה לסבול כמו שסבלה עד עכשיו.
"קורל, לאיזה…לאיזה מלון את נוסעת?" שיר התקשרה אלה להתעניין בשביך לדעת שתוכל לבוא לבקר אותה ולשבת איתה לעודד כאשר צטרך
"מלון סוטיק קרוב לביתנו, רק לכמה ימים.. לדעתי עדיף יהיה אם אשאר לבד אחרי כל המאורעות האחרונים…" בכתה לשיר בטלפון כאשר הדבר היחיד שמעסיק אותה עכשיו זה הילדים שלה והחשוב מכולם, בתפקיד הראשי, בעלה, אהובה, דניאל.
"אני סומכת עלייך שאת כבר יודעת את התשובה הנכונה, בקשר למה שאת צריכה לעשות.." אמרה לה שיר את המשפט שיכל להכניס לה שכל לגולגלת וניתקה. "דניאל היא במלון בוטיק הקרוב לביתכם… לך אליה עכשיו תזכה בה בחזרה.. אל תחזור בלעדיה, בקשר לילדיך אל תדאג אני אשמור עליהם" חייכה אליו שיר, כאשר דמעות נמצאות במורד לחיו של דניאל שמחבק אותה אליו ונושק את מצחה
דניאל יצא אל כיוון מכוניתו לאחר שניפרד לשלום מילדיו האהובים בברכת 'להתראות, אני אוהב אותך ילדים טובים שלי' הסתובב ויצא.. הוא ידע שזה יכול להיות מסוכן כי הכביש רטוב אבל לא היה אכפת לו להסתכן בשביל האישה שלו, אותה הוא אוהב באמת… דניאל נסע במהירות יתרה על הכביש הרטוב, כאשר מחוץ למלון הבוטיק התהפך עם מכוניתו…
"קורל אני אוהב אותך, אני לא אעזוב אותך.." אמר בלחש ועצם את עיניו..
קולות אמבולנסים וניידות נשמעו מחוץ למלון הבוטיק בו התאחסנה קורל שלא הבינה מה המאומה והחליטה כי היא חייבת ללכת לבדוק את המתרחש
"מה קרה פה?" שאלה לא מבינה שהתקרבה אל האוטו שעבר את התאונה עד שהסתכלה על הגבר שמעלים על אלונקה בדרך לאמבולנס… "מה קרה לו???!" התחילה לצעוק, "זה בעלי שעבר את התאונה!! תעזרו לי! תענו לי מה קרה לו!!" בכתה ועלתה איתו על האמבולנס שהוביל אותם לבית החולים כאשר מחזיקה בידו של דניאל כל הזמן עד לרגע שבו הרגישה שאחיזתו מתחזקת בה ואז משתחררת. "דניאל אלתעזוב אותי, אני מתחננת, עשיתי טעות אבל אני לא מוכנה לוותר עליך! בבקשה תתעורר" בכתה ליד מיטתו כאשר האמבולנס הגיע אל בית החולים

_________________________________________________________________

נקודת מבט קורל:
"סליחה? אתה יכול להסביר לי מה קורה?? מה הולך עם בעלי, תספר לי בבקשה!" עצרתי את אחד מהרופאים שיצאו מאיזור חדרי הניתוח
"אני מצטער אבל עדיין אין תשובה" נגע בכתפי והלך, כאשר אני רק מתיישבת על הכיסא ובוכה על כך שאני גרמתי לזה, אני גרמתי לזה שהוא יצא לפה אחרי בכביש הרטוב, אני גרמתי לזה כאשר יצאתי מהבית בסערה כאשר אני מיידעת אותו שאני לא הולכת לחזור לפה בימים הקרובים
"דניאל, אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בחיים שלי, אתה החיים שלי, בלעדייך אני כלום, בבקשה תתעורר בשבילי, תחיה בשבילי, ואם לא בשבילי אז בשביל הילדים שלך, הם לא מוכנים להיות בלי אבא, הם רוצים את אבא שלהם איתם בבית, שישחק איתם ויקריא להם סיפור לפני השינה, דניאל בבקשה תתעורר בשביל המשפחה שלך, אנחנו אוהבים וצריכים אותך איתנו.. אני מתחננת אלייך שתתעורר בשבילי! ובשבילנו!!" צעקתי מתוך ליבי, ידעתי שדניאל ישמע את זה, הוא מרגיש הכל, התפללתי לאלוהים שיעזור לבעלי, בכל דרך אפשרית שהיא, רק שהוא יצא מזה…רק שאני יוכל להכנס אליו לחדר ולא בשביל להיפרד אלא בשביל לחייך ולבוא ולנשק אותו ולקבל את הנשיקה והחיוך שאני כל כך אוהבת בחזרה
"מי פה מהמשפחה של דניאל לוי?" שמעתי את הרופאים קורא..
"א..אני,מה קרה?" הדמעות התחילו לרדת שוב פעם
"המצב שלו התייצב אבל עדיין אין לדעת מה יכול לקרות, השעות הקרובות הן הקריטיות ביותר מכל סיבה שהיא" אמר והנהנתי
"ומה איתו עכשיו, אפשר להיכנס לראות אותו?" שאלתי בתקווה להסכמה
"לראות אותו את תוכלי,הוא התעורר,אבל עדיין את צריכה להיות עדינה איתו ועל כל דבר הכי קטן שקורה, כל תסמין שהוא את קוראת לנו, כי זה קריטי.." אמר בתביעות והודיע לי ללכת אחריו..
נכנסתי אל החדר בשקט, מנסה לא להרעיש בשביל לא להפריע לו.. רק אז אני מעיזה להסתכל על השעון ולגלות שעברו כמעט יומיים מרגע כניסתנו לבית החולים, שעברו לי כמו נצח.. דניאל הרים את ראשו לכיווני וחייך..
"אני מצטערת.." התחלתי לבכות ונפלתי לבין ידיו לחיבוק אוהב ומתנצל
"על מה את צריכה להתנצל, מה כבר קרה? כולה עברתי תאונה" אמר לא מבין
"זאת לא הייתה סתם תאונה, דניאל היית בסכנת חים והכל היה באשמתי, ואני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותך.. ני אוהבת אותך יותר מידי בשביל לאבד אותך, אתה מסוגל להבין את זה?" אמרתי ממשיכה לבכות כאשר הוא מנסה לקרב אותי אליו לנשיקה, אך כאשר הרים את ידו, היא נשמטה על המיטה בחזרה בתנופה גדולה, ודניאל הסתובב לצד מיטתו והקיא..
"דניאל? דניאל הכל בסדר??? " התסכלתי עליו כאשר הקיא ואז נזכרתי במה שהרופא אמר וישר קמתי על רגליי ורצתי לקרוא לו
"דר קונצר בעלי דניאל לוי, אמרתי לי לשמור עליו ולהודיע לך במידה וקורה משהו חשוב.. בבקשה תעזור לו, הוא ניסה להרים את ידו וברגע שהרים אותה היא נשמטה על המיטה והוא הסתובב לצד המיטה והתחיל להקיא.. בבקשה תעזור לו, אני מתחננת.." אמרתי ובלי לסיים את המשפט הדר רץ לכיוון חדרו של דניאל כאשר אני אחריו עם דמעות בעיניי, מפחדת מהנורא מכ, כאשר נסגרת הדלת על פני ולא נותנים לי להיכנס לראות מה הולך איתו
לאחר כמה דקות שנראו כמו נצח, הודיעו בכרוז בית החולים.. "עגלת החייאה לחדרי טיפול נמרץ, לחדר מספר 18…" הסתכלתי על מספר חדרו של דניאל והתחלתי לבכות, זה החדר שלו, וכאשר הסתכלי שוב פעם ראיתי את היום של היומולדת שלי שהולך להתקיים בעוד שבוע ואת מספר המזל של דניאל, שהלוואי יעזור לו במשהו..
"אני מצטער, אנחנו עדיין מנסים אבל בינתיים הסיכויים פה לא הולכים לטובתנו", עצרתי את אחד הרופאים שיצאו ונכנסו בסערה לחדרו של דניאל
צלצול הטלפון שלי ניתק אותי ממחשבותי ועניתי "קורל? קורל מה קרה??? מה קרה לדניאל ומה קרה לך?" אמו של דניאל התקשרה אלינשמעת נסערת ולחוצה "למה יומיים אתם כבר לא עונים, ושמתקשרים אליכם הביתה שיר עונה ואומרת שהיא לא שמעה ממכם כבר יומיים מאז שעזבת למספר ימים למלון בוטיק ודניאל נסע נסער אחרייך… תסבירי לי מה הולך פה ולמה לא משתפים אותי בכל זה"
"איריס אני מצטערת שלא עדכנתי אותך, אני עם דניאל בבית חולים…הוא בטיפול נמרץ.. המצב שלו עדיין לא ידוע, תגיעי לבית החולים קפלן, אנחנו שמה" אמרתי שאני והיא רק בוכות והיא ניתקה
"הוא יצא מכלל סכנה, אני מצטער שהלחצתי אותך.. מצבו התייצב… היה לו בעיה שלא שמנו לב אליו ועכשיו היא סודרה… את יכולה להיכנס אליו הוא אמור להתעורר בזמן הקרוב" אמר וחייך
"תודה דוקטור" אמרתי מבעד לדמעות ולחצתי את ידו בחיוך מבעד לדמעות "תודה שהחזרת אלי את הדבר החשןב לי ביותר בחיים" הדוקטור הנהן והלך ואני נכנסתי לחדרו של דניאל, יושבת על הכיסא שליד מיטתו מחזיקה בידו ונרדמת לאט לאט.
התעוררתי לאחר שעה וחצי שאני רואה את דניאל עם עיניים פתוחות מסתכל עלי ומחייך.. חייכתי אליו מבעד לדמעות שעוד המשיכו לרדת ונישקתי אותו "אני כל כך דאגתי לך, אתה אפילו לא יכול להבין כמה דאגתי לך.. שיקרה לך משהו, פחדתי כל כך" חיבקתי אותו אלי
"הרופא נכנס מקודם הוא אמר שברגע שהמצב יתייצב הוא יוכל לשחרר אותי הביתה, ושעם ההתקדמות במצבי אני אוכל לשתחרר הביתה ביום יומיים הקרובים.