אהבה עם הצרות 2 פרק 16 תיקון

koka11 28/01/2012 874 צפיות תגובה אחת

קודת מבט דניאל..:
"אני לא מאמין… הם לקחו אותה…" הייתי בשוק, והסתכלתי על אריאל הבוכה, לא מבינה מה הולך פה ולמה היא קשורה בחבלים..
"בואי מתוקה, הנה אני אשחרר אותך"
"אבא לאיפה לקחו אותה???! אני רוצה את אמא!"
"אל תדאגי אני אחזיר אותה! אני נשבע לך!!!" הוא אמר שבצרפת, זה התחיל מחדש ושמה זה ייגמר, מה שאומר, התחנה הבאה שלי היא צרפת…
לקחתי את אריאל, והקפצתי אותה אל הוריה של קורל, ואמרתי להם שאני וקורל נוסעים לצרפת, ושהם יצטרכו לשמור על אריאל קצת, ועל סיסי עד שנחזור, וישר ברחתי משם..
נסעתי במהירות הכי גדולה שהייתה, בדרך כבר עשיתי check in על המטוס בשביל לעבור את כל התחנות המיותרות, קניתי כרטיסים, ורק הלכתי לקחת כסף, קיוויתי, שעל המטוס גם אמצא את קורל והמניאק שלקח אותה…
רצתי, לא חיכיתי לשום דבר… לשלוח מזוודות לא הייתי צריך, לא לקחתי איתי כלום, מה שאצטרך אקנה שמה… רק רצתי, עליתי למטוס, ושמעתי את הקול שלה… לא הייתי בטוח, אבל הייתי חייב לבדוק את זה, הייתי חייב להציל אותה, לא משנה מה אני אצטרך לעשות!
רצתי עוד, פשוט ברחתי, לא הפסקתי, הקולות הלכו והתקרבו אלי… שמעתי אותם יותר ויותר מקרוב..
לא יכולתי לצעוק, אבל אז ראיתי אותם, בתא הטייס… קורל יושבת קשורה, והם עומדים לידה, שניים עם רובים, ועוד כמה מדברים בצד.. אחד מהם לדעתי זה הטייס. איך אני אוציא אותה עכשיו???!
חיפשתי בכל המטוס, משהו, שיוכל להידמות לנשק.. בין כל המזוודות, המגירות, המושבים, ומצאתי אקדח קטן, אבל עם מס' כדורים וגם סכין… מזל שבצבא הייתי קרבי!
חזרתי לאותו המקום… הם עדיין היו בו…
"אני מקווה שעמדת בעסקה, אתה שחררת אותם!" היא קראה בוכה.
"עמדתי בעסקה, את תמורתם!!! עכשיו תסתמי!" צעק והתקרב אליה. עוד ועוד ואז נתן לה סתירה…
והיא המשיכה לבכות, למה תמיד הכל עובר עליה, ולמה אני לא יכול להגן עליה אף פעם???!
"נכנסתי בשקט, מאחורי הוילון, זחלתי לבפנים בלי שישימו לב… והוצאתי את הסכין והרובה אל שני ידיי והלכתי אל עבר אלו עם הרובים… ועמדתי ביניהם… עם סכין אל כיוון האחד ואקדח לכיוון השני, מורה עליהם להוריד את הנשק..
"מה אתה עושה פה??!" קורל שאלה אותי המומה, אבל גם שמחה עם דמעות בעיניה.
"אני… אני תמיד אהיה איתך, עד הסוף המר, כמו שסיכמנו." והיא הנהנה..
"תשחרר אותה, ותן לנו ללכת… אחרת זה ייגמר ברע!" צעקתי והפלתי את הסכין ובמקומו לקחתי את הרובה של אחד מהשניים.
"כדאי לךך להירגע וללכת!!! חבל שתיפגע!!!!!!" הוא התקדם לכיוונו..
"לא נשמה, נראה לי חבל שאתה תיפגע…" טענתי את הרובה והאקדח ויריתי בשניהם ופגעתי בהם… ורצתי אל כיוון קורל…
"רק תנסה!" צעקתי כאשר עוד אחד עם אקדח התקדם.
"אל תגע בה!!" צעק, והורה לכולם להוריד את הנשקים, ורק הוא העלה את שלו… והתקדם אל כיווני… עזבתי את קורל, הרמתי את הנשק והתקדמתי אל כיווני…
"אני לא מבין… למה אתה צריך למות גם???? לא מספיק לך כל החיילים שהרגתי לך?!"
"לא ממש! כי הבא שימות יהיה אתה!" ואז שמעתי ירייה, הסתובבתי, וראיתי את קורל, מדממת מהכתף..
יריתי בו, וסימנתי לכל השאר שלא יעיזו להתקרב, וברחתי משמה…
"אל תדאגי מתוקה, הכל בסדר.. אני נשבע לך, הכל יסתדר בקרוב!" חייכתי אליה ונתתי לה נשיקה, והיא רק בכתה מכאב… אני צריך לקחת אותה מהר לבית החולים, בתקווה היא תינצל ולא יקרה לה כלום, ושהזיהום מהכדור לא יגיע אל התינוק…
"דניאל, כואב לי!"
"הכל בסדר מתוקה! הכל יהיה בסדר… אני מבטיח לך!"
"תודה, על הכל!"
רק נתתי לה נשיקה קטנטונת ונסענו במהירות לבית החולים… במזל הוא היה קרוב מאוד אל השדה…
_________________________________________________________________

שעה, שעתיים, ישבתי בחדר המתנה, לבד, בלי אף אחד, לא רציתי להדאיג אף אחד.. אבל חיכיתי,פחדתי, שיקרה לה משהו, ובגלל זה עדיין לא אמרו לי כלום…
"אתה מהמשפחה של קורל?"
"אני בעלה… מה מצבה?"
"אני… אני מצטער!"
"מה זאת אומרת?? על מה אתה מצטער?"
"קורל.. היא.. איבדנו אותה!" התחלתי לבכות…
"מה????! לא זה לא הגיוני!! תצילו אותה, תעשו כל מה שצריך, רק תצילו אותה!"
"אני יכול להיכנס לראות אותה?? לפחות ל2 דקות, רק להיפרד!" אמרתי ממשיך לבכות
"בוא אחרי" הוביל אותי אל חדרה… הזזתי את הוילון, וראיתי אותה, מכוסה בשמיכה לבנה, כל כך שלבה ומתוקה… אני לא מאמין שהיא לא תהיה איתי יותר.
התקרבתי אליה עוד ועוד, וחיבקתי אותה, לא רציתי שהיא תלך, לא רציתי שהיא תלך ממני! נישקתי אותה, והתחננתי שהיא לא תלך לי!!! קראתי תהילים, התפללתי, עשייתי הכל… אבל זה לא עזר..
נישקתי אותה נשיקה אחרונה… והסתובבתי
"דניאל?" שמעתי את שמי וקפאתי במקומי

http://www.youtube.com/watch?v=nLLS924fGUU


תגובות (1)

הפרק נישאר אותו הדבר !! חבל שניגמר הסיפור הוא ממש יפה :)

28/01/2012 10:46
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך