אהבה עם הצרות 3- פרק 2

"אוףף דניאלל לך מפה כבר!!!! איזה מעצבן אתה! לך כבר לישון כמו בן אדם אתה ישן בבית חולים הזה במשך יומיים כמו כלב על הספה הזאת, אני מתחננת אלייך, לך אל אריאל, לך תתקלח ולך לישון במיטה הנוחה שלך" התיישבתי על המיטה ולקחתי את איתמר בידי, כן קוראים לבננו הקטנטן איתמר..
"את הרי יודעת שלא תוכלי להעיף אותי מפה! קורל אחרי כל מה שקרה לך אני לא עוזב אותך לבד אפילו לשנייה… לא מעניין אותי שום דבר, חוץ מהמשפחה שלי, ואת עכשיו ילדת וזה הימים הכי קריטיים עד שאת משתחררת וגם אחרי, אז תני לי להיות איתך, בלי לנסות להעיף אותי במשך עשרים פעם…" סימנתי לו עם ידי שיבוא רגע והוא התקרב והתיישב לידי במיטה, החזקתי את פניו ונישקתי אותו..
"נסיך שלי, יפה שלי, תקשיב לי רגע..
אני מתחננת שתקלוט, אתה כבר נראה כמו חצי בנאדם, אתה לא ישן ואתה זקוק לזה, אריאל מתגעגעת אלייך מאוד, היא זקוקה לאבא שלה, לאבא הבריא והחזק כמו שור שישן איתה בבית ויקריא לה סיפור לפני השינה וייקח אותה לגן.. אז לך רק ללילה ותחזור לפה מחר על הבוקר, אני נשבעת שאני לא אברח ואשאר פה עד שתחזור, ועל כל דבר שהוא שקורה אני אתקשר להגיד לך בשביל שלא תדאג.. אני רק מתחננת שתלך מפה כבר.." הוא התקרב ונישק אותי וקם מהמיטה..
"את נשבעת לי שעל כל דבר הכי קטן שקורה את מתקשרת להגיד לי? גם אם את הולכת להתקלח או שאיתמר בוכה או שכואבת לך הבטן? קורל את נשבעת לי??"
"נו דניאל אני נשבעת לך! אני אתקשר גם על כל פיפס הכי קטן.. גם אם אני שותה אני אתקשר להודיע לך.. רק לך כבר יא קרציה!!" הוא נתן לי נשיקה והלך לא אחרי שאמר לי לילה טוב והשביע אותי עוד 15 פעם להתקשר אליו על כל דבר הכי קטן שקורה.
________________________________________________________________________

"דניאל איך אנחנו נסתדר ככה?? אנחנו ארגנו דברים לתינוקת לא לתינוק, הכנו הכל בשביל תינוקת, איך יכול להיות שקרתה טעות?" שאלתי אותו והחזקתי את הילד הקטנטן שלי בידיים, הדבר המושלם והקטן שיצא מבטני לפני יום..
"קטנה שלי אנחנו נסתדר, העיקר זה שאנחנו שמחים ושיש לנו ילד.. כמו שהרופאים אמרו לנו יש טעויות של אחד למיליון, ואנחנו הטעות הזאת, כמו של אז שהרופאים אמרו לנו שהפלת את התינוק אבל את לא הפלת אותו בסוף, ועוד הרבה דוגמאות שאני יכול לתת לך.. ואלו החיים שקיבלנו, חיים מושלמים וטובים ואנחנו צריכים להיות אסירי תודה על החיים האלו שנתנו לנו, שהעניקו לנו אחד את השני ואת הילדים היפים והמושלמים שלנו.." חייך אלי והתחלתי לבכות.. "מה קרה מאמי? למה את בוכה?" שאל והרים את ראשי..
הורדתי אותו להסתכל על פניו של ילדי וליטפתי אותו ואחרי זה ליטפתי את דניאל, "אני פשוט השנייה עיכלתי את כל מה שעברתי בתשעה חודשים האלו, אני לא הייתי אמורה להיות פה וגם הוא לא" הסתכלתי על הילד שלי שוב, על האוצר הקטנטן והיפה הזה "בשנייה קטנטנה, שהיינו מפספסים היינו יכולים לאבד אחד את השני לתמיד או אפילו אותו" המשכתי לבכות והוא רק חיבק אותי
"בייבי קטנה, זה החיים שהעניקו לנו, אנחנו צריכים לשמוח שזה מה שהביאו לנו, שקיבלנו שני אוצרות כמו הילד החדש שלנו וכמו אריאל, אני בחיים לא הייתי נותן לאף אחד לקחת אותך או את האושר שלך ולא את הילדים שלי, כי באותו הרגע הם ישלמו על זה! אל תבכי נסיכה קטנה!" ניגב לי את הדמעות ונישקתי אותו שוב..
"איתמר.."
"מה? מה זה איתמר?" לא הבין את מה שאמרתי
"איתמר, זה השם שלו.. תראה זה והשם אריאל זה שמות שאני סוחבת איתי מאז שאני ילדה קטנטנה, וידעתי שככה אני אקרא לילדים שלי, ועכשיו שיש לי בן, ככה אני רוצה לקרוא לו" הסתכלתי עליו מחייכת
"אני אוהב אותו" אמר והחזקתי בידו ובידו של איתמר שלחץ את אצבעי עם ידו הקטנטנה, וחייך חיוכון פיצפון.. "ונראה לי שגם הוא אוהב אותו" התקרבתי אליו ונישקתי אותו..
_____________________________________________________________________

אחרי שדניאל הלך ברוך השם, ניסיתי לישון קצת… ואז היה לי טלפון הסתכלתי על המסך והייתי בשוק 'רום' היה רשום שמה, עניתי במהירות תוך כדי זה שאני עדיין השוק!
"הלו?" הייתי המומה
"קורל?"
"רום זה אתה?" צעקתי לתוך הטלפון
"כן זה אני.."
"מה קורה? איך אתה? איפה אתה?? אני מתגעגעת!! כמה פעמים ניסיתי להתקשר אלייך ולא ענית, ועד שענית אמרת שתחזור ולא חזרת אלי, כבר נכנעתי באיזה שהוא שלב.. מה קורה איתך?"
"אני… אני גם מתגעגע אלייך מאוד, אלייך ואל דניאל ואריאל, וגם אל שיר, מאוד" אמר בלחישה אבל שמעתי וחייכתי, ידעתי ששיר גם איפשהו בתוך תוכה מתגעגעת אליו עדיין ואוהבת אותו.
"מה איתך? איך אתה?"
"אני בסדר.. מתגעגע והכל, אני מצטער שניתקתי את הקשר, יש סיבה לזה אבל אני לא יכול לדבר על זה בטלפון.. איפה את יותר מאוחר? בסביבות 10 וחצי ככה?" הוא לא יודע על זה שילדתי, ושאני בבית חולים.
"אוי מאמי כמה יש לי לספר לך! דבר ראשון זה שאני בבית חולים, ילדתי לפני יומיים"
"מה????! איך את, מרגישה טוב? איזה בית חולים את?"
"אני.. אני בבית חולים תל השומר.."
"אני בא אלייך לביקור, זה בסדר?"
"אתה עוד שאול דביל??? ברור שתבוא! זאת לא שאלה בכלל.."
"אז היום תישני כי כבר מאוחר ואני אבוא מחר, ואני אראה גם את דניאל.. מה עם שיר? איך היא?"
"היא בסדר.. תבוא מחר ונדבר על זה" לא רציתי להגיד לו ככה שהיא נשואה ועם תינוק בן חודש.
"טוב מאמי, אז לילה טוב, אני אבוא מחר!" חייכתי וסגרנו את השיחה.
עצמתי את העיניים והתחלתי להירדם ואז הייתה לי עוד שיחה מ'דניאל אהובי'
"הלו?"
"את בסדר?" שאל ישר
"כן דניאל הכל בסדר, אל תדאג לי.. איך אתה?"
"אני בסדר גמור, אני ואריאל עכשיו במיטה שלנו, היא נרדמה אבל אני לא מצליח כי אני מתגעגע!"
"אויש בייבי לך לישון נסיך קטן.. גם אני מתגעגעת אלייך!"
"נו אני לא מצליח אני חייב אותך לידי, אני לא יכול לישון שאת בבית חולים ואני כאן במיטה! זה לא נראה לי הגיוני"
"זה הגיוני מאוד! אני מחר או מחרתיים משתחררת, ואתה צריך להכין את הבית, ולהחליף את הבגדים והכל לבגדים של בנים… ומחר שתבוא אני גם צריכה להראות לך משהו, מחר בא אלי אורח שהוא חבר וותיק שהתגעגעתי אליו מאוד.."
"נו מאמי! אני מתגעגע ולא נרדם.. מחר אני אעשה הכל, אני אתחיל כבר מעכשיו, ומי האורח הזה?"
"רוםםם!!!! הוא בא אלי מחר לבקר אותי!!!!!! הוא התקשר אלי וסגרתי איתו את השיחה בדיוק שהתקשרת"
"באמת??!! וואו איזה כיף, איך שהוא מגיע תתקשרי אלי בשביל שאני אבוא גם"
"מבטיחה!" אמרתי ופיהקתי פיהוק גדול "אני עייפה!" אמרתי מנקרת בעיניי
"גם אני נסיכה, אבל אני חייב אותך… אולי תשאירי את הטלפון דולק, ככה אני אשמע את הנשימות שלך ואני אשמע אותך ישנה ואני ארדם גם? ככה אני לא אתגעגע כי אני כאילו ישן איתך!" התחנן אלי
"לילה טוב קרצייה… אני נרדמת ואתה מוזמן לישון גם!" שמתי את הטלפון על הכרית נשענתי עליה ונרדמתי..
"אני אוהב אותך!"
"גם אני אותך יפה שלי!! הכי הכי שבעולם!"
"לילה טוב… ולא לנתק!"
"חח לילה טוב" נרדמתי ושתקנו..