אהבה שנייה -אקסטרה-

המסעדה הביתית של טים נפתחה לפני שנה וחצי וכבר הלקוחות מציפים אותה. בית העבר של טים הפך להיות שוקק חיים וניחוחות בישול הציפו אותו בחריפות, מתיקות, חמיצות, מליחות ומרירות. עיצוב חדש קישט את המקום שפעם שימש את טים לבית, הציורים והעיצובים של אביגייל האירו את המסעדה והכניסו לה חיים נוספים ומיוחדים.
–
טים התמתח לשנייה בזמן שהמשיך לבשל במרץ את הלזניות ללקוחות הרעבים. כבר שעת צהריים מאוחרת, וזה הזמן שבו הלקוחות באים בהמוניהם. וישנו לקוח אחד מיוחד שאמור להגיע, וזה מה שהכי הלחיץ את טים. בעוד מספר רגעים אמור לבקר במסעדה כתב שאמור לתת חוות דעת על האוכל שלו בערוץ מפורסם, ואסור לטים לפקשש. מילה אחת לא טובה מהכתב המפורסם, יכולה להרוס לו את הקריירה ואת החלום, בעוד שסיקור טוב יכול להקפיץ את השם שלו למרומים.
–
"כולם בסדר?" השף שאל בקול רם את עובדיו, "כן" כולם ענו לו באחת והוא חייך, ממשיך לבשל ללא הפסקה. שיערו אסוף מתחת לכיסוי השיער השחור. לא שוכח כמובן לשים את שתי סיכות המזל שלו על ראשו, מרימות את הפוני שלו מתחת לכיסוי.
–
"טוק טוק" קולו של ליאם נשמע ביחד עם דפיקות דלת הכניסה למטבח. פותח אותה. "היי בייב" טים אמר מבלי להסתכל עליו, עסוק בתבשילים.
"אוו איזה ריח טוב" ירוק העיניים מלמל בחיוך בזמן שנכנס פנימה, סוגר אחריו את הדלת לפני שהוא הלך אל בעלו. מחבק אותו מאחור ללא אזהרה.
"ליאם" טים לחש ברוגז לחוץ, ליאם מונע ממנו לעמוד בקצב ועוד מעט הכתב מגיע. "התגעגעתי" חום השיער לחש ונשק לעורפו של טים, וטים כחכח בגרונו באי נעימות כשכל עובדי המטבח הסתכלו עליהם במבוכה משועשעת. "ליאם אני עובד" טים אמר, רציני. "אז מה" ליאם לחש, מתבכיין, וטים נאנח, מסתכל על שלל התבשילים שעדיין לא הספיקו להתבשל.
"למה חזרת מוקדם?" טים שאל כשהסתכל על השעון שמעל ראשו והבין שמוקדם מדי, בדרך כלל ליאם חוזר בסביבות הערב. "כי היום זה היום המיוחד שלנו ורצית להיות איתך כמה שיותר" חום השיער אמר בהתרגשות, "יום מיוחד? אתה מתכוון לכתב שאמור להגיע?" טים שאל, לא זוכר יום מיוחד אחר. ליאם התרחק מהחיבוק, מסתכל בהפתעה על טים שהסתובב אליו. הצעיר הסתכל עליו בחוסר הבנה.
"אתה לא צוחק, נכון?" ליאם בירר, "לא, למה שאצחק?" טים שאל בתמימות, מסתכל שוב על השעון, הזמן מרגיש לו כאילו וזז בכוונה במהירות. "אני עסוק ליאם. מאתמול יש לי הרבה עבודה ואני לא מרוכז בכלום. אני אשמח אם תיתן לי לסיים את הכל ואני אהיה איתך אחר כך כמה שאתה רוצה" טים השיב, מצליח לראות את המבט הנעלב של ליאם. טים הבין שאולי הוא קשוח עם ליאם כרגע, אבל הוא לחוץ והוא בטוח שירוק העיניים יצליח לסלוח לו אחר כך.
"אולי אם תסתכל על הטבעת שלך, תיזכר ביום החשוב שלנו שאתה כל כך לא זוכר" השרירי פלט בכעס מאוכזב לפני שהסתובב ויצא משם מבלי להתמהמה.
וטים נאנח וכיווץ את גבותיו בבלבול, מסתכל על הטבעת שלו לכמה רגעים, מנסה להבין למה ליאם מתכוון. ואז הוא פער את עיניו לרווחה, נפל לו האסימון, היום הם שנתיים נשואים.
–
"אני מטומטם" טים עצם את עיניו והכה קלות את מצחו, עכשיו הוא מבין למה מאתמול ליאם היה דביק אליו יותר מהרגיל, וכחול העיניים שנא את עצמו על זה שהוא התרגז על ליאם בלילה כשליאם רצה לגעת בו בזמן שהוא היה עסוק בלסדר את לוח הזמנים שלו לעבודה במסעדה.
איך לעזאזל הוא יכל היה לשכוח את השנתיים שלהם?
"פאק" טים מלמל ופקח את עיניו, נוגס בשפתו התחתונה לפני שהוא הסתכל על המזון שלמולו, הוא לא יכול להפסיק לעבוד עכשיו. הזמן אוזל וזאת הזדמנות חד פעמית שניתנת לו, והוא יודע שעל הזדמנויות כאלו הוא לא יכול לוותר. הוא שבור לב אבל הוא לא יכול לעשות כרגע כלום בשביל לפצות את ליאם, הוא ינסה לפצות אותו אחר כך כשכל הטירוף יגמר.
—
"אז הוא שכח, נו ו? הכל בסדר" אביגייל אמרה לטלפון כשליאם אמר לה בכעס את הסיטואציה. נוהג בחזרה לבית. "מה זאת אומרת 'אז הוא שכח, נו ו?' " הרוגז היה נשמע בבירור בטונו של ליאם. "הוא עסוק בעבודה ויש לו היום ביקור חשוב, אתה יודע שיש עליו המון לחץ" ירוקת העיניים אמרה ברוגע. "הוא אפילו בכה לך לפני כמה ימים שהוא לא יודע אם הוא יצליח למצוא חן בעיניי הכתב הזה. הוא מפחד על העבודה שלו וזה הגיוני שהכל יברח לו מהראש. אני בטוחה שהוא לא התכוון לשכוח" ורודת השיער הוסיפה, ממשיכה לצייר נוף שמיים.
"טוב את רק מעצבנת אותי עוד יותר" ליאם אמר לפני שניתק את השיחה, נאנח ברוגז לפני שהוא חייג אל המסעדה שהוא שמר בה מקום, מבטל את ההזמנה שלו. הוא היה עצבני מדי בשביל לחשוב כמו שצריך, וגם אם טים אפשר לעצמו לשכוח את השנתיים שלהם, אז אין טעם שהוא יחגוג איתו את זה.
—
טים נאנח ללא הפסקה, המועקה צמחה בליבו. הוא ישב כפוף למול התנור שבישל את הלזניות המבעבעות. ברחה לו דמעה אחת מעינו והוא ניגב אותה במהירות, זה לא הזמן לבכות עכשיו על הטעות שהוא עשה.
–
"אתה רוצה לנוח?" אחת מהטבחיות נגשה אל השף הדומע, שמה לב שמשהו לא בסדר, למעשה כולם שמו לב, אחרי הכל הם גם היו עדים למצב שנוצר. טים הסתכל עליה והתרומם לעמידה, "אני יכול להשאיר את זה בידיים שלך לכמה רגעים? אני אחזור מהר" טים שאל והיא הנהנה בחיוך, טופחת על כתפו ומראה לו עם גישתה שהיא תעשה את העבודה כמו שצריך. "תודה" הוא השיב לפני שהוא יצא החוצה. טים הלך אל השירותים האישיים שלו, שעוד נשארו זכר מהבית שהיה, נועל את עצמו בחדר השירותים לפני שחייג אל ליאם.
–
השרירי גיחך ברוגז כשהוא ראה שטים מתקשר אליו, והוא ניתק לו ישר מבלי לחשוב פעמיים. טים השתנק כשהשיחה נותקה עוד לפני שליאם ענה, והוא חייג שוב. הדמעות מתחילות להציף את עיניו. הפעם ליאם נשבר.
"אתה לא עסוק?" ליאם ענה בעוקצנות לשיחה השנייה, "ליאם" קולו השקט של טים נשמע וליאם הבין שהצעיר בוכה, מה שגרם לו לשתוק, מבין שלהיות עוקצני כרגע זה לא דבר טוב, לא משנה כמה הוא עצבני. "אני מצטער. אין לי תירוץ, שכחתי" טים לחש וייבב בו זמנית, מושך באפו ומנגב את עיניו וליאם נאנח בעצב למשמע בעלו השבור.
"תפסיק לבכות, אני לא יכול לכעוס עלייך כמו שצריך אפילו" ליאם אמר, רכבו מוצף בייבובים השקטים ובמשיכות האף הקצרות של אהובו. "אני באמת לא התכוונתי לשכוח. שבוע שעבר רציתי כבר לתכנן לנו מראש יום כיף ביחד, אבל אז הודיעו לי על הכתב שאמור להגיע אליי והתרגשתי כל כך שהכל פשוט נשכח ממני" טים השיב, כן. "אל תחשוב שהיום הזה לא חשוב לי, הוא הכי חשוב לי, ואני לא יודע איך זה ברח לי מהראש" הוא הוסיף בבכי, וליאם נשם עמוק והסתכל על הכביש. מגיע לצומת ועושה פרסה, חוזר למסעדה.
"אני בדרך לתת לך חיבוק, אז תפסיק לבכות, אני לא כועס כבר" ירוק העיניים אמר, מגביר את המהירות. "אני מבטיח לפצות אותך כשהוא יעזוב את המסעדה" טים הבטיח וליאם חייך לעצמו לפני שפתח את תא הכפפות, מברר אם הקופסה, עם צמיד הזהב שבתוכה, שמורה כמו שצריך. "אני אחזור לעבוד בינתיים" טים לחש, "טוב בייב, תנגב את הדמעות טוב טוב" ליאם אמר וסגר את תא הכפפות. טים חייך לעצמו בשקט, מנגב את דמעותיך כמבוקש ממנו. "אני אוהב אותך" טים אמר וחיוכו של ליאם התרחב, "גם אני אותך" הוא השיב בכנות, "נתראה" טים אמר וליאם השיב "מממ" קצר לפני שהשיחה נותקה וטים חזר למטבח אחרי ששטף את פניו. מתמקם בחזרה במרחב עבודתו.
—
ליאם הסתכל על כניסת המסעדה, רואה דרך דלת הזכוכית את טים מדבר בחיוך עם גבר לבוש חליפה המחזיק מיקרופון בידו, לאחר מכן הוא הסתכל על גבר נוסף עם מצמה גדולה שנמצא ליד בעל החליפה. מבין שמחזיק המיקרופון הוא הכתב המדובר שבא לתת חוות דעת בשידור חי.
ליאם התקדם אל המסעדה, פותח את הדלת ונכנס פנימה, מביט על טים שקלט אותו והסתכל עליו בחיוך נרגש, וליאם יכל היה לראות את הלחץ בעיניו של בעלו. "אתה תותח, אל תפחד" ליאם אמר מבלי להוציא קול, מניע רק את שפתיו וטים צחקק בשקט כשהבין את ליאם, שמח שהם בסדר.
הכתב, ששם לב למבט הממושך של טים לכיוון אחר, הסתכל גם הוא אל כיוונו של ליאם לפני שהוא חייך לעצמו כשהבין את המצב. "זה בעלך?" הוא בירר וחזר להסתכל אל שף המסעדה. טים יצא מהבועה שלו והסתכל עליו, "כן" טים אמר, לא מופתע כבר לדעת שהכתב עשה עליו מחקר לפני שהגיע.
ואז טים קפץ על ההזדמנות המופלאה שניתנה לו. " למעשה היום זה יום מיוחד לשנינו, היום אנחנו חוגגים שנתיים לנישואים שלנו" טים אמר בקול, נותן לליאם המופתע לשמוע אותו. "בלעדיו המסעדה הזאת לא הייתה קיימת ואני לא הייתי מי שאני היום, אז לפני שתתחילו לאכול רציתי להגיד לו שאני אוהב אותו הכי שבעולם ושאני מודה לו על כל רגע ורגע שהוא נמצא לצידי" טים אמר בחיוך אל תוך עדשת המצלמה, חושף בפני הצופים בשידור חי את אהבתו הרבה לבעלו.
ליאם חייך, נושך את שפתו התחתונה בזמן שהסתכל באהבה נרגשת על בעלו, שוכח ממזמן שטים שכח את השנתיים שלהם.
–
"מה שמו?" הכתב שאל, "ליאם" טים השיב במהירות. "ליאם!" הכתב קרא לגבר המדובר, מסמן לירוק העיניים להגיע, וליאם כחכח בגרונו לפני שהתקדם אליהם, הולך לעמוד לצידו של טים.
–
"אז אתה בטח מכיר את האוכל של טים יותר טוב מכולם, לא ככה?" הכתב שאל בחיוך, מכוון לליאם את המיקרופון. "אני מניח לעצמי שכן" ליאם אמר, קולו סמכותי, "מה אתה חושב על האוכל שלו? אבל רק בכנות" הכתב אמר, מדגיש את המילה 'כנות'. "שזה האוכל הכי טעים שאכלתי מימיי" ליאם אמר בחיוך, מגניב את ידו מטה אל כף ידו של טים, אוחז בה. והצלם, ששם לב לכך, צילם את הרגע הזה במהירות. אומנם הם באו לצלם כתבה על מזון, אבל רומנטיקה תמיד תוסיף עוד רייטינג.
"אתה עכשיו מסקרן אותי" הכתב אמר לחום השיער, "הייתי שמח להתחיל לטעום" הוא הוסיף, מסתכל על טים שהנהן במרץ. "בואו תשבו" הצעיר אמר בחיוך, מכוון אותם אל שולחן מתאים לפני שהוא הלך אל המטבח, מסמן למלצר לטפל בהם כמו שצריך. וליאם עשה את דרכו אחריו, רוצה לעזור לו.
—
"בעדינות" טים אמר כשליאם עמד כפוף למול צלחת מעוצבת, מפזר אורגנו מיובש מעל לניוקי העגבניות שטים הכין. "ככה?" ליאם שאל כשפיזר באיטיות את העלים המיובשים, "כן, מעולה" טים השיב, מסתכל ברצינות על מעשיו של ליאם שהתרכז במעשיו שלו גם כן.
הצעיר אחז בפרק כף ידו של ליאם, מתכופף מעט ועוזר לו לפזר את האורגנו בצורה אחידה. צמודים. מה שגרם לעובדי המטבח לזרוק מבט על מעשיהם.
–
"יופי, עכשיו ללזניה" טים אמר והזיז את הצלחת המסודרת של הניוקי, מביא לאחר מכן צלחת עם חתיכה מכובדת של לזניה, עוזר שוב לליאם לפזר באמצע את האורגנו.
–
"כל הכבוד" טים אמר בחיוך לליאם כשהם סיימו. ומבלי לחשוב פעמיים, הוא אחז בפניו של ליאם ונשק לשפתיו בעדינות, לפחות עד שהוא שמע את שריקות העובדים והוא ניתק את השפתיים. הוא הסתכל במבוכה עליהם לפני שהוא כחכח בגרונו והרים את שתי הצלחות ועקף את גופו של ליאם המגחך, הולך להגיש לכתב את שני התבשילים יחדיו עם עוד שני קינוחים שצוות המטבח עובד עליהם כרגע.
–
"בתיאבון" טים אמר בחיוך, מגיש לפניו של הכתב את הצלחות, נעמד בצד השולחן.
"ריח נפלא" הכתב אמר, "וזה גם נראה מצוין" הוא הוסיף, "תודה רבה" טים אמר, ידיו מאחורי גבו- אצבעותיו משחקות בלחץ.
–
שלל הסועדים הסתכלו על הכתב בלחץ, רוצים לשמוע את חוות דעתו לא פחות מטים. ליאם יצא מהמטבח והלך לצידו של טים, מבחין באצבעותיו העצבניות של האחר. ליאם חייך ברוגע ושחרר את המשחק בניהן רק בשביל לאחוז בידו הקרובה של שחור השיער, מרגיע אותו.
"אז איך זה היה ללמוד שנתיים בפריז?" הכתב שאל לפני שהתחיל לאכול. "היה נפלא, זאת הייתה חוויה מדהימה שלא יכולתי להרשות לעצמי לפספס. הניסיון שצברתי שם הוא מדהים וזה עזר לי לשפר את הבישול שלי בצורה מטורפת" טים אמר, "אתה מסכים?" הכתב שאל את ליאם, "לחלוטין, שמחתי להיות חלק מהחוויה הזאת. מבחינתי האוכל של טים תמיד היה טעים, עכשיו הוא עוד יותר" ליאם החמיא וטים הסמיק והסתכל עליו באהבה, מהדק את אחיזת הידיים.
"כיף לשמוע" הכתב אמר לפני שהרים את המזלג, מתחיל עם הניוקי. הוא לעס באיטיות, שם דגש לכל טעם וטעם בזמן שהוא חייך לעצמו, מוציא צלילי 'מממ' מאושרים מפיו. "נפלא, פשוט נפלא" הוא אמר בחיוך כשסיים ללעוס את הניוקי, מסתכל בהערצה על טים. "תודה" טים אמר בחיוך מאושר, שמח לדעת שהוא אהב.
"ועכשיו ללזניה" הכתב מלמל ודחף את כלי המתכת אל תוך בצק הלזניה החמים והמלא ברוטב, לוקח ממנו חתיכה ונושף עליה מספר פעמים לפני שהכניס אותו לפיו. ושוב, תגובה מרוצה יצאה ממנו וטים הרגיש את הפרפרים בבטנו, מאושר מעצם העובדה שזה יכול להוסיף לו עוד לקוחות שייהנו מהמאכלים שלו.
–
"האוכל מדהים והמחירים נוחים, זה חלום של כל סועד" הכתב אמר למצלמה ואז הסתכל על טים, "אני שמח שבחרתי לבוא לכאן" הוא אמר, כן לחלוטין. "לכבוד הוא לי" טים אמר בכבוד, "אני אשאיר אותך לאכול ואבדוק מה עם הקינוחים" טים אמר והכתב הנהן, חוזר לאכול למספר רגעים, מביא אפילו לצלם לטעום. מגרה את הצופים שהשתוקקו להגיע לשם ולאכול, נותן להם חוות דעת חיובית ומפרט כמה שהוא יכול על שתי המנות שקיבל.
–
"הם אהבו את זה!" טים קרא באושר כשסגר את דלת המטבח ונכנס ביחד עם ליאם. הטבחים האחרים הריעו בשמחה, שמחים כל כך שהם הצליחו לרצות את כתב האוכל. "אני כל כך שמח!" טים אמר באושר, "אני אוהב אתכם" הוא הוסיף, "אנחנו אוהבים אותך" הם השיבו יחידו וטים צחקק לפני שמחא כפיים ברצינות, חוזר למצב עבודה.
"מה עם הקינוחים?" הוא בירר והתקדם אל עמדות הקינוחים, מסתכל על איך שהטבחים האחרים עובדים בעדינות על הקרם ברולה ועל הבננה לוטי עם גלידת הווניל בהכנת היד.
–
ליאם נשען על משקוף הדלת, מסתכל ברוגע על טים. הוא נשם עמוק, מבין שהוא לא היה צריך לכעוס על טים, אהובו באמת לחוץ מהיום הזה. שלא לדבר על זה שהם כבר בוגרים מספיק והם כבר עברו מספיק דברים ומכשולים, בשביל ששיחה תהיה הדבר הראשון והנכון שהם צריכים לעשות במקום לקום ולכעוס או ללכת.
–
טים לקח את שתי הצלחות הנוספות בידיו, קורץ לליאם לפני שהוא יצא החוצה, מגיש לכתב את הקינוחים- כמובן לאחר שהשולחן היה ריק מהצלחות של המנות הקודמות שהוא סיים לאכול. "בבקשה" טים אמר והסתכל בחיוך על המבט המרוצה של כתב האוכל.
"שנתחיל?" הכתב אמר וטים הנהן, מאפשר לו להתחיל לאכול.
הכתב התחיל עם הקרם ברולה, שובר בעדינות את השכבה העליונה ומכניס את הכפית פנימה, מריח את המתיקות המשכרת לפני שהכניס את הקינוח לפיו, מסתכל ללא מילים על טים. "אלו הטבחים שלי" טים מיהר להגיד בחיוך כשהבין שהכתב מרוצה, רוצה להחמיא לעובדיו החרוצים שמשקיעים את נשמתם בכל מנה שהם מוציאים. "והמתכון שלך" הכתב אמר וטים הסמיק והנהן. "ואוו, זה עדין ומתקתק בצורה שווה, אני חושב שזה הקרם ברולה בין הטעימים שיצא לי לאכול" הכתב אמר באור למצלמה וטים המשיך לחייך ולהגיד עשרות פעמים 'תודה', לא יודע מה עוד להגיד.
ליאם הפעם נשאר לעמוד ליד דלת המטבח, מסתכל מרחוק על טים, רוצה לתת לו להתמודד לבד.
–
"את הגלידה אנחנו מכינים כאן" טים אמר כשהכתב התחיל לאכול את הקינוח השני, מתענג על כל ביס. "ידעתי שפריז היא בירת הבישול והאוכל, אבל לא ידעתי עד כמה שהיא טובה- עד שהגעתי לכאן" הכתב אמר, "או שבעצם זאת לא פריז, אלא אתה" הוא הוסיף וטים גיחך במבוכה, "זאת בעיקר העבודה הקשה" הצעיר אמר והכתב צחקק והנהן, "לא קל להיות טוב, אבל כשאתה טוב במשהו אז אחרים ישר מבינים זאת עליך" בעל החליפה הוסיף והחמיא, וטים חייך באושר, ליבו מתפוצץ מהתרגשות.
—-
הכתב סיים לדבר למצלמה, וטים אמר עוד מספר מילים לצופים, לחברים ולמשפחה לפני שהצלם כיבה את מכשיר הצילום, מעיד על כך שהכתבה הסתיימה לה.
"היה לי כבוד להאכיל אותך" טים אמר באושר לכתב המרוצה, לוחץ את ידו. "היה לי הכבוד לאכול מהאוכל שלך" הכתב אמר וטפח על כתפו של טים. מנהלים לאחר מכן שיחה קצרה שהסתיימה בהחלפת מספר טלפון בניהם לשם עבודות עתידיות יחדיו לפני שהכתב עשה את דרכו החוצה.
–
ואז הסועדים מחאו כפיים באחת, מפתיעים את טים שהסתכל עליהם בחיוך, גם אנשי המטבח יצאו החוצה ומחאו לצעיר כפיים וליאם גיחך בשמחה ומחא גם כן, רואה את דמעות האושר של טים מתחילות להיווצר והוא התקדם אליו, מחבק אותו בחוזקה.
"אני גאה בך אהובי" ליאם לחש לאוזנו של טים שניגב את דמעותיו, מחבק את ליאם בחוזקה אליו. "תודה שאתה תמיד איתי" טים לחש, "מזל טוב על השנתיים שלנו" הוא הוסיף וליאם נשם את שקע צווארו, "מזל טוב לנו" הוא השיב בחיוך, נושק לצד צווארו של טים לפני שהוא התרחק, מוריד את כיסוי השיער מטים ומלטף את שיערו ברכות, מסדר את סיכות הזהב כנט שצריך.
–
"בוא נלך הביתה" ליאם לחש וטים חייך, "אני אשאיר את שאר העבודה לטבחים האחרים" הוא אמר וליאם הנהן, מאפשר לטים לכנס את הטבחים ולהודיע להם שהוא ילך מוקדם, משאיר בידיהם את האחריות. והם איחלו לו מזל טוב כפול, גם על ההצלחה בכתבה וגם על השנתיים נישואים.
—
טים צחק באושר כשהם נסעו אל ביתם בזמן שהוא דיברו בשיחת ועידה עם אליסון, אביגייל, קריסטין, ראיין, פיליפ, פיטר ודין שאיחלו לו מזל טוב כפול גם כן.
–
"איך רק ממך אביגייל כולם יודעים שלי ולטים היה קצר קטן?" ליאם שאל בייאוש, "אופסי דופסי" אביגייל אמרה בשעשוע, "נראה לך באמת שאתה תעשה לטים חיים קשים ואני לא אדע מזה? חי בסרט!" אליסון אמרה ברוגז, מאשימה את ליאם על משהו שהוא לא עשה, שלעשה "האשם" הוא טים.
"אם את אומרת" ליאם מלמל לעצמו, מגלגל את עיניו בחוסר כוחות, וטים חייך ונשק לכף ידו הפנויה של בעלו, אוח בה ומשלב את אצבעותיהם יחדיו.
–
"נו טים, איך הצמיד, אהבת אותו?" דין שאל, "צמיד?" טים בירר כשלא הבין על איזה צמיד מדובר. "דין!" ליאם אמר ברוגז וטים הסתכל עליו בחוסר הבנה, "נו באמת דין!" קריסטין הגיבה, מיואשת מהעובדה שהוא לא יכל לשמור את הסוד עד שליאם יגיד להם שהוא נתן לטים את הצמיד.
"קנית לי צמיד?" טים בירר בשאלה וליאם נאנח והסתכל על טים לפני שהוא חזר להסתכל על הכביש. "בתא הכפפות" ליאם אמר וכחול העיניים הסתכל עליו למספר רגעים לפני שהוא הסתכל על תא הכפפות שלמולו ופתח אותו, רואה את הקופסה המקושטת. מרים אותה אליו.
—
טים השתנק כשראה את צמיד הזהב. "ואוו" הוא לחש באור, "תודה" הוא הוסיף בחיוך והתרומם מעט בשביל לנשוק ללחיו של ליאם, "אתה הבעל הכי טוב בעולם" הוא הוסיף ונשק לו שוב מספר פעמים לפני שהתרחק.
"די עם הפוצי מוצי" פיטר אמר כששמע בוודאות את קולות הנישוק. "תקרא את מה שחרוט בפנים" ראיין אמר מהטלפון, וטים הרים את הצמיד, מסתכל בתוכו. "שהחיים שלנו יהיו תמיד מתוקים כמו הקינוחים שלך" טים קרא בלחש, וסנטרו התחיל לרעוד בזמן שדמעות זלגו מעיניו. "אתה בוכה?" אליסון ישר שאלה, שומעת את הנשימות הכבדות של האחר.
"ל-לא" טים מלמל בבכי שקט, מנגב מהר את עיניו, "שקרן" דין הגיב וגיחך בשמחה, "תהנו היום כמה שיותר" פיטר הוסיף בערמומיות, "בדיוק" פיליפ הסכים וטים הסמיק, "אווו~" ראיין זימר בשעשוע.
"נו באמת" ליאם אמר, "אני מנתק" הוא הוסיף, ועוד לפני שכולם הספיקו להוציא מילה נוספת, ליאם ניתק את השיחה.
–
טים צחקק ושם על ידו את הצמיד הדק, מלטף אותו ברוגע. "אני באמת מודה לך" טים לחש והסתכל על ליאם שחייך אליו, "ואני מודה לך" ליאם השיב.
"כשנגיע אני אתן לך את המתנות שאתה אוהב" טים אמר בחיוך, "ומה הן?" ליאם שאל, "האוכל שלי" טים לחש, "האהבה שלי" הוא הוסיף, "והגוף שלי" הוא מלמל בערמומיות, "אווו~ אני לא יכול לחכות" ליאם אמר והגביר את המהירות, גורם לטים לצחוק בחוזקה.
הולכים לחגוג יחדיו את השנתיים הנפלאות שהם עברו כזוג נשוי. אוהבים לכבוד עוד שנים ארוכות שעומדות בפניהם.