אהבה שנייה -פרק 11-

הנה עוד לקוח שאומר תודה ונותן טיפ והנה עוד לקוחה שאמרה שהאוכל מוצלח, וטים המשיך לחייך חיוך גדול, בתוכו ריקבון מהיר נוצר בכל פעם שהוא חשב על מה שהיה עד אליו, למעשה הסיטואציה הזאת הייתה כל הזמן בראשו, ככה שזה לא באמת שיפר את מצב הרוח שלו והוא רק רצה שהיום יסתיים, הוא לא רצה לראות אף אחד.
–

"טים, איך אתה? מסתדר?" ראיין נשמע לפתע מאחור, מחבק לאחר מכן את עורפו של טים שקפא לרגע לפני שהתרחק ממנו, "אני מסתדר" טים אמר, חיוך מאולץ על פניו ורוגז נשמע בקולו, "הכל בסדר? היה לקוח שעצבן אותך?" ראיין שאל וטים רק שנא את עצם העובדה שראיין דואג לו, למה ראיין כל כך טוב אליו? זה קשה לשנוא אותו ככה, "הכל בסדר" טים אמר וראיין הנהן וטפח על כתפו, והמגע הזה הצליח להרתיע ולהרגיע את טים באחת, מצד אחד היד הזאת נגעה מקודם בקריסטין בצורה כל כך פולשנית, אבל מצד שני היא כרגע נוגעת ודואגת לו בחמימות.

"תודה שאתה עוזר לי היום, אני חייב לך" ראיין אמר לפתע וטים הסתכל עליו לכמה רגעים לפני שחזר להביט על הלקוחות- יותר נכון על האוויר בשביל לנסות ולהשכיח מזיכרונו את מה שהוא כל כך רצה לשכוח, "בכיף, אחרי הכל אנחנו חברים טובים" הוא אמר, מחזיק חזק את הטון המזלזל שלו, "נכון" ראיין אמר בחיוך, מלטף ללא אזהרה את ראשו של חברו הטוב.

"תגיד, אתה זוכר את הרגע הראשון שנפגשנו?" ראיין שאל, כנראה שלא זוכר, "כן" טים מלמל, עדיין לא מביט על ראיין, "באמת? איך זה קרה?" ראיין שאל וטים נגס בשפתו התחתונה, "כשהיינו בכיתה א' הילדים בכיתה ד' היו מציקים לי ואתה הגנת עליי אחרי שאחד מהם דחף אותי" טים מלמל, "נכון!" ראיין אמר בצחקוק כשנזכר, הוא כל כך פחד כנגד הילדים הגדולים, אבל הוא לא יכל שלא לעזור לטים, והוא חיבק שוב את עורפו של חברו הטוב, "ואחר כך הגנתי עלייך עוד לא מעט" ראיין אמר, "אני יודע" טים מלמל, יודע את זה טוב מאוד, מאותו הרגע הוא התאהב בו.

"אז אני הגיבור שלך?" ראיין שאל בציניות וטים גיחך לעצמו, מנסה להישמע מזלזל בשביל להסתיר את העובדה שכן, ראיין הוא סוג של גיבור שלו, וראיין צחקק, "אני מניח לעצמי שאליסון היא הגיבורה שלך אחרי הכל" ראיין אמר, מתקרב לאוזנו של טים שקפא במקומו שוב, "אחרי הכל היא זאת שהפעילה עלייך את קסמיה וככה אתה כבר לא בתול" ראיין אמר בצחקוק והתרחק מטים ששתק לכמה רגעים לפני שצחקק קלות, 'למעשה איבדתי את הבתולים שלי עם גבר, בתחת' טים חשב לעצמו, יודע שלחלוטין הוא לא יכול להגיד את זה לראיין.

"קריסטין היא הגיבורה שלך?" טים שאל וראיין חייך והנהן, "אפשר להגדיר אותה ככזאת" ראיין אמר, מסתכל לאחר מכן על הלקוחות שלו בהערצה, "בלעדיה כל זה לא היה קורה" הוא הוסיף וטים הביט עליו בעצבות, "נכון" טים מלמל, כנראה שראיין שכח את הימים שלהם כתלמידי תיכון, בהם טים עודד אותו לפתוח מסעדה שהוא תמיד חלם עליה.

"גם בלעדייך הרבה דברים לא היו קורים" ראיין אמר בחיוך וליבו של טים החסיר פעימה נרגשת, "באמת?" טים שאל, "לחלוטין, וכבר אמרתי לך את זה" ראיין אמר בצחקוק, טופח על גבו של חברו הטוב, "בזכותך היה לי את האומץ להתחיל עם קריסטין אחרי הכל" הוא הוסיף וטים החזיק את עצמו מלהיאנח בייאוש, "נכון" טים אמר, זוכר את היום הנוראי הזה שהוא ויתר על הווידוי שלו בפני ראיין אחרי שראיין אמר שהוא נידלק על התלמידה החדשה, לצערו הרב הוא היה זה שאמר לראיין לנסות להתחיל איתה, הוא לא חשב שהם אי פעם יגיעו לשלבים כאלו רחוקים ביחד.

"אתה יודע מה?" ראיין שאל, צובט את לחיו הקרובה של טים המופתע, "מה אתה רוצה שאני אקנה לך במתנה?" ראיין שאל, "מ-מה?" טים מלמל, "כשאני חושב על זה, אתה חבר כל כך טוב שאף פעם באמת לא אמרתי לך תודה כמו שצריך" ראיין אמר בחיוך וטים הרכין את ראשו וחייך בביישנות, "אני לא צריך כלום, כל עוד אנחנו חברים אני בסדר עם זה" הוא מלמל והבלונדיני צחקק, "אתה כל כך רומנטי בקשר לחברות שלנו" ראיין אמר וטים כחכח בגרונו.

"בכל מקרה, אני אחזור למטבח, בטח קריסטין צריכה עזרה" ראיין אמר וטים עדיין לא הרים את ראשו והוא רק הנהן אל ראיין בהבנה, "מבטיח לך שאביא לך משהו" חום העיניים אמר בחיוך ועוד לפני שכחול העיניים עצר אותו, הוא היה עמוק בתוך המטבח.
–

"אני שונא אותך" הוא לחש לעצמו לפני שנאנח, "איך אני יכול לשנוא אותך?" הוא תיקן את עצמו ונגס בשפתו התחתונה לפני שהרים את ראשו, נושם עמוק ומאלץ את עצמו לחייך לפני שניגש ללקוחות שהיו צריכים את עזרתו.
—-

"אנחנו נלך" ראיין אמר, מחבק את גבה התחתון של קריסטין, "אוקיי" טים מלמל בחיוך, "תיהנו" הוא הוסיף וראיין קרץ לו, "אם תהיה איזשהי בעיה, תתקשר אלי" הבלונדיני אמר ברצינות וטים הנהן בהבנה, "עכשיו תלכו, אתם רוצים ליהנות כמה שיותר, לא ככה?" הוא שאל בצחקוק ושני האחרים צחקקו גם כן, "אז נלך" קריסטין אמרה וטים הנהן שוב, מסתכל על איך שהם מתרחקים משם לפני שהוא הסתכל על המסעדה הריקה, מחליט לנעול את עצמו לפני שהוא ישב על אחד מכיסאות הסועדים, מאפשר לעצמו לבכות בשקט לכמה רגעים.

הוא לבסוף התרומם, ממשיך להזיל מעט דמעות בזמן שהוא התחיל לנקות את מה שהמלצרים עדיין לא הספיקו, הוא טאטא את הרצפה, מנגב מדי פעם את דמעותיו בזמן שהוא נאנח לעצמו בייאוש, "הם בטח נהנים" הוא מלמל בעצב, לא מאמין ששמחה של אנשים יכולה לגרום לליבו לכאוב כל כך.
—

ליאם יצא מהרכב, עושה את דרכו אל המסעדה כמו שהוא הבטיח לאביגייל המאיימת, למעשה הוא כנראה שהיה מגיע גם מבלי האיומים שלה, אבל הוא העדיף שהיא תחשוב שזה ככה בגללה.
–

הוא חייך לעצמו כשעמד למול דלת הזכוכית של המסעדה, רואה את גבו של טים, רואה שהוא מנקה את הרצפה, אבל אז ידו הימנית של טים עזבה את המטאטא ועלתה מעלה אל פניו, וליאם יכל להבין שטים מנגב את עיניו והוא נאנח לעצמו, "עוד פעם אתה בוכה כמו פתטי" הוא מלמל לפני שתיקתק על הדלת, רואה איך שטים קופץ בבהלה וממהר לנגב את עיניו לפני שהסתובב, מסתכל בחוסר אמונה על ליאם שעמד מחוץ לדלת.
–

"מה אתה עושה כאן?" טים שאל כשהתקרב לדלת הזכוכית, לא פותח אותה, "אני לא שומע אותך" ליאם אמר בלחש, בכוונה רוצה שטים יפתח את הדלת והצעיר נאנח ופתח בכעס את דלת הזכוכית, לא פותח אותה במלואה ורק מבצבץ עם ראשו החוצה, "מה אתה חושב שאתה עושה כאן לעזאזל?" טים שאל בכעס, "באתי לאכול" ליאם אמר בחיוך רגוע, "המסעדה סגורה" טים מלמל והתכוון לסגור את הדלת בחזרה אבל ליאם אחז בה, "אתה חייב לי ארוחה" ליאם אמר בחיוך, "אני לא חייב לך כלום" טים אמר וניסה למשוך את הדלת אליו, אבל ליאם היה חזק יותר, "בסוף הדלת תישבר, איך תסביר את זה לראיין?" ליאם שאל ומהפתעת השאלה, טים עזב את הדלת, מאפשר לליאם להיכנס פנימה אל המסעדה.

"אני אכין לך אוכל בפעם אחרת, תלך מכאן ליאם" טים אמר ברצינות, "לא רוצה" הוא מלמל והלך להתיישב באחד מהשולחנות, "אני לא צוחק איתך ליאם" הצעיר אמר ברצינות, "גם אני לא" ליאם מלמל וטים נאנח ברוגז, "אני אדווח עלייך" כחול העיניים אמר, מוצא את זה כמוצא אחרון וחום השיער רק צחק, גורם לטים להביט עליו בזעזוע חסר אמונה, "מה מצחיק אותך בדיוק?" שחור השיער שאל בכעס, מתקדם אליו במהירות, "למי תדווח? לראיין? ומה תגיד לו בדיוק? שהבן אדם שאתה שוכב איתו נמצא במסעדה ואתה רוצה שהוא יעוף מכאן?" ליאם מלמל וטים הביט עליו בכעס לפני שנאנח.

"אני אכין לך לאכול מהר, תעוף מפה אחר כך" טים אמר לבסוף, מתכוון ללכת למטבח אבל ליאם אחז בפרק כף ידו, "מה עכשיו?" טים שאל, מביט על עיניו הירוקות והמחוייכות של האחר.

"תפריט" ליאם אמר בחיוך, "מ-מה?" טים גמגם בחוסר הבנה, "תכין לי משהו מהתפריט, אני רוצה לראות אם אתה שווה משהו" ליאם אמר בזלזול וטים נאנח, "תפסיק לנסות להצחיק" הצעיר אמר, מנסה להשתחרר מהאחיזה של ליאם, "אני לא מנסה להצחיק, אני מנסה לאכול" ליאם אמר וטים נאנח, מסתכל על עיניו הירוקות של ליאם שהוא לא באמת הצליח לקרוא כמו שצריך, אם בכלל.

"הבקשה שלך מגוחכת, אני לא שף" טים אמר, "אבל אתה רוצה להיות, לא ככה?" ליאם שאל, "לא, אני לא רוצה להיות משהו שאני גם ככה לא טוב בו" טים אמר, "אתה רוצה להיות בן הזוג של ראיין, אתה חושב שבזה אתה כן טוב?" חום השיער שאל בזלזול וכחול העיניים בעט קלות ברגלו, "אם אתה מתכוון להמשיך להציק לי אז כדאי לך ללכת מכאן" הצעיר אמר, "בשביל שתמשיך לבכות?" ליאם שאל וטים נאנח שוב בייאוש.

"ליאם מה אתה רוצה ממני? אין לי כוח לשכב איתך כרגע ואת האמת שלא בא לי לראות אותך עכשיו" שחור השיער אמר ברצינות, "אני רוצה שתכין לי אוכל מהתפריט" ליאם אמר בפשטות, משחרר את ידו של טים, "תכין לי אוכל" הוא הוסיף, "אתה חייב לי" ליאם המשיך וטים נאנח, "אתה לא תעזוב אותי אם לא אסכים איתך?" טים שאל וליאם גיחך והנהן, גבותיו מורמות מעט בהתגרות, "איך שאתה רוצה" טים אמר לבסוף, הולך אל הדלפק ומביא משם תפריט לפני שחזר לליאם, מניח בפניו את התפריט בכעס, "תחליט מה אתה רוצה לאכול" טים אמר, הולך לאחר מכן אל דלת המסעדה נועל אותה בשנית, לא רוצה שחס וחלילה מישהו יכנס.
–

"אני רוצה את זה, ואת זה, וגם את זה, ואת זה" ליאם אמר, מצביע על מספר מנות, "זה יותר מדי, אתה לא תצליח לאכול את כל זה, שלא לדבר על זה שזה המצרכים של המסעדה" טים אמר בעצבנות, "אז תכין מנות קטנות, אני רוצה לטעום את כל מה שביקשתי" ליאם אמר ברצינות וטים הסתכל עליו לכמה רגעים, "ואחרי זה אתה תלך, נכון?" הצעיר שאל וליאם הנהן, "אני אסיים לאכול ואלך" הוא אמר וטים התכוון לקחת את התפריט, אבל ליאם הניח את ידו על רשימת האוכל, "למקרה וארצה עוד משהו" הוא אמר והצעיר נאנח לפני שגירד בעורפו, "אם זה לא יוצא טעים זאת אשמתך, אל תאשים אותי אחרי זה" טים אמר וליאם הנהן בהבנה.

הצעיר לבסוף נגס בשפתו התחתונה בזמן שהסתובב והלך למטבח, שם על גופו סינר ועל ראשו כיסוי, הוא שטף את ידיו ברצינות, מנקה אותן כמו שצריך לפני שהביט על המטבח, לא מאמין שהוא עומד שם ועומד לבשל, הוא עוד יותר לא האמין שהגיע היום שהוא יכין מנות של המסעדה של ראיין.
–

"לעזאזל איתך ליאם" הוא מלמל לפני שהוציא את ספר המתכונים של המסעדה, זוכר מה ליאם ביקש והוא נשם עמוק לפני שהתחיל לבשל, נותן את כל כולו בחיתוך האוכל, מערבב את המאכלים בסיר ומקפיץ חלק מהמנות במחבט, הוא היה לחוץ, מאוד אפילו, הוא רצה להצליח, הוא רצה שיצא לו טעים, הוא רצה להרגיש מעט גאה ליד ראיין, להרגיש שהוא מוצלח בשבילו.

"תירגע טים" הוא אמר לעצמו כשליבו פעם בחוזקה, ממשיך להיות מרוכז בהכנת המנות, מה שדי השכיח ממנו את היום הנוראי שחווה, לא רוצה להודות לליאם על כך.
—

"קח" טים אמר בזלזול, מניח את הריזוטו למול ליאם, "יופי, לך להמשיך להכין" ליאם אמר, "תאכל קודם ותגיד לי אם זה בסדר" טים אמר ברוגז, נותן לליאם כף כסף נקייה וליאם נאנח ולקח ממנו את הכף, מערבב בעדינות את הריזוטו לפני שהרים כף יחסית קטנה של ריזוטו, "תעשה לי רוח" הוא אמר והגיש לטים את הכף, "מה נראה לך בכלל?" טים שאל בכעס, אבל ליאם המשיך להרים את הכף למול פניו של טים, "קדימה, אם אתה רוצה שאני אוכל מהר אז תקרר לי את האוכל" הוא אמר וטים נגס בשפתו התחתונה לפני שהתכופף ונשף מספר פעמים על הכף, מקרר אותה עם האוויר הפנימי שלו וליאם החזיק את עצמו מלחייך.

"זהו" טים אמר לבסוף וליאם הנהן לפני שהחזיר לעצמו את הכף, מכניס אותה לפיו באיטיות וטים הביט עליו בלחץ, רואה איך שליאם לועס את האוכל בשקט, עיניו הירוקות מביטות עליו בזלזול לא ברור וטים לא ידע מה ליאם חושב, "זה לא טעים?" הוא שאל בחשש, משחק עם אצבעותיו בלחץ בזמן שהוא עמד לצידו של ליאם שלבסוף הוריד את עיניו ממנו, "תטעם אתה ותגיד לי" ליאם אמר והרים כף נוספת של ריזוטו, "קדימה" הוא הוסיף כשטים היסס לרגע, "תאכל" הוא ציווה וטים כחכח בגרונו והתקדם לכף, מכניס את האוכל לפיו, מנגב קלות את שפתיו עם אגודלו בזמן שלעס את האורז הדביק, מביט אל תוך עיניו של ליאם.

"זה בסדר" טים אמר בחיוך, "אפשר להגיד" ליאם מלמל וטים המשיך לחייך, "תמשיך להכין אוכל" חום השיער אמר לבסוף והצעיר הנהן במרץ, "ת-תאכל, אני אכין לך עוד מנות" כחול העיניים אמר בשמחה לפני שהלך במהירות בחזרה למטבח- כמעט ורץ וליאם גיחך לעצמו בשקט לפני שחזר לאכול ברצון את האוכל הטעים של טים.
—

טים צחקק לעצמו בחוסר אמונה, ממשיך לבשל בזמן שליבו פעם בחוזקה, לא מאמין שהריזוטו יצא לו בסדר, "אחרי הכל אתה לא כזה גרוע ליאם" טים מלמל לעצמו ואז גיחך בזלזול, "מטומטם אחד" הוא הוסיף והמשיך לבשל, משקיע את כל כולו בשביל להכין לאדם שהוא לא באמת מחבב את המאכלים הראשונים שלו מהתפריט של ראיין.
—

"את חושבת שהם בסדר?" אליסון שאלה בדאגה, מכרסמת את ציפורניה בלחץ בזמן שהיא התהלכה מצד לצד בסלון, מפריעה לאביגייל לראות טלוויזיה, "הם בסדר, אומנם זה נראה כאילו הם אויבים מושבעים, אבל רק ליאם יכול להשתלט על הרגשות של טים" ורודת השיער אמרה, מזיזה את ראשה מצד לצד ובכך מנסה לראות את התוכנית המשודרת, "ומה אם הם רבים עכשיו?" אליסון שאלה ונעצרה בדיוק למול הטלוויזיה ואביגייל נאנחה ונשענה אחורה על הסלון, "תפסיקי לחפור אליסון" היא אמרה ושחורת השיער הביטה עליה בזעזוע, "מה אמרת?" היא שאלה בכעס ואביגייל נאנחה והתרוממה מהסלון, אוחזת בכף ידה של בת זוגתה ולוקחת אותה לשבת לידה בסלון, משעינה את ראשה של אליסון על הכתף שלה, "יהיה בסדר בובי, תפסיקי לדאוג לטים, הוא ילד גדול והוא וליאם מכירים יותר מדי שנים אחד את השני, טים יצליח לשרוד אותו כמו שליאם מצליח לשרוד אותו" אביגייל אמרה ואליסון נאנחה, "אולי את צודקת" היא מלמלה לבסוף, מאפשרת לירוקת העיניים לחזור לצפות בטלוויזיה בזמן שהיא ליטפה את שיערה השחור בעדינות, לא באמת יודעות עד כמה שטים שמח כרגע- ובאופן די מפתיע, בזכותו ובעזרתו של ליאם.