אהבה שנייה -פרק 14-

טים נאנח בכבדות כשהביט על עצמו במראה אחרי שסיים את מקלחת הבוקר שלו, "איך אני אתמודד עם ראיין עכשיו?" הוא שאל את עצמו, לא יכול לשכוח שאתמול הוא גנח בזמן שראיין היה איתו בטלפון.

"ליאם הזה" הוא אמר ברוגז, מסתובב ומביט על הסימנים האדומים שעל גבו, סימני הנשיכה והמציצה קישטו אותו והוא נאנח לעצמו עוד יותר, "לעזאזל" הוא קילל ובלגן את שיערו הרטוב בכעס, לא מאמין שהוא נשבר לסקס עם ליאם, "למה אני לא יכול לסרב לו?" הוא הסתכל על עיניו הכחולות מהמראה, רוצה למצוא תשובה אבל הוא לא באמת יכל למצוא, נכון שזה בגלל כל הכאב מראיין, אבל למה רק עם ליאם הוא יכול לשכב? למה הוא לא יכול לחפש מישהו אחר לשכב איתו? למה הוא לא יכול להחליף בכל פעם מישהו אחר? זה לא שלו ולליאם יש איזה קשר רומנטי, זה לא ששניהם אוהבים אחד את השני, ואולי זה למה הוא מעדיף להישאר עם ליאם? ככה הוא לא יכול לפחד להרגיש משהו למישהו אחר, ככה הוא לא יכול לפחד שמישהו ירגיש אליו משהו.

"שיהיה" הוא מלמל לעצמו בייאוש, מתחיל להתלבש לפני שיצא מהמקלחת, מביט על הדירה הריקה ומתיישב בסלון, שם נעליים ויוצא החוצה, מנופף לאליסון ואביגייל שחיכו לו ברכב בחוץ, "בייבי בוי!" אליסון צעקה ונופפה לו והוא צחקק ונעל את הדירה לפני שהלך אליהן, נכנס לרכב ונושק ללחייהן, "נו, איך היה אתמול עם ליאם?" אביגייל שאלה בחיוך וטים כחכח בגרונו וחגר את עצמו, מחליט לא לדבר על זה ושתי הבנות הביטו זו על זו, מחייכות לעצמן, "אני מניחה לעצמי שהוא נהנה" אליסון מלמלה בהתגרות לאביגייל והמדובר צקצק בלשונו ברוגז, לא מרוצה מהאמירה הזאת, זה לא שהוא עד כדי כך נהנה, אחרי הכל זה ליאם.

"טוב טוב" אליסון אמרה לבסוף, "העיקר שאתה בסדר עכשיו" היא הוסיפה והוא נאנח והנהן קלות, לא יודע אם הוא באמת בסדר, "יאללה" אביגייל אמרה לבסוף, "אני אקח אתכם לאוניברסיטה מהר, אני צריכה לחדש את הצבע אצל ג'ון" ורודת השיער אמרה ואליסון צחקקה וליטפה את שיערה, "תיקני לנו מבית הקפה של מגי עוגה" אליסון הזכירה, אחרי הכל המספרה האהובה עליהן ובית הקפה האהוב עליהן, נמצאים אחת ליד השני, "אל תדאגי" ירוקת העיניים אמרה בקריצה ערמומית, יודעת כבר עוד לפני שהיא תתפתה ותרצה לקנות לא מעט דברים טעימים לבית.

"אין עלייך בעולם" אליסון אמרה ונשקה לשפתיה של אהובתה, "תפסיקו. עכשיו." טים מלמל בטון מאיים והבנות צחקקו וניתקו את השפתיים, "מה שתגיד" אביגייל אמרה בהתגרות, שולחת לטים לשון מזלזלת לפני שהיא התחילה לנסוע, "בדיוק כמו ליאם" הוא מלמל, "לא פלא שאתם חברים" הוא הוסיף וורודת השיער צחקקה, "אז הגיע הזמן שתאהב את ליאם כמו שאתה אוהב אותי" אביגייל מלמלה וטים גיחך בבוז לפני שהסתכל על החלון, לא מוצא עקיצה הגיונית.
—

"למה אתה מחייך?" פיליפ שאל כשהתיישב לצידו של פיטר בסלון ביתו של ליאם, "סתם" ליאם מלמל בחיוך, מגיש לבני הזוג קפה חמים לפני שהתיישב לצידם, "קרה משהו עם טים?" פיטר שאל בסקרנות וליאם רק הביט על השניים בחיוך מסתורי, לוגם קלות מהקפה שלו והם גיחכו, "החיוך הזה אומר שעשית לו בעיות" פיליפ מלמל בביטחון, "החיוך הזה לא אומר כלום" ליאם מלמל, "קצת קשה להאמין לך" פיטר אמר בגיחוך, ממשיך להסתכל בסקרנות על ליאם שרק שתק לעצמו.

"בכל מקרה" פיליפ מלמל, "הבנתי מאבא שלך שהוא רוצה שאחיך הגדול יגור איתך" הוא הוסיף ליאם נאנח והסתכל עליו, "למה דיברת איתו?" ירוק העיניים שאל ברוגז, "אני לא יכול שלא לענות לו כשהוא מתקשר" פיליפ השיב ברצינות, "אחרי הכל אנחנו מכירים אותו מגיל קטן" פיטר אמר בכנות ופיליפ הנהן, "אין לי כוח לדבר על זה, בינתיים אני לא רוצה שהוא יגור איתי, אני לא צריך לטפל באח הלא מוצלח הזה" חום השיער מלמל ושני האחרים צחקקו, "אתה סתם לא אוהב אותו בגלל שהוא היחידי שלא באמת קיבל את זה שאתה גיי" פיטר אמר בצחקוק, "אני לא אוהב אותו כי הוא טיפש" ליאם מלמל ושני האחרים גיחכו, "ובסופו של דבר הטיפש הזה צריך אותך" פיליפ מלמל, "הוא לא צריך אותי, הוא צריך את הדירה הזאת" ליאם תיקן, לא מרוצה מכך שאחיו הגדול יגור אצלו, במיוחד בגלל טים.

"ג'וש כבר קיבל אותך, לא ככה?" פיליפ שאל, "לא יודע, לא אכפת לי" ליאם מלמל, מסרק את שיערו החום עם אצבעותיו, "פעם הייתם ממש קרובים" פיטר אמר, "פעם" ליאם אמר ולגם מהקפה שלו, אגודלו מלטפת את הכוס הלבנה בזמן שהביט לאופק וחשב לעצמו בשקט.

"תפסיק לא לדבר איתו, הוא אחיך הגדול אחרי הכל" פיליפ אמר ברצינות וליאם זרק לו מבט מאיים, "אם על זה אתם רוצים לדבר, אז אתם מוזמנים לעוף מכאן" הוא אמר בכעס ושני האחרים נאנחו לעצמם, "בואו נשחק וזהו" פיטר אמר לפני שהתרומם, לוקח מהשידה שמתחת לטלוויזיה את דיסק המשחק ואת הג'ויסטיקים, רוצה לתת לליאם אפשרות להירגע.
—

ליאם נגס בשפתו התחתונה, נכנס עמוק אל תוך המשחק, גופו זז באנרגיה ופיליפ גיחך כשהביט על שני הגברים ששחקו ברצינות, נשאבים אל המשחק.

"אתם רעבים?" פיליפ שאל ופיטר הנהן, "נזמין משהו" ליאם אמר, עדיין שקוע בתוך המשחק, "לא צריך, אני אבשל משהו" פיליפ אמר וליאם הסתכל עליו, "אין צורך" הוא מלמל, לא בשביל להתחשב בחברו, אלא בשביל שהוא לא יבשל במקום שטים מבשל בו.

"טוב, אז נזמין משהו" פיליפ מלמל, "יש!" פיטר קרא לפתע, גורם לליאם להחזיר את עיניו למשחק ולהבין שהוא הפסיד, "לעזאזל" הוא מלמל וזרק לפיליפ את הג'ויסטיק שלו, "תשחק אתה, אני אזמין משהו" ליאם מלמל ופיליפ הנהן בחיוך, מתחיל לשחק כנגד בן זוגו בתקווה לנצח.
—-

"מה?" טים שאל, מסתכל על אליסון שישבה מולו בקפיטריה, בוהה בו, "כלום" היא אמרה בגיחוך, ממשיכה להסתכל עליו, "נו מה את רוצה להגיד?" הוא שאל בייאוש, "איך זה היה לשמוע את ראיין אתמול?" היא פלטה בסקרנות והוא כחכח בגרונו והסמיק באחת, מוריד את עיניו לצלחת האוכל שלו ומשחק במזון עם המזלג, "מ-מוזר" הוא מלמל ונגס בשפתו התחתונה, "ליאם גאון" היא אמרה בחיוך והוא שלח לה מבט רושף, "לא הוא לא, הוא סתם אידיוט" הוא מלמל ברוגז והיא צחקקה, "אתה לא יכול להגיד שלא אהבת את מה שהוא עשה" שחורת העיניים אמרה והוא נאנח, "לא אהבתי" הוא לחש, "פחדתי" הוא הוסיף ואליסון הביטה עליו בשקט, "מה אם ראיין היה מגלה? מה אם לא הייתי מחזיק את עצמי?" טים שאל בחשש, "הייתי מת" הוא הוסיף והיא נאנחה, מצליחה להבין אותו בסופו של דבר.

"אתה לא מתכוון לספר לו יום אחד?" היא שאלה ברצינות, "שאני גיי?" הוא לחש, לא רוצה שמישהו ישמע והיא הנהנה, "נראה לך?" הוא שאל בדרמטיות, "כבר ויתרתי על זה" הוא הוסיף, "אני לא מסוגל" טים המשיך, "למה לא? ראיין נראה כמו בן אדם שפתוח לדברים האלו, לא נראה לי שתהיה לו בעיה שהחבר הכי טוב שלו גיי" היא לחשה גם כן וטים הסתכל עליה בזעזוע, "גיי ומאוהב בו" הוא הזכיר והיא נאנחה, "אתה מייאש" אליסון מלמלה, "אני יודע" טים השיב בכנות, יודע שהוא לא בן אדם קל לעיכול.

"יום אחד הוא עוד יגלה את זה" אליסון מלמלה, "הוא לא" טים אמר, "אני אעשה הכל בשביל שהוא לא" הוא הוסיף, "ואיך בדיוק תרצה שהוא יהיה איתך אם הוא לא יודע שאתה גיי?" היא שאלה בחיוך והוא כחכח בגרונו, "גם אם הוא ידע, הוא לא ירצה אותי" טים מלמל ואליסון הביטה עליו בשקט, "אז תצא עם ליאם" היא אמרה בחיוך והוא הביט עליה בחוסר אמונה מוחלט, לא מאמין שהיא ככה שולחת אותו לצאת עם הבן אדם שהוא לא ממש מחבב, טוב, למעשה אחרי אתמול הוא כבר פחות שונא את ליאם, אבל הוא גם יותר כועס עליו- מצד אחד ליאם נתן לו את האפשרות לבשל לו, אבל מצד שני ליאם ענה לשיחה של ראיין בזמן שהם שכבו.

"את באמת משוגעת" הוא אמר והרים את המזלג בחזרה, חוזר לאכול, "יצא לי לשמוע את זה לא מעט" היא אמרה בצחקוק והוא צחקק גם כן, "טיפשה" טים מלמל, "לא ואתה" היא השיבה ושניהם צחקקו, מאפשרים לאנשים שבסביבתם להמשיך לחשוב שהם עוד זוג מאוהב ורגיל לחלוטין.
—

"ר-ראיין?" טים גמגם כשראה את הרכב של חברו הטוב ממול לשער האוניברסיטה בזמן שהוא ואליסון יצאו החוצה, מסיימים את יום הלימודים שלהם.

"או, טים, אליסון!" ראיין קרא כשהוריד את החלון מטה, מנופף להם, "מה אתה עושה כאן?" אליסון קראה בחיוך, אוחזת בכף ידו של טים ולוקחת אותו אל הרכב, נכנסת ביחד איתו אל המושב האחורי מבלי באמת לקבל עדיין תשובה מראיין, "באתי לקחת אתכם, אתמול טים הדאיג אותי קצת, אז רציתי לדעת שהכל בסדר" ראיין אמר בחיוך, מסתכל על חברו הטוב מהמראה הקדמית של הרכב, "הכל בסדר" טים מלמל, "באמת? אתה לא משקר לי?" ראיין שאל בחיוך וטים הנהן, "למה שהוא ישקר לך?" אליסון שאלה, מחבקת את הזרוע של טים, מגנה עליו, "היינו ביחד כל הזמן ועשינו כל מיני דברים" היא אמרה, מצחקקת בהשתובבות ורומזת לראיין על דברים מיניים והוא צחקק לעצמו, "אז בגלל זה היו רעשים מוזרים ברקע" ראיין מלמל וטים בלע את רוקו בחשש, "כ-כן" טים גמגם, מובך כולו, "תמיד אתה חמוד כשאתה מובך" הבלונדיני אמר בהתגרות, מכיר את חברו הטוב- לפחות זה מה שהוא חושב לעצמו.

"נכון?" אליסון שאלה בחיוך, נושקת מהר לשפתיו של טים רק בשביל להיות קרובה אליו, "אל תהיה שקוף" היא לחשה והתרחקה, מחייכת אל ראיין שלא שם לב לכלום, "תיקח אותי לבית" אליסון אמרה לבסוף וראיין הנהן והתניע את הרכב, מסיע את בת הזוג השקרית של חברו הטוב אל ביתה.
—

"קדימה טים, תשב לידי" ראיין אמר אחרי שאליסון הלכה, נכנסת אל ביתה, וטים כחכח בגרונו ויצא החוצה, הולך אל המושב הקידמי וחוגר את עצמו, "תודה על אתמול" ראיין אמר בחיוך, טופח על כתפו של האחר, "בכיף" טים מלמל בביישנות, "בלעדייך לא היה לי דייט נפלא עם קריסטין" חום העיניים אמר באושר וטים חייך באילוץ והנהן אליו בהבנה.
–

"תגיד…" ראיין מלמל לפתע, "מממ?" טים שאל, "החבר הזה שלך…" ראיין מלמל, לא זוכר את השם, "תזכיר לי איך קוראים לו" הוא הוסיף וטים הביט עליו בחוסר הבנה, לפחות עד שנפל לו האסימון והוא הבין שהוא מתכוון לליאם, "ליאם, למה?" הצעיר שאל, "למה אתה לא יוצא איתו מהאוניברסיטה?" ראיין שאל, "כ-כי אנחנו לא באמת חברים" הצעיר מלמל, "אם לא הייתם חברים, לא היית אומר לו על המסעדה שלי, לא ככה?" ראיין אמר בחיוך וטים כחכח בגרונו, "ה-הוא לומד בכיתה שונה משלי, יש לו שעות שונות משלי" טים המציא וראיין הביט עליו לכמה רגעים לפני שהנהן בהבנה, מחייך אל חברו הטוב, "תגיד לו להגיע מדי פעם למסעדה, נחמד לדעת שיש לך חברים באוניברסיטה" ראיין אמר, "אם יש לך עוד חברים, תביא אותם גם" הוא הוסיף וטים הנהן באיטיות, משחק בלחץ עם אצבעותיו, איך הוא יכול להסתכל לראיין בעיניים אחרי מה שהוא וליאם עשו אתמול במסעדה.

"טוב" ראיין אמר ומחא כף, מקפיץ מעט את טים שהיה עמוק בתוך המחשבות שלו, "בוא ניסע לעבודה" הבלונדיני אמר בצחקוק, מבלגן קלות את שיערו של טים לפני שהתחיל לנסוע, לוקח את שניהם אל העבודה וכל הדרך טים הביט בלחץ על הנוף, חושב לעצמו מה לעשות, לאחרונה ראיין מגלה יותר מדי פרטים עליו ועל ליאם, כל השנים האלו הוא הצליח להסתיר את זה כל כך טוב.

'הכל באשמת ליאם, רק בגללו ראיין יודע דברים שהוא לא צריך לדעת' טים חשב לעצמו, נושך את שפתו התחתונה בלחץ, הוא צריך לסיים את היחסים האלו עם ליאם, אם הוא לא יסיים אז הסיכוי שראיין יגלה עליהם רק יגדל, והוא לחלוטין ירצה למות אם ראיין יגלה עליהם.
–

"בכל מקרה" ראיין מלמל בחיוך וטים הסתכל עליו, "איך הולך לך ולאליסון? אני מבין שאתם מסתדרים" ראיין קרץ וטים צחקק והנהן, "הולך טוב" הצעיר אמר בחיוך, "יופי, איזה כיף ששנינו זכינו להכיר בנות זוג" ראיין אמר וטים הנהן שוב, "צודק" טים מלמל, מסתכל על חברו הטוב, "אתה וקריסטין מסתדרים גם כן, נכון?" כחול העיניים שאל וראיין הנהן במהירות, "יותר מתמיד" הוא מלמל בחולמניות, חושב על אהובתו וטים הרגיש את כאב ליבו, חושב לעצמו כמה עוד שנים הוא יצליח לשרוד עם הכאב הזה עד שהוא יתרפא.

"אתה חושב להתחתן איתה?" טים שאל לפתע, מרגיש איך שליבו פועם בחוזקה, "כן" ראיין אמר מבלי לחשוב פעמיים, "למרות שאנחנו עוד צעירים, אני חושב כבר שאציע לה מתישהו בקרוב" הבלונדיני אמר, "א-אה" טים אמר, "אתה לא חושב שזה מהר מידי?" הוא שאל, מנסה לדחוף את ראיין למחשבה אחרת, "אתה חושב?" ראיין שאל וטים הביט עליו והנהן, "אולי קודם תתרכז במסעדה?" הצעיר הציע, "ואחר כך, אחרי שתחסוך כסף כמו שצריך אתה יכול להציע" טים מלמל, "אבל זה ייקח עוד הרבה זמן" ראיין אמר, מביט על הכביש, 'זה בדיוק מה שאני רוצה, שתחסוך לעוד הרבה זמן' טים חשב לעצמו, "אני אחשוב על זה לעומק ביחד איתה" ראיין אמר לבסוף, "אני אתייעץ איתה" הוא הוסיף וזרק מבט קטן אל חברו לפני שהביט בחזרה אל הכביש, "כן…" טים מלמל, כנראה שהוא לא הצליח לשכנע, אחרי הכל גם קריסטין רוצה להתחתן עכשיו, שום דבר מהשיחה בניהם לא יצא חיובי בשבילו.
—
"שלום" קריסטין אמרה בחיוך, ניגשת אליהם כשהם נכנסו אל המטבח, נושקת לשפתיו של בן זוגה לפני שנשקה ללחיו של טים, "אליסון בסדר?" הבלונדינית שאלה בחיוך וטים הנהן, "כן" הוא מלמל והביט עליהם לכמה רגעים לפני שכחכח בגרונו, "אני אלך להתארגן" הוא אמר לבסוף והם הנהנו אליו, מאפשרים לו ללכת להתארגן- יותר נכון לבכות לעצמו בחדר המנוחה עד שהוא יצא אל המסעדה, מקבל את פניהם של הלקוחות, מאפשר לעצמו מנוחה מהדמעות.