אהבה שנייה -פרק 21- (18+)

השיחה עם אליסון הסתיימה והוא הביט בשעון, משתנק כשראה שכבר 10, מופתע מעצם העובדה שהוא לא שם לב לאיך שהזמן עובר.

"עוד שעה" הוא אמר לעצמו, מרגיש את הבחילה המפוחדת לפני שהוא הלך מהר לחדרו, מחליט להתארגן, הוא צריך להיראות הכי טוב שהוא יכול, הוא צריך לגרום לראיין לשים לב אליו, הוא צריך שהוא ייקח אותו ברצינות, גם את האהבה שלו.
—

טים סיים להתארגן כשדפיקות בדלת נשמעו, וליבו עצר מלפעום, יכול להיות שראיין החליט להקדים ולהגיע אליו ישירות?

הוא במהירות סידר את עצמו בפעם האחרונה למול המראה לפני שהוא נשם עמוק, מרגיש איך שהפחד מתגבר עליו ככל שהוא צעד קדימה יותר לפתח הדירה שלו, והדפיקות נשמעו שוב, מקפיאות את גופו לכמה רגעים לפני שהוא נגס בשפתו התחתונה, שולח את ידו הרועדת קדימה אל הידית לפני שפתח באיטיות את הדלת.

וליבו צנח מחזהו כשהוא הביט בליאם המתנשף שעמד בפתח הדלת, "מ-מה?" טים מלמל, לא יודע איך לאסוף את עצמו, הוא היה עוד מבוהל מעצם העובדה שהוא חשב שזה ראיין, "מ-מה אתה עושה כאן?" טים שאל וליאם לא ענה, הוא רק נכנס פנימה, מזיז את טים לפני שהוא דחף קלות את הדלת לאחור, לא נסגרת במלואה.
–

"אתה נפגש עם ראיין היום?" ליאם שאל וטים הביט עליו עם עיניים פעורות, "א-איך א-אתה יו..", "אליסון" ליאם השיב עוד לפני שטים סיים את השאלה, הוא כבר ידע מה הצעיר ממנו רוצה לשאול.

"מה זה משנה לך?" טים שאל, מתחיל להתאפס על עצמו למרות שהוא הרגיש חלש, חלש לליאם, למגע שלו שהוא רצה להרגיש כל כך, הוא היה צריך אותו, יותר מדי.

"זה לא" ליאם אמר, שולח את ידו אל הלחי של טים, מלטף אותה קלות וכחול העיניים הסתכל עליו בחוסר הבנה, "ר-ראיין אמור להגיע עוד מעט, אני צריך ללכת" טים מלמל, מרגיש איך שהחולשה משתלטת עליו באיטיות והוא הזיז את ידו של ליאם ממנו, אבל ליאם רק חייך, "יש לי דייט היום" המרצה אמר לפתע וטים בלע את רוקו, "עם מי?" הוא שאל, שוכח שהוא אמור להראות לליאם שלא אכפת לו מזה, "דין, המרצה שהתחיל איתי" ליאם הסביר, "אז אתה אוהב אותו?" טים שאל, שוכח שעוד חצי שעה הוא אמור ללכת להיפגש עם ראיין.

"לא" ליאם לחש וטים מצא את עצמו מחייך קלות ללא שליטה וליאם יכל לראות את זה והוא חייך גם כן לפני ששלח את ידו שוב קדימה, אוחז במותן של טים ומושך אותו קרוב אליו, מאפשר לשחור השיער להשתנק קלות ולהביט בעיניו הירוקות.

"אתה רוצה שאפגש איתו?" ליאם שאל וטים בהה בו קלות לפני שזז ממנו, מנסה להילחם בעצמו, הוא צריך לחשוב על ראיין, לא על ליאם, "לא אכפת לי, תעשה מה שאתה רוצה" טים מלמל, "אני יכול לשכב איתו?" ליאם שאל וטים הביט בו באכזבה, "א-אם א-אתה רוצה" טים לחש, משחק עם אצבעותיו בעצבנות, "ואז לעולם לא תראה אותי שוב" ליאם אמר וכחול העיניים כחכח בגרונו, לא רוצה שזה יקרה.

"ר-ראיין ואני אמורים להיפגש עוד מעט, הייתי רוצה שתצא מהבית שלי" טים אמר לבסוף, ממלמל את מילותיו בשקט, "בטוח?" ליאם שאל וטים לא הצליח להסתכל עליו יותר והוא רק הנהן, "הבנתי" ליאם לחש, "שלום" הוא הוסיף והסתובב, מתכוון לצאת החוצה, אבל במהירות טים אחז בידו, מונע ממנו ללכת.

"אני מפחד" טים לחש, "אני מפחד לדבר עם ראיין" הוא הוסיף, מרגיש איך שליבו פועם בחוזקה, "א-אני הבטחתי לעצמי לא להיות חלש למולך, א-אבל זה קשה" טים גמגם, מרגיש את העקצוץ בעיניו, הדמעות עולות למעלה.

וליאם נאנח והסתובב למולו, לא מדבר ורק מתקדם אליו וטים הרים את עיניו אל הגבר שמולו, "אין דרך חזרה" ליאם אמר ברצינות לפני שאחז באחורי ראשו של טים, מושך אותו אליו לפני שרכן מטה, מצמיד את שפתיהם יחד וטים פער את עיניו בהפתעה, ממצמץ במהירות מספר פעמים לפני שאחז בכתפיו של ליאם, דוחף אותו קלות לאחור, "מה א-אתה עושה?" טים שאל, מרגיש איך שליבו פועם בחוזקה כשצמרמורת לא ברורה עברה בגופו, הוא נמשך לליאם כל כך חזק, יותר חזק מכל פעם אחרת.

"מרגיע אותך לפני הפגישה עם ראיין" ליאם אמר לפני שחזר לנשק את טים, והצעיר הביט לכמה רגעים על האוויר לפני שהוא נשבר, עוצם את עיניו, מאפשר לדמעותיו ליפול מעיניו בזמן שאחז בחוזקה בכתפיו של ליאם, מנשק אותו בחזרה, הוא צריך להירגע, הוא צריך את המגע, את התחושה הבטוחה, את חום גופו של ליאם, הוא צריך את זה בשביל להתמודד עם ראיין, או בעצם להתמודד עם עצמו.

הוא הפסיד לעצמו, הוא היה חלש, יותר מדי חלש וליאם היה חזק ממנו, הוא תמיד היה חזק ממנו, תמיד הוא היה צריך אותו, לא משנה כמה פעמים הוא ניסה להתרחק ולברוח, הוא לבסוף מצא את עצמו בורח בחזרה לליאם, שם הוא מצא את הנחמה, הנחמה המרושעת, הנחמה המזלזלת, הנחמה שהוא הכי היה צריך.

טים נשם עמוק, מריח את ריחו של ליאם כשהנשיקה התעמקה עוד יותר, הוא היה רעב אליו וליאם לא שבע מטים גם כן, הוא היה זקוק לו לא פחות, הוא צריך את טים גם כן, במיוחד כשהוא רוצה להגיד את מה שעל ליבו.
–

ליאם שלח את ידיו מטה, פורם את כפתור הג'ינס של טים והוא עצר את עצמו לכמה רגעים, רוצה לדעת איך טים יגיב, וכשהצעיר נגס בשפתו התחתונה שלו, ליאם הבין שאין בעיה להמשיך והוא שחרר את הריצ'רץ' גם כן, מתכוון להוריד את המכנס מטים, אבל הצעיר התרחק ממנו מעט, מנתק רק את הנשיקה, "מ-מה השעה?" הוא לחש בדאגה וליאם חייך, "יש עוד זמן" הוא אמר בביטחון, לא מסתכל על השעון, אבל טים האמין לו והוא חזר לנשק אותו, מאפשר לליאם להוריד את הג'ינס מטה, מפיל אותו לרצפה וטים מצא את עצמו פורם את כפתור המכנס של ליאם גם כן, מנתק שוב את הנשיקה רק בשביל להביט מטה, הוא פתח את הריצ'רץ', מכניס את ידו פנימה, אוחז בבוקסר ומוציא ממנו את איברו של ליאם, הוא לא רצה להתמהמה, הזמן מתקתק והוא היה זקוק לו, הוא חייב אותו, את ליאם.

ליאם הסתכל על פניו הקרובות של טים, הוא היה כל כך יפה בשביל להסביר במילים, והוא חייך לעצמו, מרגיש את חמימות ידו של טים על איברו הקשה, "נעשה את זה עם בגדים" טים לחש והרים את עיניו וליאם שלח את ידו למעלה, מנגב את דמעותיו של טים, "כרצונך" הוא לחש וטים הנהן לפני שהוריד את הבוקסר של עצמו, מוריד את הבדים מרגלו הימנית בעוד שהבדים התחתונים היו מחובקים לקרסול השמאלי שלו.

ליאם היה זה שהסתכל הפעם מטה, רואה את רגליו היפיפיות של טים, לאחר מכן הוא הרים מעט את עיניו, רואה את איברו של טים שהסתתר מעט מתחת לטישרט שלו והוא הרים קלות את חולצתו של טים מעלה, חושף מעט את בטנו התחתונה של טים לפני שהוא הרים את עיניו, מסתכל על טים שהסתכל עליו עם עיניו המפוחדות והכחולות, עיניים נזקקות, עניות ממגע, עניות משמחה, עניות מאהבה הדדית, עשירות בכאב, עשירות בחולשה, עשירות מחוסר בטחון עצמי.

"אתה לא צריך אף אחד אחר" ליאם לחש, מילותיו לא ברורות לטים, אבל הצעיר לא התעקש להבין, הוא לא התעקש לחפור במוחו, הוא רצה להישאר מטומטם כרגע, מטומטם כנגד ליאם, ככה הכל יהיה בסדר.

טים היה זה שהחזיר את הנשיקה לתחייה, נזקק לליאם וירוק העיניים נתן לו את האפשרות לעשות את זה, אוחז בעורפו של טים ומצמיד אותו אליו בעוד שידו החופשייה ירדה מטה, נוגעת באיברו של טים שהשתנק קלות לנשיקה לפני שהמשיך להניע את פיו כנגד פיו של האחר, מאפשר לליאם להזיז את ידו החמימה על האיבר שלו.

"מממ" טים מלמל, אוהב את ההרגשה הזאת, במיוחד כשלשונו של ליאם חדרה פנימה אל תוך פיו, נותן לו כמה שיותר מגע.

והצעיר המשיך להיאנח, נותן לליאם את ההזמנות לשלוח את היד פנימה יותר, בין ירכיו, עד שהיא הגיע אל פלחי ישבנו, נכנסת פנימה וטים קטע את הנשיקה בניהם, מביט על עיניו הירוקות של ליאם בשקט לכמה רגעים לפני שהוא פסק את רגליו, מאפשר לליאם גישה טובה יותר וליאם אפשר לידו להידחף פנימה בין הפלחים, מרגישה את הרקטום של טים.

ליאם רכן מטה, נושק לצווארו של טים בזמן שידו שיחקה עם החור המכווץ, נותן לטים לעצום את עיניו וליהנות בשקט מהמגע הנדרש.

ליאם לאט לאט דחף את טים אחורנית, הולך איתו ביחד עד שגבו של טים היה כנגד קיר, וברגע הזה ליאם ניתק את כל המגע מטים, מתרחק ממנו מעט וטים הסתכל עליו בחוסר הבנה, לפחות עד שליאם ירד מטה על ברכיו, "ליאם" טים מלמל וליאם רק הביט עליו מלמטה בחיוך לפני שהוא אחז באיברו, רוכן קדימה ונושק לכיפה קלות וטים חסם את שפתו עם כף ידו, מאפשר לעצמו לגנוח בשקט כשליאם התחיל ללקק את איברו.

"אהמ~" טים גנח כשליאם הכניס את איברו לתוך פיו. ליאם הניע את ראשו קדימה ואחורה בזמן שאחז בירך הימנית של הצעיר, מרים אותה מעלה ומניח אותה על כתפו, לאחר מכן הוא התחיל להרטיב את אצבעותיו עם הרוק שלו בעודו ממשיך למצוץ לטים לפני שהוא שלח את אצבעותיו הרטובות פנימה בין רגליו של טים, חוזר לרקטום.

"ל-ליאם~" טים גנח את שמו של האחר, מביט על הגבר שלמטה, רואה איך שעיניו היפיפיות והירוקות של ליאם מביטות עליו בזמן שהגבר השרירי המשיך לעטוף את איברו עם פיו הלח והחמים.

וליאם החדיר לבסוף אצבע אחת לתוך גופו של טים- ששלח את ידיו מטה אל שיערותיו החומות של ליאם, אוחז בו בחוזקה בזמן שליאם פלש לגופו ברצון, חוקר אותו עם האצבע המיומנת, יודע בדיוק מה טים אוהב.

חום השיער הניע את ידו על האיבר של טים בעודו ממשיך להניע את שפתיו בחיבוק צמוד כנגד האיבר הרטוב, מחדיר אצבע נוספת אל תוך החור הנזקק של טים, מניע את היד החוצה ופנימה, פורם את טים בעדינות והצעיר גנח בקול, משתגע מהמגע הכפול שליאם העניק לו. אצבע שלישית נכנסה.
–

"ב-בוא" טים מלמל לפתע וליאם הסתכל עליו בשאלה, "ת-תעלה אליי" הצעיר לחש ברצון וליאם ניתק את איברו של כחול העיניים לפני שהוא הוריד את הרגל של הצעיר מכתפו, עולה מעלה, מקשיב לטים.

"תוציא את האצבעות" טים לחש כשפניו של ליאם היו מולו, והוא ליטף את שיערו החום של ליאם לפני שרכן קדימה, מנשק אותו, וירוק העיניים הוציא את אצבעותיו מטים לפני שאחז בירך הימנית של הצעיר, מרים אותה ומניח אותה על הזרוע התחתונה שלו, משאיר את הרגל תלויה באוויר לפני שהוא שלח את ידו הפנויה אל איברו שלו עצמו, מניע מעט את ידו על האיבר בזמן שנישק את טים.

לא היה עליו קונדומים או חומר סיכה והוא ידע שהוא מסתכן בשנאה מטים, אבל לא היה אכפת לו כרגע, ומבלי לחשוב הוא התקדם קרוב יותר לטים, מרים את הרגל של הצעיר מעלה יותר ובכך מאפשר לעצמו גישה לחור הגמיש של הצעיר.
–

"ר-רגע" טים מלמל כשהרגיש את הכיפה החשופה של ליאם כנגד הרקטום, אבל עוד לפני שהוא אסר מליאם להיכנס פנימה, ליאם נכנס באחת, משתק את טים שפער את פיו ועיניו באחת, מופתע מההרגשה, הוא מעולם לא שכב עם ליאם ללא קונדום, ועכשיו, כשהוא מרגיש את האיבר של ליאם ישירות בתוכו הוא לא יכל שלא להיות מופתע מההרגשה המפחידה שהציפה את גופו, למה הוא אוהב את זה?
"פ-פאק" ליאם לחש, שוכח כבר איך סקס ללא קונדום מרגיש, שנים שהוא כבר לא חווה את זה, מרגיש מחובר יותר לטים והוא הביט על הצעיר שהסתכל עליו, עדיין מופתע, "טים" הוא לחש, מחבר את מצחם יחדיו לפני שהוא רכן קדימה, מנקר את שפתיו הפתוחות של טים לפני שהוא התחיל לנוע, "א-אה~" טים גנח ועצם את עיניו בחוזקה, אוחז במהירות בחולצתו של ליאם, מאגרף את ידיו על הבד, מקמט אותו בזמן שליאם השתפשף בתוכו.

ליבו של טים פעם בחוזקה, הוא לא האמין שהוא ירגיש ככה, אולי בגלל חוסר הקונדום? אולי כי הוא הרגיש את ליאם טוב יותר? אולי כי הוא שמח לדעת שזה לא הסוף שלהם? הוא לא ידע למה, אבל הוא אהב את זה, את ההרגשה המתוקה הזאת, להיות מישהו שרוצים.

ליאם נישק את טים ברצון, ממשיך לזוז בתוכו, לחקור אותו, להרגיש אותו באופן שהוא מעולם לא הרגיש, אין כבר את הקונדום המיותר, אין את הקיר בניהם, זה היה הוא כנגד טים, חשופים כל כך.
—

ראיין החליט להקדים, הוא חיכה מספר דקות על הספסל שבפארק, מתכתב מעט עם קריסטין לפני שהרים את עיניו, מסתכל לצדדים ומחפש את טים, "איפה הוא?" הוא שאל את עצמו, מסתכל על השעון שלו, כבר 11 ורבע.

"מעופף שכמותו" ראיין לחש בצחקוק כשחשב שחברו הטוב בטח ישן או משהו כזה והוא התרומם מהספסל, מחליט ללכת לבית של טים ולהעיר אותו.
—

"א-אה" טים המיוזע מלמל כשהם היו כבר כמעט חצי שעה עמוק בתוך הסקס, מרים את החולצה של ליאם למעלה, רוצה להרגיש אותו יותר וליאם ניתק את הנשיקה, מאפשר לטים להוריד ממנו את החולצה ובכך הבד היה תלוי על הזרוע השמאלית שהחזיקה את הרגל של טים.

טים חקר את השרירים של ליאם לפני שהוא חיבק אותו ללא התראה, מניח את ראשו על הכתף הימנית של ליאם, לא רואה את פתח הדלת, "ל-ליאם~" הוא גנח, שורט קלות את הגב של האחר כשליאם הגביר קצב, ובכך גניחותיו של כחול העיניים התגברו, מציפות את חלל הדירה.
—

ראיין חייך לעצמו כשעמד כמה מטרים מהדירה של טים, הוא התקרב אליה, מביט בהפתעה על הדלת המעט פתוחה לפני שהוא קפא במקומו כששמע את הגניחות, מכווץ את גבותיו בחוסר הבנה, מתקדם באיטיות לפתח הדלת.
—

הוא קפא במקומו כשפתח את הדלת מעט יותר, רואה איך שחברו הטוב צמוד לקיר כשגופו התחתון ערום כולו בעוד שגבר לא ברור אחז בגופו, שוכב איתו.
"ל-ליאם~" טים גנח וראיין פער את עיניו, מבין שהגבר הזה הוא ליאם, החבר מהאוניברסיטה של טים, והוא חסם את פיו, לא מצליח להוריד את עיניו מהסיטואציה, לא מאמין שחברו הטוב שוכב כרגע עם גבר.

אז…הוא בוגד באליסון? עם גבר? או…או שבעצם טים מעולם לא היה עם אליסון והם עבדו עליו? יכול להיות שטים וליאם הם בכלל זוג? ראיין לא הבין מה קורה כאן, יכול להיות שזה מה שטים רצה להגיד לו?
—-

ליאם הבחין בזווית עיניו בדמותו של ראיין והוא חייך לעצמו לפני שחדר עמוק יותר לטים, גונב מהצעיר גניחות חזקות יותר, "א-אני ע-עומד…אהמ~" טים גנח, שולח יד אחת שלו אל איברו, מאונן לעצמו, "אתה יכול בובי" ליאם מלמל, בכוונה ממתק את מילותיו למול ראיין, רוצה לתת לראיין להבין משהו לא נכון.

"ל-ליאם, אהמ~" טים גנח וליאם הזיז את פניו אליו, נושק לצווארו קלות, "אני אוהב אותך" ליאם לחש וטים קפא במקומו, רוצה להתרחק ולהביט על פניו של ליאם, אבל האחר מנע ממנו להתרחק, מצמיד אותם יותר לקיר, "אני אוהב אותך טים" ליאם אמר בקול, גורם לליבו של הצעיר לעצור, ועוד לפני שטים הבין את ההרגשה המשונה שגופו עבר, הוא גמר בחוזקה, גונח ללא קול, אוחז חזק יותר בליאם כשגופו רעד מעט.

וברגע הזה ראיין התרחק והסתובב, סוגר באיטיות את הדלת, "מ-מה?" הבלונדיני מלמל לעצמו לפני שהלך משם במהירות.
—

"ל-ליאם, מ-מה?" טים גמגם, רועד חלושות, לא מצליח להירגע וליאם התרחק מעט, מביט בעיניו של טים, "רצית לשמוע את זה, לא ככה?" ליאם לחש בחיוך, מנקר את שפתיו של טים, ממשיך לנוע בתוך הצעיר.

"א-אתה מ-מה?" טים שאל, גבותיו מתכווצות מהחדירות החוזרות של ליאם, "אני" ליאם לחש, נע מהר יותר, חזק יותר, וטים החזיק את עצמו מלחזור לחבק את הגוף של האחר, ממשיך להביט בעיניו של ליאם בהפתעה, "אוהב" ליאם מלמל בנעילת שיניים, "אותך" הוא סיים בזמן שגמר בהפתעה בתוך גופו של טים ששוב פעם קפא במקומו, מרגיש את ההרגשה הלא מוכרת של הזרע החמים ששחה בתוכו, הוא לא ציפה שליאם יגמור בתוכו והוא עוד יותר לא ציפה לזה שהבטן שלו תתהפך, הוא לא ציפה שצמרמורת תציף את גופו והוא לא ציפה מעצמו לחזור ולנשק את ליאם ברצון.
–

ליאם חייך לנשיקה, ממשיך לנוע, מרגיש איך שהזרע שלו מרטיב את גופו של טים והוא צחקק לעצמו, לא מאמין שסוף סוף זה קרה.
ראיין ראה אותם, הוא ראה אותם שוכבים והוא זכה לשמוע את מילות האהבה שלו אל טים, הוא ניצח את ראיין, ניצחון מוחץ, הוא ניצח את האהבה שיכלה לקרות בין טים לראיין, טים שלו, הוא הוכיח את זה לראיין.
—

צלצול הודעה נשמע וטים התרחק בבהלה מהנשיקה, מסתכל בהפתעה על ליאם לפני שהוא פער את עיניו, מסתכל על השעון שהיה תלוי על הקיר, "ל-לא" הוא מלמל לפני שדחף את ליאם ממנו, מוציא את האיבר מתוכו ויורד מגופו של ליאם, מרגיש איך שהזרע של השרירי נוזל מגופו מטה, זוחל על רגלו.

הוא התכופף במהירות, משאיר את ליאם להסתכל עליו, והוא לקח את הטלפון שלו שנפל על הרצפה מהאקט, 'מצטער, לא יכולתי להגיע היום, משהו צץ עם קריסטין' טים קרא את ההודעה מראיין, ידיו רעדו והוא הרים את עיניו לליאם, מאפשר לשרירי לראות את הדמעות שנוצרו בעיניו.

"אוהב אותי?" טים שאל ברוגז לפני שהתרומם, מכה את כתפו של ליאם, "תפסיק לעבוד עליי, אני לא עד כדי כך פתטי" טים אמר, מסתכל על הגוף של ליאם, "תתלבש" הוא מלמל לבסוף, מנגב את עיניו, "תתלבש ותעוף מכאן, אני לא רוצה לראות אותך יותר" הוא אמר, מרגיש איך שגופו משתגע, הוא פחד מההרגשה הזאת, הוא פחד מהלב הפועם, הוא פחד מלהביט בליאם, הוא פחד להרגיש אליו משהו.

"אמרתי לך את האמת" ליאם מלמל בקור, מכניס את איברו בחזרה לבוקסר ולמכנס שלו לפני שהוא סגר את המכנס, מחזיר לעצמו את החולצה, "אני מניח לעצמי שאתה באמת פתטי" ליאם ירק לפני שיצא החוצה, טורק בחוזקה את הדלת וטים הסתכל על הדלת בשקט לפני שהוא איבד כוחות ברגליו והוא נפל לישיבה על הרצפה, מסתכל על ההודעה מראיין לפני שהוא הזיז את הטלפון ממנו, מסתכל על הגוף שלו לפני שהוא שלח את היד שלו אל חור ישבנו, מרגיש את הלחות שליאם הותיר אחריו והוא נאנח לעצמו, מצמיד את ברכיו אל חזהו לפני שהוא הניח את עיניו על הברכיים, בוכה לעצמו בשקט, כל כך הרבה הרגשות רבו בתוכו ומה שהכי הפחיד אותו זה שהוא לא שנא את ליאם.
—

דין גיחך בעצב כשהביט על צלחות האוכל הקרות, מתאפק שלא לבכות, "אני מניח לעצמי שאתה לא בקטע שלי" הוא מלמל לעצמו לפני שהתרומם מהכיסא, יוצא מחוץ לבית הקפה אחרי ששילם, הולך אל ביתו, ליאם לא שלו.