אהבה שנייה -פרק 23-

השעון המעורר של אליסון העיר את שני הישנים, "לעזאזל עם החיים שלי" טים מלמל במעט דיכאון ואליסון פקחה את עיניה, מכה את כתפו לפני שהתיישבה על המיטה, "שום לעזאזל ושום נעליים, תקום ותתארגן איתי לאוניברסיטה" שחורת השיער אמרה, מסתכלת על הגבר שפקח את עיניו גם כן, מסתכל עליה בשקט, "מה אני אעשה עם ראיין היום?" הוא שאל בדאגה, מתיישב גם הוא באיטיות על המיטה, פניו למול פניה הצחות של האחרת.

"תתנהג כרגיל, ותקבע איתו פגישה בפעם אחרת" היא אמרה וכחול העיניים חשב לעצמו, באמת כדאי לו לקבוע איתו פגישה ולהתוודות בפניו? מה עם ליאם? הוא עדיין מבולבל ממה שקרה אתמול, "אני כבר לא יודע" טים מלמל, יותר לעצמו, לפני שהתרומם מהמיטה, "אני אתקלח ראשון" הוא הוסיף לפני שיצא מהחדר, מאפשר לשחורת העיניים להיאנח לעצמה לפני שהיא שפשפה את פניה, "או שתקבע פגישה עם ליאם ותגיד לו שאתה מתחיל להרגיש אליו משהו?" היא מלמלה לעצמה, מקווה שיהיה טוב בין שני הגברים.
—

טים הביט על עצמו במראה שבמקלחת, הוא הסתכל עמוק בתוך עיניו הכחולות, "מה אתה חושב לעצמך?" הוא שאל את דמותו, "למה כואב לך כשאתה חושב על ליאם?" הוא הוסיף ונאנח לעצמו, מניח את ידיו על הכיור, מרכין את ראשו מטה ועוצם את עיניו לפני שנשם עמוק, מיואש מעצמו ומהתחושה שהציפה את גופו, הוא לא הכיר את התחושה הזאת כלפי ליאם.

הוא לבסוף ניער את ראשו קלות, מתיישר ומסתכל על עצמו לעוד כמה רגעים לפני שהוא יצא מאורגן מהמקלחת, מאפשר לאליסון להיכנס פנימה ולהתארגן גם כן בזמן שהוא הוציא קופסת קורנפלקס, לא רוצה באמת לבשל להם משהו לאכול בבוקר, אין לו חשק לעשות את מה שהוא אוהב כרגע, במיוחד כשזה יזכיר לו את ליאם.
—
אביגייל הייתה הראשונה להתעורר מהשעון המעורר שלה, היא צריכה לקום לעבודה בעוד שליאם החליט לא לעשות כלום היום עד להרצאה שתהיה לו בצהריים.

ורודת השיער הביטה על הגבר שלצידה, מלטפת את שיערו החום ונושקת ללחיו לפני שהיא התרוממה מהמיטה, "הכל יהיה טוב" היא לחשה לו בחיוך, יוצאת מהחדר והולכת להתקלח, היא צריכה להיות מוכנה ליום העבודה שלה.
—

"אביגייל ישנה אתמול אצל ליאם" אליסון פלטה בטבעיות בזמן שהיא אכלת את דגני הבוקר עם טים והאחר כחכח בגרונו, אוכל באיטיות את ארוחת הבוקר הפשוטה שלו, "אני חושבת שלא קל לו" היא מלמלה, שמה לב למבט הרושף שטים שלח לה, "זאת אשמתו" הוא מלמל, ממשיך לאכול לכמה רגעים לפני שהניח את הכפית בתוך הצלחת הקטנה, לא רוצה עוד לאכול.

"גם לי לא קל וזאת גם אשמתו" הוא הוסיף ואליסון הפסיקה לאכול גם כן, מסתכלת עליו בשקט לפני שהיא גיחכה קלות, "למרות זאת, זה לא נראה שאתה באמת כועס עליו" היא אמרה וטים השתתק לרגע לפני שהתרומם מהכיסא, לוקחת את הצלחת שלו, "אני כן" הוא אמר והסתובב, מסתיר מחברתו את המבט המבולבל שלו, הוא באמת כועס על ליאם? באמת?
"או, ליאם שלח לי הודעה!" אליסון אמרה בהפתעה, משקרת לטים, והגבר הסתובב באחת, מסתכל עליה בהפתעה, עיניו פעורות מעט והוא היה סקרן יותר מתמיד, מעוניין לדעת מה השרירי שלח לה, "עבדתי עלייך, חתיכת שקרן קטן" היא אמרה בצחקוק והאחר הביט עליה בזעזוע לפני שהסתובב בחזרה, מניח את הצלחת בכיור לפני שהוא נאנח לעצמו, למה הוא מתנהג ככה? זה בסך הכל ליאם, שלא לדבר על זה שהוא וליאם הפסיקו את מה שיש בניהם, הוא בעצמו אמר לליאם שהוא לא רוצה לראות אותו.
–

"בוא נלך" אליסון אמרה והלכה לחברה הטוב, מחבקת אותו מאחור, "ניסע במונית ונלמד כמו שצריך" היא אמרה, מניחה את הסנטר שלה על הכתף הימנית של האחר, וטים חייך קלות, שמח שיש לו את אליסון, "כן…" הוא השיב וטפח קלות על כפות ידיה לפני שהיא התרחקה, מזמינה להם מונית.
—

ליאם פקח את עיניו כשדפיקות בדלת נשמעו, והוא הסתכל על המיטה הריקה שלו לפני שהוא לקח את הטלפון, רואה שכבר 10 בבוקר והוא שפשף את פניו, מתרומם לישיבה ומביט על החדר שלו, ממשיך לשמוע את הדפיקות על הדלת לפני שהוא קם מהמיטה, הולך מחוץ לחדרו עד שהגיע אל פתח הבית, פותח את הדלת ורואה את פיליפ ופיטר.

"מה אתם עושים כא-" ליאם נעצר כשפיטר דחף אותו קלות ונכנס פנימה, מתיישב בסלון, "אביגייל התקשרה אלינו אתמול" פיליפ אמר בחיוך, טופח על כתפו של ליאם לפני שגם הוא נכנס פנימה וליאם עצם את עיניו בייאוש, סוגר את הדלת ומסתובב אליהם, "אל תזכירו שום דבר" הוא ביקש ופיטר גיחך לעצמו, "לא התכוונו גם" הוא אמר בעוקצנות, ופיליפ הביט עליו ברוגז לפני שחייך אל ליאם, "זה נראה כאילו שקמת עכשיו" הגבר המחוייך אמר, "זה כי באמת קמתי עכשיו" ליאם אמר, עושה את דרכו למקלחת, "אני אתארגן" הוא מלמל לפני שנכנס לחדר הניקיון.

"תפסיק להיות חרא אליו" פיליפ אמר ופיטר צחקק והתרומם מהסלון, "מישהו כאן צריך להיות ככה אליו" פיטר אמר, צובט את לחיו של בן זוגו לפני שהוא הלך אל המטבח, "אתה בא להכין ארוחת בוקר או שאתה מתכוון לעמוד כאן ולהיות נחמד לליאם?" פיטר אמר ופיליפ חייך והלך איתו, אוחז בזרועו קלות, "אתה חמוד גם כשאתה מתנהג ככה" הצעיר יותר אמר ופיטר צחקק, נושק ללחיו של פיליפ בעדינות, מתחילים להכין ארוחת בוקר.
—

"מה אתם עושים?" ליאם שאל ברוגז כשיצא וראה את הבנים מכינים אוכל במטבח, "מבשלים?" פיליפ שאל בחיוך וליאם נאנח והלך למקרר, פותח אותו ורואה שהוא מלא במצרכים, "אביגייל" הוא מלמל ברוגז, מבין שחברתו החזירה את האוכל הזרוק פנימה, ובנוסף לכך גם קנתה דברים נוספים.

"אתה רוצה שלא נבשל כאן?" פיליפ שאל, "אחרי הכל אתה אף פעם לא מסכים לנו לבשל כאן" הוא הוסיף וליאם סגר את דלת המקרר והסתכל עליהם לכמה רגעים לפני שכחכח בגרונו והלך לצידם, מכין להם קפה, "תמשיכו" הוא מלמל, לא מוצא שוב סיבה לתת להם להפסיק, זה כבר לא המטבח של טים, וכנראה שהוא גם מעולם לא היה, אחרי הכל הוא בעצמו היה זה שהגדיר את המטבח הזה לטים בלבד מבלי שבאמת הצעיר ידע מכך.
פיטר ופיליפ הביטו זה על זה לפני שהמשיכו להכין להם ארוחת בוקר, הם לא התכוונו לדבר על טים, מבינים שליאם צריך לנוח מכל המצב עם הצעיר מהם.
—

"אתה עובד היום?" פיליפ שאל כשהם אכלו, "כן" ליאם אמר, אוכל את ארוחת הבוקר שחבריו בישלו, "אתה תפגוש את המרצה ההוא?" פיטר שאל וליאם הביט עליהם לכמה רגעים לפני שנאנח, "פאק" הוא מלמל, שוכח לחלוטין מדין, שוכח מהפגישה שהייתה אמורה להיות להם אתמול, שוכח מהמסעדה, שוכח מהכל, הוא היה כל כך מרוכז בטים שהוא שכח שבסיפור הזה קיים עוד מישהו.

"שכחת ממנו" פיליפ מלמל, לא שואל, מאמת את הרגשתו של ליאם, "תדבר איתו היום" פיטר אמר, "גם ככה לא תצליח להתחמק ממנו כל כך הרבה" הוא הוסיף וליאם רק חזר לאכול, מניח לעצמו שהוא באמת צריך לדבר עם דין, לא משנה מה יקרה, כנראה שזה לא ילך בניהם, הוא יותר מדי עמוק בתוך הרגשות שלו לטים, וזה די חבל, אחרי הכל דין הוא בחור טוב, אבל מה לעשות שלאלף רגשות זה לא דבר קל, אם אפשרי בכלל.
—

טים ליטף את העט, לא מרוכז בשיעור, מסתכל על שמו החרוט, רוצה לפגוש את ראיין למרות שהוא פחד מהמצב, במיוחד כשהרגשות שלו מבולבלים כל כך.

יכול להיות שיגיע יום והוא לא יאהב את ראיין בקטע רומנטי? יכול להיות שעוד יגיע היום שהוא ימצא מישהו אחר לאהוב? טים עצם את עיניו לכמה רגעים, נאנח לעצמו בשקט, זה היה קשה מדי, הכל היה קשה מדי.

הוא לא רצה להתוודות, לא עכשיו, האומץ שלו נעלם אתמול, ברגע שליאם הראה לו צדדים אחרים.
—

אליסון הסתכלה עליו, רואה איך שחברה הטוב מתחבט עם עצמו מבפנים והיא התאפקה שלא לחבק אותו באמצע השיעור, היא כבר לא הייתה בטוחה אם טים חושב על ראיין או על ליאם, היא כבר לא הייתה בטוחה מה טים מרגיש, ואם הוא מרגיש משהו, אז למי? לראיין? לליאם? לשניהם? יכול להיות שהוא עוד יגיד לה יום אחד שהוא אוהב את ליאם? היא קיוותה שכן, ככה לכולם יהיה קל יותר, במיוחד לו.
—-

שעות הצהריים המוקדמות הגיעו וליאם מצא את עצמו אחרי מספר הרצאות, הולך לחדר המנוחה, שם הוא פגש את עיניו של דין שהביטו עליו לכמה רגעים לפני שהן ברחו ממנו, כנראה שהמרצה הצעיר לא היה יכול להסתכל עליו.
–

"היי" ליאם מלמל, הולך לצידו של כחול העיניים, "היי" דין מלמל, עדיין לא מסתכל עליו, "אני מצטער" ליאם אמר בכנות ודין גיחך, "על מה? על זה שאתה מאוהב?" דין אמר והסתכל עליו לבסוף, "אתה לא צריך להצטער על זה" הוא אמר ברצינות, "אבל לפחות היית צריך להגיד לי שאתה לא מגיע" הוא הוסיף לפני שהלך אל מכונת הקפה הקרובה.

"אני יודע" ליאם אמר כשנעמד שוב לצידו, "לא הייתי בסדר" הוא הוסיף, רואה שדין לוקח שתי כוסות קפה והוא חייך קלות, מבין שהאחר מכין גם לו קפה, "טוב שאתה יודע" הצעיר אמר בחיוך קטן, "הייתי רוצה שנהיה בקשר טוב, הייתי רוצה שנהיה חברים" ליאם אמר בכנות ודין הסתכל עליו לכמה רגעים לפני שהנהן וחזר לקפה, "סגור" הוא אמר, מערבב את הקפה עם המים החמים, מגיש כוס אחת לירוק העיניים ואת השנייה הוא לקח לעצמו, נשען קלות על השיש ולוגם מהקפה החמים בעוד שליאם הסתכל עליו.

"אם הייתי חכם מספיק הייתי מתאהב בך" ליאם אמר ודין הסתכל עליו בחיוך, "אבל הכי טוב זה להיות מאוהב עד טיפשות, ככה אתה יודע שאתה באמת מאוהב" דין אמר, נותן לליאם להבין שאהבה שלו לטים עדיפה יותר, "אולי אתה צודק" ליאם מלמל, "אבל זה קשה יותר" הוא הוסיף, חושף מעט מרגשותיו האמיתיים, "ואמיתי יותר" דין השיב וליאם חייך קלות, "כנראה" הוא השיב, מלטף את שיערו של דין, מוצא את זה נעים לדבר עם האחר, אולי בעולם אחר, בו הוא לא היה מכיר את טים, הוא היה יכול למצוא את עצמו בזוגיות עם המרצה הצעיר, אבל אין את האולי הזה בעולם שלו כרגע, כי טים שולט בעולם הקטן הזה, שולט בכוחניות, לא מוכן לשחרר את הרגשות מליאם.
—

יום הלימודים הסתיים וטים מצא את עצמו בדרך למסעדה של ראיין, הוא היה לחוץ, מכרסם את ציפורניו במושב האחורי של המונית, חושש מהמפגש עם ראיין.
–

"היי" טים מלמל בלחש כשנכנס למטבח, מסתכל על קריסטין וראיין, "או, היי" קריסטין אמרה בחיוך בעוד שראיין חייך אליו קלות, מאלץ את עצמו לחייך לפני שהוא חזר לבשל וטים הסתכל עליו בחוסר הבנה, מגרד קלות את עורפו, "אני אלך להתארגן" הוא אמר והבלונדינית הנהנה בחיוך לפני שחזרה לעזור לבן זוגה וטים המשיך להסתכל על ראיין לפני שהוא יצא החוצה, הולך אל חדר המנוחה ושם על עצמו סינר לפני שהוא הרים את הפוני שלו מעלה, מחזיק את השיער עם הסיכות.
—

"ראיין" טים אמר בבהלה כשהוא ראה את הבלונדיני נכנס לחדר המנוחה, "מה?" ראיין אמר בטבעיות, מנסה לא להראות שקוף מדי, הוא עדיין התקשה לעכל את מה שראה אתמול, "ה-הכל בסדר?" טים שאל, "כן, למה שלא יהיה" ראיין אמר בצחקוק, מתקרב קלות לטים ומתכוון לטפוח על כתפו, אבל אז הוא עצר את עצמו, לא יכול להשכיח מעצמו את מה שראה, מתקשה לגעת בחברו הטוב וטים יכל לשים לב לכך, רואה איך שראיין מחזיר את ידו מטה.

"קריסטין בסדר?" טים שאל, רוצה להתחיל לדבר עם ראיין על נושא אחר, אחרי הכל ראיין התנהג די מוזר, "כן, הכל בסדר איתה" ראיין אמר, נוגס בשפתו התחתונה.
"תגיד טים…" ראיין אמר לפתע, "מ-מה?" טים שאל, רואה עד כמה שראיין רציני, במיוחד כשעיניו החומות חקרו אותו באופן מוזר ולא ברור, "אתה ואליסון מסתדרים?" ראיין שאל, משנה את מבטו ומחייך לטים, הוא לא מסוגל לשאול אותו את מה שהוא באמת רוצה לשאול, הוא לא יכול לשאול אותו על המיניות שלו, הוא לא יכול לשאול אותו על ליאם, והוא לא יכול לשאול אותו למה הוא שיקר לו כל הזמן הזה.

"כ-כן" טים מלמל, מגמגם מהלחץ, "אנחנו מסתדרים נפלא" הוא אמר בחיוך, מתחיל להירגע, יכול להיות שהוא סתם מודאג, ראיין לא שונה.

"מעולה" ראיין אמר, "הגיע הזמן לעבוד" הוא הוסיף לפני שיצא החוצה, נאנח לעצמו בכבדות, משאיר את טים כמה רגעים בחדר המנוחה לפני שגם הוא יצא החוצה, מתחיל למלצר ולמלא את תפקידו כמו שצריך, עוזר לעצמו להשכיח את כל המחשבות שלו עם העבודה.
—

"הכל בסדר?" קריסטין שאלה כשראתה את ראיין עומד בצד, מביט על טים בסקרנות, "כן" ראיין מלמל, והאחרת הסתכלה על טים, מנסה להבין מה קרה בניהם, אחרי הכל היא לא טיפשה, היא יכולה להבין שמשהו פה לא בסדר, וזה לא מצא חן בעיניה שבן הזוג שלה משקר לה בכזאת טבעיות.

"ברגע שתחליט להיות כן איתי, אז תדבר איתי" היא אמרה ברוגז ונכנסה למטבח וראיין נאנח ונכנס גם הוא למטבח, עוקב אחריה ומנסה לדבר איתה, אבל היא התעלמה ממנו, לא מוכנה להקשיב לו כל עוד פרצופו מראה שקר אחד גדול.
—

"טים" קריסטין אמרה בחיוך כשנכנסה לחדר המנוחה כשירוק העיניים היה בהפסקה, "כן" טים מלמל, מסתכל עליה ורואה איך שהיא מתקדמת אליו, "איך היה המפגש עם ראיין?" היא שאלה בחיוך, מתיישבת בכיסא לידו, "מ-מה זאת אומרת?" טים שאל בבלבול, "ל-לא נפגשנו, הוא היה איתך" טים המשיך למלמל, וקריסטין הביטה עליו בהפתעה, מכווצת את גבותיה, "קריסטין?" טים שאל בחוסר הבנה, לא מבין למה קריסטין שאלה אותו את זה.

הנשית צחקקה, מסרקת את שיערה הבלונדיני, "או, חשבתי שהוא נפגש איתך לפני שהוא הגיע אליי" היא אמרה, משקרת לטים, "כן, הבנתי שצץ איתך משהו אתמול, אני מקווה שהכל בסדר" טים אמר בחיוך והיא הנהנה, נוגסת בשפתה התחתונה ברוגז, "אני בסדר" היא אמרה, טופחת על כתפו של האחר לפני שהיא התרוממה, "אני אחזור לעבוד, תנוח" היא הוסיפה ויצאה החוצה, שולחת לראיין מבט כועס, היא כבר תברר איתו בבית איפה הוא בדיוק היה אתמול בזמן שהוא כביכול נפגש עם טים.