אהבה שנייה -פרק 24-

bl_bar 20/02/2019 527 צפיות אין תגובות

"מה יש קריסטין?" ראיין שאל כשהם הגיעו לבית לאחר יום העבודה, קריסטין הייתה מנותקת ממנו, היא הייתה עצבנית ולא נתנה לו באמת יחס אוהב במסעדה.

"תגיד לי אתה מה יש" הבלונדינית אמרה בכעס, מניחה את כפות ידיה על מותניה בזמן שמבטה היה רושף כלפי ראיין, היא רצתה לדעת את האמת, במיוחד אחרי השיחה עם טים.

"למה את מתכוונת?" ראיין אמר והתקדם אליה, אבל היא צעדה אחורנית, לא רוצה שהוא יתקרב אליה כרגע, היא הייתה יותר מדי עצבנית בשביל שהוא יהיה קרוב אליה, "קריסטין…" ראיין מלמל בייאוש, רוצה להבין למה קריסטין מתנהגת ככה.

"דיברתי היום עם טים, לא פגשת אותו" קריסטין מלמלה בנעילת שיניים, מבחינה במבט המשתנה של ראיין, הוא היה נראה די מודאג, "א-אני כן נפגשתי איתו" ראיין מלמל, מנסה לשקר אבל האחרת צחקקה, מכירה אותו יותר מדי טוב, לצערה היא לא יכלה להאמין לו.

"שקרן" היא מלמלה בשקט, "אתה חתיכת שקרן" היא הוסיפה, מגבירה קלות את הטון שלה, "טים אמר לי בוודאות שהוא לא נפגש איתך, אמרת לו שצץ איתי משהו" היא אמרה, גורמת לאחר להיאנח, "איפה היית אתמול?" היא שאלה, רוצה לדעת תשובות עכשיו, לא רוצה להמתין, לא רוצה לחכות עד שראיי ימצא תירוץ.

"הייתי אצל טים" ראיין אמר בכנות, גם אם זה היה רק לכמה רגעים בודדים, וגם אם טים לא באמת היה מודע לזה, הוא באמת היה אצלו, "אתה באמת חסר בושה, איך אתה יכול לשקר לי ככה?" הבלונדינית שאלה בכעס, משפשפת את פניה עם כפות ידיה, "ה-היית עם מישהי אחרת?" היא פלטה, חוששת שאולי זאת הסיבה שהוא משקר לה, וראיין במהירות הניע את ראשו בשלילה, "מה פתאום, אני בחיים לא אבגוד בך" הוא אמר ברצינות והאחרת הורידה את הידיים מפניה, חושפת בפני בן זוגה את עיניה הדומעות והמיואשות, "אז למה אתה ממשיך לשקר לי?" היא שאלה, צועקת מעט.

ראיין עצם את עיניו, מתלבט מה לעשות, הוא אוהב את קריסטין כל כך, הוא לא רוצה לשקר לה, הוא רוצה לספר לה את האמת, באמת שהוא רוצה, אבל הוא לא יכול, מדובר בטים, בחבר הכי טוב שלו, הוא לא יכול לחשוף בפניה את מה שהולך בחיים של טים, הוא לא יכול לספר לה את מה שהוא ראה, כל עוד טים לא מספר את זה למישהו, הוא לא יכול להיות זה שיספר ויחשוף את הסוד שלו.

הוא לא שונא את טים, הוא אולי מעט כועס עליו, אבל הוא לא נגעל ממנו, הוא למעשה די מבולבל, הרגשות שלו לגבי מה שראה די מבולגנות, אבל הוא ידע שטים צריך להישאר החבר שלו לא משנה מה, הם עברו לא מעט ביחד בשביל שזה מה שיגרום לו להתרחק ממנו.

"א-אני לא יכול לספר לך את האמת" ראיין מלמל בשקט, אבל האחרת הצליחה לשמוע והיא רק גיחכה והנהנה לעצמה, מנגבת את עיניה, "אני מבינה" היא אמרה בקול שבור, מכאיבה לליבו של ראיין שרצה שוב להתקרב אליה, הוא רצה לחבק אותה, לנשק אותה, להגיד לה שהוא רק שלה, להצטער על זה שהוא לא יכול לחשוף את האמת בפניה גם אם היא אהבת חייו.
"ב-בוא ניקח הפסקה" קריסטין אמרה לפתע, מפתיעה לרעה את ראיין שפער את עיניו, "מ-מה זאת אומרת?" הוא שאל והיא סירקה את שיערה הבלונדיני עם אצבעותיה, "בוא נפסיק את הזוגיות הזאת לכמה רגעים, עד שאצליח להאמין לך שוב" היא אמרה לפני שהסתובבה והלכה במהירות לחדר הזוגי שלהם, נועלת את עצמה שם בזמן שהיא התחילה להכניס מעט בגדים לתוך תיק, מחליטה להיות אצל ההורים שלה לזמן מה.

"קריסטין" ראיין אמר, דופק על הדלת, מניח את מצחו עליה בזמן שעצם את עיניו הבוכיות, ליבו פעם בחוזקה, מכאיב לו בתוך גופו, הוא פחד לאבד אותה, הוא פחד כל כך, לא רוצה שזה מה שיקרה, אבל טים, הוא לא יכול להגיד לה את האמת כל עוד טים לא אמר אותה בעצמו.
"בבקשה תצאי ונדבר" הוא אמר, בוכה מעט, רוצה לגרום לה להאמין לו, הוא לא רוצה שהיא תחשוב שהוא בוגד בה.

דלת החדר לבסוף נפתחה, וראיין התרחק במהירות, רואה את אהובתו בוכה בזמן שאחזה בתיק גדול, "ל-לאן את הולכת" ראיין שאל, "אני אסע להורים שלי לכמה ימים" קריסטין אמרה והתכוונה ללכת, אבל ראיין אחז במהירות בתיק, מונע ממנע ללכת, "לא, בבקשה קריסטין" הוא אמר בהתחננות, מתקשה לראות את עצמו רחוק ממנה.

"בבקשה ראיין, תיתן לי ללכת לכמה ימים, אני צריכה לחשוב" היא מלמלה בשקט, אוחזת בכף ידו, "אני אוהבת אותך" היא הוסיפה, "כל כך" היא המשיכה, "אבל" הוא לחש, יודע שזה אמור להגיע, "א-אבל אני לא יכולה לדעת שאתה משקר לי ולהמשיך להעמיד פנים שאתה לא" היא מלמלה, "תיתן לי זמן לעצמי" קריסטין אמרה, משחררת את ידו של ראיין מהתיק שלה, "אני אסע ואחזור כשתגיד לי את האמת" היא אמרה לפני שעקפה אותו, הולכת אל דלת היציאה.

"רגע" ראיין מלמל, עוצם את עיניו לכמה רגעים, גורם לה לעצור, והייתה בה את התקווה הקטנה שאולי הוא הולך להגיד לה כרגע את האמת, "תיסעי ברכב שלנו" ראיין מלמל והגיש לה את המפתח של הרכב והיא נאנחה בחיוך עצוב והסתובבה אליו, לוקחת את המפתחות, "להתראות" היא אמרה, מחזיקה את הדמעות שחנקו את גרונה לפני שהסתובבה בחזרה, יוצאת החוצה ומשאירה את ראיין להביט על הדלת הסגורה לפני שהוא התיישב על הריצפה, מתחיל לבכות בכאב, קריסטין הלכה והשאירה אותו לבד, משאירה אותו להתמודד עם הקושי בעצמו.

טים ישב על המיטה, מחבק את רגליו בזמן שהביט על האופק, חושב לעצמו על ליאם, מנסה להבין מה הוא מרגיש אליו, אם הוא בכלל מרגיש אליו משהו.
"למה את במחשבות שלי בכלל?" הוא שאל את ליאם שבמחשבותיו, לא מצליח להוציא ממנו תשובות והוא נשף בכבדות, מתקשה להבין את עצמו.

הוא הוציא את העט שראיין נתן לו, מסתכל עליו ומלטף אותו, "מה אני אעשה איתך ראיין?" טים מלמל, ממשיך להביט על העט ואוחז בו בחוזקה, מצמיד אותו לחזהו, "מה המקום שלך כרגע אצלי ראיין?" הוא שאל, מבולבל יותר מתמיד, מניח את עיניו העצומות על ברכיו, ממשיך לחשוב לעצמו על שני הגברים ששיחקו בליבו, והוא עוד התקשה לעכל שליאם ממשיך לאכול את הרגשתו, הוא לא האמין שיום כזה יגיע.

"הלו" טים ענה לטלפון כשאליסון התקשרה אליו, "בא לך לצאת לאכול?" היא שאלה, מסתכלת על אביגייל, "אביגייל רוצה גם לבוא" היא אמרה בחיוך, רוצה לתת לטים להבין שוורודת השיער כבר לא כועסת עליו, "א-אולי בפעם אחרת" טים מלמל, מאפשר לאליסון להבין שהוא עדיין שבור מהמצב המסובך שנוצר בין ליאם, ראיין ובינו.

"לא, אנחנו נבוא לאסוף אותך ואתה תבוא לאכול איתנו וזאת עובדה" שחורת השיער אמרה, "תפסיק להתבכיין ותבוא" אביגייל אמרה כשהבינה שטים כנראה מסרב וטים נאנח בחיוך, יכול להיות שעדיף להיות איתן כרגע במקום לשקוע לבד בתוך המחשבות, הן יכולות לעזור לו להרגיש טוב יותר.

"תבואו" הוא אמר לבסוף, "יופי, אנחנו באות" אליסון אמרה לפני שניתקה, מסתכלת בחיוך על אביגייל לפני שהיא התרוממה ושלחה את כף ידה אליה, "בואי נתקלח" היא לחשה בחיוך ואביגייל צחקקה לפני שנגסה בשפתה התחתונה, אוחזת בכף ידה של אליסון ומתרוממת מהסלון, "כרצונך בובי" ירוקת העיניים אמרה באושר, לוקחת את אליסון ביחד איתה אל המקלחת, מתארגנות יחדיו.

ליאם ישב עם דין לאכול ארוחת ערב במסעדה של מגי ומקס, גורמים לדייט שהיה אמור להתרחש אתמול, להתקיים.

"טעים, נכון?" דין שאל וליאם הנהן, אוכל את עוגת הגבינה אחרי שהם אכלו את המנה העיקרית, "אני אוהב את המקום הזה" ליאם אמר בכנות ודין הנהן בהסכמה, גם הוא אוהב את המקום הזה.
"אתה עובד מחר?" דין שאל, אוכל ביחד עם ליאם את העוגה המתקתקה, "כן, ואתה?" ליאם שאל והאחר הנהן, מסתכל על ליאם בחיוך, "מה?" ליאם שאל, מבחין במבט של דין.

"אתה יודע שאתה זה שאפשרת לי לצאת מהארון?" דין שאל וליאם הרים גבה בחוסר הבנה, "הייתי פעם באחת מההרצאות שלך, עוד כשהייתי תלמיד בתיכון" דין התוודה וליאם היה די מופתע, "ואוו" הוא מלמל ודין צחקק, "אתה צריך להיות גאה בעצמך, אתה עושה עבודה נפלאה" בעל העיניים הבהירות אמר בכנות, "ולחשוב שבכל זאת אתה עדיין לא מעריך את עצמך" הוא הוסיף וליאם הביט עליו בשתיקה, "אתה עזרת ועדיין ממשיך לעזור לאחרים, בעוד שאתה זה שצריך להיות נוכח בהרצאה אחת שלך, אולי אז תהיה שלם עם אהבה שלך" דין אמר בחיוך וליאם גיחך, "איך אצליח להיות נוכח בהרצאה של עצמי?" הוא שאל ודין גיחך גם כן, "פשוט תקשיב לעצמך, תשמע את מה שאתה אומר, תהיה קשוב להרצאה שלך" כחול העיניים מלמל לפני שהמשיך לאכול את העוגה, רוצה לתת לליאם אפשרות לחשוב עם עצמו על הדברים שאמר.
—-

"מה נזמין?" אביגייל אמרה בהתרגשות כשהם יצאו מהרכב, עומדים למול בית הקפה האהוב עליהם, "הכל?" אליסון אמרה בצחקוק נרגש, מחבקת את צידו של טים, מעודדת אותו, "מה אתה אומר טים?" אביגייל שאלה, מלטפת את שיערו, "נזמין הכל?" היא הוסיפה לשאול וטים צחק קלות, "אני איתכן" הוא אמר, מתחיל לקבל את הכוחות מהאנרגיות החיוביות שלהן.
—-

"תודה על הכל" דין אמר, הולך לצידו של ליאם אל היציאה מהמסעדה, "בכיף, שמחתי להיות בדייט איתך" ליאם אמר בהשתובבות ודין צחקק, יוצאים החוצה, "לחלוטין, היה דייט מוצלח" דין השתובב גם כן, מסתכל על ליאם שנעצר במקומו, מבטו מבוהל מעט בזמן שהוא הביט לאופק וכחול העיניים הסתכל גם כן לאופק, רואה שתי בנות וגבר אחד עומדים מולם, גם הם היו נראים די מופתעים, במיוחד הגבר ההוא, הוא היה נראה די מבוהל כמו ליאם.

"ליאם, מה אתה עושה כאן?" אביגייל שאלה, מתקדמת אל חברה הטוב, מסתכלת לכמה רגעים על הבחור האחר, לפני שהיא חזרה להביט על ליאם, "על איזה דייט מדובר?" היא לחשה בבלבול וליאם כחכח בגרונו, "זה דין, אנחנו עובדים ביחד, הוא גם מרצה" הוא אמר, מחזיק את עצמו מלהביט על טים.

"נעים להכיר" דין אמר בחיוך, "נ-נעים להכיר" אביגייל מלמלה, גבותיה מכווצות בבלבול, "יצאתם לאכול?" היא שאלה, "כמו שאת יכולה להבין בעצמך" ליאם מלמל והיא הביטה עליו בחוסר אמונה.

"א-אני נכנס פנימה" טים נשמע לפתע ודין חזר להסתכל עליו, רואה איך הוא מביט בעצב על הבחורה שלצידו לפני שהוא הסתכל על ליאם, ודין הזיז את עיניו לליאם, רואה איך שהשרירי מביט עליו במבט לא ברור.

דין גיחך קלות כשהבין את המצב, משום מה הוא מצא את הסיטואציה הזאת משעשעת, "אז זה הוא" הוא מלמל בשקט, ליאם היה שקוף מדי.

"אני אלך איתך טים" אליסון אמרה, מסתכלת בכעס על ליאם לפני שהיא אחזה בכף ידו של טים, מתקדמת איתו אל הכניסה, "נלך" ליאם מלמל, מסתכל על דין ואוחז בהפתעה בכף ידו, עוקף את אביגייל ולוקח את דין אל הרכב שלו, מתעלם מעצם העובדה שטים נעצר והסתכל על מעשיו.

"אני לא מאמינה" אביגייל מלמלה בחוסר אמונה מוחלט, עומדת לצידו של טים שנאנח, "אני כבר אזמין לנו משהו" טים אמר בלחש והלך ראשון אל תוך המסעדה, ואביגייל הביטה על אליסון שהסתכלה עליה בייאוש, "מה נעשה עכשיו?" שחורת השיער שאלה, "נאכל" אביגייל אמרה, ונכנסה גם היא למסעדה בעוד שאליסון הסתובבה והביטה על הרכב של ליאם, רואה את המבט המיואש של השרירי והיא חייכה לעצמה קלות, יכול להיות שמה שנראה לעין זה לא באמת הדבר הנכון, יכול להיות שזה היה רק דייט חברי בלבד, אחרי הכל ליאם עוד אוהב את טים.

דין הסתכל על ליאם שנהג אל הבית שלו, "טים יפייפה" כחול העיניים מלמל, רוצה לדעת איך ליאם יגיב, והאחר רק נאנח לעצמו, "אותו אתה אוהב, נכון?" הצעיר אמר, "אני מניח לעצמי שהבנת את זה במהירות" ליאם מלמל בייאוש והאחר צחקק, "אני חושב שאין לך ממה לחשוש" דין אמר לפתע וליאם זרק לו מבט שואל, "לפי המבט שלו, זה לא נראה שאתה חסר חשיבות בשבילו" הצעיר אמר וליאם גיחך, "אז כנראה שאתה לא הצלחת לקרוא אותו נכון" ליאם ענה, "לא, כנראה שאתה זה שלא מצליח לקרוא אותו" דין השיב ברצינות וליאם נאנח שוב, מחליט להיות בשקט כל הנסיעה עד שהוא יגיע אל ביתו של דין, שם הוא רק יוריד אותו, הוא לא יעלה אליו והוא לחלוטין לא יעשה איתו משהו.

טים זלל את האוכל במהירות, מדאיג את הבנות שהסתכלו עליו בחוסר מילים, "תאכל באיטיות" אליסון מלמלה וטים רק המשיך לאכול, נחבט בתוך עצמו, הוא נזכר בזה שליאם אמר לו ביום ראשון שהוא אמור היה לצאת לדייט עם דין, דין היה גם הגבר ההוא שהוא שמע בטלפון של ליאם בעבר. אז הקשר בניהם כן רציני, יכול להיות שליאם המשיך הלאה? יכול להיות שהוא כבר לא אוהב אותו? א-אבל אתמול הוא אמר לו שהוא אוהב אותו, הוא לא שיקר לו, נכון? הוא לא משחק בו, נכון? הוא לא בוגד בו, נכון? רגע, למה שהוא יבגוד בו? זה לא נחשב אפילו לבגידה אם ליאם יוצא עם מישהו אחר, אם הוא מנשק מישהו אחר, אם הוא שוכב עם מישהו אחר.

דמעה ראשונה נפלה מעיניו של טים בזמן שהוא דחף את האוכל לפיו, "טים תפסיק" אביגייל אמרה, אוחזת בכף של טים, מונעת ממנו להמשיך להכניס אוכל לפיו והצעיר לעס את האוכל, מתחיל לבכות בשקט עד שהוא בלע את המזון, פורץ בבכי במסעדה, הוא לא ידע למה הוא בוכה, אבל כאב לו, כאב לו בפנים, הוא לא שלט בעצמו, בוכה בקול למול הסועדים בזמן שהבנות התרוממו וחיבקו אותו בחוזקה, מנחמות אותו מהכאב, לפחות מנסות, כי הכאב המשיך להתגבר עליו, הבלבול המשיך לזרום בגופו, חוסר הידע שיגע אותו, והקנאה אכלה אותו, אוי איך שהיא זללה אותו, הוא קינא לליאם, לא אוהב לדעת שיש גבר אחר בחיים שלו, זה לא הרגיש לו נכון, ליאם צריך להיות שלו.

אבל הוא לא הבין למה הוא כל כך אגואיסטי כלפי ליאם כשהוא עצמו בכלל מאוהב בראיין, למה הוא רוצה שליאם יאהב רק אותו בעוד שהוא אוהב גבר אחר? למה הוא צריך לדעת שיש מישהו שאוהב אותו אפילו אם זה לא ראיין? למה הוא זקוק לאהבה של ליאם? טים לא ידע, או שאולי הוא כן ידע אבל הוא לא הצליח להאמין לרגשותיו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך