אהבה שנייה -פרק 25-

"אני מנסה להבין אותך, באמת שאני מנסה, אבל אתה פשוט אידיוט מוחלט!" אביגייל צעקה ברכב על ליאם שהיה בשיחה איתה בטלפון בזמן שאליסון כבר נכנסה עם טים אל תוך ביתו, מחליטות להיות אצלו היום, לא רוצות להשאיר אותו לבד.

"אתה יוצא לדייט עם גבר אחר? אתה מבין עד כמה טיפש אתה יוצא?" אביגייל המשיכה לצעוק, בעוד שהצד השני נתן לה רק שקט, שקט סוער במיוחד.

"אתה באמת אוהב את טים?" היא הוסיפה, ולאחר מכן הצחקוק הכעוס של ליאם נשמע, "מה את חושבת?" הוא שאל, מרים את טונו, "את חושבת שאני מחליט להיצמד לפתטי הזה סתם ככה?" הוא צעק גם כן, יושב בסלון ביתו.

"אז למה אתה יוצא לדייט עם מישהו אחר בזמן שאתה אוהב את הפתטי הזה כל כך?" היא שאלה, מנמיכה טונים, "לא יצאנו לדייט, רק אכלנו ביחד כידידים" ליאם אמר, "אמרנו בצחוק שזה דייט" ליאם הוסיף, נאנח בכבדות ואביגייל נשפה בכבדות, מניחה את מצחה על ההגה, "אתה פשוט אידיוט, היית צריך לראות איך טים בכה בגללך" היא מלמלה, "למה שהוא יבכה בגללי?" ליאם שאל, "הוא בטח בכה בגלל ראיין" הוא הוסיף, לא מכניס לעצמו תקוות, "אתה כל כך טיפש" אביגייל אמרה בלחש, "מתי לעזאזל תהיו הגיוניים" היא הוסיפה וליאם נאנח ונשען לאחור, עוצם את עיניו, "כנראה שלעולם לא" הוא השיב והיא צקצקה בכעס, לא מרוצה.

"איפה טים עכשיו?" ליאם שאל לפתע, "בבית, עם אליסון, נישן איתו היום" אביגייל אמרה, נרגעת, "מממ" ליאם מלמל בהבנה, נוגס בשפתו התחתונה, "הוא בסדר?" הוא בירר והיא חייכה קלות, "הוא יהיה בסדר" ורודת השיער אמרה ברוגע, "הבנתי…" ליאם לחש.
"את יודעת…" ליאם מלמל לפתע, "אני באמת אוהב אותו" הוא הוסיף, גורם לפרפרים להיווצר בבטנה של חברתו הטובה, "אני לא חושב שיהיה לי קל לשכוח ממנו" הוא אמר בכנות, מתרומם מהסלון רק בשביל ללכת ולקחת לו כמה בקבוקי בירה, הוא צריך קצת אלכוהול בגופו כרגע.

"אף אחד לא ביקש ממך לשכוח ממנו" היא אמרה, "אבל אני יודע שזה מה שהוא רוצה" ליאם אמר ואביגייל הניע את ראשה לשלילה, "אני לא חושבת שזה מה שהוא רוצה" היא אמרה בכנות וליאם פתח את הבירה הראשונה שלו, לוגם ממנה ארוכות לפני שנשם עמוק, חוזר להתיישב בסלון.

"הוא אוהב את ראיין, הוא לא ירצה שאפריע לו" הוא מלמל, לוגם שוב מהבירה, "הוא מבולבל" אביגייל אמרה, "תיתן לו זמן להבין את עצמו" ירוקת העיניים אמרה, "אני מאמינה שהוא מתחיל להבין דברים נוספים על עצמו" היא אמרה בכנות, "כמו מה?" ליאם שאל והיא חייכה, "שהוא מרגיש אלייך משהו" היא אמרה וליאם גיחך, לא מצליח להאמין, "כנראה ששנאה" הוא אמר והיא צחקקה, "אידיוט" היא מלמלה, "אני יודע" הוא השיב והיא נגסה בשפתה התחתונה, מביטה אל האופק, "מה יהיה איתך ליאם?" היא שאלה בשקט, "אני לא יודע" הוא השיב, מלטף את בקבוק הבירה, חושב לעצמו לכמה רגעים לפני ששתה ממנו שוב, מסיים אותו לפני שפתח בקבוק נוסף, שותה גם ממנו קלות.

"ג'וש יכנס לדירה שלי בעוד חודש" ליאם מלמל, אומר לחברתו את מה שהיא עדיין לא ידעה, "מה? למה?" ורודת השיער שאלה בהפתעה, היא לא ציפתה שליאם יכניס את אחיו לביתו, "מה עם טים?" היא שאלה וליאם חייך לעצמו, "כנראה שהוא לא יגיע אליי גם ככה" הוא אמר, "אתה לא מסתדר עם ג'וש, איך תצליח לגור איתו ביחד?" ירוקת העיניים שאלה ברצינות, מודאגת לאחר, "אני אסתדר, אם הוא לא ימצא חן בעיניי אני אעיף אותו" ליאם אמר בכנות ואביגייל נגסה בשפתה התחתונה, לא מרוצה מכך, היא יודעת את הסיפור של שניהם, היא יודעת שג'וש התקשה לקבל אותו, היא יודעת שג'וש עשה לו חיים קשים כשהוא היה צעיר יותר.

"פיטר ופיליפ יודעים מזה?" היא ביררה, אחרי הכל גם הם יודעים את המצב, "כן, אמרתי להם" ליאם השיב, "ורק עכשיו נזכרת להגיד גם לי?" היא שאלה ברוגז והוא גיחך קלות, "את יודעת הרבה דברים שהם לא יודעים, תפסיקי לקנא" הוא אמר והיא חייכה, אוהבת לשמוע את ליאם ככה, היא התגעגעה לליאם השטותי, היא לא חוותה ממנו הרבה לאחרונה.

"איפה דין הזה?" אביגייל שאלה לפתע, "בבית שלו" ליאם מלמל, "אתם באמת רק ידידים?" היא ביררה, "כן" הוא השיב, "הוא גם יודע את זה?" היא שאלה, "כן, הוא גם יודע שאנחנו רק ידידים אביגייל" ליאם השיב בייאוש, חברתו הטובה מצליחה לייאש אותו לא מעט.
–

שריקה נשמעה ואביגייל הביטה הצידה, רואה את אליסון מסתכלת עליה מפתח הדלת של הדירה והיא חייכה אליה, "אני אנתק עכשיו" היא אמרה לטלפון, "תשמור על עצמך" היא הוסיפה, "מממ" ליאם מלמל בהבנה לפני שחברתו ניתקה את הטלפון ויצאה מחוץ לרכב, נועלת אותו ורצה קלות את שחורת השיער, מחבקת את צידה ונכנסת איתה ביחד לביתו של טים.
—

ליאם הניח את הטלפון לצידו, ממשיך לשתות את הבירות הקרות כשהשקט הציף את ביתו, משעמם אותו מעט, הוא צריך קצת רעש, הוא צריך קצת מקולו של טים, מהטון הנרגז שלו ומהטון הפתטי והבכייני שלו, הוא צריך לשמוע אותו קורא לו.
—

ראיין שכב במיטה, מקבל הודעה מאימה של קריסטין, אומרת לו שקריסטין בסדר ככה שאין לו מה לדאוג, והוא נאנח לעצמו, מניח את כף ידו על עיניו האדומות, הוא בכה לא מעט, העזיבה של קריסטין שברה אותו, הוא לא יכול בלעדיה, הוא התרגל אליה, לצחוק שלה, למגע שלה, לריח שלה, הוא אהב אותה יותר משהוא אהב את כולם, היא הייתה שם בשבילו תמיד, היא תמכה בו והעניקה לו את כל החום והאהבה שהוא היה צריך, היא הייתה איתו בטוב וברע, היא מעולם לא עזבה אותו והוא מעולם לא הניח לעצמו שהוא זה שיגרום לה לרצות לעזוב, הוא מעולם לא תיאר לעצמו שהוא יצליח לפגוע בה, לשקר לה, לגרום לה לאבד את האמון בו.

"לעזאזל" הוא מלמל, זה לא היה קל, הוא רצה אותה לצידו, הוא רצה שהיא תבין אותו, שהיא תאפשר לו להמשיך לשמור את הסוד של טים, אבל זה לא מה שקרה, וכנראה שהוא לא יצליח להתמודד עם זה לעוד הרבה זמן, הוא צריך אותה והוא יותר מבטוח שברגע שהיא תחזור אליו שוב, הוא ישמור אותה לנצח, הוא יציע לה להתחתן איתו, ככה שהיא לא תוכל ללכת ממנו.
–
ראיין נאנח לפני שהתרומם לישיבה, לוקח את הטלפון שלו ושולח לכל העובדים שלו שבימים הקרובים הוא לא יהיה נוכח במסעדה, ככה שהם יצטרכו להסתדר לבדם, נותן לאחד הטבחים הוותיקים את האחריות לשים עין על העובדים והמקום.

הוא צריך מנוחה, הוא לא רוצה לראות אף אחד כרגע, הוא במיוחד לא רוצה לראות את טים, אם הוא יראה אותו הוא יכעס, והוא לא רוצה לכעוס עליו, אחרי הכל זאת לא אשמתו של טים למרות שבגלל הסוד שלו כל הבלגן קרה.
—-

טים הסתכל על ההודעה מראיין, מופתע להבין שראיין לא יעבוד השבוע, 'הכל בסדר?' הוא שלח במהירות, עיניו האדומות מביטות בדאגה על המסך, 'קריסטין צריכה קצת הפסקה, היא אצל ההורים שלה' ראיין השיב, מבלבל את טים, 'למה אתה מתכוון?' טים שלח במהירות, 'יש כמה דברים שלא מסתדרים לנו כרגע, היא לקחה ממני הפסקה' ראיין השיב, מרגיש נכון להגיד את זה לטים, הוא החבר הכי טוב שלו, הוא סיפר לו לא מעט על הקשיים שלו בעבר.

"מ-מה?" טים מלמל בעצבות, עיניו מתחילות לעקצץ שוב לפני שהדמעות הציפו אותן שוב, "מה קרה?" אביגייל שאלה בדאגה, "ראיין וקריסטין…" טים מלמל, מביט על אביגייל ולאחר מכן על אליסון, "ה-הם לקחו הפסקה מהזוגיות שלהם" הוא אמר, חוסם את פיו עם כף ידו לפני שפרץ בבכי חלש, "מה? למה אתה מתכוון?" אליסון שאלה בדאגה, מחבקת אותו ולוקחת מידו את הטלפון, קוראת את ההודעות והיא כיווצה את גבותיה בבלבול, "על מה הם יכולים לריב כבר שקריסטין החליטה לקחת הפסקה?" אליסון שאלה את עצמה, טופחת על גבו של טים.

אביגייל לקחה את הטלפון לאחר מכן, קוראת את ההודעות ומנסה לפענח את הסיבה, 'לא' היא חשבה לעצמה כשהניחה שאולי זה קשור לטים וליאם, אחרי הכל ראיין ראה אותם שוכבים, יכול להיות שהוא סיפר לה? לא, זה לא הגיוני, למה שקריסטין תיקח ממנו הפסקה אם הוא יספר לה את זה?

אביגייל הביטה בבלבול על הכתוב לפני שטים לקח בחזרה את הטלפון שלו, 'אתה רוצה שאבוא אלייך?' טים שאל, 'לא, אין צורך' ראיין השיב, 'רוצה להיפגש בהמשך השבוע?' טים שאל בדאגה, מסתכל על המסך, מחכה להודעה מראיין.
–

"להיפגש?" ראיין שאל את עצמו, מביט על המסך, אולי באמת כדאי לו להיפגש עם טים, הוא צריך מישהו שיקשיב לו ואולי הוא יספר לו שהוא יודע שהוא שוכב עם ליאם, אולי הוא יבקש ממנו טובה לאפשר לקריסטין לדעת גם כן, ככה שהיא תחזור אליו כמה שיותר מהר.

'כן, אשמח להיפגש אצלי מחר' ראיין השיב לבסוף וטים ניגב את עיניו, 'סגור, אני אבוא אלייך אחרי העבודה' טים השיב, 'אוקיי' ראיין החזיר, 'תישן טוב' טים שלח, מרגיש את כאב ליבו, 'גם אתה' ראיין שלח בחזרה לפני שהוא חזר לשכב על המיטה, מניח את הטלפון לצידו, מקווה שקריסטין תתקשר אליו בקרוב.
—
"למה אתה ממשיך לבכות?" אביגייל שאלה, מלטפת את שיערו של טים, "אתה אמור להיות שמח שהם רבו, לא ככה?" היא הוסיפה לשאול והוא הניע את ראשו לשלילה, "א-אני לא רוצה ש-שהם יריבו" הוא אמר בכנות, "ק-קריסטין טובה אליו, ו-וקשה שלו עכשיו" הוא מלמל, מניח את עיניו על כתפה של אליסון שהמשיכה לטפוח על גבו בעוד שהיא הסתכלה בעצב על אהובתה.

"יהיה בסדר, הם ישלימו והכל יהיה טוב" אביגייל אמרה, אבל למרות זאת טים המשיך לבכות, אפילו שהוא רצה שראיין יהיה שלו, אפילו שהוא רצה שקריסטין וראיין יפסיקו את מה שיש בניהם, זה היה קשה לו, המציאות הזאת קשה לו, הוא לא רצה שלראיין יהיה קשה, הוא לא רצה שהוא וקריסטין יריבו באמת, היא בחורה טובה, היא אוהבת את ראיין, אולי אפילו יותר ממנו, היא נאמנה לו יותר, היא חיה איתו יותר, היא חלק מראיין, והוא לא, מעולם הוא לא היה וכנראה שמעולם הוא לא יהיה, התפקיד הנצחי שלו בחייו של ראיין זה להיות החבר הטוב שלו, להיות שם בשבילו ברגעים קשים, לתמוך בו ולצפות בו מהצד, וזהו, שום דבר מעבר לזה, שום דבר ממה שקריסטין יכולה להיות בשביל ראיין.

"אני אפגש איתו מחר" טים מלמל ואליסון הנהנה בהבנה, "אז בוא נלך לישון וננוח מכל היום הזה ומחר נתעורר ליום חדש" אביגייל אמרה, "תדבר עם ראיין ותעזור לו כמה שאתה יכול" אליסון אמרה, מרחיקה קלות את טים ממנה רק בשביל לנשוק למצחו לפני שהיא ניגבה את עיניו, "אל תבכה יותר, אתה מכוער כשאתה בוכה" היא אמרה בחיוך והוא גיחך קלות, מסתכל עליה לפני שהוא נשק ללחיה, מסתובב ונושק ללחי של אביגייל גם כן, "תודה לכן" הוא אמר בכנות, "אני אוהב אתכן" הוא הוסיף והן חייכו זו לזו לפני שהן נשקו ללחיו גם כן, כל אחת ללחי אחרת, "גם אנחנו אוהבת אותך" אליסון אמרה, "מאוד מאוד" אביגייל המשיכה, צובט קלות את הלחי של טים לפני שהיא התרוממה, עוזרת לו לקום גם כן בעוד שאליסון נעמדה לבדה, הולכים ביחד אל חדרו של טים, מתכוונים לישון מבלי באמת להתקלח ולהתארגן, מחר הם כבר יעשו את כל זה, כרגע אין להם כוח לכלום.
—

ליאם נשכב על המיטה, מביט על התקרה לפני שהוא קיבל הודעה מהטלפון מפיליפ, 'מחר אני ופיטר נבוא, נעשה מסיבה אצלך, מה אומר?' פיליפ שאל וליאם נאנח לעצמו 'אין לי כוח' הוא השיב, 'אנחנו נבוא' הודעה נוספת נשלחה מהטלפון של פיליפ ולמרות זאת ליאם הבין שזה כבר פיטר, 'נביא אלכוהול' פיטר המשיך, 'טוב' ליאם אמר לבסוף, משתכנע מהאלכוהול, לא יזיק לו לשכוח קצת עם החברים שלו את המציאות שהוא נמצא בה כרגע.

'יאיי מעולה' הודעה נשלחה וליאם צחקק, יודע שזה פיליפ כרגע, 'תכין גם משחק, נשחק משהו' הודעה נוספת נשלחה, 'סגור, חופרים' הוא שלח, 'טוב סליחה, לילה טוב' פיליפ שלח לבסוף, 'לילה' ליאם השיב, מניח את הטלפון על השידה ליד המיטה, חוזר להביט בשקט על התקרה לפני שהוא נשף בעייפות, עייף מהכל, והוא הסתובב על צידו, מביט על הצד הריק של המיטה, "מתי תתמלאי בעוד מישהו?" הוא שאל את המיטה הדוממת, מחכה לרגע הזה שהוא ימצא את עצמו בזוגיות נורמטיבית, אבל כנראה שזה לא משהו שיקרה, לפחות לא בזמן הקרוב.

הוא עצם את עיניו, הוא צריך ללכת לישון, יש לו מחר עבודה ולאחר מכן יש לו את המסיבה הטיפשית הזאת בביתו, הוא גם צריך לישון בשביל להשתיק את ראשו, הוא צריך לתת למחשבות שלו לישון גם כן, עמוק מספיק בשביל שהוא לא יצליח לשמוע אותן.
—
"אני צריכה להגיד לך משהו" אביגייל לחשה לאליסון כשטים נרדם, "מה?" אליסון שאלה ואביגייל התרוממה מהמיטה, "בואי החוצה" היא לחשה שוב ואליסון הביטה עליה בבלבול והתרוממה גם כן מהמיטה, מוודא שטים מכוסה כמו שצריך לפני שהיא התקדמה עם האחרת אל דלת היציאה, הולכת איתה ביחד לסלון, מתיישבת לצידה.
–

"מה?" אליסון שאלה, רואה את המבט המודאג של אביגייל, "י-יש משהו שלא סיפרתי לך" ורודת השיער מלמלה, מרגישה את הצורך לספר לאחרת את האמת, "מה קרה? את מלחיצה אותי" אליסון אמרה בדאגה, ואביגייל אחזה במהירות בכפות ידיה, "ל-לגבי ראיין" אביגייל התחילה, "ליאם סיפר לי ש…" אביגייל כחכחה בגרונה, מרגישה לא נעים לספר את זה, "הוא סיפר לך ש?" אליסון שאלה, "שראיין ראה אותו ואת טים שוכבים ביום ראשון" אביגייל לחשה בטון הכי שקט שהיא יכלה להוציא, ובכל זאת אליסון הצליחה לשמוע אותה והיא פערה את עיניה בחוסר אמונה, "מ-מה?" אליסון שאלה ואביגייל הנהנה, מאשרת לה שהיא שמעה נכון.

"א-את רוצה להגיד לי שראיין לא הבריז לטים ושהוא למעשה בא וראה אותו שוכב עם ליאם?" אליסון שאלה, לא מצליחה להאמין, "בדיוק" אביגייל מלמלה, "ורק עכשיו את אומרת לי את זה?" אליסון שאלה ברוגז, "בייב, אני לא ידעתי מה לעשות, גם אני עדיין מופתעת" אביגייל אמרה ואליסון נאנחה ועצמה את עיניה בחוסר כוחות, "אז או שראיין חושב שטים בוגד בי או שהוא חושב ששיקרנו לו על הזוגיות שלנו" היא אמרה, לא מאמינה שהיא נמצאת במצב הזה, "אני מקווה שראיין לא כועס עליו" היא הוסיפה ואביגייל נאנחה וחיבקה אותה חזק אליה, "אני גם מקווה" אביגייל אמרה, "ומחר הם הולכים להיפגש" היא הוסיפה, "נראה לך שטים יהיה בסדר? אם ראיין יגיד לו את זה?" אליסון שאלה, "לא יודעת, יכול להיות שהוא גם לא יספר לו את זה" אביגייל השיבה, "אולי נעצור אותם מלהיפגש?" שחורת השיער שאלה ואביגייל התרחקה והניעה את ראשה לשלילה, "אין לנו תירוץ מוצדק, טים לא ייתן לנו לחסום אותו מללכת, אני חושבת שכדאי לו לשמוע את זה מראיין ולא מאיתנו אם ראיין באמת יספר לו את מה שהוא ראה" אביגייל אמרה בכנות ואליסון חזרה לחבק אותה, היא צריכה את החיבוק הזה בשביל לנסות ולהבין מה הכי נכון בשביל כולם.