אהבה שנייה -פרק 38-

bl_bar 04/04/2019 750 צפיות תגובה אחת

"אתה בסדר?" ראיין שאל, לוקח את טים לשירותים השקטים כשהבין שמשהו איתו לא בסדר, "כן" טים מלמל, עיניו נוצצות מדמעות, "אתה לא בוכה רק בגלל החתונה, נכון?" ראיין שאל, מכיר את חברו הטוב, וטים הביט עליו בשקט לפני שהנהן, פורץ שוב בבכי וראיין נאנח וחיבק אותו אליו, "זה בגלל ליאם?" ראיין שאל, וטים הנהן שוב, "אני מבין" הבלונדיני לחש, מלטף את ראשו של האחר, "אולי תיקח הפסקה?" ראיין הציע וטים התרחק מהחיבוק, מסתכל עליו בחוסר הבנה.

"אתה כבר לא אוהב את הלימודים" ראיין אמר, לא שואל, הוא כבר הבין שטים רחוק מהמקצוע, "אתה לא רוצה למלצר" ראיין הוסיף, וטים הוריד את ראשו מטה, לא היה לו נעים להסתכל לראיין בעיניים, הוא הרגיש שהוא חבר רע, מרגיש רע עם זה שהוא כבר לא אוהב לעשות דברים שעוזרים לחום העיניים, "היי, תסתכל עליי" ראיין לחש בחיוך, אוחז בסנטרו של טים, מרים את ראשו מעלה, מסתכל אל תוך עיניו הכחולות של חברו הטוב.

"תנוח, אתה צריך את זה" ראיין אמר ברצינות, "אחר כך תעשה את מה שאתה רוצה לעשות" הוא הוסיף, מנגב את עיניו של טים, "והכי חשוב זה שתחשוב עם עצמך על מה שאתה מרגיש באמת" ראיין סיים וטים הביט עליו בהערצה, מבין את הסיבה שהוא התאהב בראיין, מבין למה הוא הרשה לעצמו להתאהב בחבר הטוב שלו, אבל הוא כבר רחוק מאותה אהבה, ליבו מתעלל בו, הוא כבר שייך למישהו אחר, ולטים עדיין היה קשה להבין שליאם לקח את ליבו.

"טוב?" ראיין שאל וטים חייך קלות והניע את ראשו בחיוב, "אני אקח הפסקה" טים לחש וראיין הנהן בהסכמה לפני שחיבק את הצעיר שוב, טופח על גבו, "הכל יהיה בסדר בסוף" הבלונדיני אמר ברצינות, "ראיין…" טים לחש, "מממ?" ראיין שאל, מתרחק ומסתכל על האחר, "בוא נצא החוצה" טים מלמל, "בוא נהנה מהחתונה שלך" הוא אמר והאחר צחקק וצבט את לחיו, "בוא" ראיין אמר ואחז בכף ידו, יוצא איתו מחוץ לשירותים, ושניהם הלכו אל חבריהם, נהנים כמה שהם יכולים מהערב המיוחד הזה.
—-

"אני יכול לישון איתכן היום?" טים שאל את הבנות כשהחתונה הסתיימה, והם נשארו אחרונים לעזוב, מלווים את קריסטין וראיין ללימוזינה שלהם שלקחה אותם למלון.

"בטח שאתה יכול" אביגייל אמרה בכנות, "אפשר גם להמשיך לשתות" אליסון לחשה בחיוך, "שתית מספיק" אביגייל אמרה ברוגז, שמה עין מרחוק כל הערב על בת הזוג שלה, אחרי הכל היא הייתה היחידה שלא שתתה, צריכה לנהוג.

"עוד קצת לא יהרוג אף אחד מאיתנו" אליסון מלמלה לפני שנכנסה לרכב, גורמת לאביגייל להיאנח בייאוש וטים צחקק מעט וטפח על כתפה של וורודת השיער, נכנס גם לרכב ורק אחריו אביגייל נכנסה, מסתכלת על אליסון בדאגה אימהית לכמה רגעים לפני שנסעה אל ביתן.

"חשבתי שאת לא רוצה שנשתה" אליסון אמרה כשאביגייל שתתה ישירות מבקבוק האלכוהול כשהן הגיעו הביתה, "אני לא שתיתי שום דבר היום, לי מותר" אביגייל אמרה, אוחזת ברכושניות בבקבוק האלכוהול בזמן שרצה אל הסלון ושחורת השיער רצה אחריה בעוד שטים עמד וצפה בהן, הולך לבסוף גם הוא אל הסלון, מתיישב לידן בזמן שהן רבו על האלכוהול.

"שתיכן רבות, אז אני אקח" שחור השיער אמר ולקח את הבקבוק אליו, שותה ממנו באחת במשך זמן ממושך, מפתיע את הבנות שהסתכלו עליו ללא מילים, לא מבינות איך הוא מצליח לשתות בכזאת מהירות.

"היי תעצור" אביגייל אמרה ומשכה מטים את הבקבוק, דואגת לו, "הייתי צריך את זה" טים אמר וניגב את שפתיו הרטובות, נשען אחורנית על הסלון, "טים, הכל בסדר?" אליסון שאלה בדאגה, מתחילה להבחין בהתנהגות המשונה של האחר, "לא, שום דבר לא בסדר" טים לחש, עוצם את עיניו.

"בגלל החתונה?" אליסון שאלה והאחר הניע את ראשו לשלילה, "הכל לא בסדר, אני לא בסדר" טים מלמל, פוקח את עיניו, "אז תתנו לי לשתות, אוקיי?" הוא ביקש ואביגייל נאנחה והגישה לו את הבקבוק, "אתה צריך את זה יותר מאיתנו" היא מלמלה והוא חייך אליה לפני שחזר לשתות, חושב לעצמו מה הוא יכול לעשות, אולי כדאי לו באמת להקשיב לראיין ולעזוב את הכל.
—–

"תתקשרי לליאם" טים מלמל, שיכור כל כך, "טים" אביגייל אמרה, טונה מודאג, "זה בסדר" הוא לחש, עיניו דומעות, "תתקשרי אליו שיבוא, א-אני רוצה לדבר איתו" הוא לחש בשקט, "תתקשרי אליו" אליסון אמרה במהירות, אוחזת בידה של וורודת השיער שהביטה עליה, "תתקשרי" אליסון לחשה, עיניה מודאגות גם כן ואביגייל נשברה לבסוף, מתקשרת לליאם.

"מה?" ליאם ענה, שוכב במיטה שלו, "אתה בבית?" אביגייל שאלה, "כן" הוא השיב, "החתונה הסתיימה?" הוא בירר, "כן" אביגייל ענתה, "טים הצליח להתמודד?" הוא שאל, "לגבי זה…" היא מלמלה, מדאיגה קלות את ליאם, "בוא לדירה שלי, אני כבר אסביר לך" היא אמרה, יודעת שלא צריך להגיד לליאם שטים אצלה כרגע, הוא יכול לא לבוא.

"אני מגיע" ליאם אמר והתרומם מהר מהמיטה, מנתק את הטלפון ושם נעליים, יוצא החוצה בריצה קלה, מתעלם מג'וש שהסתכל עליו בסקרנות ללא מילים.

"הוא מגיע" אביגייל אמרה, "יופי" טים לחש בחיוך, חוזר לשתות, לא מתאמץ אפילו לנגב את דמעותיו, והבנות הביטו זו על זו, נאנחות יחדיו, לא יודעות מה הולך לקרות.

ליאם פתח את הדלת מבלי לתקתק, שומע זמזומי שירה לא ברורים והוא נכנס פנימה לדירה, "אביגייל?" הוא שאל כשעשה את דרכו לסלון, נעצר כשהוא הביט על היושבים בסלון, יותר נכון כשהוא הביט על טים המחוייך שזמזם לעצמו שיר לא ברור מתוך שכרות.
"ליאם~" טים לחש בזימור וליאם הביט על אביגייל ברוגז, "לא ידעתי שהוא כאן" הוא אמר והיא הביטה עליו במבט מצטער וחסר ברירה, "אל תהיה מגעיל" טים אמר, טופח על המקום לידו, "בוא, א-אני רוצה להגיד לך משהו" הצעיר אמר בחיוך וליאם נאנח, "אני הולך" הוא אמר והתכוון להסתובב, "לא!" טים צעק לפתע בחוזקה, עוצר אותו מללכת, "ק-קודם תקשיב לי" טים לחש, חוזר להיות עצוב, "א-אני לא אעשה כלום, רק תקשיב לי" טים המשיך ללחוש, "א-אתה רוצה שאני אהיה כן עם מה שאני מרגיש, נכון?" הוא בירר וליאם הסתכל עליו, חושב לעצמו לכמה רגעים לפני שהתקדם אל טים, עומד למולו, לא מתיישב על הסלון.

"א-אתה לא רוצה לשבת?" טים שאל, "לא" ליאם השיב וטים הנהן בהבנה, מניח את בקבוק השתייה על השולחן, מסתכל מעלה אל תוך עיניו הירוקות של ליאם, "כואב לי" טים לחש בזמן שכולם הביטו עליו.

"כואב לי כאן" טים הוסיף, מניח את ידו על לוח החזה שלו, "וכואב לי כאן" הוא לחש, נוגע בראשו לפני שידו חזרה לחזהו, מאוגרפת, מכה את החזה שלו קלות, "מאוד מאוד" טים אמר, שפתו התחתונה רועדת, "למה?" ליאם שאל בשקט, מחזיק את עצמו מלנחם את טים, "בגלל החתונה?" הוא בירר וטים גיחך והניע את ראשו לשלילה, "בגלל ראיין?" ליאם שאל ברצינות, רואה איך ששוב טים מניע את ראשו לשלילה.

טים הרים את ידו האחרת, מצביע על ליאם, "ז-זה בגללך" הוא מלמל, "הלב שלי כואב בגללך, ה-הראש שלי כואב בגללך" הוא הוסיף, משתיק את ליאם לחלוטין בזמן שהוא התחיל לבכות בשקט, "א-אני לא יודע למה, אבל זה כל כך כואב" טים מלמל, ואליסון הניחה את כפות ידיה על פיה, מחזיקה את עצמה מלבכות גם כן.

"אני מבולבל וזה הורג אותי, ל-ליאם, ז-זה הורג אותי מבפנים" טים אמר בכנות, מכה את חזהו שוב ושוב, רוצה להרגיע את המועקה שנחה עליו, עיניו ממשיכות להסתכל רק בעיניים הירוקות של ליאם שהביטו עליו בחזרה, "ב-בחתונה, ראיין פאקינג התחתן, ו-וכל מה שחשבתי עליו היה עלייך" טים לחש, "ל-לא רצית לבוא לחתונה בגללי, כ-כי לא רצית לראות אותי ו-וזה היה כל כך קשה לדעת את זה" טים אמר ברצינות, "למה? אני רוצה שתגיד לי למה זה קורה לי" טים התחנן.

"טים" ליאם לחש והתכופף מעט, פניו למול פניו של טים, "את זה אתה צריך לדעת בעצמך" הוא אמר בכנות וטים יכל לראות את הדמעות בעיניים של ליאם, פעם ראשונה שהוא רואה את ליאם אוחז בתוך עיניו דמעות סוערות, ובכלל, דמעות, "א-אתה בוכה?" טים שאל, מנגב את עיניו בשביל לראות את פניו של ליאם בברור בעוד שהבנות הסתכלו בהפתעה על ליאם, רואות את הדמעה שירדה מעיניו לפני שהוא רכן קדימה ונשק לשפתיו של טים.

טים עצם באיטיות את עיניו, מרגיש את הרכות של שפתיו של ליאם והוא נאנח לעצמו בהקלה, מנשק את האחר בחזרה, נשיקה עדינה, רק שפתיים על שפתיים.

"טים" ליאם לחש, מנגב את עיניו שלו עצמו, "אתה צריך לחשוב עם עצמך, אני לא הולך לבוא אלייך יותר" ליאם אמר בכנות, "תבוא אליי רק כשתהיה מוכן, רק כשתדע מה אתה באמת רוצה" ליאם אמר והתרחק, "א-אני עוזב" טים לחש, מפתיע את השלושה, "א-אני עוזב את הלימודים ואת העבודה, א-אני אגור אצל ההורים שלי, אני אחשוב" טים מלמל וליאם הנהן בהבנה, ליבו כואב גם כן, המילים של טים הכאיבו לו והוא רצה לחבק את טים חזק אליו אבל הוא ויתר, הגיע הזמן לוותר ולתת לטים את השקט שלו.
"אני הולך" ליאם לחש לבסוף, נושק למצחו של טים והולך אחורנית, מנגב שוב את עיניו, "להתראות" הוא מלמל והסתובב, הולך אל היציאה, מחזיק את עצמו חזק כל הדרך לרכב, מכה את ההגה בייאוש, נלחם בדמעות שלו, נלחם בכאב שלו, במצוקה שלו.

טים היה בשקט לכמה רגעים, מסתכל על הבנות שהביטו עליו בשקט, "טים" אליסון לחשה בקול שבור וברגע הזה טים אפשר לעצמו לבכות בחוזקה, מרגיש איך שהבנות מחבקות אותו בחזרה, "יהיה בסדר" אליסון לחשה, טופחת על גבו של טים, מנסה להרגיע אותו.

"ליאם" ג'וש לחש בדאגה כשראה את עיניו האדומות של אחיו, והוא התרומם במהירות מהסלון, הולך אליו, "ליאם הכל בסדר?" הוא שאל, נוגע בכתף של אחיו, "תעזוב אותי בשקט" ליאם לחש באזהרה, עוקף את ג'וש, אבל הגדול מבניהם אחז בידו, מונע ממנו מללכת, "ליאם אני רוצה שתדבר איתי" ג'וש אמר בכנות, מסתכל על גבו של ליאם, "בבקשה תגיד לי מה קורה, אני דואג לך" הוא הוסיף ובאותו הרגע הוא שמע את הצחקוק של ליאם.

ליאם צחק בקול, מוציא את התסכול שלו בעוד שדמעות הציפו את עיניו והוא הסתובב לאחיו, משחרר את האחיזה בניהם, "תסתום" הוא אמר בחיוך רצחני, "אני לא אסתום" ג'וש השיב, מסתכל על האחר, "קרה משהו עם טים?" הוא בירר, מתעלם מהאזהרה של אחיו, "אתה בכית בגללו?" הוא הוסיף, ובאותו הרגע ליאם הניף את אגרופו, מכה בחוזקה את לחיו של ג'וש, מפיל אותו לקרקע, "אל תגיד את השם שלו עם הפה המסריח שלך" ליאם צעק, עולה על אחיו ומכה אותו בחוזקה, אבל ג'וש היה בשקט, מאפשר לליאם להרביץ לו לפני שהוא אחז בידיו בחוזקה, מונע מליאם להרביץ לו עוד, והוא סובב אותם באגרסיביות, הפעם ליאם היה זה ששכב על הריצפה.

"תפסיק ליאם" ג'וש אמר ברצינות, "תפסיק להסתיר את מה שאתה מרגיש" הגדול אמר ברצינות, פרצופו כאב והוא דימם משפתו, אבל הוא היה חזק מספיק בשביל להחזיק את אחיו על הקרקע, "תעזוב אותי ג'וש" ליאם לחש בייאוש, לא מצליח להשתחרר מהאחיזה של האחר, "לא רוצה" ג'וש אמר, "עזבתי אותך יותר מדי פעמים" הוא לחש וליאם צחקק, מאפשר לדמעות שלו לצנוח מעיניו, "אתה פתאום הופך להיות האח הטוב?" בעל העיניים הבהירות שאל בזילות וג'וש חייך, "אפשר להגיד" הוא ענה, מסתכל על אחיו, "אתה לא חושב שהגיע הזמן שלך לבכות כמו שצריך? אתה לא חושב שאתה צריך להשתחרר?" ג'וש שאל וליאם נעל את שיניו, מחזיק את עצמו חזק.

"תפסיק ג'וש" ליאם לחש, קולו רועד קלות וג'וש נאנח והתכופף, משחרר את האחיזה מליאם לפני שהוא חיבק אותו בחוזקה, "אתה אחי הקטן, אני לא חושב שאפסיק" ג'וש אמר, טופח על גבו של ליאם, "תבכה" הוא הוסיף וליאם הביט על התקרה, "לא משנה מה קורה כרגע, תדע שהכל יהיה בסדר" הוא אמר, וברגע הזה ליאם התחיל לבכות, מחבק בחוזקה את אחיו והגדול, הוא היה כל כך חלש כרגע ולא היה אכפת לו משום דבר.

ג'וש חייך בעצב, ממשיך לחבק את אחיו, "אני אהיה איתך" הוא לחש, מלטף את שערו של ליאם, מרגיש איך שליאם אוחז בחוזקה בחולצה שלו, מבין שקשה לליאם לבכות סוף כל סוף, מבין עד כמה שליאם סובל כרגע.
—-
"את חושבת שליאם ויתר?" אליסון שאלה את בת הזוג שלה כשטים נרדם בחדר שלהן, היא ואביגייל המשיכו לשבת בסלון, "לא" אביגייל לחשה, "זאת אומרת הוא כן…" היא מלמלה, "אבל הוא לא ויתר לחלוטין על טים" אביגייל הוסיפה, "הוא מאפשר לטים לעשות את ההחלטות בעצמו" היא אמרה לבסוף ואליסון חשבה לעצמה, "טים יהיה בסדר?" שחורת העיניים שאלה ואביגייל הנהנה, "הוא ינוח והוא יהיה בסדר, אני חושבת שהוא צריך את השקט הזה לעצמו, זה יעזור לו לחשוב" היא השיבה.

"את חושבת שהוא יצא מהארון בפני ההורים שלו?" ירוקת העיניים שאלה, "לא יודעת" אליסון השיבה, "אבל אם כן, אני מקווה שהם יבינו אותו" היא הוסיפה, נשענת על הכתף של בת הזוג שלה, "הם יבינו" אביגייל לחשה, מלטפת את שערה השחור והרך של אהובתה.
—-

*אחרי חודש*

"טים" אליסון מלמלה, שמחה לשמוע את קולו של טים, הוא לא דיבר איתה בטלפון מאז שעזב, הם תמיד דיברו בהודעות, ועכשיו טים סוף כל סוף עונה לה לטלפון.

"אליסון" טים לחש בחיוך, שמח לשמוע את קולה של האחרת, "איך אתה?" היא ביררה, "אני בסדר גמור" טים השיב בכנות והייתה שתיקה לכמה רגעים, "נו…" אליסון מלמלה, "מה נו?" טים מלמל בחזרה לטלפון, "אמרת להם אתמול שאתה גיי?" היא שאלה, "כן" טים השיב, יושב בחדר שלו בדירה של הוריו, "ו…" היא שאלה בחשש, "הם היו קצת מופתעים ואמא בכתה קצת, הם יותר מאוכזבים מזה ששיקרתי להם מאשר מזה שאני גיי, הם כל כך רצו שנתחתן" טים מלמל, "אבל הכל בסדר" טים הסביר, "אני שמחה שהיה לך את האומץ להגיד להם את האמת" שחורת השיער אמרה ברצינות, "גם אני" טים אמר, שמח שהוא מקבל את הכוחות שהוא תמיד רצה לקבל, המנוחה באמת עשתה לו טוב.

"איך הלימודים?" טים שאל, "הכל בסדר, עוד מעט השנה גם ככה נגמרת" אליסון אמרה בחיוך, "מעולה" טים לחש, "איך קריסטין מתמודדת עם בחילות הבוקר שלה?" הוא שאל בחיוך, "היא בסדר, היא וראיין אמורים להגיע לדירה שלי היום" היא אמרה, "מעולה" טים לחש, "אתה עדיין לא מדבר עם ראיין בטלפון?" אליסון שאלה, "עדיין לא" הוא אמר בחיוך, "הפעם האחרונה שדיברנו הייתה כשהוא התקשר אליי בשביל להגיד שקריסטין בהריון" הוא אמר ואליסון הנהנה בהבנה.

"ומה לגביי ליא-" היא עצרה את עצמה, לא בטוחה אם כדאי לדבר עם טים עליו, "חם היום" טים אמר לטלפון, מבין שהאחרת רצתה לדבר על ליאם והוא החליט להחליף נושא, הוא עדיין היה מבולבל והוא העדיף להתרכז כרגע בלהיות כן עם הוריו, רק אחר כך הוא יחליט עם עצמו מה לעשות.
"כן, חם היום" אליסון השיבה, מבינה שעדיף עדיין לא לדבר עם טים על ליאם.

"נרשמתי לקורס בישול" טים פלט, "באמת?" אליסון שאלה בהפתעה, "כן, אני חושב שאני רוצה להגשים את החלום שלי, אני רוצה להיות שף" הוא אמר בחיוך, "מצויין, אני בטוחה שיש גם בתי ספר מעולים שתוכל ללמוד בהם" היא אמרה ברצינות טים חייך, "כן…" הוא לחש, שמח להבין משהו ממה שהוא רוצה.
—-
*אחרי חודשיים*
"א-אני אוהב אותו" זה היה הדבר הראשון שטים אמר לאביגייל כשהיא ענתה לשיחה ממנו, "מ-מה?" היא מלמלה בחוסר הבנה, "אני אוהב אותו" הוא אמר בחיוך, נוגס בשפתו התחתונה, "למי אתה מתכוון?" היא ביררה, "לליאם" הוא לחש והיא צעקה באושר, לא מאמינה שהוא באמת אמר את זה, "זהו, הבנת את זה סוף כל סוף?" היא שאלה בחיוך וטים הנהן לעצמו במרץ, "כ-כן, ד-דיברתי עם ההורים שלי, ה-הם גם חושבים שאני מאוהב בו, ו-וזה נתן לי לחשוב ברצינות, והבנתי, א-אני לא רוצה לחיות בלעדיו" הוא לחש, "קשה לי כשהוא לא איתי" הוא הוסיף, והיא המשיכה לצעוק בשמחה, גורמת לו לצחוק.

"אז אתה חוזר מחר?" היא שאלה, "לא" הוא השיב, "למה לא?" היא שאלה, "א-אני לא יודע איך להתמודד איתו עדיין" טים אמר בכנות ואביגייל נאנחה בייאוש, "טים אתה עוד תהרוג את כולנו, אתה כל כך מייאש" היא אמרה ברצינות וטים חייך לעצמו.

"אתה יודע מה…" אביגייל מלמלה, "עוד חודש יש את מצעד הגאווה כאן, תחזור בזמן הזה, אני אגיד לליאם לבוא" אביגייל אמרה, "בעוד חודש יהיה לך את היכולת להתמודד איתו, נכון?" היא שאלה, "לא יודע" טים אמר, "יהיה לך" היא אמרה ברצינות, "ניפגש בעוד חודש, יהיה כיף" היא אמרה באושר וטים נגס בשפתו התחתונה, "א-אז ניפגש" הוא מלמל, "ניפגש" היא אמרה לפני שניתקה את הטלפון, מתקשרת מהר לאליסון בשביל לצרוח לה באושר שטים כבר לא טיפש ושהוא הבין שליאם הוא האחד בשבילו, ואליסון בהתחלה הייתה מבולבלת והיא לא הבינה מה בת הזוג המשוגעת שלה רוצה, אבל לבסוף היא הבינה, והיא מצאה את עצמה צועקת באושר גם כן, סוף סוף טים יכול להיות שמח, מחליטות לא לספר לליאם, רוצות שהוא ישמע את זה ראשון מטים.


תגובות (1)

נראה כאילו הסיפור הולך להסתיים בקרוב..
או שיש הפתעות בדרך?

04/04/2019 20:08
25 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך