אהבה שנייה -פרק 45-

bl_bar 07/06/2019 814 צפיות תגובה אחת

טים נשם עמוק כשצפצוף המכונית נשמע מחוץ לביתו והוא הבין שכבר ליאם הגיע לאסוף אותו. הוא סידר את עצמו בפעם האחרונה כמו שצריך לפני שיצא החוצה, מחייך כמה שהוא יכול כשהוא ראה את פניו של ליאם, לא רוצה לתת לאחר להרגיש שמשהו לא בסדר מתחולל בליבו.

הצעיר נעל את הדירה לפני שעשה את דרכו במהירות אל רכבו של בן זוגו המאושר, מתיישב בכיסא לצד הנהג לפני שנשק לשפתיו של ליאם, "היי" טים לחש בחיוך, "היי גם לך" ליאם אמר, אוחז באחורי ראשו של טים רק בשביל להצמיד אותו שוב אליו, מנשק את שפתיו של האחר ארוכות, "התגעגעתי" ירוק העיניים מלמל כנגד השפתיים המחוברות, "גם אני" טים אמר בחיוך, מלטף את עורפו של ליאם למספר רגעים לפני שהתרחק, חוגר את עצמו.

"איך היה בעבודה?" טים שאל, "כרגיל" ליאם השיב בחיוך בזמן שהתניע את הרכב, "הנערים מקסימים ותמימים כמו תמיד, אני מקווה שכולם יצליחו למצוא את האושר" הוא הוסיף בעיניים זורחות, ושחור השיער הביט עליו בשקט, ליאם אוהב את העבודה שלו כל כך, הוא עובד בכל מיני מקומות בשביל לתת תמיכה לכל כך הרבה נערים, הוא נתן לו גם תמיכה בתקופה ההיא שהוא היה אחד מהנערים האלו, וטים הרגיש פתאום לא נכון להציע לו לעזוב את הכל ולטוס איתו לפריז, זה הרגיש לו אגואיסטי, זה הרגיש לו לא נכון, אולי כדאי פשוט לוותר על החלום הזה של להיות שף? אולי כדאי לו לנסות ולהתפתח בלימודים כאן ולא בארץ זרה ורחוקה?

טים נאנח, תופס את תשומת ליבו של ליאם שהביט עליו בשאלה, "קרה משהו?" חום השיער בירר וטים יצא מהבועה שלו, מסתכל בחיוך על ליאם בזמן שהניע את ראשו לשלילה, "לא קרה כלום" טים אמר בחיוך, נוגע קלות בזרוע של ליאם, "איך הייתה הפגישה עם המורה שלך?" ליאם שאל לפתע, מקפיץ את ליבו המודאג של טים, "א-אמממ…" טים גמגם בחשש, "א-אספר לך ביחד עם כולם" הוא אמר, מחליט שזה הכי נכון, "זה נשמע כאילו וקרה משהו חשוב" ליאם השיב וטים הנהן, "אפשר להגיד" הוא מלמל בשקט, "אתה בטוח שהכל בסדר?" ירוק העיניים בירר, שם לב להבעות פנים של טים, הוא הכיר אותו כבר מספיק זמן בשביל להבין שטים מסתיר משהו, "כן, הכל בסדר" טים אמר, מחייך כמה שהוא יכול וליאם החזיק את עצמו מלהיאנח, טים משקר והוא ידע את זה, וזה סיקרן אותו עוד יותר, מה לעזאזל הלך בפגישה עם המורה שטים נראה ככה מודאג?

הנסיעה הפכה להיות שקטה, טים עוד המשיך להחזיק את הזרוע של ליאם בזמן שהמחשבות התהלכו בראשו הלוך וחזור, מציקות לו, וליאם ניסה להיות מרוכז בנסיעה, מסתכל לאופק תוך כדי שהמחשבות שלו התרוצצו במוחו, רוצה לדעת מה קרה עם טים בזמן שהוא לא היה נמצא.

הם עצרו למול המסעדה וטים חייך באושר כשהבחין באליסון ואביגייל שממתינות בחוץ, הוא ניתק את המגע מליאם, נושק ללחיו לפני שיצא החוצה, משאיר את ליאם להיאנח לעצמו בזמן שהביט באהובו רץ במהירות אל חברותיו, מחבק אותן בחוזקה, פורק עליהן קצת מהמועקה שבליבו.

"שלום לך תינוק שלי" אליסון אמרה, לא מצליחה לנתק את החיבוק מטים וכחול העיניים צחקק, ממשיך לחבק אותה בעוד שאביגייל חיבקה את ליאם כשהוא יצא מהרכב.

"איזה כיף לראות אתכם ביחד" אביגייל לחשה באושר לליאם, שמחה כל כך מהעובדה שליאם וטים זוג אחרי כל הירידות שהם חוו יחדיו, "תספרי לי על זה" ליאם מלמל באושר, שמח עוד יותר ממנה.

"עדיין לא נכנסתן פנימה?" טים שאל כשהתנתק סוף כל סוף מהחיבוק הממושך, "חיכינו לכם, כולם כבר בפנים" אליסון אמרה בחיוך, "באמת?" טים שאל והבנות הנהו, "כן, הם מחכים לכם אז בואו נכנס" אביגייל אמרה, מושכת את ליאם אל תוך המסעדה בעוד שאליסון וטים נשארו למספר שניות בחוץ.

"קרה משהו, נכון?" אליסון לחשה, "מה זאת אומרת?" טים שאל, "אני יודעת שמשהו מעיק עלייך, ההתנהגות שלך מסגירה אותך" היא אמרה וטים נאנח, "את מגדת עתידות או מה?" הוא שאל בחיוך, "אני פשוט חברה שלך" היא לחשה, מלטפת את שיערו ברכות, "אני אספר כבר לכולם בפנים" טים אמר והיא הנהנה לפני ששניהם נכנסו פנימה, וטים קיבל לא מעט חיבוקים ואמירות שלום מהעובדים של המסעדה, אחרי הכל הוא לא היה שם הרבה זמן.

"שלום~" ראיין אמר בחיוך כשטים התיישב לצידו של ליאם והוא התרומם מהכיסא רק בשביל לחבק את חברו הטוב, "שלום" טים אמר בחיוך, מחזיר לאחר חיבוק, "אני שמח שהחלטתם לבוא לכאן" ראיין אמר בכנות, חוזר להתיישב לצידה של אשתו, שמיהרה לקום ולחבק את הזוג הטרי כמה שיותר מהר.

"נו, איך הולך לכם בינתיים?" דין שאל בחיוך, ראשו מונח על כתפו של יונתן, "מצוין" ליאם סיכם במילה אחת וטים הנהן בהסכמה, "שכבתם?" אביגייל שאלה בלחש, גורמת לשני האחרים להשתעל בחוסר נעימות בעוד שהאחרים צחקקו, "אני מניח לעצמי שכן" פיטר השיב ופיליפ הסמיק בשמחה, "איזה כיף~" פיליפ מלמל וטים כחכח בגרונו, זז באי נעימות בכיסאו בעוד שליאם שלח את ידו בסודיות אל הירך שלו, טופח עליה קלות, יודע שזה ינעים את הרגשתו המובכת של טים.

"טוב, אחרי שהבכנו אותם מספיק" אליסון אמרה ברוגז לאביגייל לפני שהביא הביטה על טים, "נראה לי שיש לטימי משהו לספר לנו" היא אמרה וטים פער קלות את עיניו, לא מוכן משום מה, "באמת? מה יש לך לספר לנו?" ראיין שאל בסקרנות, בעוד שכולם הביטו על טים בשתיקה, "אמממ" טים לחש, מגרד את עורפו, "מה דעתכם על לאכול קודם?" הוא שאל, צריך לחשוב על זה קודם, לא יודע איך להגיד את זה נכון.

"עכשיו אתה מסקרן אותי עוד יותר" ההריונית אמרה בצימאון למידע, "אתה יודע משהו לגבי זה?" היא שאלה את ליאם שהביט עליה ולאחר מכן על טים, "לא, אני לא באמת יודע מה יש לו לספר" ליאם השיב בכנות, האחיזה שלו מתחזקת על הירך של טים, "אבל אני מאמין שכדאי שנאכל קודם, ניתן לו לחשוב" הוא אמר, מצליח לקרוא את טים שהביט עליו בשקט והנהן אליו בתודה, "אוקיי, אם זה ככה, אז כדאי שנאכל מהר בשביל שנדע את הכל מהר" ראיין אמר והתרומם מהכיסא, "אני אלך למטבח, אבקש להכין לנו דברים טעימים" הבלונדיני הוסיף לפני שהלך משם במהירות, משאיר את האחרים לספר כל מיני חוויות על העבודה, מנסים לקבל קצת מידע על היחסים של טים וליאם.
—-

"ממממ~" טים אמר בחיוך כשאכל את המנות, "נו, עכשיו כשאתה לומד בישול, איך הדעה המקצועית שלך על האוכל?" ראיין שאל וטים חייך, מסיים ללעוס את המזון שבפיו, "עכשיו אני מבין עוד יותר עד כמה שהאוכל פה טעים" טים אמר בכנות וראיין חייך באושר, "איזה כיף לדעת" קריסטין אמרה בהתלהבות, "יום אחד עוד נטעם את המנות המדהימות שאתה תכין במסעדה שלך" אליסון מיהרה להגיד לשחור השיער שחייך בשקט לפני שחזר לאכול, חושש מלהוציא את החלום שלו לפועל.
"של מי האוכל יותר טעים? של המסעדה של ראיין או של טים?" דין שאל את ליאם, "של טים" השרירי אמר מבלי לחשוב פעמים, ממשיך לאכול בעוד שהאחרים צחקקו וטים הסמיק בחיוך, אוחז בכף ידו של ליאם שעוד המשיכה להיות מונחת על הירך שלו, "כמה רומנטי~" פיליפ אמר בחולמניות, אוהב את כל הקיטשיות שמופגת לאוויר המסעדה.

"אם רק טים היה נותן לי לטעום את מה שהוא מבשל הייתי יודע בוודאות מה להגיד" ראיין אמר, "תאמין לי שהאוכל שלו טעים" פיליפ אמר, נזכר בזמן ההוא שהם הצליחו לשחד את ליאם לתת להם לאכול מהאוכל שטים הכין לו, "כל השנים האלו שאנחנו מכירים ומעולם לא הכנת לי כלום, זאת בגידה לכל דבר בחברות שלנו" ראיין אמר בשעשוע וטים גיחך, "אני מפחד לתת לך לאכול מהאוכל שלי, אחרי הכל אתה כבר יודע טוב מאוד איך לבשל, אני לא רוצה לאכזב אותך" טים אמר בכנות וליאם הביט עליו, רואה את המבט האוהב שטים שולח לראיין, אבל הוא ידע שזאת כבר אהבה אחרת, אהבה כנה ותמימה, מלאה בחברות ומשפחה, והוא חייך לעצמו, משלב את אצבעותיו עם אצבעותיו של טים.

"איזה שטויות, אני בטוח שלא תאכזב אותי, ואנחנו חברים, זה לא שאני מצפה ממך לבשל לי ארוחת מלכים רק כי אני טבח" חום העיניים אמר ברצינות וטים שלח אליו חיוך, "כשאסיים את הלימודים אני מבטיח לפצות אותך ולבשל בשבילך" טים אמר, "מעולה, אני מצפה לזה" ראיין אמר, "גם אני רוצה לאכול מהאוכל שלך" יונתן השיב ודין הנהן בהסכמה, "מבטיח לכולם שאבשל להם ביום מן הימים" טים אמר בצחקוק, מהדק את אחיזת הידיים שלו ושל ראיין.

"עכשיו, כשסיימנו לאכול וכולנו שבעים, אני חייבת לדעת מה יש לך לספר לנו" קריסטין אמרה, לא שוכחת, הסקרנות המשיכה לנקר את מוחה.

טים התיישר בכיסאו, נושך את שפתו התחתונה בלחץ בזמן שהביט על כולם, מסתכל זמן ממושך על ליאם לפני שהוא הוריד את ראשו מטה, נושם עמוק.

"נ-נפגשתי היום עם ג'סמין, המורה שלי" טים מלמל בשקט, נותן לכולם לשמוע את מה שהוא אומר, "אוקיי" אביגייל מלמלה, מנסה לחשוב מה יכול להיות, "ו-והיא אמרה לי ש…שהיא רשמה אותי למלגת לימודים בבית ספר טוב לבישול" הוא מלמל, "באמת?" ליאם שאל בחיוך, "זה מעולה" הוא הוסיף וטים הביט עליו בחיוך מודאג, "ז-זה בפריז" הוא מלמל, שם לב לאיך שהחיוך של ליאם צונח מטה, "פריז?" ליאם שאל וטים הנהן, "לכמה לזמן?" אליסון שאלה במהירות, "ש-שנתיים" טים גמגם, "אתה תהיה שנתיים בפריז?" היא שאלה, "רגע, היא רק רשמה אותו, זה לא אומר שזה יקרה" אביגייל ניסתה להכניס את כולם לפרופורציות.

"אז זהו שהיא אמרה לי שהתקבלתי" הוא אמר, גורם לשקט בשולחן, "לא ידעתי שהיא רשמה אותי, היא אמרה לי את זה רק היום" הוא מיהר להגיד, מסתכל על ליאם שלא באמת ידע איך להגיב, "פריז מדהימה ללימודי בישול" ראיין אמר בכנות, "אני שמח בשבילך" הוא הוסיף, "אני לא יודע אם אני אלך לשם" טים אמר, "למה לא?" ליאם מיהר להגיד, "מ-מה זאת אומרת למה לא? כי זה אומר ששנתיים אני לא אהיה כאן" טים אמר, "אבל זה החלום שלך" אליסון אמרה.

"שאלתי אותה אם מישהו יכול להצטרף אלי והיא אמרה שכן, שיספקו לנו מגורים מתאימים" טים אמר, מביט על ליאם, "אתה מתכוון שאבוא איתך לשם?" ליאם שאל, "אם אתה רוצה" טים מלמל, "אני לא יכול לעשות את זה" ליאם אמר ברצינות, גורם לליבו של טים לצנוח אל הקרקע, "אני לא יכול לעזוב את העבודה שלי, הבית שלי כאן" ליאם המשיך, "זה בסך הכל שנתיים ואתה בטוח תוכל לבוא לבקר מדי פעם" אביגייל מיהרה להגיד, רוצה שליאם יחשוב כראוי על מה שהוא עושה, הוא לא יכול לתת לטים ללכת לבד.

"שנתיים זה קריטי לנערים" ליאם אמר, "יש עוד מרצים" דין מיהר להגיד וליאם הסתכל עליו ולאחר מכן על טים שהיה נראה מעט פגוע, "מצטער" הוא אמר וטים הניע את ראשו לשלילה, "אין צורך להצטער, נפלתי עלייך בפתאומיות, זה לא שאתה באמת חייב לי משהו" טים לחש, "אני כן, אנחנו זוג" ליאם מיהר להגיד, "אנחנו זוג של כמה ימים, זה לא משהו רציני, א-אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה" טים המשיך, "טים" אליסון לחשה, רוצה להרגיע את האחר, היא יודעת שהמילים שלו יכולות לפגוע בליאם גם אם הוא לא באמת רוצה.

"זה לא משהו רציני?" ליאם שאל בהרמת גבה, נרגז, "ליאם עזוב, אני פשוט לא אטוס" טים לחש, "אתה כן תטוס, אתה לא צריך לוותר על החלומות שלך בגללי" ליאם אמר ברצינות, כועס על טים שמוותר לעצמו, "אני עייף" טים אמר וליאם נאנח, נעמד מכיסאו בזמן שמשך את טים לעמידה, "בוא נדבר לבד" הוא אמר, לוקח את טים ביחד איתו מחוץ למסעדה.

"היחסים בניהם היו יותר מדי טובים, אני לא מופתעת שמשהו רע הגיע בכזאת מהירות" אביגייל אמרה, אחרי הכל טים וליאם ידועים בריבים שלהם.

"לעזאזל" אליסון אמרה בייאוש, "אני כבר לא יודעת מה לעשות איתם" היא הוסיפה, "תתני להם להתמודד לבד" פיטר השיב, "שניהם ילמדו למצוא את הדרך להתמודד" הוא הוסיף וכולם הביטו על איך שליאם וטים נכנסים אל תוך הרכב.

"טים, אני לא רוצה שתוותר על החלומות שלך" ליאם אמר ברצינות כשהם ישבו ברכב, "אני לא מוותר על החלומות שלי" טים מלמל, "אתה מוותר על ההזדמנות שלך להצליח" ליאם השיב וטים נאנח, "זה משהו שגם ככה לא החלטתי בעצמי, אם היא לא הייתה רושמת אותי כל זה לא היה קורה, אז בוא נחשוב כאילו ולא נרשמתי" טים אמר וליאם הניע את ראשו לשלילה, "כבר התקבלת, אי אפשר לחשוב שזה לא קרה, אתה תטוס ותלמד כמו שצריך ואני אנסה לבוא לבקר מדי פעם" ליאם אמר, ליבו כואב, אבל הוא לא יכול להגיד לטים להישאר.

"אבל אתה לא תהיה איתי" טים מלמל, "אני לא יכול לעזוב את הכל" ליאם השיב וטים נאנח, "למה לא? יש מספיק מרצים ואנחנו רק התחלנו את הזוגיות, להיות רחוק ממך זה לא דבר קל" טים לחש, "כי אלו החיים שלי טים, אתה חלק גדול מהם, אבל אתה לא הכל" ליאם אמר ברצינות, הכנות שלו פוגעת בצעיר.

"ומה אם אתה תכיר מישהו בזמן הזה? ו-ומה אם אני אכיר מישהו בזמן הזה?" טים לחש וליאם הביט עליו בחוסר אמונה, "תפסיק עם המחשבות הטיפשיות והפתטיות האלו טים, זה לא משהו שיקרה, לפחות לא מבחינתי" ליאם אמר, "פתטיות" טים לחש וצחקק ברוגז, "מלא זמן שלא שמעתי את מושג המילים הזה" טים לחש, "אז אני עדיין פתטי מבחינתך?" טים שאל וליאם גיחך בחוסר אמונה, "איך לעזאזל הצלחת לשבש את מה שאמרתי כל כך מהר?" ליאם שאל בכעס וטים נאנח, עוצם את עיניו ומנסה להירגע.

"אם אני אטוס אתה לא תתגעגע אליי?" טים בירר כשפקח את עיניו, "אני אתגעגע אלייך" ליאם אמר, "אז למה אתה רוצה שאטוס?" טים שאל, "כי אני רוצה שתעשה בשביל עצמך משהו שתמיד רצית לעשות" השרירי אמר בכנות וטים נשם עמוק, עדיין לא מצליח להירגע, והוא עצם שוב את עיניו בעוד שליאם נאנח ושלח את ידו אליו, מלטף את שיערו של הצעיר, "מתי הטיסה?" ליאם שאל, "שבוע הבא" טים השיב, מרגיש איך שתזוזת היד של ליאם נפסקת, והוא פקח את עיניו, מסתכל על ליאם שהביט עליו בשתיקה.

"זה עוד מעט" ליאם השיב וטים הנהן, "מחר אני צריך להחזיר לה תשובה אם אני מסכים או לא" טים אמר וליאם נשם עמוק, "תגיד לה שאתה מסכים" הוא השיב וטים הביט עליו, חושב על מה להגיד, "אני רוצה שתבוא איתי" טים המשיך להתעקש, "אני לא יכול" ליאם השיב, "אתה באמת אוהב אותי?" טים שאל וליאם הביט עליו בחוסר אמונה, "טים!" הוא אמר בכעס והצעיר נאנח, "מצטער, אני צריך לחשוב קצת לבד, אני אגיד לכולם להתראות" טים אמר לפני שיצא מהרכב, נלחם בדמעותיו לפני שנכנס פנימה למסעדה, עיניו מנצנצות והבעת פניו נתנה לכולם להבין שהשיחה לא הלכה כמו שצריך.

"טימי" אליסון לחשה ומיהרה לקום ולחבק אותו וכחול העיניים חיבק אותה בחזרה, מחזיק חזק יותר את דמעותיו, "אני אלך לנוח קצת" הוא אמר כשניתק את החיבוק, מחבק את כולם בחוזקה, מקבל אמירות עידוד חמות מחברו הטוב.

"תסכים לטוס" אביגייל אמרה ברצינות, "גם אם ליאם לא יבוא איתך זה לא נורא, הוא יחכה לך" היא הוסיפה וטים הביט עליה ללא תגובה והיא חייכה אליו ברוגע, "עכשיו תלך אליו ותשלימו אם רבתם, אני לא רוצה שתריבו עוד" היא הוסיפה וטים הנהן לפני שנופף לכולם להתראות, "הוא לא יבוא להגיד לנו שלום?" דין שאל לגבי ליאם, "לא יודע" טים השיב בחיוך עצוב לפני שהסתובב ויצא החוצה, משאיר את כולם להיאנח.

טים הביט על ליאם שהסתכל עליו בכעס מלא בדאגה, והוא לא יכל להיכנס לרכב, הגוף שלו עצר אותו, והוא פשוט התחיל ללכת, מפתיע את ליאם שהביט עליו בחוסר הבנה לפני שהוא יצא מרכבו, רץ קלות אחרי טים ואוחז בידו, מונע ממנו להמשיך ללכת, "מה אתה עושה? בוא תיכנס לרכב אני אקח אותך הביתה" ליאם אמר, "אני צריך לחשוב לבד, אמרתי לך כבר" טים אמר, מנתק את האחיזה של ליאם ממנו, "מצטער ליאם, אבל אני רוצה להיות לבד כרגע, אדבר איתך כשאירגע" טים אמר, לא מסתכל על פניו של האחר לפני שהוא חזר ללכת משם, משאיר את ליאם להביט על גבו בשתיקה רועשת, ליבו מתכווץ ככל שצעדיו של טים מתרחקים ממנו.


תגובות (1)

תמשיכי!

07/06/2019 09:38
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך