אהבה שנייה -פרק 49-

ליאם הביט בשקט על הנערים הרבים שמילאו את האולם, מסתכל על המנהלים המבולבלים, שומע לחשושים ומלמולים לא ברורים. כולם היו מבולבלים, כולם לא ידעו מה הולך לקרות. "קדימה, תתחיל להרצות" דין אמר בחיוך, דוחף את ליאם קדימה יותר, ככה שהוא נגלה לכולם שבמהירות הביטו עליו בהערצה.

–

"היי" ליאם אמר בחיוך שקט. "לא שומעים אותך!" דין צעק באושר, נעמד מהר ליד יונתן שהיה נוכח גם כן, פיליפ ופיטר עמדו לצידם של ראיין וקריסטין שעמדו לצידו של ג'וש שגם היה שם, לא מוכן לפספס את הרגע הזה.

"היי לכולם" ליאם הגביר את קולו, "היי" הנערים החזירו בחיוך. "אז היום נדבר על זוגיות מרחוק" הוא אמר בחיוך, מתחיל לדבר, מתחיל להרצות, פורק את החששות שלו, מציע פתרונות, מציע הצעות, אבל הוא לא היה בטוח אם הפתרונות וההצעות האלו באמת יואילו לו.

–

דין נאנח, שם לב שליאם מושך את דבריו, הוא יודע שליאם צריך דחיפה נוספת, וזאת הסיבה שהוא שלח את ההודעה לטים. ליאם צריך לראות את טים בשביל להבין שהדבר הנכון זה לספר לכולם שהוא מחליט לעזוב עם בן הזוג שלו.

—

"קדימה" אביגייל אמרה בחיוך כשהם החנו את הרכב ליד האולם. "זה כאן, נכון?" טים שאל בבלבול, מסתכל על האולם הגדול והלא מוכר, "כן" אליסון אמרה, יוצאת מהרכב ומסתכלת בסקרנות על המקום. "בוא נגיד שלום לליאם" היא אמרה באושר לפני שסגרה את הדלת. "יאללה, תיתן לו לאכול כמו שצריך, אני בטוחה שהוא צריך את זה" אביגייל אמרה בחיוך לפני שיצאה גם היא מהרכב, משאירות את טים לנשום עמוק מספר פעמים לפני שהוא יצא החוצה, מחזיק את קופסאות האוכל החמימות בחוזקה. מתנה אחרונה לפני שהוא טס.

—

"לנהל זוגיות מרחוק לא מונע ממך להמשיך לאהוב" טים שמע את ליאם מדבר. הוא הביט עליו בריכוז רב, מסתכל על הגבר שלו ולאחר מכן על כמות הנערים שהביטו עליו בשקט ובריכוז, הוא חייך לעצמו, עכשיו הוא מבין עוד יותר למה ליאם לא יכול פשוט לעזוב אותם.

דין ראה את שלושת חבריו והוא נופף להם לבוא אליו, כשהם הבחינו בו הם במהירות הלכו לגוש האנשים המוכרים, נעמדים לצידם, ממשיכים להסתכל על ליאם.

—-

"המרחק יכול לגרום לך להתאהב עוד יותר בבן או בבת זוג שלך" ליאם המשיך להרצות, ועיניו של טים חזרו להביט עליו. "תחשבו על זה, אתם צריכים אותו לידכם אבל הוא לא שם, אתם מתגעגעים, אתם רוצים אותו כאן, והמחשבות שלכם מלאים רק בו, אתם לא מרוכזים בכלום חוץ ממנו" ליאם פרק את מה שעל ליבו ועיניו של טים התחילו לדמוע מהתרגשות, ליבו פועם בחוזקה בפנים.

–

"אתה מנהל במקרה זוגיות מרחוק?" דין נשמע לפתע, גורם לליאם לשתוק ולהביט עליו, ואז ליבו צנח ממקומו כשהוא הביט בבן זוג הדומע שלו שעמד בדיוק שם, ליד דין, מסתכל עליו. "ט-טים" ליאם מלמל, מסתכל על הקופסאות שבידיו של טים, מבין שזה אוכל בשבילו, והוא חייך לעצמו לפני שהוא התקדם במהירות אליו, גורם לנערים להביט עליו בחוסר הבנה.

–

"ד-דין אמר לי לבוא" טים מלמל בשקט כבן זוגו נעמד מולו, מתחמק מעיניו של ליאם, לא רוצה שליאם יראה אותו בוכה שוב. "אני מבין" ליאם לחש, לוקח מטים את קופסאות האוכל לפני שהוא נתן אותן לדין רק בשביל שהוא יחבק את טים בחוזקה אליו, מפתיע את הנערים והמנהלים, גורם להם לפעור את עיניהם כשהוא נישק את שפתיו של טים ברכות. "תודה על האוכל" ליאם אמר בחיוך כשהתרחק מהשפתיים הרועדות, "בכיף" טים השיב בשקט, מסתכל סוף כל סוף בעיניו של ליאם. "אני אוהב אותך" ליאם אמר בשיא הכנות, מקפיץ את ליבו של טים מספר רב של פעמים.

"גם אני אוהב אותך" טים השיב וליאם הסתכל עליו עמוקות, חוקר את פניו. "אני רוצה שתעמוד איתי מולם" ליאם אמר, "מה?" טים שאל בבהלה, "בוא" ליאם אמר, אוחז בכף ידו של טים, "קדימה, לך איתו" אביגייל אמרה, דוחפת קלות את הצעיר, מצמידה אותו אל ליאם שהוביל אותו למול כולם.

–

"אתם בטח מופתעים לגלות שיש לי בן זוג" ליאם אמר בחיוך, "תכירו, זה טים" הוא אמר בחיוך, מסתכל על טים שניגב את עיניו ונופף קלות בכף ידו. "טים הולך לטוס היום, הוא הולך להיות שנתיים בפריז בשביל להגשים את החלום שלו להיות שף" הוא אמר והנערים הסתכלו על כחול העיניים, חוקרים אותו, סורקים אותו עם עיניהם, מנסים להבין מי זה הגבר שמולם ומה היה כל כך מיוחד בו שליאם בחר בו להיות בן הזוג שלו.

"בגלל זה החלטת להרצות על זוגיות מרחוק?" קול של נער נשמע בין השקט הממושך, וליאם חייך והנהן, "בדיוק" ליאם אמר, "אתה לא מתכוון לטוס ביחד איתו?" קול של נערה נשמע גם כן, היא הייתה רצינית, מעט שופטת, מבולבלת, לא מבינה למה ליאם בוחר בזוגיות מרחוק על פני זוגיות מקרוב.

ליאם הסתכל שוב על טים שהביט עליו בשתיקה, "הוא צריך להישאר כאן" טים קיבל את האומץ לדבר, "הוא אוהב אתכם כל כך והוא לא רוצה לעזוב אתכם, ואני מקבל את זה" שחור השיער אמר בחיוך, אוחז חזק יותר בידו של ליאם. "חשבתי שאמרת שאתה תעשה הכל בשביל מי שאתה אוהב" קול נוסף נשמע מקהל הנערים וליאם החזיר את עיניו אליהם, מרגיש את דפיקות הלב המהירות שלו, הוא היה בלחץ.

"אם הייתה לכם את האפשרות לעזוב את הכל ולטוס עם בן או בת הזוג שלכם, הייתם עושים את זה?" ליאם שאל, קולו רועד ועיניו דומעות, גורם לטים במהירות להסתכל עליו בהפתעה. "בטח שכן, בחיים לא הייתי מוותר על בן הזוג שלי!" קול רציני נשמע, "לחלוטין!" עוד קול נשמע ולאחר מכן האולם הוצף בקולות הסכמה, "אם אתה אוהב אותנו כל כך תטוס איתו, תוכיח לנו שכל מה שאמרת לנו עד עכשיו נכון, תוכיח לנו שיש דבר כזה אהבה, שאפשר לנהל זוגיות גם אם אנחנו נמשכים לאותו המין" קול חזק ודומיננטי נשמע, קול נרגש וכן, קול רועד, קול מאמין.

"ה-הוא לא יכול לעזוב הכל" טים מלמל, "אני כן" ליאם אמר ברצינות, מסתכל על טים המופתע. "אני מבין שהם יכולים להסתדר בלעדיי" ליאם הוסיף, "ואתה ההכל האמיתי בשבילי, אם הם בסדר שאעזוב בשביל הלב שלי, אז אני לא מתכוון להתווכח. האהבה שלי אלייך חזקה מדי בשביל שארצה שתהיה רחוק ממני" הוא המשיך וליבו של טים פעם בחוזקה, מתפוצץ בתוכו, משתגע בפנים.

–

"אני רוצה להגיד לכולם תודה, תודה ענקית על הכל, על כל השנים, אני אחזור, אני מבטיח" ירוק העיניים אמר בחיוך כשחזר להסתכל על הנערים הנרגשים, לאחר מכן הוא הסתכל על השעון שלו, הזמן קצוב. "אני צריך ללכת ללוות את בן הזוג שלי לשדה התעופה, מחר אטוס ואפגוש אותו שם" הוא אמר בקול, מסתכל לאחר מכן על טים שבכה בשקט לידו, כנראה לא מצליח לעכל את הכל.

"טיסה נעימה!" קולות הנערים התחילו להישמע שוב, מעודדים את הזוג שמולם.

הכל בסדר, הכל הסתדר, שני הבחורים שעמדו באמצע, מול כולם, לא הולכים להיפרד לא פיזית ולא נפשית, הם הולכים להישאר ביחד, אף אחד לא יפריד בניהם עכשיו, גם לא מטוס, גם לא החלומות, גם לא הפערים.

—-

"טיסה נעימה" ליאם אמר בחיוך, עומד ביחד עם אליסון, אביגייל, פיליפ, פיטר, דין, יונתן, קריסטין, ראיין וג'וש, מול טים הנרגש. "אני אגיע מחר" הוא אמר, "א-אני עדיין לא מאמין שזה נכון" טים מלמל, "אז הגיע הזמן שתאמין" ראיין אמר בשמחה, מבלגן את שיערו של טים. "תגשים את החלומות שלך, מגיע לך" הבלונדיני אמר ברצינות וטים חייך אליו לפניו שהוא חיבק אותו בחוזקה, "תודה" טים אמר ברצינות, מודה לראיין על כל כך הרבה דברים, גם על זה שהוא מעולם לא אהב אותו בחזרה, גם על זה שהוא עם קריסטין, גם על זה שהוא תמים ולא יודע שהוא אהב אותו במשך כל כך הרבה זמן.
הוא הודה לו על אין סוף דברים נוספים, כי אם כל זה לא היה קורה, הוא לא היה מוצא את האהבה שלו, האהבה השנייה והעמוקה שלו, הוא לא היה מוצא את הרגשות האמיתיים של ליאם, הוא לא היה מרגיש לליאם את מה שהוא מרגיש היום, החיים שלו כנראה לא היו מאושרים כמו עכשיו.

"אין בעד מה" ראיין אמר בחיוך, טופח על גבו של חבר ילדותו עד שטים התרחק באיטיות מהחיבוק, מתחיל לחבק את כולם בחוזקה, נפרד מהם.

–

"אז זהו" טים אמר, מסתכל באושר מאוהב על ליאם, אוחז בלחייו של אהובו. "זהו" ליאם אמר בחיוך, רוכן מטה ונושק למצחו של טים. "מחר אני מגיע" ליאם אמר וטים הנהן לפני שחיבק אותו בחוזקה, "תודה" הוא אמר והפעם התודה שלו הייתה שונה מהתודה שהוא אמר לראיין, הפעם התודה שלו הייתה מלאה באהבה רומנטית, היא הייתה מלאה בתודה על כך שליאם לא הפסיק לאהוב אותו, על כך שליאם לא הפסיק לתמוך בו, תודה על זה שליאם התוודה על הרגשות שלו בפניו, תודה שהוא נתן לו צ'אנס, תודה שהוא לא ויתר. טים הודה לליאם על אין סוף דברים, יודע שבלעדיהם הוא לא היה מתאהב בליאם.

"תודה לך" ליאם השיב בחיוך, נושק לצווארו המסומן של טים, "אני אוהב אותך" הוא אמר בלחישה מתוקה, "אני אוהב אותך" טים השיב בלחישה מאוהבת לפני שצעד לאחור רק בשביל לנשק את ליאם, והגדול מבניהם נישק אותו בחזרה. מתנשקים בשדה תעופה רגע לפני שטים עוזב וטס.

–

"אני צריכה עוד חיבוק!" אליסון אמרה בדרמטיות, בוכה בחוזקה, "אמרת ששנתיים זה כלום?" טים אמר בחיוך, מחבק את אליסון הדומעת, "זה גם הרבה כשחושבים על זה באמת" היא אמרה, מוציאה את הכאב שלה דרך החיבוק החזק, "אתה החבר הכי טוב שלי" היא אמרה בעצב, "יהיה לי כל כך קשה בלעדייך" היא הוסיפה וטים נאנח, מרגיש את הכאב גם כן. עד עכשיו כאב לו כל כך בגלל ליאם, אבל עכשיו, כשהכאב הזה כבר פג, הוא הבין שהוא הולך לעזוב את חבריו הטובים, וזה כאב לא פחות. "גם לי" טים אמר, דמעותיו חוזרות אליו והוא התחיל לבכות ביחד עם חברתו הטובה.

אביגייל וליאם הביטו זה על זה בחיוך לפני שהם התחבקו גם כן, "בוא לא נהיה דרמטיים כמוהם" היא אמרה וליאם צחק והנהן, "אני אלווה אותך מחר" היא אמרה וליאם נאנח בהקלה, "תודה" הוא אמר והיא חייכה וטפחה על גבו לפני שהם התרחקו מהחיבוק, מחליטים להרגיע את זוג החברים הבוכה.
–

"אני ההורמונלית פה" קריסטין אמרה בגיחוך, רואה איך שטים ואליסון בוכים יחדיו בעוד שאביגייל וליאם מנסים להפריד בניהם, "כן אה?" דין אמר, מנגב דמעות שקטות שצנחו מעיניו, שמח שהוא עשה משהו טוב, בעוד שפיטר טפח בעדינות על גבו של פיליפ הבוכה.

"ההורים שלי ימותו מזה" ג'וש אמר בחיוך, מצלם את הכל, יודע שההורים שלו מחכים בציפייה לראות את הבן שלהם בסיטואציה רומנטית שכזו.

—–

"להתראות" טים אמר, עיניו נפוחות ואדומות בזמן שהוא עשה את דרכו פנימה יותר, נכנס לאזור שבו רק הטסים יכולים להיכנס. "להתראות!" כולם צעקו לו בחיוך והוא חייך אליהם, מביט לבסוף על ליאם, נושם עמוק ומחייך אליו באושר, וליאם החזיר לו חיוך גדול וממלא, חיוך שלעולם לא ימחק מראשו, חיוך שגרם לו לפרפרים בבטן, חיוך שהיה מיועד רק לו.

"ניפגש" טים לחש וליאם הצליח לקרוא את שפתיו והוא הנהן, "ניפגש" הוא לחש בחזרה וטים צחקק לפני שהסתובב, אוחז במזוודה שלו ועושה את דרכו אל דוכן הקבלה של הטיסה שלו.
משם הוא כבר ימצא את עצמו רחוק מכולם.

—-

"אני מבינה" ג'סמין אמרה לטלפון אחרי שטים הסביר לה את הסיטואציה החדשה עם ליאם. "אני אסדר לך כבר מעכשיו שתיכנס לחדר שמתאים לזוג" היא אמרה, "תודה לך, באמת תודה" טים אמר באושר, "בשמחה, אני כל כך מאושרת שהסכמת. זה נותן לי גאווה אישית ואני יודעת שתצליח" היא השיבה, "אני מקווה לא לאכזב אותך" הוא אמר, "אתה לא, יש לך שנתיים שלמות ללמוד הכל. זה לא הולך להיות קל, אבל אני מאמינה שאתה תסתדר, במיוחד כשאתה שקט עכשיו כשבן הזוג שלך טס מחר אלייך" היא אמרה באושר וטים חייך לעצמו, יושב בשולחן בית קפה שבשדה התעופה ושותה קפה שקנה, מסתכל על האנשים המאושרים שהולכים לטוס גם כן.

"אני אגשים את החלום שלי בזכותך" הוא אמר לטלפון, "לא, אתה תגשים את החלום שלך בזכותך, אני הייתי רק עזר" היא אמרה בסמכותיות והוא צחקק בשמחה, "טים, אני אדבר איתך יותר מאוחר, אני צריכה להמשיך עם השיעור שלי. ההפסקה נגמרה והזמן לעבוד התחיל" היא אמרה וטים הנהן לעצמו, "הזמן לעבוד התחיל" הוא מלמל גם לעצמו, "להתראות ג'סמין" הוא אמר, "להתראות טים, בהצלחה" היא אמרה, "תודה" טים סיים את דבריו, וג'סמין ניתקה את שיחת הטלפון, מתקשרת מהר ומסדרת לטים ולליאם חדר.

—

ליאם אכל ברצון את האוכל שבקופסאות כשהוא הגיע סוף כל סוף אל ביתו, מסיים את שיחת הטלפון עם הוריו הנרגשים שתמכו בעובדה שהוא טס אל טים.

"אפשר לטעום?" ג'וש שאל, "לא!" ליאם אמר במהירות, מושך את האוכל קרוב אליו, רכושני למאכלים של טים. "איזה קמצן. אתה תאכל את האוכל שלו יום יום במשך שנתיים, תיתן לי לפחות לטעום" ג'וש אמר וליאם הסתכל עליו לפני שנאנח, מוצא את זה נכון. "תביא מזלג ובוא תאכל" ליאם אמר והאחר חייך בהתרגשות, הולך אל המטבח ומביא לעצמו מזלג לפני שהוא התיישב לצידו של אחיו הקטן, מתחיל לאכול ביחד איתו.
–

"ואוו, באמת טעים" ג'וש אמר, לוקח קופסה אחת קרוב יותר אליו, מקבל מבט רושף מליאם- שלבסוף ויתר כשהוא ראה עד כמה שג'וש אוהב את האוכל של טים.

ליאם החליט לחזור ולאכול את שאר האוכל החמים, נהנה מכל ביס וביס, אחרי הכל, כל זה נעשה על ידי טים בשבילו במיוחד, ובאוכל הזה יש כל כך הרבה רגשות, רגשות שהצליחו להגיע אל ליאם בכל פעם שהוא אכל.

–

זה היה קשה, זה לא היה קל, אבל בסופו של דבר זה הסתדר, טים המתין לטיסה שתשלח אותו אל החלום שלו בעוד שליאם המתין למחר, לטיסה שתשלח אותו אל ההכל שלו.