אהבה שנייה -פרק 5-

טים פקח את עיניו, הוא הביט על התקרה ולאחר מכן על שתי הבנות שחיבקו אותו והוא גיחך לעצמו קלות, "חלומו של כל גבר" הוא מלמל לפני שהזיז אותן בעדינות ממנו, מתיישב על המיטה ומשפשף את פניו.

לאחר מכן הוא התרומם מהמיטה, מתמתח ולוקח איתו מברשת שיניים נקייה ומגבת מהארון של הבנות לפני שהלך למקלחת, מעדיף להתקלח אצלן וככה רק להגיע לבית ולהחליף בגדים מהר.

—

אליסון התעוררה כמה דקות אחריו, פוקחת את עיניה ומסתכלת על אביגייל שישנה רחוק ממנה והיא חייכה לעצמה והתקרבה אליה, מחבקת אותה צמוד לגופה, "את כל כך יפה" היא לחשה ונשקה למצחה וורודת השיער נצמדה אליה עוד יותר מתוך שינה, רגילות להיות קרובות זו לזו.

—-

"טים התעורר?" קולה של אביגייל נשמע לפתע ואליסון התרחקה קלות רק בשביל להביט בפניה, "כן" אליסון אמרה, מביטה עמוק אל תוך עיניה הירוקות של בת זוגתה, "אני חושבת שהוא נכנס להתקלח" אליסון הוסיפה ואביגייל הנהנה בהבנה, "כמה זמן נראה לך שהוא יתרחק מליאם?" ירוקת העיניים שאלה, "יומיים?" אליסון אמרה בצחקוק, "מי יודע, אולי כבר היום הוא ישלים איתו" אביגייל אמרה בחיוך, "הם מעולם לא היו במצב של להשלים, גם כשהם שוכבים הם רבים" אליסון השיבה ואביגייל צחקה ונשקה לסנטרה של האחרת, "אני מקווה שיום אחד הם יהיו כמונו" ורודת השיער אמרה בכנות ואליסון ליטפה את שיערה הרך, "גם אני" היא השיבה לפני שנשקה קלות לשפתיה של האחרת עד שהן התנשקו בעדינות על המיטה, נהנות מנשיקת בוקר טוב- לפחות עד שטים פתח את הדלת ועצר אותן ממעשיהן.

"התעוורתי" הוא אמר בחיוך והן גיחכו והתרוממו לישיבה ביחד, "התקלחת?" אליסון שאלה והוא הנהן, "הייתי חייב" הוא מלמל והתמתח, "אני אלך להתארגן, עוד מעט צריך ללכת ללימודים" אליסון אמרה וירדה מהמיטה, "אני אכנס אחרייך" אביגייל השיבה, "את יכולה להיכנס ביחד איתי" שחורת השיער אמרה בקריצה, "אווו~" אביגייל זימרה ברצון, "לא, לא!" טים מיהר להגיד, "אני לא רוצה לאחר, וגם במיוחד לא לשמוע את האקט שלכן" הוא הוסיף והן צחקקו, "חבל, זה היה יכול להיות כיף" ורודת השיער אמרה, מסתכלת על שחורת השיער המחוייכת שלבסוף יצאה מחוץ לחדר.

—

"אז מה טים, אתה מתכוון לא לדבר עם ליאם?" אביגייל שאלה וטים התיישב על המיטה, "כן" הוא אמר והסתכל עליה בחיוך, "בסקס לא חייב לדבר" היא מלמלה בערמומיות והוא צחקק ונשען לאחור מעט עם ידיו, "נמאס לי כבר ממנו" טים מלמל ברצינות, "הוא לא מפסיק לרדת עליי" הוא הוסיף והיא נאנחה, "אבל זאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה" היא אמרה בחיוך והוא נאנח גם כן, "נכון, אבל הפעם הוא הגזים" טים מלמל, "ואת בכל מקרה מנסה להגן עליו רק כי הוא חבר טוב שלך, אם לא היית מכירה אותו היית חושבת שהוא ממש זבל אליי" הוא אמר ברצינות, "גם עכשיו אני חושבת שהוא זבל אלייך" אביגייל אמרה בצחקוק, "אבל בסופו של דברים אתם כבר התרגלתם אחד לשני, אתם מכירים כבר יותר מ7 שנים, זה לא משהו שיכול להיעלם ברגע" היא אמרה בכנות והוא הרים את כתפיו בחוסר אכפתיות.

"אתה בסופו של דבר תצטרך אותו" היא הוסיפה והוא הביט עליה עמוקות לפני שנאנח בכבדות ונשכב עם גבו על המיטה, מביט על התקרה הלבנה, "אם אצטרך אותו אקרא לו, הוא תמיד מגיע" הוא אמר והיא חייכה והביטה עליו, "מה יקרה אם יום אחד הוא לא יגיע?" היא שאלה והוא הזיז את עיניו אליה למספר שניות לפני שחזר להביט על התקרה, "לא יודע" הוא אמר בכנות, "לא חשבתי על זה" הוא הוסיף, אחרי הכל ליאם לא באמת נמצא במחשבות שלו, ואת האמת שהוא לוקח אותו די כמובן מאליו, לא יצא מקרה שליאם סירב לו כשהוא ביקש לראות אותו.

"אחרי הכל כן אכפת לך ממנו" היא אמרה בביטחון, "ומאיפה את יודעת את זה?" הוא שאל והיא גיחכה, "אני פשוט יודעת" היא אמרה והוא צקצק בלשונו, "אז כנראה שאת לא יודעת כי לא אכפת לי ממנו" הוא אמר, "אם אתה אומר" היא מלמלה לפני שנשכבה על חזהו, מביטה גם כן על התקרה, "יום אחד עוד תדע שאכפת לך ממנו" היא לחשה והוא צקצק שוב, גורם לה לצחוק קלות.

"אז כרגע אכפת לך רק מראיין?" היא שאלה לפתע והסתובבה על צידה, אוזנה הימנית כנגד החזה הפועם של טים שחייך לעצמו, "אפשר להגיד" הוא מלמל בחולמניות, "מעניין מה איתו" הוא הוסיף והיא גיחכה, "בטח הוא עם קריסטין כרגע" היא אמרה והוא נאנח, "כנראה" טים מלמל בשקט לפני שנשף בכבדות, "אני שונא את המצב הזה" הוא אמר, "זה לא מצב שחדש לך" אביגייל השיבה בכנות, "וזאת גם לא בת הזוג הראשונה של ראיין" היא הוסיפה, "נכון, אבל הוא וקריסטין יותר מדי רציניים לגבי הזוגיות שלהם, ראיין מעולם לא היה עם מישהי במשך כל כך הרבה זמן והיא הראשונה שהוא גר איתה, ככל שהזמן עובר אני מפחד שהוא עוד יציע לה להתחתן" הוא אמר בכנות, "ומה יקרה אם הוא יציע לה?" היא שאלה, "אז באמת אני אדע שהכל אבוד ואז באמת לא תהיה לי סיבה להמשיך להילחם על הרגשות שלי כלפיו" הוא מלמל, "אז אתה תוותר עליו אם זה יקרה?" היא ביררה, "כן, וזאת הסיבה שאני לא רוצה שזה יקרה" הוא אמר בחיוך עצוב, "אתה לא רוצה לוותר עליו?" היא שאלה, "בדיוק" טים השיב ונאנח לעצמו בעצבות.

—

"אני מבינה שאתם נהנים בלעדיי" אליסון אמרה כשנכנסה לחדר וטים הסתכל עליה בחיוך בעוד שאביגייל הסתובבה על בטנה, מניחה את סנטרה על החזה של טים, "בלעדייך לא כיף" אביגייל אמרה בחיוך ואליסון קרצה לה בזמן שהיא ייבשה את שיערה השחור עם המגבת, "את יכולה להיכנס להתקלח, הכנתי לך אמבטיה" אליסון אמרה ואביגייל התרוממה באחת מהמיטה, "באמת?" היא שאלה בחיוך ושחורת העיניים הנהנה, "אין עלייך בעולם" האחרת אמרה והלכה אליה במהירות, מחבקת אותה בחוזקה, "את בת הזוג הכי מושלמת שיכולתי לבקש" אביגייל הוסיפה ואליסון צחקה ונשקה לשפתיה, "ואת הכי מושלמת שאני יכולתי לבקש" שחורת השיער אמרה באהבה וטים גלגל את עיניו בייאוש, "אין צורך להשוויץ באהבה שלכן למולי" הוא אמר ושתיהן צחקקו לפני שהתרחקו זו מזו, "אני בטוחה שאתם כבר תלכו כשאצא מהמקלחת, אז אני רוצה לאחל לכם בהצלחה היום בבוחן, אני יודעת שאתם יכולים לעשות את זה!" אביגייל אמרה בחיוך, "תודה" טים השיב, "תודה לך בובי, תיהני באמבטיה" אליסון אמרה לפני שנשקה ללחיה, מסתכלת לאחר מכן על איך שהיא יוצאת מהחדר.

–

"נלך אלייך ואז נסע לאוניברסיטה" אליסון אמרה וטים התרומם מהמיטה, "קדימה" הוא אמר בחיוך ולקח את תיקו, יוצא עם אליסון מהבית ונכנס איתה לרכב, נוסעים אל הבית שלו- שם הוא כבר החליף בגדים.

—-

"איך הלך לך?" אליסון שאלה כשהם יצאו מהבוחן, "בסדר" הוא מלמל, "אני חושב" הוא הוסיף בחוסר בטחון והיא צחקקה ושילבה את זרועותיהם יחדיו, "אני מאמינה שיהיה בסדר" אליסון אמרה וטים הנהן, "עכשיו מה שנשאר זה רק לעבור את יום העבודה בשלום ואז אני אהיה בסדר" הוא אמר והיא הנהנה, "אני אקפיץ אותך" אליסון אמרה והוא חייך אליה כתודה, הולך איתה ביחד אל היציאה מהאוניברסיטה, "ניפגש בערב לשתות" היא אמרה והוא הנהן בחיוב, נכנס אל הרכב וחוגר את עצמו לפני שאליסון נסעה משם, לוקחת אותו לראות את ראיין סוף כל סוף.

—

"שלום" טים אמר בחיוך כשנכנס אל המטבח, רואה את ראיין עוזר לשפים והוא חייך לעצמו, "שלום" ראיין אמר בחיוך והביט עליו לכמה רגעים לפני ששטף את ידיו והתקדם אליו, מחבק את טים קלות והאחר כבר הרגיש איך שהפרפרים מציפים את כל גופו, "איך היה לך היום בלימודים? היה לך בוחן, נכון?" ראיין בירר והתרחק וטים הנהן, "היה בסדר" טים אמר, "מצויין" ראיין מלמל וליטף את שיערו של חברו הטוב, "קריסטין לא מרגישה כל כך טוב, אז היא נשארה בבית" ראיין אמר לפתע בעצבות ורק אחר כך טים הבין שהיא באמת לא שם, כנראה שהוא היה מרוכז מדי בראיין בשביל לחשוב על מישהו אחר.

"או באמת? מסכנה" טים מלמל בכאילו עצבות, "את האמת…" ראיין לחש והתקדם לאוזנו של טים שהצטמרר באחת, מרגיש את הנשימות החמות של ראיין כנגד אוזנו וזה ממש לא עשה לו טוב, במיוחד שהאוזניים שלו הן אזור נורא רגיש, "היא עייפה כי עשינו את זה כל הלילה" ראיין אמר ומצב הרוח של טים צנח באחת, שומע את הצחקוק של ראיין באוזנו לפני שהבלונדיני התרחק והראה לו את חיוך הניצחון שלו, "רק אתה יכול להבין אותי, בטח גם אליסון קמה עייפה לפעמים" ראיין אמר וקרץ לו בזמן שטפח על כתפו וטים אילץ את עצמו לגחך ולהנהן בהסכמה, "א-אני אלך לשים סינר" כחול העיניים אמר וראיין הנהן, לפני שהסתובב והתכוון ללכת בחזרה למקום שלו- לפחות עד שנעצר והסתובב בחזרה לטים שעוד עמד במקומו, "רוצה לבוא איתי לקנות משהו היום?" ראיין שאל, "אני ואתה?" טים שאל וראיין חייך והנהן, "רוצה?" הוא שאל וטים הנהן בחיוך, "אני אבוא איתך" הוא השיב וחיוכו של ראיין גדל עוד יותר לפני שהסתובב בחזרה והלך למקומו בעוד שטים הסמיק קלות והלך אל חדר המנוחה, מחייך לעצמו לא מעט כשחשב שהוא וראיין יהיו היום לבד לכמה דקות.

—

טים שם מסביב למותניו את הסינר לפני שהרים את הפוני שלו, מהדק אותו עם סיכות דקות על ראשו וככה חושף את פניו היפיפיות לפני שיצא החוצה, עומד בצד והולך בכל פעם אל לקוח שהרים את ידו מעלה או ביקש את יחסו, והיום היה לו כל כך מוצלח, ראיין נתן לו יותר יחס, קריסטין לא הפריעה להם והוא מצא את עצמו סוף כל סוף מעט מאושר ביום העבודה, סוף כל סוף ראיין מעט שלו.

–

עוד שעה עברה, אחריה עוד כמה דקות ואז עוד מספר שעות, טים לא הרגיש את הזמן, מופתע לגלות שיום העבודה עומד להסתיים והוא מיהר לנקות את השולחנות ביחד עם כל עובדי המקום, לא שוכח לזרוק מבטים לראיין שניקה גם הוא את המקום עם עובדיו, וטים הרגיש איך שליבו פועם בחוזקה כשראיין הסתכל עליו וחייך אליו לכמה רגעים לפני שחזר לנקות.

—-

"קדימה" ראיין אמר כשרק הוא וטים נשארו וטים הלך לידו, מאפשר לו לחבק את שכמותיו ולקחת אותו מחוץ למסעדה לפני שהוא נכנס לרכב של ראיין וסימס לאליסון שהוא יאחר היום בזמן שבעל המסעדה נעל את החנות שלו והלך גם כן לרכב.

–

"יצאנו לדרך" ראיין מלמל לפני שהתניע וטים נגס קלות בשפתו התחתונה, מביט לאופק בחיוך חולמני, שמח כל כך מהמצב שבו הוא וראיין נמצאים, ובצדק, אחרי הכל הוא הולך להיות עם ראיין לבד כמעט כמו בדייט של אוהבים- זה לפחות מה שהוא חשב לעצמו עד שראיין עצר את הרכב למול חנות תכשיטים, וטים הביט עליו בחוסר הבנה.

"החלטתי לפנק אותה קצת, אני צריך את העזרה שלך" ראיין אמר בחיוך לפני שיצא מהמכונית וטים קפא לכמה רגעים, מביט על חנות התכשיטים לפני שבלע את רוקו ויצא באיטיות מהרכב, מסתכל על ראיין המחוייך שהלך במרץ לחנות והוא כחכח בגרונו והתקדם באיטיות אחריו, לא מאמין איך שהכל נהרס ברגע.

—

"שלום" המוכרת אמרה בחיוך כששניהם נעמדו למולה, "שלום" ראיין אמר בחיוך כובש וטים הביט עליו בשקט, "אני רוצה לקנות משהו לחברה שלי" הוא הוסיף, "ליום הולדת?" היא שאלה, "לא, סתם אני רוצה לקנות לה משהו, חגגנו לא מזמן 5 שנים ואני מרגיש שלא הבאתי לה מספיק דברים שיוכיחו לה עד כמה שהיא כל עולמי" הוא אמר בחיוך והיא צחקקה בביישנות, מוצאת את ראיין רומנטי בעוד שטים אגרף את ידיו, שונא לשמוע מילים כאלו מפיו של ראיין, המילים האלו רק מכאיבות לו, רק מורידות לו את הביטחון, רק שוברות אותו יותר, רק גורמות ללב שלו להירקב במהירות בתוכו.

"חשבת על כיוון? טבעת, צמיד, שעון, עגילים, שרשרת?" המוכרת שאלה בחיוך, "חשבתי על שרשרת" ראיין אמר בהחלטיות והמוכרת הנהנה, "אתה יכול לתאר לי אותה, אולי אצליח לכוון אותך כמו שצריך לשרשרת הנכונה" היא הציעה וראיין זרח באור וטים יכל לראות את זה, ברור שהוא יראה את זה, הוא רואה את ראיין בשלמותו, כל מה שהוא רואה זה ראיין ככה שהוא לא יכול לפספס שום רגש שראיין מראה.

"היא יפיפייה, מבפנים ומבחוץ, היא טבחית נפלאה והיא הדבר הכי טוב שקרה לי, היא יותר מבת זוג, היא החברה הכי טובה שלי" הוא אמר, והמילים האחרונות שלו הכאיבו לטים יותר משהו חשב לעצמו.

הרי הוא החבר הכי טוב של ראיין, הוא ולא קריסטין, זה לא יכול להיות הגיוני, הוא מכיר את ראיין יותר מקריסטין, הוא גדל איתו, הוא מכיר הכל בו, את מה שהוא אוהב ואת מה שהוא שונא, ממה הוא מפחד ומה מושך אותו, הוא עצמו יודע עליו הכל- למה…למה ראיין לא יכול לראות את זה?

"נכון?" ראיין שאל והביט עליו וטים בלע את רוקו ומצמץ מהר בעיניו, חוזר למציאות והוא חייך חיוך גדול ומאולץ, "לחלוטין, קריסטין מדהימה, אתם ממש מתאימים" טים אמר וראיין טפח על כתפו לפני שחזר להביט על המוכרת המחוייכת שכיוונה אותו לאזור השרשראות.

—

"מה אתה חושב על זה? שרשרת לב עדינה, עשויה מכסף טהור ויש בה יהלום קטן באמצע" המוכרת אמרה והוציאה את השרשרת המדוברת שהייתה מונחת על קופסה בצבע שמנת, מניחה אותה על שולחן הזכוכית ששיקף מתחתיו עוד מספר שרשראות.

"ואוו" ראיין אמר והרים את הקופסה הקטנה, מביט על השרשרת בריכוז, "היא יפיפייה" הוא מלמל, "כמו חברה שלך?" המוכרת שאלה וראיין צחקק, "אל תגזימי, חברה שלי יפה יותר" ראיין אמר והמוכרת צחקקה בעוד שטים עמד בצד, מסתכל על הסיטואציה בשקט.

–

"אני יכול לשים אותה על הצוואר בשביל לדעת איזה אורך היא צריכה?" ראיין שאל, "לחלוטין" המוכרת השיבה וראיין הנהן לפני שהוציא בעדינות את השרשרת, מסתכל עליה לפני שהביט על טים, "בוא, אני אשים לך אותה" הוא אמר וטים הביט עליו בהפתעה, "מ-מה?" טים שאל, "אני אשים לך אותה בשביל לראות איך היא נראית על הצוואר" ראיין אמר, ומבלי לתת לטים להכין את עצמו, הוא פתח את השרשרת והתקדם אליו לפני שעטף את עורפו עם ידיו, גורם לטים לקפוא כשהרגיש איך שידיו של ראיין נוגעות בו, במיוחד כשראיין היה כל כך קרוב אליו.

—

"זהו" ראיין אמר בחיוך כשסגר את השרשרת והתרחק, מסתכל בחיוך על השרשרת שהונחה על צווארו של חברו הטוב, "האורך מתאים לה?" המוכרת שאלה וראיין הנהן, מביט באהבה על השרשרת, לא שם לב לפניו המובכות של טים שלא האמין למה שקורה, והוא נכנס לבועה שלו, רוצה לדמיין שהשרשרת הזאת מיועדת לו.

"מה אתה חושב טים?" ראיין שאל והביט על עיניו של חברו הטוב, "א-אהממ" טים מלמל, "לא יודע" הוא הוסיף וראיין צחקק, "זה כי אתה לא ראית אותה עלייך, בוא למראה" הוא אמר ואחז בפרק כף היד של טים, מושך אותו למראה ועומד מאחוריו- צמוד אליו.

טים הביט על עצמו במראה, רואה את שרשרת הכסף שקישטה את צווארו לפני שהוא הרים את עיניו והביט על ראיין שהביט מהמראה על השרשרת, "זה יפה" טים מלמל, מתכוון לראיין עצמו מבלי שאף אחד באמת ידע, וראיין חייך ושלח את ידו אל השרשרת, מלטף אותה ועל הדרך גם מלטף- מבלי באמת לייחס לזה חשיבות, את צווארו ועורפו של טים שקפא שוב במקומו, מצטמרר מהמגע העדין של ראיין בזמן שהמשיך להביט עליו מהמראה, בוהה בחיוך של האחר לפני שחזר להביט על עצמו, מחייך לעצמו קלות כשהרגיש כאילו ושניהם זוג אוהבים, כאילו וראיין הולך לקנות לו את השרשרת הזאת, כאילו וראיין מלטף אותו בכוונה.

–

"אני אקח אותה" הבלונדיני אמר לפתע והוריד מצווארו של טים את השרשרת לפני שהתרחק, והפנטזיה של טים התנפצה באחת כשהוא הביט על ראיין שהתרחק ממנו מהמראה והוא הביט על דמותו מהמראה, 'אתה לא קריסטין' הוא חשב לעצמו והחזיק את דמעותיו לפני שהסתובב, הולך לצידו של ראיין, מסתכל על איך שהוא משלם בשמחה את המחיר היקר, והוא ידע שבקרוב השרשרת הזאת תתנוסס על צווארה של קריסטין בחוצפה מלאה.

—

"לאן להקפיץ אותך?" ראיין שאל כשהוא וטים יצאו מהחנות וטים חייך אליו, "אני ואליסון נפגשים כאן, אמרתי לה שאם אני כבר בעיר אז שנצא לדייט" טים שיקר וראיין הנהן בהבנה, "אם כך אני אשאיר אותך כאן ואלך הביתה אל קריסטין, היא בטח מחכה לי" ראיין אמר וטים הנהן אליו בחיוך, "תיסע מהר, היא בטח תופתע לראות את מה שקנית לה" כחול העיניים אמר וראיין גיחך באושר, "אז נדבר, מחר אתה יכול להיות בחופש, מגיע לך קצת מנוחה" בוס המסעדה אמר, "תודה" טים מלמל וראיין נופף לו לפני שנכנס לרכב ונסע משם במהירות וטים עמד יציב עד שהרכב של ראיין לא נראה יותר, כי ברגע שראיין נעלם מהאופק, הוא פרץ בבכי.

—

"ת-תבוא" קולו השבור של טים נשמע מהטלפון, "למה?" ליאם ענה, "אל תשאל למה, תבוא לכתובת שאני שולח לך" טים מלמל בזמן הבכי וליאם נאנח וכיבה את הטלוויזיה, שם נעליים, "תחכה לי" הוא אמר לפני שטים ניתק את הטלפון ושלח לו את הכתובת בהודעה, "אמרתי לך שזה יזיק לך אם תתרחק ממני" ליאם מלמל לטלפון המנותק לפני שיצא מהדירה שלו, יורד במעלית והולך לרכב שלו, נוסע כל הדרך הארוכה רק בשביל להגיע לטים.