אהבה שנייה -פרק 53-

טים התעורר ראשון, מה שלמעשה אפשר לו לבהות בליאם מתוך שינה, מסתכל עליו בחיוך.
ליאם חיבק אותו אליו, גופו הקטן עטוף במעטפת השרירים החמימה. הוא נאנח ברוגע, מכניס את אפו לחזה של ליאם, מריח אותו עמוקות ונושק לו בחום לפני שהרחיק את ראשו, ממשיך להביט בפניו הנחות של האחר.
הצעיר הרים יד אחת מעלה רק בשביל ללטף את פניו של בן זוגו. "אתה כל כך נאה" טים לחש, אצבעותיו נוגעות בשפתיו של ליאם, נעות עליו, והוא חייך לעצמו בשקט. "אני אוהב אותך" הוא הוסיף בלחישה לפני שהרים את ראשו מעלה יותר, רוכן קדימה ונושק בעדינות לשפתיו של הישן.
"אתה לא חושב שזה קריפי להסתכל על מישהו מתוך שינה?" קולו של ליאם נשמע, תזוזות השפתיים האחרות הורגשו, וטים התרחק מהר מהנשיקה, רואה את החיוך המשועשע של ליאם, עיניו הירוקות מביטות עליו בהשתעשעות. "אתה ער" טים אמר בהפתעה, "ער לחלוטין" ליאם לחש לפני שהצמיד הוא את שפתיו לשפתיים של טים. "אני אוהב אותך גם" ליאם לחש וליבו של טים הצטמרר, לא יכול להתרגז מזה שהוא נפל בפח של אהוב ליבו.
"ממתי התעוררת?" טים שאל, מלטף את שפתיו של האחר עם השפתיים שלו, "לפני שהתעוררת, ממש כמה רגעים לפני" ליאם אמר, גונב עוד נשיקה מטים המובך. אז הוא שמע והרגיש את הכל.
"מה השעה עכשיו?" ליאם שאל לבסוף וטים יצא מהחיבוק רק בשביל לקחת את הטלפון שלו, "כבר חמש וחצי בערב" טים לחש, "בוא נצא לדייט" ליאם הציע וטים הסתכל עליו בחיוך, "לאן?" הוא שאל, "מגדל אייפל? יש שם מסעדה, נכון?" ליאם לחש, עושה כבר חיפושים למקומות שהם יכולים לבקר בהם ביחד.
"זאת בטח מסעדה יקרה" טים לחש, "אז מה, אני משלם" ליאם השיב, "לא" טים סירב לתת לליאם לשלם, "אני לא שואל, אני אומר" ליאם אמר ונשק למצחו של טים לפני שהתרומם מהמיטה, חושף בפני טים את גופו העירום. "אתה בא להתקלח או שכל אחד לבד?" ליאם שאל בחיוך וטים מהר קם גם הוא מהמיטה, "ביחד" הוא אמר בחיוך, מצחקק כשליאם הניח את הזרוע שלו מאחורי העורף שלו, הולכים ביחד למקלחת.
—–

"אווו" טים אמר בהפתעה, מסתכל על ליאם שלבש מכנס מחויט בצבע שחור עם חולצה לבנה ומכופתרת, "יפה?" ליאם שאל, מכניס את ידיו בתוך הכיסים, עושה פוזות של דוגמן, וטים צחק בזמן שכפתר את החולצה השחורה שלו, לובש מכנס מחויט ומשובץ בצבעים לבן ואפור, נעזר בליאם שיכניס את החולצה לתוך המכנס כמו שצריך, מקבל לבסוף טפיחות קלות על ישבנו.
–
"לא שכחת כלום?" ליאם שאל, בודק שוב אם הכל עליו, "הכל אצלי" טים אמר בחיוך, "מעולה, אז אפשר לצאת" ליאם אמר וטים הנהן, אוחז בכף ידו של ליאם, משלב את אצבעותיהם. "איך נסע לשם?" טים שאל וליאם חשב, אין להם כאן רכב וזה קצת מקשה, אבל אפשר להסתדר.

"מונית הכי טובה לנו כרגע" ליאם אמר וטים הנהן, "אז מונית" הוא השיב בזמן שהם עשו את דרכם מחוץ לחדר, נועלים אותו והולכים אל המעלית, מקבלים מבטים מהתלמידים שישבו בסלון המשותף.

"דייט?" חן שהייתה בחוץ שאלה בחיוך, "כן" טים השיב, "תהנו, פריז יפה" היא אמרה ושניהם הנהנו אליה בחיוך, "אני בטוח" ליאם אמר וקרץ לה, גורם לה לגחך בעוד שטים הסתכל על ליאם בחוסר הבנה, לא שם לב לקריצה. "קרה משהו?" טים שאל, "לא, לא קרה כלום" ליאם לחש, נושק לקרקפת הנעימה שלו, "בוא נלך" הוא הוסיף וטים הנהן בחיוך מהופנט, מנופף לחן לפני שהם המשיכו את דרכם אל המעלית.
–
"יש לבלונדינית קצת מבטא, מאיפה היא?" ליאם שאל כשהם יצאו מהמעלית, הולכים אל היציאה, "חן?" טים בירר, "כן" ליאם שאל, "מישראל" טים אמר, זוכר מהשיחה שהייתה להם בבוקר, "או, מגניב" ליאם אמר וטים הנהן, גם הוא חשב שזה מגניב, מעולם לא יצא לו לפגוש מישהו משם.
"התחברת אליה?" ליאם שאל וטים הנהן, "יש בה משהו שמזכיר לי את אליסון קצת" הצעיר הוסיף וליאם הנהן בהבנה, "ואתה התחברת לחבר הנחמד שלך?" טים עקץ וליאם צחק, "ג'רי, וכן, הוא די בסדר" ליאם אמר וטים הנהן, מרגיש את אחיזת ידו של ליאם מתחזקת, כאילו והשרירי מראה לו עד כמה שהוא שלו, וטים לא יכל שלא לאהוב את זה.
–

"טוב, בוא נראה איך מזמינים כאן מונית" ליאם אמר, מוציא את הטלפון שלו ומחפש באינטרנט קצת עזרה, לבסוף הוא מצא מספרי טלפון של נהגי מונית, מתקשר לאחד מהם ומזמין מונית.
—–
"ואוו" טים לחש בחוסר מילים כשראה את המגדל המואר, "זה כל כך יפה" הוא לחש ויצא מהר מהמונית, מסתכל עם פה פתוח על מגדל האייפל הגבוה בזמן שליאם נעמד לצידו, מסתכל גם הוא על המגדל ולאחר מכן עליו. "כן, זה כל כך יפה" הוא לחש, עיניו מביטות באהבה על טים המרוצה. עיניו הכחולות של טים נצנצו מהאור המשתקף, וזה היה נראה כאילו ועיניו הכחולות הן שמיים עם כוכבים קטנים, מה שגרם לליאם לאבד סבלנות והוא סובב את טים אליו, מסתכל למספר רגעים על הצעיר המופתע לפני שהוא רכן מטה, מנשק אותו באהבה.
טים מצמץ במהירות בעיניו, מופתע, לפני שהוא שקע לנשיקה, עוצם את עיניו ומרים את ידיו מעלה, עוטף את עורפו של ליאם, מעניק לו נשיקה חמימה, מחדיר מעט את לשונו פנימה, הופך אותה לנשיקה צרפתית עדינה.
–
"לשם מה זה היה?" טים שאל כשליאם ניתק את השפתיים, "אתה יפיפה" ליאם היה כן, וטים הסמיק וחיבק אותו, "אני אוהב אותך" הוא אמר וליאם חייך ברוגע, מלטף את שיערו של טים, "גם אני" ליאם השיב בלחישה, נושק לצד צווארו של טים לפני שהם ניתקו את החיבוק, הולכים אל התור הארוך לקניית כרטיסים למגדל, מצטערים מעט על זה שהם לא הזמינו מראש, אבל הם הצליחו להעביר את הזמן עם שיחות קטנות, נהנים זה מזה כל הדרך.
—

"סוף סוף" טים אמר כשהם נכנסו פנימה, והוא הסתכל על עמודי המתכת. "בחיים לא חשבתי שאהיה פה" הוא מלמל בכנות וליאם הנהן בהסכמה לפני שהוא הוציא את הטלפון שלו, מחליט לצלם מעט את טים מבלי שהאחר ישים לב, רוצה מזכרות.
–
"שנעלה?" טים שאל, מביט על ליאם שכבר הכניס את הטלפון לכיסו, "בוא" ליאם אמר, אוחז בכף ידו של טים, עולה איתו במדרגות אל הקומה השנייה, שם הייתה המסעדה המדוברת, ושוב הם היו צריכים להמתין בתור, אבל הוא היה קצר מהתור הקודם, ככה שהם הצליחו להתמודד גם עם ההמתנה הקצרה.
—
טים השתנק כשהמלצר הוליך אותם אל השולחן המתאים למול הנוף, "אין לי כבר מילים" טים מלמל, מתיישב בכיסא המתאים בעוד שליאם ישב בכיסא מולו, ממשיך לצלם את טים שהתפעל מהנוף.
—
הם חיכו למנות שלהם בשקט, מסתכלים זה על זה בחיוך, ללא מילים, רק המבטים שלהם דיברו, הצחקוקים הקטנים ניהלו שיחה, וכפות הידיים אחזו זו בזו, מדי פעם מקבלות נישוק מהגבר האחר.
—
"האוכל שלכם" המלצר אמר, גורם להם לנתק את הידיים בזמן שהוא הניח את שתי המנות על השולחן ביחד עם עוד שתי צלחות ריקות, שניהם יתחלקו באוכל.
–
"מממ~" טים גנח בשקט כשהכניס את המאכל החמים לפיו, "כל כך טעים" הוא אמר באושר וליאם חייך וטעם גם הוא. "האוכל שלך יותר טעים" הוא לחש וטים צקצק, "אל תשקר" טים מלמל, "אני לא" ליאם אמר, "אני אוהב יותר את האוכל שלך" הוא הוסיף וטים פלט "פף" קטן לפני שחזר לאכול, מסתיר את החיוך המרוצה שלו, יותר נכון מנסה להסתיר, כי ליאם הצליח לראות את עיקול השפתיים המקסים שלו.
–
הם אכלו בשקט, מביטים זה על זה מדי פעם, מדברים בניהם על הדברים הפשוטים ביותר, ליאם סיפר לטים על חיפוש העבודה שהמנהלים עושים בשבילו וטים קיבל את זה בהתרגשות ושמחה, מאושר לדעת שליאם יוכל לעבוד בעבודה המוכרת לו.

ליאם לאחר מכן צילם את טים בגלוי, נותן לצעיר לחייך למצלמה. טים גם הוציא את הטלפון שלו, מצלם בצחקוק את ליאם שעשה שוב פוזות של דוגמן, יודע שזה יצחיק את טים.

לבסוף טים נעמד מהכיסא, הולך אל ליאם ומתכופף, "סלפי" הוא אמר וכיוון את הטלפון אליהם וליאם הביט עליו בחיוך, בזמן שטים צילם בטעות, והצעיר הביט על התמונה הלא מכוונת, מסמיק רק מלראות את האופן שבו ליאם מסתכל עליו לפני שהוא כחכח בגרונו, ממשיך לצלם אותם מספר פעמים. גונב לבסוף נשיקה מליאם לפני שהוא חזר אל הכיסא שלו, ממשיכים לאכול.
—-
"נעלה למעלה?" ליאם שאל כשהם סיימו לאכול וטים הנהן במרץ, עולים במעלית אל קומת התצפית שאפשרה להם לראות את הנוף היפיפה של פריז. מסיימים את הדייט שלהם בחיבוק צידי למול הנוף, שניהם לבד מול המדינה הזרה שהולכת להפוך להיות הבית שלהם במשך שנתיים שלמות.
—
"היה כיף" טים אמר כשהם חזרו באחת עשרה בלילה, נשכב על המיטה אחרי שחלץ את נעליו. "מאוד" ליאם הוסיף, חולץ את נעליו גם כן, פושט את בגדיו. טים הסתכל עליו, חוקר את גופו בחיוך שליו, רואה איך שליאם לובש מכנס בית.
"תחליף בגדים לפני שתהיה עייף מדי" ליאם אמר, מסתכל על טים שעוד שכב עם הבגדים המחויטים, "אני מחליף" טים מלמל ונעמד מהמיטה, פושט את בגדיו, נשאר עם בוקסר לפני שהוא הלך אל הארון, מוציא משם חולצת בית של ליאם, לובש אותה.
"עכשיו תיקח אותי למיטה" טים מלמל, פורש את ידיו לצדדים וליאם לא יכל שלא לצחוק, אבל הוא לא יכל גם שלא להרים את טים, לוקח אותו אל המיטה, מניח אותו עליה בעדינות לפני שהוא נשכב לצידו, מכסה את שניהם ומדליק טלוויזיה.
"אתה חושב שאנחנו נצטרך ללמוד קצת צרפתית?" טים שאל, "אני מניח לעצמי שקצת" ליאם השיב וטים הנהן. "אני מכיר משהו בצרפתית" ליאם הוסיף, "מה אתה מכיר?" טים שאל בסקרנות, "אני אוהב אותך" הוא לחש בצרפתית וטים חייך, מכיר גם הוא את המילים האלו, "גם אני אוהב אותך" טים לחש באנגלית, וליאם חייך, נושק ארוכות למצחו של טים לפני שהם חזרו לצפות בטלוויזיה עד שהם יירדמו שוב, מחובקים.
—-
השעון המעורר העיר אותם. "אין לי כוח" טים לחש, "אין לך ברירה אחרת, הגיע הזמן ללמוד" ליאם אמר וטים נאנח, פוקח את עיניו ומתמתח. "אני אכין לנו ארוחת בוקר, תיכנס להתקלח בינתיים" ליאם מלמל וטים הנהן, יורד בעייפות מהמיטה, נכנס להתקלח ולצחצח את שיניו בעוד שליאם קם מהמיטה, מתחיל להכין להם משהו קליל לבוקר, מחמם כבר את המים שבקומקום.
—
"אז ככה זה הולך להיות תמיד מהיום?" טים מלמל כשהתיישב בשולחן האוכל עם ליאם. "לקום ללימודים?" ליאם שאל וטים הנהן, "כן, ככה זה הולך להיות" ליאם השיב, מלטף את שיערו של טים, "אבל אני בטוח שאחרי כמה שיעורים אתה כבר תאהב ללכת לשם" ליאם הוסיף, "אני מקווה" הצעיר מלמל, אוכל את האוכל של ליאם.
—
*לאחר חצי שנה*
"בייבי אני הולך לשיעור, אל תאחר לעבודה" טים אמר בחיוך לליאם שהמשיך לישון, מנקר את פניו שוב ושוב. "תהנה. אני אתעורר בזמן אל תדאג" ליאם לחש בעייפות, עיניו עוד עצומות, הוא היה עייף. הם לא באמת ישנו כמו שצריך בלילה, במיוחד אחרי שטים התלהב שהוא והתלמידים האחרים הצליחו להכין ארוחה שלמה למספר שפים מוכרים, הוא היה מלא אנרגיות ורצון לשחרר אותם במשך כל הלילה, וליאם כמובן שהיה שם לעזור לו לפרוק את ההתרגשות שלו.
—

טים נכנס בחיוך לשיעור, מחבק את חן ואת שאר החברים הקרובים שלו לפני שהוא עמד בעמדה שלו, לא יכול לחכות שהשיעור יתחיל כבר. הוא רצה עוד ללמוד, הוא רצה עוד לחוות, הוא רוצה להכיר שיטות חדשות ודרכים נוספות לבשל, הוא אהב את זה, והוא כבר לא התרגש מהערות, לוקח אותן כדבר חיובי לעתיד.

—
"אני מתגעגעת" אליסון אמרה לטלפון וטים צחק. "לפני חודש אני וליאם חזרנו לבקר לשבועיים כשקריסטין עמדה ללדת. את כבר מתגעגעת?" טים שאל כשהוא ישב בהפסקה שלו עם החברים ללימודים. "כן, שבועיים זה כלום" אליסון אמרה, כנות נוטפת מדבריה, וטים גיחך. "איך בארץ?" הוא בירר, "כרגיל" היא מלמלה, "איך ג'ולייט?" הוא שאל בסקרנות, "קטנטונת כל כך, מהממת כמו ההורים שלה" היא אמרה בחיוך וטים חייך גם כן, שמח לדעת שהילדה של קריסטין וראיין בסדר, הוא זכה לראות אותה למספר ימים בודדים והוא לא יכול לחכות לרגע שהוא יראה אותה שוב.

הוא זוכר איך שהוא בכה כשהניחו אותה עליו, והוא זוכר שהוא לחש לה מילות סליחה. מצטער על זה שהוא היה מאוהב באבא שלה, מצטער על זה שבעבר הוא קיווה שאמא שלה ואבא שלה ייפרדו, מצטער על זה שאם הוא היה עכשיו עם אבא שלה אז היא לא הייתה קיימת. והוא גם הודה לה על זה שהיא קיימת, אומנם היא לא הבינה כלום והיא הייתה עסוקה בלהירדם עליו, אבל הוא הרגיש את הצורך להצטער ולהודות לה בשקט, שיחה שקטה שרק הוא והיא שמעו.
–
"מתי אתה תבוא לבקר שוב?" אליסון שאלה, "בעוד חודשיים יש לי חופש לשבועיים, אז אני וליאם נחזור" הוא אמר, "מהמם, אני אחטוף אותך מליאם למשך כל השבועיים האלו" היא אמרה ברשעות והוא צחק, "תעשי מה שאת רוצה" הוא אמר והיא חייכה ונאנחה, שוכבת על הסלון. "אני שמחה שאתה נהנה שם" היא אמרה, כנה לחלוטין, "גם אני" טים מלמל, מסתכל על חבריו בחיוך, שמח שהוא הגיע לכאן.
—

*לאחר שנה*
ליאם חזר מהעבודה, מחליט ללכת ברגל עד שחנות תכשיטים תפסה את תשומת ליבו והוא חשב לעצמו לפני שחייך באושר, מסמיק קלות.
הגיע הזמן הוא האמין. נכנס פנימה.
—
"תראה מה קניתי" ליאם אמר באושר כשנכנס אל החדר שלהם שהיה מקושט בעשרות בתמונות זוגיות. "מה זה?" טים שאל, קם מהמיטה ומסתכל על הקופסה הלבנה שליאם הגיש לו. "תפתח ותראה" ליאם אמר וטים לקח את הקופסה מידו, פותח אותה ומצחקק, "זה סיכות לשיער" הוא לחש וליאם חייך, "כן, סיכות מזהב, הם עשו לי אותם במיוחד" הוא לחש, "מזהב אמיתי? השתגעת?" טים שאל, "תחזיר את זה לחנות, זה בטח סתם עלה יקר" טים מיהר להחזיר את הסיכות לידיו של ליאם.

"בייב" ליאם לחש, מוציא את שתי הסיכות לפני שהתקדם לטים, מרים את הפוני שלו מעלה ותופס את השיער עם הסיכות. "זאת מתנה על זה שהצלחת לבשל ארוחה לבד לשפים היום" ליאם לחש, נושק למצחו של טים שנאנח לבסוף, מתייאש מלהתווכח.

"תודה" טים אמר לבסוף, אוחז בפניו של ליאם, "באמת תודה" הוא אמר, נושק לשפתיו של האחר מספר פעמים. "אתה רעב?" הוא שאל כשניתק את מגע השפתיים, "מאוד" ליאם לחש, "מעולה, נשאר אוכל, אני אחמם לך ותגיד לי איך יצא" טים אמר וליאם הנהן, מסתכל על איך שטים הולך אל המטבח לפני שהוא פתח את התיק שלו. ליאם הסתכל על השקית מהחנות שנחה בפנים, בתוכה הייתה עוד קופסה לבנה, לה יש עוד זמן עד שהיא תיפתח, וליאם חייך לעצמו באושר, סוגר את התיק ומניח אותו על הריצפה ליד המיטה לפני שהלך אל טים, מחבק את גבו ומפריע לו כמו תמיד. טים אהב את ההפרעות האלו.