אהבה שנייה -פרק 57-

טים הסתובב בשנתו, מלטף את המיטה הריקה לפני שהוא פקח את עיניו, אליסון לא ישנה שם. הוא פיהק ארוכות והתמתח בחוזקה לפני שהתיישב באיטיות על המיטה, מגרד את שיערו השחור לפני שהוא שלח את ידו לשידה שבצד המיטה, מוציא מהמגירה שבה את סיכות השיער שליאם קנה לו, מרים איתם את הפוני שלו מעלה. קם מהמיטה.

הוא סרק בבלבול את הדירה, מחפש את אליסון. עיניו נפלו על השולחן שהיה מונח עליו פתק, 'אני בסידורים, אחזור בצהריים. אוהבת מלא, אליסון. נ.ב חסר לך שאתה מדבר עם ליאם כשאני לא נמצאת!'. טים גיחך, מלטף את הפתק לפני שהוא לקח אותו לחדר, מכניס את הפתק למגירה בשידה. מזכרת.

הוא פיהק שוב לפני שנכנס להתקלח, מחליט להתעורר ולבשל לעצמו כמה מאכלי בוקר שהוא רוצה לבצע במסעדה העתידית שלו.

—-

"צריך להוסיף עוד משהו?" ליאם שאל, מסתכל על אליסון שעמדה לצידו וסרקה בעיניה את האולם המקושט. שניהם היו שם לבד, מסיימים את הכל, מתקנים את התקלות הקטנות, משפרים את התפאורה. "לא, זה מושלם ככה" היא השיבה בכנות, מנגבת דמעה אחת שלא הצליחה להישאר בעיניה המנצנצות. "את חושבת שהוא ישמח?" ליאם שאל והיא גיחכה, "זאת שאלה רטורית, נכון?" היא השיבה בשאלה וליאם חייך באנחה, מקווה שהכל ילך כמו שצריך.

"מחר אתם סוף סוף תראו אחד את השני" שחורת העיניים אמרה בחיוך מאושר וליאם הנהן אליה, "אני לא יכול לחכות כבר" הוא אמר בכנות מלאה, אין לו כבר סבלנות. סופר את הדקות.

"את רעבה?" ליאם שאל ואליסון הנהנה, "מאוד" היא ענתה, היא לא באמת זכתה לאכול ארוחת בוקר ועכשיו כבר 12 בצהריים.

"מה נאכל?" הוא שאל, "נקפוץ אולי למסעדה של ראיין וקריסטין?" ארוכת השיער הציעה וליאם חשב על זה לפני שהניע את ראשו לשלילה, "טים יכול להיות שם" הוא אמר ואליסון הביטה עליו בהפתעה, מצחקקת. "מה?" הוא שאל בחוסר הבנה, "אני מופתעת להבין שאתה זה שחשבת על זה ראשון, לא ציפיתי ממך לסרב לראות את טים" היא השיבה וליאם כחכח בגרונו, "לעזאזל איתך" ליאם מלמל חלושות כשהבין עד כמה שאליסון מצליחה להשפיע עליו עם התוכנית הזדונית שלה.

"יש את המסעדה של מגי" ליאם הציע לבסוף ואליסון הנהנה במרץ, הרבה זמן שלא יצא לה לאכול שם, כבר מתגעגעת למאכלים. "מעולה" ליאם אמר לפני שהוא עשה את דרכו אל דלת היציאה, אחריו אליסון הלכה, נועלים את הדלת.

—

"נו?" טים שאל את ראיין כשהוא הסתכל עליו אוכל את הפנקייק המלוח שהמציא היום מוקדם בבוקר. נמצא במטבח המסעדה של ראיין וקריסטין. "טעים~" ראיין זימר בחיוך וטים חייך באושר, לוקח מזלג וטועם שוב את המאכל. "אתה לא חושב שצריך להוסיף עוד קצת מלח?" טים בירר וראיין הניע את ראשו לשלילה, "גם ככה אנשים יבקשו תוספות מעל, מלוחות או מתוקות זה כבר יהיה עניין שלהם, עדיף לא להוסיף להם יותר מדי מליחות" ראיין אמר וטים חשב על זה והנהן, חברו הטוב צודק.

"איך ג'ולייט?" טים שאל בחיוך וראיין חייך באושר כששמע את שמה של ילדתו עולה לשיחה, "מדהימה כרגיל" הוא השיב, חיוך מאוהב מתנוסס על פניו. "אני מתגעגע אליה" טים אמר וראיין הסתכל עליו, "רוצה ללכת אליי לבית? קריסטין שם איתה" הבלונדיני שאל וכחול העיניים הנהן במרץ, לא חושב פעמיים. "כן אני רוצה!" טים אמר במהירות וראיין צחק, "אז לך, אני אגיד לה שאתה בא" ראיין אמר וטים הנהן שוב במרץ לפני שיצא מהר מהמטבח, תופס מהר מונית.

ראיין צחקק לעצמו, "ולחשוב שפעם היית מעריך אותי יותר" הוא מלמל וחזר לאכול את הפנקייק, "ניצחת אותי ג'ולייט" הוא הוסיף בחיוך, נהנה מהמאכל של טים.

—

"תראי מי פה~" קריסטין אמרה בחיוך לג'ולייט שהייתה על ידיה, מסתכלות על טים שעמד בפתח הדלת. "שלום~" טים זימר לפני ששלח את ידיו קדימה אל התינוקת ששלחה את ידיה אליו, אוחזת בו בזמן שהוא הרים אותה, נכנס אל תוך הדירה.

"אכלת?" קריסטין שאלה וטים הנהן בחיוך, מחבק את ג'ולייט אליו בזמן שהוא עשה את דרכו אל הסלון, "קפה?" קריסטין שאלה, "אשמח" טים השיב וקריסטין קרצה לו לפני שהלכה אל המטבח, מרתיחה להם מים.

"אתה מתרגש לקראת מחר?" הבלונדינית שאלה מהמטבח, וטים, שהיה עסוק בלנשק את לחייה של ג'ולייט, ניתק את שפתיו מעורה הרך של הילדונת רק בשביל לענות לשאלה של קריסטין. "יותר משאת חושבת לעצמך" טים היה כן וקריסטין יכלה לשמוע את זה בטונו, "תאמין לי שגם ליאם מתרגש" היא אמרה, יודעת יותר ממה שטים יודע.

"אני כל כך מתגעגע אליו" טים מלמל בקול מיואש וחומת העיניים מזגה את המים החמים לספלי הקפה בזמן שהיא חייכה לעצמה, לוקחת את הכוסות איתה לכיוון הסלון לפני שהיא התיישבה לצידו של טים, מגישה לו את כוס הקפה החמימה. ג'ולייט הביטה על הספל שבידו של טים, סורקת את החפץ בעיניה ושולחת את ידה אליו, אבל טים מהר הזיז את החפץ החמים ממנה, לא רוצה שהיא תישרף, מה שגרם לה לפרוץ בבכי. לא באמת מבינה שזה לטובתה.

"אוי" טים הניח מהר את כוס הקפה שלו על השולחן שמולו, מחבק את ג'ולייט אליו בזמן שטפח על גבה וקריסטין צחקה לפני שהניחה גם היא את הכוס על השולחן, קמה והולכת בחזרה למטבח בשביל לקחת כוס פלסטיק צבעונית, חוזרת מהר ומגישה לבוכייה את הכוס, ולאחר מספר שניות בודדות ג'ולייט הפסיקה לבכות. "אני כבר מיומנת" היא אמרה בחיוך לטים שהביט בחוסר הבנה על התינוקת, מופתע לראות איך שמצב רוחה השתנה במהירות והוא גיחך וניגב את עיניה המנצנצות של ג'ולייט ששיחקה עם החפץ.

–

"איך הולך לך עם המתכונים?" קריסטין שאלה בסקרנות, "הולך בסדר, יש לי עוד הרבה דברים לכתוב ולשפר, יש לי עוד רעיונות" טים אמר, מלטף את שיערה הבלונדיני של ג'ולייט שהתחילה להירדם עליו באיטיות, עייפה מלהיות תינוקת.

"זה מעולה שיש לך עוד רעיונות, זה תמיד טוב להוסיף ולשפר, אפילו עכשיו לי ולראיין יש דברים שאנחנו רוצים להוסיף ולשנות בתפריט שלנו" הבלונדינית אמרה, לוקחת בו זמנית את כוס הפלסטיק מידה של ג'ולייט שנרדמה לחלוטין על טים. "ניקח אותה לחדר" קריסטין לחשה וטים הנהן ונעמד באיטיות בספה, הולך ביחד עם קריסטין אל חדר השינה הזוגי שלה ושל ראיין, מניח את ג'ולייט בעדינות בתוך הלול שהיה צמוד למיטה, מכסה את הישנה בעדינות לפני שליטף את שיערה ברכות. "שינה נעימה" הוא לחש בחיוך לפני שיצא החוצה עם קריסטין, חוזרים לשבת בסלון הבית, מדברים בניהם על דברים שגרתיים.

—

"שבעתי" אליסון נשענה לאחור בכיסא, מלטפת את בטנה המלאה, היא אכלה לא מעט. "זה היה טוב" ליאם אמר בחיוך, נשען גם הוא לאחור על הכיסא, נרגע אחרי שהוא אכל כמו שצריך. "הולך להם ממש טוב" אליסון מלמלה בחיוך, מסתכלת על הלקוחות הרבים שמילאו את בית הקפה, "ובצדק" ליאם אמר, מסתכל גם הוא לרגע על הלקוחות.

"היי~" קולה הנרגש של המוכרת נשמע לפתע כשבחור שרירי ובלונדיני נכנס אל החנות ביחד עם ילדה קטנה ובלונדינית שאחזה בכף ידו, מגי תפסה את תשומת ליבם של ליאם ואליסון שהביטו על הסיטואציה. "מה נשמע מגי?" חום העיניים שאל בחיוך בזמן שהתיישב למול שולחן השיש שהפריד בינו לבין המוכרת המחויכת, מושיב את הילדה הקטנה לצידו.

"ומה ג'ן שלנו תרצה היום?" מגי שאלה את הילדונות, "אני רוצה עוגת תותים וקצפת" היא אמרה בחיוך ומגי חייכה וליטפה את שיערה הבלונדיני לפני שהלכה להביא לה את העוגה המדוברת. "קפה?" המוכרת שאלה את הגבר שהיה לא מוכר לשני הצופים הסקרניים, והגבר הנהן בחיוב בזמן שסימן לה עם אצבעות ידו שתי כוסות קפה והיא הנהנה בהבנה.

"עד שמצאתי חניה" קול נוסף נשמע מפתח הדלת, תופס את תשומת ליבם של מגי ושל הגבר הזר, וליאם ואליסון הסתכלו על הגבר בעל השיער החום והעיניים השחורות. "כן, יש פה קצת בעיה של חניה" מגי אמרה בחיוך לגבר שהתיישב לצד הילדה הבלונדינית הקטנה. "הזמנת קפה?" הבחור הצעיר שאל את השרירי, "אל תדאג, הוא יודע לדאוג לבעלו כמו שצריך" מגי אמרה בחיוך משועשע לגבר הצעיר, והוא חייך והביט על הבלונדיני שחייך אליו באהבה, מסתכל לאחר מכן על הילדה המאושרת שקיבלה את חתיכת העוגה שלה.

"מה לקחת?" שחור העיניים שאל, "עוגת תותים וקצפת" ג'ן אמרה בחיוך נרגש לפני שהתחילה לזלול את הקינוח וחום השיער הנהן בהבנה. "רוצה גם משהו ג'ואי?" מגי שאלה, "ניקח גם משהו מתוק איאן?" ג'ואי המדובר שאל את השרירי, איאן. "לחלוטין" השרירי השיב, מלטף את שיערו של שחור העיניים שחייך אליו באהבה לפני שהצעיר מבניהם התקדם אליו מעט, נושק קצרות לשפתיו בזמן שג'ן הייתה שקועה בעוגה שלה.

—

"או הם ביחד" אליסון אמרה בחיוך נרגש כשהיא חזרה להביט על ליאם שחייך לעצמו, מחזיר את עיניו אליה, "הם נשואים עם ילדה" הוא לחש והיא הנהנה, מבינה את זה גם כן. "יום אחד גם אתה וטים תהיו ככה" אליסון אמרה בחולמניות וליאם גיחך בביישנות, זה יהיה מדהים.

"ומתי את ואביגייל תהיו גם ככה?" ליאם שאל ושחורת השיער כחכחה בגרונה, "מי יודע" היא השיבה, "שתינו עסוקות והיא עובדת קשה, אני לא רוצה להעיק עליה" אליסון אמרה, "אין לי בעיה לקחת עוד את הזמן, אנחנו גם ככה אישה ואישה מבלי באמת להתחתן, החתונה תהיה רק משהו טקסי למערכת היחסים שלנו" ארוכת השיער אמרה בכנות, לא חושבת שחתונה זה מה שיגרום לה ולאביגייל לאהוב יותר. וליאם הסכים עם זה, אבל הוא לא יכל שלא לרצות לחתום את מערכת שלו ושל טים בטבעת, בהסכם, בטקס, הוא רצה שכולם ידעו שרשמית טים שלו, שרשמית הם ביחד, נשואים לעוד הרבה שנים.

"שנזמין חשבון?" ליאם שאל לבסוף ואליסון הנהנה בחיוב, הם כבר ימשיכו לדבר בבית של ליאם.

—

"אוי איזה כיף זה לנוח" אליסון אמרה כשזרקה את עצמה על סלון ביתו של ליאם. "את לא יכולה להישאר כאן ליותר מדי זמן, אביגייל עוד מעט תחזור מהעבודה" ליאם הזכיר ואליסון הנהנה, מסתכלת על ליאם שהתיישב לצידה.

"אז מה החלטת לעשות בסוף לגבי ההצעה? איך תגרום לטים להגיע לאולם?" שחורת השיער ביררה. "אני אגיד לו שהולכים לעשות לי אירוע קבלה ושאשמח אם הוא יכין אוכל ויבוא" הוא אמר, "או זה רעיון טוב" אליסון אמרה, "אביגייל הציעה לי" הוא אמר בכנות ואליסון צחקקה, "אשתי גאונה" היא מלמלה באושר. "הוא יבוא לפני או אחרי כולם?" אליסון המשיכה לברר, "אחרי, אבל הוא יחשוב שהוא יגיע לפני" ליאם ענה והאחרת הנהנה, ממשיכה להקשיב לתוכנית של ליאם, סקרנית לגלות עוד.

—

"איפה הוא?" אליסון מלמלה לעצמה כשנכנסה אל ביתו של טים ולא מצאה אותו, מתקשרת אליו.

"הלו" טים ענה לטלפון בזמן שהוא צפה בטלוויזיה עם קריסטין. "טים איפה אתה?" אליסון שאלה, "אני עם קריסטין בבית שלה" הוא השיב, "מממ, אני סיימתי את הסידורים שלי" שחורת השיער מלמלה לטלפון בזמן שהיא חלצה את נעליה. "אני עוד מעט אגיע לבית" טים השיב ואליסון שמה אותו על רמקול בזמן שהיא פשטה את בגדיה, מחליטה להיכנס להתקלח עם מוזיקה על פול ווליום כל עוד טים לא בבית. "סגור בובי, תשלח לקריסטין ולג'ולייט נשיקות ממני" ארוכת השיער אמרה בחיוך, "אמסור" הוא השיב, "אוהבת אותך", "גם אני" טים השיב לפני שהשיחה נותקה.

"אליסון?" קריסטין שאלה וטים הנהן, "היא שלחה לך ולג'ולייט נשיקות" הוא אמר בחיוך וקריסטין חייכה אליו, חושבת לכמה רגעים. "ולחשוב שהעמדתם פעם פנים שאתם זוג" היא מלמלה, מעלה לטים זיכרונות מהעבר, "אופס" טים אמר במבוכה, "אני עדיין לא מאמינה שהצלחתם לעבוד עליי ועל ראיין כל השנים האלו" היא הוסיפה וטים צחק, הוא לא יכל להכחיש את הגאווה הקטנה שלו על יכולת המשחק שלו.

"עכשיו אני כבר לא אסתיר כלום בפניכם" הוא אמר, כנות ומעט שקר היו נמצאים באמירה הזאת, אחרי הכל הוא לא מתכוון לעולם להגיד לראיין ולקריסטין שהוא היה מאוהב עד מעל הראש בראיין שנים על גבי שנים. "וטוב שכך" קריסטין אמרה, טופחת על כתפו של טים לפני שחזרה לצפות איתו בטלוויזיה. לפחות עד שג'ולייט נשמעה מהחדר. התינוקת התעוררה.

–

"היא רעבה" טים לחש בחיוך כשג'ולייט שכבה עליו בזמן שהיא שתתה מבקבוק האוכל שלה, מביטה עליו עם עיניה החומות בזמן שהיא אחזה בכף ידו שהחזיקה את הבקבוק ביציבות.

"היא אוהבת אותך ממש" קריסטין אמרה בחיוך, "את חושבת?" הוא שאל וקריסטין הנהנה, "היא לא מביאה לכל אחד להאכיל אותה" קריסטין מלמלה, אוחזת בכף הרגל הקטנה של הילדה שלה, וטים המשיך להביט בחולמניות על הבלונדינית הקטנה שהסתכלה עליו ארוכות גם כן, מנהלים שיחה ללא מילים.

—

"אני אלך עכשיו, בטח אליסון משתגעת לבד" טים אמר והתרומם מהסלון, "כבר?" קריסטין שאלה, לוקחת את ג'ולייט מידיו של טים. "כבר חמש בערב, בטח ראיין יחזור בקרוב" הוא אמר וקריסטין הביטה בבלבול על השעון, "ואוו לא שמתי לב לזמן" היא אמרה בחיוך, "ג'ולייט גם צריכה להתקלח לפני שאשכיב אותה שוב לישון" היא הוסיפה. "את צריכה עזרה?" טים שאל וקריסטין הניעה את ראשה לשלילה, "הכל טוב, אני והיא נעשה מקלחת ביחד" היא אמרה וטים כחכח בגרונו במבוכה, מבויש מההצעה שלו. קריסטין שמה לב למבוכה שלו, והיא צחקה וליטפה את שיערו השחור של טים, "אם הייתי ליאם לא בטוחה שהייתי מחזיקה את עצמי שבוע שלם" היא לחשה וקרצה לטים שהובך עוד יותר, "א-אני אלך" הוא אמר והיא צחקה בקול והנהנה אליו, "תשלח לי הודעה כשתגיע" היא אמרה והוא הנהן לפני שנשק ללחיה במהירות, לאחר מכן הוא נשק מספר פעמים ללחי של ג'ולייט. לבסוף הוא יצא החוצה, עושה את דרכו לביתו, מחליט ללכת ברגל.

—

"או, סוף סוף אתה הגעת" אליסון אמרה כשטים נכנס בדלת, שולח כמו שהבטיח הודעה לקריסטין על שהגיע. "התגעגעת אליי?" טים שאל בחיוך ואליסון הנהנה והלכה אליו, מחבקת אותו בחוזקה, "מאוד" היא אמרה והוא טפח על גבה, צוחק קלות.

"איפה היית היום?" הוא שאל כשאליסון התרחקה ממנו, הולכים ביחד אל הסלון, "פגשתי את ליאם" היא אמרה בחיוך, מפתיעה את טים שהביט עליה בהפתעה. "באמת?" טים שאל ואליסון הנהנה, "מה עשיתם?" הוא שאל, סקרן לדעת. "סתם דיברנו וריכלנו, בעיקר עלייך" היא אמרה, "וישבנו לאכול בבית הקפה של מגי" היא הוסיפה וטים הנהן. "איך הוא?" הוא שאל, "הוא בסדר גמור" היא אמרה, מבחינה במבט של טים, מבינה שהוא רוצה לשמוע יותר מזה והיא חייכה.

"הוא ממש מתגעגע והוא רוצה כבר לראות אותך" אליסון אמרה וטים חייך, "אני בטוחה שהולך להיות לכם סקס מופלא" היא הוסיפה, מביכה את טים שכיסה את פרצופו עם כפות ידיו. "הוא יאכל אותך" היא לחשה בערמומיות, טונה חושני והיא גנחה באיטיות, "הוא יגע בך וינשק אותך ואתה תהיה חסר אונים למגע שלו" היא הוסיפה, מתקרבת לאוזנו של טים, נושפת אוויר חם לאוזנו, "או טים~ אני אוהב אותך טים~" היא לחשה, מצמררת את עורו של טים שכמעט וצעק תחת כפות ידיו.

"את מתעללת בי!" טים התבכיין ואליסון צחקה וחיבקה אותו אליו, "אוי אתה פשוט אפרוח, אני רוצה לאכול אותך במקומו" היא אמרה, נוגסת בכתף של טים שצחק,

"מעניין מה הוא עושה עכשיו" טים שאל כשהתרחק מהחיבוק, "בטח הוא עם אביגייל עכשיו, מרכלים עלינו או משהו בסגנון" היא השיבה וטים נאנח, רוצה כבר לראות את ליאם.

—

"מה אומר?" אביגייל שאלה, עומדת למול ליאם שישב בסלון ביתו, מראה לו את דמותה המצוירת של אליסון, "יפה" הוא השיב, "זהו, זה מה שיש לך להגיד?" היא שאלה, בוחנת את הציור שוב בעיניה, רואה אותו כבר לא מעט זמן. "ציירת את זה בשבוע הזה?" הוא שאל והיא הנהנה, "התגעגעתי אליה אז ציירתי אותה" היא אמרה בחיוך, "נו זה באמת יפה?" היא שאלה בחוסר ביטחון, וליאם צחק והנהנן, "כן זה באמת יפה" הוא אמר והיא חייכה לעצמה, מסובבת את הציור אליה, מסתכלת בחיוך על הדמות המחויכת של אליסון לפני שהוא נשקה לצבע המיובש שצבע את שפתייה המצוירות של בת הזוג שלה.

"מתי אתה מתכוון ללכת לטים מחר?" אביגייל שאלה, מניחה את הציור על שולחן המטבח, מתיישבת ליד ליאם. "כנראה שעל הבוקר" הוא מלמל ואביגייל הסתכלה עליו, "או שאתה יכול לראות אותו היום ב12 בלילה" היא מלמלה בחיוך וליאם הסתכל עליה, "זה יהיה יום חדש" היא מלמלה שוב, חיוכה ערמומי, "אליסון תיתן לזה לקרות?" הוא שאל, "אל תדאג, אני אהיה שם בשביל למנוע ממנה למנוע ממכם להיפגש" היא קרצה וליאם חייך באושר, "תמיד ידעתי שאת חברה טובה" ליאם אמר, מחבק את עורפה של וורודת השיער, מבלגן את שיערה הצבעוני בזמן שהיא צחקה. "גם אני אזכה, אל תחשוב שאני עושה את זה רק בשבילך" היא אמרה והוא המשיך בשלו, לא אכפת לו שגם היא רוצה לראות את אליסון כמה שיותר מהר, העיקר שהוא יראה את טים בעוד כמה שעות.