זה סוף הסיפור, ואולי לא. יכול להיות שתהיה עונה שנייה אם לקרוא לזה כך. להמשיך? תודה שקראתם!! שנה טובה! :)

אהבת אמת או שקר? (10)

זה סוף הסיפור, ואולי לא. יכול להיות שתהיה עונה שנייה אם לקרוא לזה כך. להמשיך? תודה שקראתם!! שנה טובה! :)

חברה לשעבר – סוף? אהבת אמת?

-"החברה שלי" מההה!! מה קורה כאן?! – לא אומרת כלום, אבל נשארת אם פה פתוח ומסתכלת על ליאו.
(זה אמור להיות טוב, לא?)- שואלת את עצמי.
-"חצי שנה עברה ומצאת לעצמך חברה? יפה.." אמרה לוסי.
-"חח, כן ואת?" ליאו שאל
(חצי שנה עברה מאז מה?)- שאלתי את עצמי.
-"לא עניינך כבר.. היא נראת קצת צעירה בשבילך, לא?"
-"הגיל לא משנה.. נכון " הוא אמר והסתכל עליי, נדדתי בראשי.
*נשמעה דפיקה בדלת.* זאק נכנס.
רציתי לקום, כדי שזאק לא יחשוד יותר מדיי, רק הבוקר שאלתי אותו מה השם של ליאו..
בקשתי מליאו שישחרר, הוא הסכים (אפילו שהייתי רוצה להישאר עוד אחוזה בזרועותיו)
התיישבתי כמה שיותר מהר.
-"היי לוסי מה את עושה כאן? את וליאו לא נפרדתם? זאק שאל.
(מהה… הם היו חברים?! אבל למה נפרדו? הוא נפרד ממנה?) שאלתי את עצמי.
-"נכון, אבל בוא נדייק, אני נפרדתי ממנו, אני רואה שהוא התגבר על זה מהר."
-"חח כע.." זאק ענה לה.
-"אז למה באת? ואיך הגעת לכאן? את גרה ממש רחוק.." שאל ליאו.
-"טוב קודם, אתם יכולים להשאיר אותי ואת ליאו לכמה דק'?" לוסי שאלה.
אני וזאק יצאנו מהחדר וחיכינו לידו.

*בחדר*
לוסי התיישבה על הכיסא והחזיקה את ידיו והתחילה לדבר בזמן שדמעותיה מתחילות לזלוג.
-"תקשיב ליאו הרגשתי רגשות אשם, אני רוצה שנחזור!
הגעתי לכאן רק בשבילך, שמעתי בחדשות על התאונה והייתי חייבת לבוא!
אני לא יכולה בלעדייך.. בבק-ש-ה!"
-"לוסי את זאת שנפרדת ממני, ואני בעצמי הרגשתי שזה לא הולך לנו ואת ראית בעצמך שיש לי עכשיו חברה.." ליאו ענה לה ברגז.
-"היא? אתה צוחק עלי? אני יודעת שאתה משקר.. אני מכירה אותך מגיל קטן.. בחיים לא היית יוצא עם צעירות ממך. ואתה בטח רק רצית שאקנה נכון? רק תגיד שאתה רוצה שנחזור ונחזור"
לוסי אומרת לו בזמן שהיא מקרבת את פניה לפניו.
ליאו סובב את הראש.
-"לוסי אני לא רוצה שנחזור, אני רוצה שתלכי. זה נגמר כבר ממזמן."
לוסי קמה מהכיסא ומקרבת את היד שלה ללחי שלו ***סטירה*** זה היה נשמע כל כך חזק שאני וזאק שמענו את זה מהחדר.
לוסי יצאה בהסתערות מהחדר, נכנסתי אחריה וראיתי את ליאו עם לחי כל כך אדומה.
(זה בטח היה לו כל כך כואב..)
-"אתה בסדר? אני אביא קרח" יצאתי מהחדר, הוא לא הספיק לומר משהו.
זאק נכנס אחרי והתישב על הכיסא.
-"כואב אה?"
-"אני בסדר."
-"חח תגיד יש בינכם משהו?"
-"אליה? לא בטוח.. לא עניינך זאק.."
-"אתה בטוח? זה לא נראה ככה.. רואים שיש משהו"
-"הצלתי אותה איזה פעמיים מנפילה."
-"אה! אז אתה זה שהצלת אותה. לא הבנתי מה הן רוצות ממני היא וחברה שלה."
חזרתי עם קרח בשקית והתקדמתי לכיוונם. הושטתי את הקרח לזאק.
-"את לא רוצה לעשות את זה את?" זאק שאל. (קפצתי במקום והסמקתי.)
"אממ.." לא ידעתי מה להגיד.. זאק ציחקק וליאו חייך.
-"זאק תפסיק.. תביא לי את זה.. סליחה, אחי ילד מעצבן אל תתייחסי" ליאו אמר.
"חח.. טוב אני חושבת שאלך."
-"תודה ואני מצטער על מה שקרה מקודם" ליאו אמר.
-"מה קרה מקודם?!" זאק שאל בהסתקרנות
ליאו משך בשיער של זאק ואמר "לא עניינך!"
"זה בסדר" עניתי. והתקדמתי לדלת.
-"ביי"

– בבית ספר-לאחר שלושה ימים
-"היי, קחי ליאו ביקש שאמסור לך." זאק אמר והושיט את היד.
"מה זה" שאלתי.
-"לא יודע.. אולי זה מספר הטלפון שלו הא?" זאק חייך בהרמומיות.
"חחח אל תקשקש דברים." אמרתי לו.
זאק הלך, התיישבתי על הכיסא פתחתי את הפתק והיה רשום שם:
היי, אני רוצה לדבר איתך.
תוכלי לבוא היום אחרי הלימודים לבית החולים?
תסמסי לי הנה המספר. ********* **** ;)"
(מהה? הוא רוצה לדברר איתי ויש כאן את המספר שלו!) אמרתי לעצמי בזמן שאני מרחפת.
חבל שניקול לא כאן, מה זה לטוס לחו"ל לשבוע בזמן הלימודים?! נוטשת.

-סיום הלימודים-

הדלקתי את הטלפון, סמסתי לו:
"היי, אני יכולה לבוא."
יצאתי מבית הספר והתקדמתי לתחנה, הגיע האוטובוס והגעתי לבית החולים.
הלב שלי דפק כל כך חזק, הרגשתי שעוד שנייה הוא עומד לצאת.
הגעתי לחדר, הושטתי את היד לכיוון הדלת ולא הייתי מסוגלת לדפוק, מישהו התקדם לדלת ופתח אותה. זה היה ליאו הוא התכוון לצאת. הוא הסתכל עליי ואני עדיין ואני עדיין מושיטה את היד כמו סתומה, הורדתי אותה.
-"כבר הגעת?" הוא שאל.
"כן חח, התכוונתי לדפוק בדלת."עניתי.
-"למה לדפוק, את מצדי יכולה להיכנס מתי שבאלך." הוא חייך.
"אה, אבל לא נעים לי, וגם אני לא יודעת עם מי אתה או מה אתה עושה באותו הזמן" שיט לא בצורה כזאת הייתי צריכה להגיד לו, שלא יחשוב דברים!! התחלתי להסמיק.
הוא הסתכל לצד חייך ואמר שאין לו מה לעשות.
"אה כן, כן." הסתכלתי על הרצפה לקחתי אוויר והוצאתי.
-"התכוונתי לרדת לחכות לך למטה." הוא אמר
"אה, כנראה שהקדמתי. למה אתה לא שוכב במיטה?"
-"אה, בקשתי מהרופא לצאת החוצה כי אני מרגיש טוב יותר."
"אתה בטוח?" שאלתי
-"כן, רציתי שנילך לפארק לדבר קצת." הוא ענה
"אה, אוקיי" אמרתי
(כל הדרך לפארק שתקנו, הסתכלתי לצד שלי והוא לשלו. היו כמה בנות שהסתכלו עלינו וכאלה שלחששו אחת לשניה.) הסמקתי.

-בפארק-

הוא התיישב על הספסל, על הספסל ההוא, זה שעמדתי לידו זה שהיה באותו היום שהתאהבתי בדניאל!
עמדתי ליד הספסל.
-"תשבי, למה נעצרת?" ליאו שאל.
"אה, לא כלום" התיישבתי לידו. (בהתחלה היה שקט אף אחד מאיתנו לא דיבר, כל אחד הסתכל לצד שלו.)
"אז על מה רצית לדבר?" שאלתי
-"אה נכון, על מה שקרה."
"אה, על זה, אמרתי לך שזה בסדר"
-"לא, על מה שקרה לפני"
(פאק שכחתי! הוא זוכר את זה?!!)
-"את אוהבת אותי?"
הסתכלתי עליו הוא הסמיק.
נעצרתי, המשכתי להסתכל, הסמקתי!!!! לא יכולתי להוריד את העניים ממנו, מאיפה באה פתאום השאלה הזאת אמרתי לעצמי.
הוא קירב את ראשו וקירב את שפתיו לשלי. . .
הוא עצם את העניים, שלי נשארו פקוחות
הוא נישק אותי.
לא עצמתי את עיניי המשכתי להסתכל הייתי מופתעת.
כשסיים, הוא הסתכל עליי קירב את מצחו לשלי ואמר גם אני אותך. בחיוך.
חייכתי, ואמרתי לעצמי.

זאת אהבת אמת, ולא שקר? נכון?.. או שלא..?


תגובות (1)

זה מהמם!!
פליזז תמשיכי לעונה שנייה

20/10/2016 17:41
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך