אהבת ילדות עונה 2 פרק 12

"לפתוח שעונים שנתיים זוז" צעק נוי עליתי על האוטובוס.דרך חדשה מתחילה לה."
עליתי על האוטובוס התיישבתי בכיסא ובאה מישהי לשבת לידי רונית אחת הילדות,את כל הנסיעה עד לבקום העברתי עם עוד בנות שהכרתי טיפה לפני ותוך כדי הנסיעה אחרי חצי שעה של נסיעה קיבלתי הודעה,"לבנאדם שאני הכי גאה בו בעולם,בתאלי יקירתי חשבתי כ"כ הרבה מה לכתוב לך אבל לא עלה לי כלום לראש כי נראה לי שכל מה שאני מרגיש וחושב עלייך את כבר יודעת,יפה שלי את יוצאת לדרך חדשה שנתיים שתעברי בהם חוויות מצחיקות וכואבות צחוק ובכי חיוך ודמעות,אני בטוח שכל מכשול שיהיה לך את תעברי אותו בלי בעיה,נסיכה שלי אהבת חיי לעולמים תדעי שאני תמיד תמיד כאן בשבילך בכל רגע ושעה שתצטרכי. ביום שבאת אלי וביקשת לשחרר להפריד כוחות חשבתי על זה כ"כ הרבה ומגיע לך לעבור את החוויה הזאת שאת כולך בעצמך את לא צריכה אותי גם על הראש שלך,תתחילי את החוויה הזאת שנקראת צבא ותראי לכולם מי את תחשבי רק על עצמך ותזכרי תמיד שיש אחד בעולם שאוהב אותך טיפה מעל כולם כמו מלאך שומר שלא תהיי לבד אוהב הכי בעולם ותמיד כאן אושרי".
את האמת כ"כ שמחתי לקבל ממנו הודעה וחיזוק יכול להיות שהוא באמת צודק ואני צריכה כרגע להתעסק רק בעצמי ובחוויה שנקראת צבא החזרתי לו הודעה "כ"כ היה חשוב לי לקבל ממך הודעה כזאת,אתה יודע שגם אנחנו לא זוג אנחנו תמיד ביחד,אני מבטיחה לשתף אותך בהכל ובטוחה שהיו המון רגעים שאני אצטרך אותך אני אוהבת אותך תמיד אושר שלי". חזרתי לשיחה עם הבנות "אז מה הפרופיל שלך בטוח על התת משקל וגובה" אמרה נועה "חחח כן 64" "כולם פה אם פרופיל נמוך" אמרה אדווה ואני לא הבנתי על מה הם מדברות עדיין הייתי בהלם על זה שוואלה אני באמת מתגייסת והולכת לצבא. היינו בהתרגשות נהפכנו להיות רבייעיה כזאת אני רונית אדווה ונועה כל אחת יותר קרועה מהשנייה,אחרי בערך רבע שעה הגענו לבקום ביקשו מאיתנו לעשות ח' "לאן שהולכים אנחנו לא נפרדות לשנייה כל דבר ביחד ומחכים אחת לשנייה שניהיה ביחד" אמרה אדווה ואנחנו החזרנו לה בכן "תורידו שרשראות,צמידים עגילים כל דבר שאתם עונדים על הגוף ופלאפונים לתיק" אמר המפקד מישהי שם צחקה "טובה שלא הגזמת כולה התכישטים שלנו" "אל תתחצפי אלי ותתחילי להבין לאן הגעת גברת" צעק עליה המפקד,קיבלתי הלם מה היא כבר אמרה שהוא ככה צועק עליה "אחותי תתעורר יא עדינה כולה צעק עליה" אמרה לי רונית "וואלה לא יודעת מה היה קורה אם עלי הוא היה צועק ככה","בטוח היית בוכה" אמרה אדווה שהצטרפה לשיחה,התחלנו לעשות את השרשרת החיול שלנו ולא עזבנו לרגע אחת את השנייה הבנות נכנסו לתרום דם ורק לי היה אסור מי שמתחת ל50 לא יכולה לתרום ואני 43 :),חיכיתי שהם יסיימו לתרום דם והמשכנו את השרשרת חיול הגענו לעמדה הזאת שדוקרים אותך ביד כדי לקחת דגימת דם נשבעת שזו הזריקה הכי כואבת שרפה לי את האצבע החיילת הזאת!! אחרי שסיימנו הגענו למחסן ששם מחלקים את כל המדים והכל "נו זה גדול עלי" אמרתי לרונית והיא התפוצצה עלי מצחוק המכנס 8 מידות מעלי "אני הולכת להחליף את המכנס" אמרה אדווה" "אדווה כפרה עלייך תביאי לי את המידה הכי קטנה" צעקתי לה "את צריכה לבוא" אמרה "טוב שמרי לנו על התא" אמרתי לרונית "טוב טוב לכי יא רבע עוף"
ולא הפסיקה לצחוק עלי,ה' ישמור מה שהלך שם איפה שחילקו את המכנסיים "אפשר בבקה את המידה הכי קטנה" ביקשתי מהחיילת שעמדה שם והיא הביאה לי 34 "אוף נו גם בזה אני נראית כמו לא יודעת מה" "זה הרבה יותר טוב ואל תדאגי תעשי לזה הצרה" אמרה נועה שעודדה אותי שמנו עלינו את הדיסקית והלכנו לרחבה שביקשו מאיתנו להיות שם,התייבשנו שם עד לשקחו אותנו לחדר אוכל,אוכל כמו הצרות שלי לא נגעתי בכלום "נו תאכלי לפחות את הירקות" אמרה רונית דאגה לי כמו אמא אכלתי טיפה גמבה ואחרי 20 דקות חזרנו לרחבה הצלטמנו עם הבנות והעלתי לפייס "פעם ראשונה על מדים" מלא תגובות של "כמה אני גאה בך" "איך יפה לך מדים" וכאלה קיבלתי אפילו אושרי הגיב "גם שהמדים כאלה גדולים עלייך קטנה שלי את הכי יפה,גאה בך חיים שלי!" "לא מאמין שזו את על המדים גאווה של אחיך את" ליאל רשם לי איזה כיף לקבל כאלה מחמאות "כל מספרי 52 להתרכז מתחת לסככה" צעק המפקד אני רונית אדווה נועה עדי ושיר הלכנו לשם איזה כיף לפחות ניהיה ביחד בטירונות המפקד קרא בשמות שלנו ואחרי שסיימנו לקח אותנו להביא את התיקים שלנו "חחח כמה צפוי שתביאי מזוודה" אמרה נועה "כיאלו את לא" אמרתי "לא אז בטח אני יסחוב תיק כזה על הגב" "חחח נו את רואה גם את ככה" ושתינו צחקנו "יאללה יא פרינססות בואו" צעקה רונית ואנחנו התקדמנו,התחיל כבר להיות קר לבשתי עלי את המעיל כל שנייה קיבלית רטט של הודעה אבל לא פתחתי עלינו על האוטובוס התיישבתי ליד רונית והתחלנו בנסיעה לבסיס שלנו "אוקי בנות תפתחו תוך 30 שניות אתם פותחים לי ח' שם" והצביע על נקודה כלשהי רצנו כולנו,אבל ממש לא היינו בח' אחרי 30 שניות "טוב כנראה שאתם לא מבינות לאן הגעתם" אמרה,אחרי כמה נסיונות כושלים להיות בח' הצלחנו סוף סוף המפקדים הסבירו לנו פחות או יותר מה הולך להיות לנו וכמו שהם אומרים "הם האמא האבא והאחים שלנו",לקראת השעה 9:00 חילקו אותנו לכיתות והיה לנו שיחה אישית של כמה דקות אם המפקדת שלנו היא התחילה לשאול פרטים אישים עלי ושאלה אם יש לי בקשות מיוחדות אמרתי לה שכן שאחי משחק כדורגל והוא טס ביום ראשון עם המשפחה שלי ואני רוצה ללוות אותם לשדה וחבר שלי מתגייס שבוע הבא ואני רוצה ללוות אותו כי הוא הולך לקרבי והיא אמרה שהיא תראה מה היא תוכל לעשות,לאחר מכן פיזרו את כולנו למקומות של השינה ולשעת ת"ש אני ורונית באוותו חדר עם עוד 12 בנות,רצנו למקלחות שמרנו אחת לשנייה,סיימנו להתארגן דיברתי עם אמא ואבא עוד קצת עם ליאל ועם כל החברים בווצאפ,"הייתי בטוח את חוזרת אחרי הבקו:ם ואת עריקה שנתיים" שלח לי איתי "חחחחח אל תגזים תן לי הזדמנות תיתוש" "ברור יפה שלי,יש ממצב לדבר איתך על אושרי?","ממתי אתה מתערב בדברים חיים שלי?,דבר חופשי" "לכבות אורות וכולם לישון" באה אחת המפקדות וצעקה עלינו "קדימה אני רוצה לראות את כולם במיטות" כל אחת קמה למיטה שלה ואחרי דקה או 2 היא כיבתה את האור,נראה לכם שבאמת הלכנו לישון אחרי 10 דקות פתחנו בחדר מסיבת פיג'מות כל אחת הוציאה אוכל התחלנו לדבר ולקשקש ולהכיר אחת את השנייה יותר מקרוב פתחתי את הפלאפון וקיבלתי הודעה ארוכה מאיתי "יצא לי לדבר אחרי המסיבת גיוס שלך איתי הוא סיפר לי פחות או יותר מה קרה בינכם,את חייבת להבין שהוא עשה ועושה את הכל כדי לשמור עלייך בתי,הוא סיפר לי כמה נפגעת אותו יום בבית חולים שחן באה אבל זה הכל היה הצגה כדי שלא תישארי שם,כדי שאת תיפרדי ממנו שלא יפגעו בך,אתם חייבים לחזור בתאלי,הוא שבור מאוד אבל משחק אותה חזק ליד כולם,את הכוח שלו יש בינכם אהבה כ"כ אמיתית שתראי מה הוא עושה בשבילך" לא הייתי בהלם מאושרי כי אני יודעת מי זה היה ככה גם שיצאתי עם שון אבל התרגשתי לדעת שהוא אוהב אותי והוא לא בקשר עם החן הזאת "חיים שלי מצטערת המפקדת באה לעשות כיבוי אורות..אני יודעת מי זה אושרי ואני מכירה אותו כיף לי לדעת שהוא לא בקשר איתה וזה הכל הצגה היה אבל שוב פעם תיתוש הוא חייב לשתף אותי בדברים האלה להסביר לי מה קורה אולי אני יוכל גם לעזור לו ולא תמיד לשחק אותה איזה ג'ון טרבולטה בגלל שהאהבה שלנו היא ככה אז ביחד זה בהכל בטוב ולרע,אני מבטיחה שאני יחזור בשישי אני ידבר איתו,הנחתי את הטלפון בצד ועלינו לישון היינו צריכות בשעה 5:30 להיות מוכנות אז עשיתי שעון מעורר ל5 כדי לגנוב עוד כמה דקות במיטה :),השבוע של הטירונות עבר לו עם אושרי ניסתי לדבר כמה שפחות פה ושם וגם לא להרבה זמן,עברתי מלא חוויות גם שזה טירנות 02,רונית הפכה לחברה הכי טובה שלי סיפרתי לה הכל והיא אמרה לי שאני מגיעה לבית לדבר איתו,"אז תבוא מחר לקחת אותי? אני עם מזוודה והקיטבג ואני צריכה להספיק ללכת לתופרת להצר את המדים" "כן כפרה אני יבוא לשם בסביבות 10 ככה אני יהיה שם" "תודה פאפיטו אין עלייך בעולם","אבא שלי בא מחר לקחת אותי רוצה לבוא איתי לכיוןן" "חיים שלי אני אפילו לא בכיוון שלך את באזור ירושלים ואני בכלל בחולון" "חחחח טוב כפרה" "בתאל יש מצב אני באה איתך טרמפ" שאלה ספיר אחת מהחדר "ברור יפה שלי",יום שישי הגיע קמנו ב6 סידרנו את החדרים כמו שצריך עלינו על מדי א' ושוב פעם לפתוח ח' הסמלת באה לדבר איתנו בהתחלה שיחררו את הדרומיות והצפוניות ואז את אלה של אזור המרכז. המפקדת באה ואמרה שיש לי אישור להגיע עד השעה 6 בערב ביום ראשון "תודה המפקדת" אמרתי לקחתי את הדברים שלי והתקדמתי עם הבנות לכיוון היציאה,את האוטו של אבא שלי ראיתי זיהיתי כבר מרחוק "בואי סאפ" והלכתי הכי מהר שאני יכולה,אבא יצא מהאוטו קפצתי עליו הוא שם את כל הדברים מאחורה שאל איך היה עשיתי איתו תמונה על מדים,הורדנו את תמר איפה שהיא צריכה ואחרי בערך 40 דקות הגענו לשכונה.