אובססיה
זה כואב. זה כואב כשהבועה שחיית בה במשך זמן רב מתפוצצת לך בפרצוף, והכל נשפך החוצה.
חשבתי שאני אוהבת אותו ושאני כל מה שהוא חלם ורצה בחייו. הכל היה נראה ורוד אבל כמו הגבר שקדם לו זה היה זיוף. מה לא בסדר איתי?! למה אני צריכה לזייף רגשות?!
הכי קשה בכל הסיפור זה לדעת שמדובר בשקר רק אחרי שזה נגמר, לצאת מהבועה רק אחרי שנפגעתי. וזה כואב.
זה מחרפן אותי! למה אני לא יכולה להיות כמו כולם ולהתאהב בגבר נורמאלי?
יש לי בעיה, אני משחזרת את אותה השתלשלות בכל מערכת יחסים. חסרה לי תשומת לב אז אני קופצת על הגבר הראשון שמוכן לתת לי אותה. למה? לא מגיע לי יותר? ואז אני קולטת שזה לא יעבוד אז אני אומרת לו את זה. הוא מנתק קשר. אני נקרעת. מבקשת סליחה וחוזרים. שוב חותכת. שוב סליחה. עד שהוא מתעצבן… אותו דבר עם כל הגברים
לפעמים אני אומרת לעצמי שאני חייבת להפסיק, שאין שום דבר רע בעובדה שברשימת השיחות וההודעות שלי אין מישהו שמדבר 24/7, אבל אני פשוט לא עומדת בזה.
מתי? מתי אני אלמד להיות מי שאני? להפסיק לשחק משחקים ולא לרדוף אחרי תשומת לב? מתי יגיע הזמן שאני אוהב מישהו באמת ולא מתוך רצון אובססיבי ליחס? מתי אני אהיה זאת שירדפו אחריה??
ימים יגידו…
תגובות (4)
זה יבוא כשזה יבוא. אי אפשר להגיד בדיוק מתי כי אף אחד מאיתנו הוא לא מיגד עתידות. אבל כשזה יבוא זה יבוא. אני לא יודעת בת כמה את, אני מנחשת שאת נערה ותני לי להגיד לך את זה ככה – את בשלב שבו את מעצבת את האופי שלך, את עדיין משתנה וחווה דברים חדשים. אולי זה לא הזמן לחבר. תנסי להתעסק בדברים אחרים עד שיגיע הרגע שבו תפגשי מישהו ותרגישי אליו משהו שהוא הדדי. אין דרך לזרז את זה, צריך רק לחכות
לא הייתי קוראת לעצמי נערה, אבל בכל זאת ממש תודה!
את שפוט צריכה להגיד לעצמך: אני שווה. למה אני צריכה את כל האנשים האלה? למה אני צריה תשומת לב? אני בעצמי לא מספיק טובה? ברור שאת טובה! אז לכי ותחפשי מישהו שיתאים לך ולא סתם מישהו שנותן לך קצת יחס. בהצלחה!
תודה רבה רבה! אקח לתשומת ליבי :)