אוקליה ~ חלק ~ 10

הוא חזר עם עוז.
"עוז!!!" צרחתי ורצתי אל עוז אחי הקטן.
"איימי!" עוז חיבק אותי.
"איפה אנחנו איימי?!"שאל אותי עוז בפחד.
"אל תדאג.. אני יוציא אותנו מפה…" חייכתי אליו וחזרתי לחבק אותו.
"עכשיו שהבעיה הזאת נפתרה.. אפשר להמשיך הלאה?" שאל אדיר.
"תודה!" חיבקתי את אדיר.
כולם שחררו קולות תדהמה שוב.
"החזרת לי את אחי… תודה רבה.." המשכתי בדבריי כשאני לא מרפה את החיבוק.
"די,די…" הוא תפח לי על הראש עם הכף יד שלו.
הרפתי את החיבוק שלי ממנו וחזרתי לעוז.
"עוז, אתה בסדר?" שאלתי אותו כשחיבקתי אותו שוב בחוזקה.
"איימי! את מביכה אותי!!!" הוא ניסה להשתחרר מהאחיזה שלי.
"לא אכפת לי! הייתי בטוחה שאתה מת! אני כ"כ שמחה שאתה בסדר! אל תדאג! אנחנו נחזור הביתה והכל יהיה בסדר! אני מבטיחה!" הרפתי את החיבוק ממנו ופניתי לעץ.
"בדיוק אמרת משהו…" אמרתי לעץ.
"לא חשוב עכשיו.. את צריכה ללכת מיד לחיפושים אחר הפרח." הסביר העץ.
"למה? אני לא חייבת… יש לי את עוז… למה אני צריכה את הפרח הזה?" שאלתי את העץ.
עוד קולות תדהמה השתחררו.
"אתם מוכנים להפסיק עם זה?!" צעקתי על כולם.
כולם השתתקו.
"אם לא תמצאי את הפרח… כולנו ניכחד.." אמרה בר.
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה.
"אתה יכול לספר לה את הסיפור?" בר שאלה את העץ.
"כמובן… לפניי כמה שנים טובות הממלכה אוקליה התנהלה בחביבות ובכל טוב.
הממלכה אוקליה שגשגה בכלכלה ובחקלאות, אנשים אהבו אחד את השני, לא היו גנבות ולא אנשים חסרי בית." התחיל העץ בחיוך.
לפתע שמתי לב שכולם התיישבו בחצי עיגול כדי להקשיב יותר טוב לעץ.
"כן, היו זמנים.." הסכים אדיר שנישען על הקיר ליד הפרצוף של העץ.
"אבל זה לא נמשך לאורך זמן." הפך העץ את קולו לקול רציני.
"המלך הוחלף למלך אחר, שחצן ורודף בצע.
את המלך הזה לא עניין שום דבר מלבד כסף.
הוא אהב את המלכות שלו.
אבל הוא לא היה רע לתושבים.
הוא פשוט נתן להם רק ברירה אחת.
'או שתשאירו אותי כמלך שלכם או שאהרוג את כולכם.'
כמובן שהתושבים הסכימו.
אחרי כמה שנים המלך שמע על מגדת עתידות שגרה בעיר בצפון הממלכה.
הוא שלח את חייליו כדי להביא אותה אליו.
זה לא היה להם כ"כ קל לעשייה! המגדת עתידות הייתה קשה להשגה, ואדיר יכול להעיד על כך.
בכל מקרה..
לאחר שהמלך הצליח לתפוס אותה הוא הביא אותה בכפייה לארמון שלו ורצה לשאול אותה שאלה אחת פשוטה.
הוא שאל אותה האם הוא ישאר מלך לנצח.
המגדת הזהירה אותו ואמרה.
'יגיע נער או נערה בגיל 15-20 שיוריד אותך ממלכותך.'
מאז המלך נכנס לפחד… הוא שמר את המגדת עתידות בצינוק וניסה לתפוס כמה שיותר נערים ונערות בגיל הזה כדי לשאול את המגדת אם הנער או הנערה מהאגדה הוא אחד מהם… אבל המגדת אמרה לו שזה לא עזור לו מכיוון שהנער מהאגדה לא יהיה מהעולם שלנו.. הוא יהיה מיוחד… מעולם אחר…
אני הייתי בטוח שזה סגנון דיבור… אבל מסתבר שזה תרתי משמע" הוא התבונן בי.
"המלך לא ויתר ולא רצה לקחת סיכון.
הוא שלח מרגלים בגיל הזה כדי שיתחברו לכמה שיותר נערים ונערות כדי שאם אי פעם הנערה או הנער יתגלו אז שהוא ידע מזה ראשון.
במהרה הוא הבין שזה לא יעזור לו…
אפילו הנערים עצמם לא יכולים להישאר כ"כ נאמנים למישהו כמוהו ואפילו אם כן הוא לא בטח בהם…
הוא הלך ונהיה קשה יותר לגביי כל הנערים באותו גיל.
ובמהרה הפך אותם לניצודים.
לאחר שהמלך הוציא את הצו להרחקת הנערים בני 15-20 אל מחוץ לממלכה הממלכה נכנסה לתקופת תוהו ובוהו.
הנתינים התחילו לארגן מרד אבל התגלו בגלל המרגלים של המלך ונהרגו במקום על צו בגידה.
ההורים של הנערים והנערות נכנסו להיסטריה… הם לא היו מוכנים לשלוח את הילדים שלהם החוצה ליערות…"
"אתה מתכוון, *חלק* מההורים…" בר התערבה בכעס.
"צודקת, יש לציין שחלק גדול מההורים הוציא באכזריות את הילדים ביום ההולדת ה-15 שלהם כדי לא לקחת סיכון…"
כולם נשמו נשימה עמוקה.
"אבל אני לא מבינה.. אז מה הבעיה? תצאו ותחזרו אח"כ.." אמרתי להם.
"יש בעיה.." התחילה בר.
"אין גבולות לממלכת אוקליה… אנחנו בעולם שכולו אוקליה…" הסביר העץ בעצב.
נדהמתי לתשובה שלהם.
"זה נורא…" אמרתי להם.
"אכן. אבל קבלנו תקווה חדשה דרך העץ הזה.." חייכה בר אל העץ.
"הסכמתי לקחת אותם תחת חסותי וכל מי שנכנס לשטח שלי והוא לא נער בין הגילאים 15-20 מות יומת.." הסביר העץ בקשיחות.
"אתה חמוד.. אני מחבבת אותך…" חייכתי אליו.
"תודה לך.. בכל מקרה… בשביל לבטל את הגזירה של המלך,
על כל הנערים לחפש אחר הפרח של אוקליה…
לפרח של אוקליה יש כוחות קסם.
מי שאוחז בפרח יקבל את האפשרות לבקש משאלה אחת." הסביר העץ.
"רק אחת? חשבתי שתמיד הדברים האלא באים בשלישיות… כמו דג הזהב או הג'יני.." אמרתי להם בנימה מתבאסת.
"אם כן… הפרח יתן משאלה אחת והמלך רוצה את אותה משאלה.
אם יביאו לו את הפרח הוא יבטל את הגזירה של הנערים." חייך העץ.
"אוקיי… אז אתם רוצים את העזרה שלי לחפש את הפרח?" שאלתי אותם.
"לא בדיוק…" אמרה בר.
"יש עוד חלק בסיפור…" העץ אמר.
"אני מקשיבה…" אמרתי להם.
הם הביטו אחד בשני במבט של 'כדאי? לא כדאי?'
"לפי האגדה רק הנער או הנערה מהעולם האחר יכולים למצוא את הפרח..ואנחנו חושבים שאת הנערה מהאגדה…" התחילה בר.
"יותר נכון *חוששים* שאת היא הנערה…" אמר העץ.
"למה חוששים? אני ישמח לעשות שלום!" חייכתי לעץ.
הוא לא חייך אליי וכשהפנתי את מבטי אל בר גם היא לא חייכה.
"יש סיבה לחשוש?" שאל עוז במקומי.
"כמובן שיש, טיפש…" מלמל אדיר.
"אמר מי שכרגע עשה הסכם עם אותו-" התחיל עוז אבל אדיר קפץ ממקומו וסתם לו את הפה עם היד שלו.
"בכל מקרה… אומרים שאותה נערה תאבד משהו יקר לה בדרך…" הסביר אדיר כשהוא לא נותן לעוז לדבר עדיין.
"א. אתה מוכן לעזוב את אח שלי?!" צעקתי על אדיר.
הוא לקח את ידיו במהירות.
"ילדים.. איכ.." הוא עשה כאילו הוא עוד שנייה מקיא.
"ו-ב. כמה יקר זה 'יקר'?" שאלתי בחשש.
"לא יודע, כמה את חושבת שהחיים שלך יקרים?" אדיר שאל אותי.
"החיים שלי?.." שאלתי.
"איימי, אנחנו חייבים את העזרה שלך! רק את יכולה למצוא את הפרח הזה!" בר התחננה אליי.
"אבל…" התחלתי.
"אל תדאגי איימי, אני בטוח במאה אחוזים שהקטע הזה של האגדה הוא רק כסגנון דיבור… רוב הסיכויים אומרים שזה לא מדבר על חיים." העץ הרגיע אותי.
"ואנחנו נגן עלייך!" בר אמרה.
"אין לכם מה לדאוג… אני מוכנה לעזור לכם.. אבל אני אצטרך ללכת הביתה קודם.. אתם יודעים.. להחזיר את עוז ורק אז לחזור." אמרתי לעץ וראיתי איך כל הנערים מתחילים לחייך ולהתרגש.
הייתי חייבת לשקר… אני לא יכולה לסכן את החיים שלי בשבילם! עם כמה שאני נדיבה אני לא מטומטמת! יש לי חברות ויש לי חיים שלמים לפניי עוד לפני שאני יהיה מוכנה להקריב את החיים שלי בשביל אחרים.
חוץ מזה… מי אמר שאני היא זאת מהאגדה?! איך הם יודעים?! הרי נפלתי לכאן בטעות!
' את קוראת לזה טעות, אני קורא לזה גורל ' שמעתי קול בראש שלי.
"טוב ויפה.. תבחרי מישהו אחד מפה כדי שהוא יוכל לחזור איתך כל פעם שתלכי לעולם החיצוני." אמר העץ וקטע את מחשבותיי.
"חוץ מעוז?" שאלתי את העץ.
"לא הבנת.. את ועוז חוזרים אבל אז עוז לא יוכל לחזור לפה… רק את תחזרי ועוד מישהו מכאן יוכל ללכת איתך לשם הלוך וחזור כל הזמן…" הסבירה לי בר בחיוך.
"בסדר… תנקבי בשם הנבחר שלך כעת…" העץ אמר.
"אממ…" הרהרתי במי אני רוצה לבחור.
אני יודעת שיש את בר.. אבל אני לא בטוחה אם איתן יאהב אותה..
אולי אני יקח את גראס? לע…
"אולי נעשה הגרלה?" שאלתי את כולם.
"טיפש יהיה פתי מספיק בשביל לעשות את זה…" שמעתי את אדיר.
"אדיר!" צעקתי עליו.
"אם כן.. אדיר, אתה נבחרת." שמעתי את העץ.
"מה?! לא!! זה היה בטעות!" צעקתי אל העץ שהחל לזהור באור בוהק.
"תמהרו פנימה! קדימה! איימי, עוז, אדיר!" שמעתי את קולו של העץ.
עוז קפץ לתוך עיגול האור הבוהק ונעלם.
אחריו אדיר.
"ביי בר.. מצטערת…" אמרתי לבר וחיבקתי אותה.. בתוכי באמת ביקשתי ממנה סליחה.
"תחזרי מהר!" היא חייכה.
ואז קפצתי פנימה ונפלתי חזרה ליד אותו עץ שהיה ביער בירושלים.
"אווץ'… הראש שלי.." כאב לי הראש, כנראה נפלתי עליו.
התבוננתי לצדדים וראיתי את אדיר נישען על עץ אחר ואת עוז שוכב על האדמה.
"עוז!" קמתי ממקומי ורצתי אליו.
"זה היה חלום?" הוא שאל אותי כשהתעורר.
"לא נראה לי.." הצבעתי על אדיר.