אודליה חסן
חחח אני מתה על הקטע הזה!
תהנו!
תגיבו!
תדרגו!

אוקליה ~ חלק ~ 9

אודליה חסן 29/09/2012 470 צפיות תגובה אחת
חחח אני מתה על הקטע הזה!
תהנו!
תגיבו!
תדרגו!

וגם הקירות שהיו לצדדינו התחילו לנוע לכיוון האמצע.
"אוקיי, או שאנחנו נעשים גדולים או שהחדר נהיה קטן…" העלתי את שתי האפשרויות.
"או-או…"אמר אדיר.
"מה או-או, מה!?! לא בא לי להיות טוסט!" צעקתי בהיסטריה.
"אל תדאגי… יש לי תוכנית…" הוא חייך- שוב.
"כולי אוזן!" אמרתי לו כשאני מנסה לשחרר את השרשראות שלי.
זה לא עבד.
"את רואה את הכפתור ההוא ששם…הוא הכפתור שיעצור את הקירות…" הצביע אדיר אל עבר הכפתור האדום שהתקרב אלינו עוד ועוד כי הקיר שלו התקדם עוד ועוד.
הכפתור היה בצד של אדיר… כך שלא היה לי שום ברירה מאשר להמשיך להקשיב לו.
"כן, אבל אנחנו נמעך אחד את השני לפני שהוא יגיע!" אמרתי לו בלחץ.
"לא אם אני ישחרר את הידיים שלי." אמר אדיר ולפתע סכין הופיעה לו בכף יד מתוך השרוול של החולצה.
"איך עשית את זה!?" שאלתי אותו.
"כולם שואלים את זה לאחרונה…" אמר כבדרך אגב כשהוא משחרר את עצמו מהשרשרת שקושרת לו את יד ימין.
כבר הייתי ממש מולו… חצי מטר ממנו.
הוא העביר את הסכין לידו השנייה והתחיל לפתוח את השרשרת.
אבל לא לפני שכבר הגעתי אליו.
"אדיר…" הייתי קרובה אליו.
"שנייה…" הוא אמר בחריקת שיניים.
הוא הצליח לפתוח את השרשרת והפנה אליי את מבטו.
אבל אני כבר הייתי מולו.
הוא היה המום שהייתי כ"כ קרובה אליו שהוא לא זז.
שתקתי.
אף פעם לא שמתי לב כמה שהעיניים שלו מדהימות.
הקיר כבר הספיק לצמצם את הפער ונגע בגב של אדיר.
"הכפתור!!" צעקתי לאדיר.
אדיר השתחרר מההלם והלך לכפתור.
הוא לחץ עליו והקירות אכן הפסיקו לזוז.
נשמתי לרווחה.
"יש!! אנחנו לא נהפוך לטוסטים!" שמחתי.
אדיר עדיין עמד ליד הכפתור- בוחן אותו.
"טוב, קדימה! תשחרר גם אותי ונלך!" צעקתי לעברו.
"שנייה.."אמר לי כשהוא מסתיר עם גופו את מעשיו.
לפתע נשמע צפצוף והקירות חזרו למקומם במהירות כזאת שנבהלתי מעט.
לאחר לא פחות משנייה הברזלים שקשרו את הידיים והרגליים שלי נכנסו לתוך הקיר והשתחררתי.
הספקתי לראות שאדיר פתח את הכפתור האדום וחיבר שם כמה חוטים.
"איך אתה מבין בדברים האלא בכלל? אתה לא אמור להיות איש מערות כזה?" שאלתי אותו כשהוא בא לשחרר אותי.
"יש אנשים שזה בא להם טבעי… אצלי כמעט הכל טבעי.. חוץ מכמה דברים קטנים…" אמר והתחיל להרהר במחשבותיו.
"כמו המאכל ההוא שלקחתי ממך." הוא אמר כשסיים לשחרר אותי.
"נכון… השוקולד *שלי*… אתה אכלת לי אותו!" צעקתי עליו.
"טוב. קדימה.. בואי נצא מפה.. התחלתי להיות רעב וארוחת הערב אמורה להתחיל." הוא אמר כשהוא פנה לקיר אחד של החדר.
"הדלת נמצאת בכיוון הזה…" אמרתי לו כשהצבעתי על הדלת הלבנה מצד ימין שלי.
"יש עוד דלת…" הוא אמר כשנגע בחלק אחד בקיר והחלק נכנס פנימה ופתח דלת סתרים.
הדלת הובילה למסדרון ארוך ומואר בלפידים.
"הדלת ההיא תוביל אותנו חזרה לאדוארד… אבל הדלת הזאת…" הוא אמר ונכנס לשם.
אני נכנסתי אחריו, המומה מכל שניה ושניה שעוברת עליי שם.
"עכשיו באמת.. איך עשית את זה?" שאלתי את אדיר.
"את מה?" הוא החזיר.
"איך הצלחת להכניס סכין קטנה לשרוול שלך? כאילו.. הג'יימס ההוא לקח לך את כל החרבות ואפילו את הסרט שלך!" אמרתי לו כשאני מתקדמת ממש מאחוריו.
"נכון! הסרט שלי עדיין אצלו…" הוא אמר ונעצר בבת אחת.
אני לא ראיתי שהוא עצר ונתקלתי בו..
נפלנו לאדמה אחד מעל השניה.
שתקנו לכמה שניות, קרובים אחד לשני.
"אכפת לך? את ממש כבדה.." הוא מלמל.
קמתי בעצבים.
"תראו מי שמדבר! אולי אני כבדה אבל לפחות לא גנבתי שוקולד ממישהו שאני לא מכירה!" צעקתי עליו כשאני מתבוננת בו קם ומנער את הבגדים שלו.
"טכנית, לא גנבתי. אני יותר כמו שאלתי ללא רשות.." הוא חייך.
"למה אני לא מופתעת על התשובה הזאת?" שאלתי את עצמי.
הוא היה פשוט הבן אדם הכי מוזר שפגשתי מימיי!
ואני פגשתי אנשים מוזרים! כמו עדן! כמו… המנהלת שלי?! בקיצור…
אדיר היה הרבה יותר משוגע.
הוא הולך כמו משוגע… מדבר כמו משוגע… והוא משוגע!
לאחר כמה זמן יצאנו ליער.
כבר השקיעה התחילה.
נזכרתי שעוז לא לידי.
זה העציב אותי במקצת.
התקדמנו לעבר המחנה, שוב.
"איפה הייתם?!" שמעתי את בר ואחרי שאיתרתי אותה כמה מטרים מולנו חייכתי.
"פה ושם.. את יודעת.." אמר אדיר.
"עלייך אני לא מופתעת. אבל איימי! לאיפה נעלמת!? העץ עומד להסביר לך את הכל ואת אפילו לא שם!" היא פנתה אליי.
"העץ עומד להסביר- ברור!! איך יכולתי לפספס את זה!?" אמרתי בציניות כשבר משכה אותי חזרה למחנה שהיה להם.
"העץ היום בבוקר ביקש להביא אותך אליו בערב והוא יסביר לך את כל מה שתרצי לדעת! אבל את נעלמת לנו!" אמר לי בר.
"מצטערת.. לא כזה תכננתי ללכת לביקור אצל הג'יימס המשוגע ההוא." אמרתי כשאני נכנסת איתה חזרה לעץ הענקי -ההוא שבנוי מקומות.
"אצל מי ביקרת?" היא הסתובבה אליי.
"אצל-" התחלתי אבל אדיר סתם לי את הפה עם היד שלו.
"אצל המוכר תותים! הוא ממש לא נתן לנו ללכת… נכון איימי?!" הוא הביט בי במבט של: תגידי כן או שנסתבך…
ולפתע הבחנתי במשהו… אדיר אמר את השם שלי. בפעם הראשונה.
הוא אמר את השם שלי.
"או-קיי… בואי! העץ כבר החל לשאול איפה את!" אמרה לי בר ומשכה אותי לתוך העץ עם הקומות כשבפנים כמה נערים התאספו ליד חלק מסויים של העץ.
"אדיר! דאגתי לך!" צעק נער אחד כשבא וחיבק את אדיר חיבוק דוב.
הוא לבש מכנס קצר וחולצת טריקו לבנה.
שערו היה בלונדיני והוא התנהג כמו בחורה…
ואם הייתם שואלים אותי.. נראה לי שהוא 'בעיניין' של אדיר…
"מי זה?" שאלתי את בר.
היא צחקה קלות וענתה:" זה ים."
"שמישהו יעזור לי…" שמעתי את אדיר לוחש לאוויר כשהוא מנסה להרחיק את ראשו של ים ממנו.
כשבר עקפה איתי את כולם ראיתי את אותו פרצוף של העץ ממקודם רק פה.
"אש עלייך אחות!" שמעתי את גראס מהצד.
"הנה נערת האגדה…" אמר העץ ברוגע וכולם השתתקו.
"היי.." חייכתי אליו.
"מוכנה לשמוע את ההוראות?" הוא שאל בשלווה.
אז כן… אני כאן. מדברת אל עץ שמוכן להסביר לי את ההוראות איך לצאת מכאן או מה שזה לא יהיה כשאני נושאת בקירבי את הסוד הקטן של אדיר…- מדהים כמה שהגעתי רחוק בהתחשב בעובדה שאני הכי עצלנית שיש.
"מוכנה יותר מאי פעם.." חייכתי אליו.
"במה כדאי לי להתחיל?" הרהר העץ לרגע.
"איך למשל אני יציל את עוז?" שאלתי אותו.
"זה קל… הנסיך גיא יתן לך את אחיך אם את תשבעי למצוא לו את הפרח של אוקליה.." ענה העץ ברוגע.
כולם השמיעו קולות תדהמה.
"פרח אוקליה!? השתגעת?!" צעק אחד מהנערים.
"הי! ניר! אף אחד לא ביקש ממך לשפוט מי משוגע ומי לא!" צעקה בר.
"כן! זה התפקיד של בר!" אדיר צעק על ניר.
בר שלחה לו מבט כועס.
הוא משך בכתפיו והלך הצידה.
"אל תדאגי… אני יעזור לך למצוא את הפרח.." חייכה בר.
"אוקיי…" חייכתי חזרה.
"לא!" התערב אדיר ונעמד לידי.
"את לא תרצי ללכת עם בר לחיפושים, נכון?" שאל אותי אדיר.
"ולמה לא בדיוק?" שאלה בר.
"כי את בחורה… בחורות הן שבריריות ולא חזקות במיוחד.. תני לי לבוא איתך… אני יעזור לך למצוא את הפרח…" חייך אליי אדיר.
"מה שאדון אדיר מנסה לומר זה… הוא גם מעוניין בפרח…" אמר העץ.
"אז זה הסיפור…" הבטתי באדיר במבט קר.
"אוקיי…" הסכמתי.
"אין לך למה להתווכח בכלל… רק שנייה… אמרת אוקיי!" נדהם אדיר.
"מה!? למה?!" שאלה בר.
"יש לי פשוט תחושה כזאת.." חייכתי.
"למה באמת…?" שאל אדיר כשנעמד מולי, בוחן את תווי פניי.
"אתה יכול לקרוא לזה סקרנות ואתה יכול לקרוא לזה טיפשות…" אמרתי לו, מנסה להתחכם במילים כמוהו.
"אני קורא לזה שיגעון חולף…" הוא אמר לי.
"אהמ.. אהמ…" העץ כחכח בגרונו.
כולם הסתובבו אליו.
"את תוכלי לצאת לחיפושים עכשיו?" הוא שאל אותי.
"אני מעדיפה קודם לקחת את עוז…" אמרתי לעץ.
"בסדר.. אז תלכי צפונה.. לארמון. שם תמצאי את-" העץ התחיל להסביר לי אבל אדיר קטע אותו.
"חכי רגע כאן. ואל תזוזי.." הוא אמר לי ואז הוא יצא החוצה.
"תגיד… למה הוא כזה משוגע?" שאלתי את העץ.
"אדון אדיר לא משוגע… הוא גאון." חייך העץ.
"בטח גאון.. גאון שאכל לי את השוקולד!" התעצבנתי.
"אומרים שאדיר השתגע בגלל אמא ואבא שלו…" שמעתי בחור אחד אומר.
"מה-פתאום! זה היה בגלל בחורה!" התערבה נערה אחרת.
"איזה שטויות! אומרים שהוא על סמים בכלל!" אמרה עוד נערה.
"אף אחד לא ידע את העבר של אדיר…הוא לא ידבר עם בני אדם לעולם…" אמר העץ.
"ולמה זה?" שאלתי אותו.
"הוא איבד את האמון שלו באנשים…" העץ הסביר.
"אנשים אכזבו אותו ומאז הוא מתייחס אליהם כאל לא יותר מאשר כלי לדבר שהוא רוצה יותר מכל…" המשיך העץ בלהט.
אבל הוא לא הספיק להמשיך כי אדיר חזר.
אבל הפעם הוא חזר עם מישהו…
הוא חזר עם עוז.

ההמשך יבוא….


תגובות (1)

סיפור מהמם!!
תמשיכי! 3:

30/09/2012 07:03
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך