"אושר גדול!" – הקדמה
אני יודעת- אתם בטח חושבים שזה עומד להיות סיפור על קיצ'י בליצ'י, יופי טופי ומסטיקים מתוקים מדיי. אז זהו, שלא. ה"אושר גדול!" בכותרת הוא בציניות גמורה, מסוג הדברים שאומר גרשון מנדלבאות ב"הפיג'מות". אז בואו ואספר לכם קצת על עצמי.
אני טורקיז- שם מוזר, אני יודעת, אבל בואו לא נשפוט את האובססיה של אמא שלי לצבע הזה. לפחות אבא שלי הוא לא זה שהחליט- כי אז היו קוראים לי ירוק.
יש לי שער חום קצת ארוך ועיניים חומות-ירוקות. שר לויד- הזמרת האהובה עליי. זה מנוגד- אני דכאונית ואוהבת אותה, אבל אני מחפה על זה באהבה לפלורנס אנד דה מאשין. יש לי חוש אופנה דיי טוב, זה לפחות מה שאומרות החברות שלי, ואני גם שרה דיי טוב, שוב- חברות. אני הולכת לחוג תאטרון בו יש את האהבה האמיתית שלי- דניאל ~לבבות בעיניים~. אני לא יודעת למה, אני פשוט אוהבת אותו. אולי בגלל שהוא נחמד, ומוכשר ויפה רק לדעתי העקומה למדיי- התאהבתי בילד שככל הנראה נתקע באבולוציה בין הקוף לאדם, וגם האופי שלו היה מגעיל כמו גלידה בטעם מסטיק.
איפה הייתי? אה, נכון.
אז אני טורקיז ואני עומדת לספר לכם את מה שבאמת קורה בחייה של מתבגרת ממוצעת. בערך ממוצעת.
תגובות (2)
ההקדמה נשמעת טוב. היא מיוחדת כזאת, שונה.
אני אשמח לקרוא את הסיפור!
אוי, מתה על גרי מנדלבאום!
הדמות נשמעת מצחיקה וחמודה לחלוטין, מצפה להמשך:)