אותה אהבה ישנה-פרק 9

כותבתבליכותרת 02/01/2016 1117 צפיות 3 תגובות

״איך את?״הוא הביט בי וידו הגדולה ליטפה את גבי.
״מתגעגעת״אמרתי בפשטות מביטה אל הנוף מלא החול.
״אני יודע״הוא נאנח מוריד את עיניו ״זו אחת מהסיבות שבגללהן לא רציתי שנהיה יחד״.
נחנקתי,מרגישה את הלב מתכווץ.
״די דור״אמרתי ״כל הגעגועים שבעולם שווים את זה״.
הוא הרים גבותיו בפליאה ״אני לא רגיל למשפטים כאלה ממך נויה״.
חייכתי משתחררת מעט מהמתח המעצבן הזה,
״פחדתי כל כך שלא תרצה שאני אבוא״
״למה שאני לא ארצה?״
״כי אני שמינסטית דור,ואתה הקצין החתיך והקשוח.״אמרתי,גורמת לו לפלוט גיחוך.
״את יודעת לכמה חיילים פה יש חברות שמינסטיות,ואפילו יותר קטנות?
אנחנו לא סיפור אהבה יוצא דופן נויה״הוא אמר גורם לי לחייך,הוא תמיד גורם לי להיכנס לפרופורציות.
״מי זו שנמרחה עלייך שם ולא הפסיקה לזרוק מחמאות?״שאלתי,למרות שידעתי שזה הדבר הכי מטומטם לעשות,שאלתי.
ידעתי שהוא יתעצבן מזה,שזה ילדותי וטיפשי,ושהיא אולי סתם מפקדת או משהו.
״היא אחת מהקצינות שלנו״הוא אמר ״בזכותה לא נשברתי באמצע הקורס״ הוסיף וחיוכו שהיה קודם נמחק.
בלעתי רוק,טוחבת את ראשי בין ידיי.
״את לעולם לא תתבגרי,נויה?״שאל מביט בי במבט זעום,מהמבטים שבו הוא מטיף על למה זה כל כך חשוב להתגייס לקרבי או למה זה כל כך חמור לעשן.
״מה?״שאלתי מביטה בו בפליאה.
״אם היית בוגרת מספיק לעולם לא היית שואלת עליה,אבל תמיד ילדות בנות 18 חסרות ביטחון.״הוא אמר והפנים שלו נותרו קפואות.
הרגשתי את ההלם מכה בי עוד יותר,הוא באמת אמר את זה?
״למה אתה חייב להיות כל כך כבד ורציני דור?ולמה אתה תמיד חייב להטיף?״שאלתי בטון עצבני ופגוע,מרגישה את החרטה על כך שבאתי היום.
״כי הבחורה הזו עזרה לי כל כך הרבה!״קולו התגבר גורם לי להרתע לאחור,
״תפסיקי לשפוט אנשים לפי שאת בכלל יודעת עליהם משהו״.
״ואוו״הרמתי את הגבות ״אתה מדבר עליה כנראה יותר משאי פעם תדבר עליי״.
הרגשתי את הרצון לעקוץ אותו ולהכאיב לו כמו שהוא מכאיב בכל משפט שלו,עשיתי טעות שנתתי לו שוב פתח ללב שלי.
״את כנראה לעולם לא תתבגרי נויה״הוא אמר והטון שלו הפך לנמוך ונוקשה.
״אז למה אתה איתי בכלל?״צרחתי ״אם אני כל כך ילדותית?״.
״את יודעת שמההתחלה היו לי ספקות״הוא הפנה אלי אצבע מאשימה,
״כנראה שהייתי צריך להקשיב לספקות״הוא הוסיף ומבטו ירד ממני,עובר להביט בחבורת החיילים שצוהלים ושמחים.
הרגשתי את הדמעות מאיימות לצאת,קמתי מהחול מנערת את בגדיי.
״אתה עדיין שם את הצבא לפני דור,עשינו טעות״אמרתי והדמעות ממש ועמדו לצאת,אך בלעתי רוק,מסרבת לבכות מולו ולהוכיח את הטענה שאני ילדותית.
״את מדברת שטויות נויה״הוא אמר ״וזה רק מוכיח כמה את צריכה להתחיל לצאת עם ילדים בגילך״המבט המזלזל שלו כבר הסביר הכל,הוא קם ממקומו נעמד מולי,ועיניו ממשיכות להביט בחברים שלו שעומדים בגוש ונהנים.
״תלך אליהם,זה כבר נהיה חסר טעם״הוספתי.
הוא נענע את ראשו כמסרב להאמין,או כמי שמיואש ממני,ואז בעט בבקבוק פלסטיק שעמד בדרכו וצעד אל חבורת החיילים,מפזר חיוכים כאילו שלא קרה כלום הרגע.
המשפחות החלו להפרד מיקריהם,מור סירבה לעזוב את זרעותיו שעטפו אותה,והוריו המרוגשים חזרו על המשפטים שמבקשים ממנו להישמר.
רק אני עמדתי קפואה,מביטה בו וליבי מתכווץ.
כל האמת יצאה עכשיו,אחרי חודשיים שבהם לא התראנו,עכשיו אני יודעת שהוא לא אוהב אותי,שהכל היתה גחמה אחרי שנה שבה לא התראנו.
הוא לא הדור שבו התאהבתי בכיתה י׳,הבחור המצחיק אך זה שיודע לשמור על רצינות ופאסון,מלא השמחת חיים,שידע לצחוק ולחייך בכל הפעמים שהתרגזתי.
ואולי היה לי נוח לחשוב שאני מספיק מדהימה ויפה כדי שהוא ימשיך לאהוב אותי גם אחרי שנה שבה הוא לא היה איתי בקשר ולא התראה איתי,גם כשהוא יכול להשיג כל אחת כי הרי מי לא תרצה לצאת עם קצין בקרבי בעל עיניי מנטה מדהימות?.
ועכשיו הוא התקדם אלי,כשכל משפחתו מביטה בנו.
ואני הרגשתי איך אני רוצה לברוח מפה,מהמבטים שלהם,ממנו,איך המגע שלו יגרום לי לפרוץ בבכי.
ולמרות זאת,נותרתי קפואה,לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלו.
הוא שתק,מנשק את מצחי ואז מוריד את מבטו ומתרחק.
מותיר אותי רועדת מעצבים או מעצב,רוצה להגיע הביתה כבר ולהתפרק במיטה.
״הכל בסדר בניכם?״לחשה מור באוזני שכמעט והגענו לביתי.
״אני מניחה שנפרדנו היום״אמרתי למור מקבלת מבט מופתע.
״מה?מתי הספקתם?״קולה הפסיק ללחוש.
״מסתבר שאני ילדותית מדי בשביל אח שלך״אמרתי.
״הוא בקטע של קצינות״הוספתי בחיוך מריר.


תגובות (3)

לאאאאא פליז לא!!אחלה פרק תמשיכיי

02/01/2016 22:16

מהמםםםםם!!!!!! תמשיכיי ????????????

03/01/2016 00:01

מדהים, אין על הכתיבה שלך י'מוכשרת!
אני ממש נשאבת לתוך הסיפורים שלך את לא מבינה בכלל!!!
ודור!!! למה הוא היה חייב לעשות את זה?!
מה המטרה? אולי הוא מאוהב בקצינה הזאת?זבללללללללל לא רוצה:(
עצוב לי
תמשיכי את שני הסיפורים שלך בבקשה אני ממש מכורה מכורה מכורה את מדהימה ואין כתיבה ברמה שלך!

03/01/2016 23:42
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך