אותה אהבה ישנה-פרק(13)

״אני לא עושה את זה!״אמרתי מאדימה בלחיי.
״נויה,הבן אדם שילם עלייך חשבון של לפחות 300 שקל.הקצת שמגיע לו זה שתלכי אליו״היא אמרה.
״אני לא מבינה מה הבעיות שלו לבקש מספר פשוט?״שאלתי מתעצבנת וסוגרת את ספר הביולוגיה הארור בחוזקה.
״מה זה משנה?תצאי מהקופסא המרובעת שלך!״התעצבנה גם היא משליכה את ספר הביולוגיה הרחק מהמיטה.
״לעזעזל עם המבחן הזה!״רטנתי.
״נויה,תאזרי אומץ״היא נעצה בי את מבטה
״תבואי איתי לפחות?״שאלתי.
״בטח,תומר יבוא גם״היא אמרה בחיוך.
״ידעתי שתכנעי לו בסוף!״חייכתי״את חייבת לי יום ספא מטורף״הזכרתי לה את ההתערבות בנינו.
״בסדר בסדר״היא גלגלה עיניים.
הסתרקתי מול המראה,לבושה בשורט ג׳ינס וגרביונים שחורים ומנצנצים וסריג שחור ארוך שמכסה אותו מעט.
שמתי על ראשי כובע גרב שחור.
״את בדרך להלוויה או למועדון?״שאל תומר שנכנס עם מור לחדרי.
״אני רוצה לבחון אותו אם גם שאני יראה ככה הוא יראה התעניינות״אמרתי ונעלתי מגפיים עם שרוכים.
״אתן הבנות יש לכן ראש חולני״הוא אמר.
״תסתום כבר״מלמלה מור מעיפה את ראשו בכף ידה.
הבטתי בכניסה לפאב מבעד לזכוכית השקופה,הוא היה די רגוע היום.
הבטתי פעם אחרונה בפני דרך המצלמה הקדמית של הפלאפון,מורחת אודם בורדו על שפתיי ומסרקת את הפוני מבעד לכובע באצבעותיי.
״בואי כבר…״מור ותומר אחזו בזרעותיי גוררים אותי איתם.
החלטנו להתיישב הפעם על אחד מהספות בפינת הפאב,האווירה היתה רגועה למדי הוא היה חשוך באורות של כחול וסגול.
מוסיקה שקטה התנגנה וקהל האורחים היו ביגלאי העשרים ולא נערים דווקא.
העזתי סוף סוף להציץ לעבר הבר,רואה אותו שוב מחייך את החיוך הנדיב שלו אל האנשים שישבו על הבר.
הוא עבד במרץ מתהלך במהירות מוזג מכאן ומשם,מרים עוד ארגז של כוסות זכוכית.
הפעם הוא היה לבוש דווקא בטי שרט לבנה שצמודה לגופו.
הוא הבחין בי נועצת בו מבטים,וחיוכו התרחב שהביט בי.
סובבתי את פניי במהירות אל חברי,
״הוא ראה אותי!״אמרתי.
״תלכי כבר!״צעקה מור.
״אם הוא בא אליה הוא גבר רצח״אמר תומר.
״שטויות…הוא עשה את שלו״ביטלה את דבריו מור.
״טוב תסתמו כבר!״אמרתי וקמתי משם מתקדמת אל הבר,
״תביאי לנו 2 בירות!״צעקה מור.
צעדתי אל הבר מתיישבת ומביטה בו מוזג בזריזות ידיים מלהיבה חמש כוסות של שתיה שונה זו מזו.
האנשים שהזמינו את השתיה הריעו לו וטחבו שטרות לכף ידו,הוא הודה להם בחיוכים.
״אז אזרת אומץ בסוף?״הוא שאל מסיח את דעתי מהבהייה בחבורה שלפני שניה שירת אותם.
הבטתי בו,הוא להטט בין שני כוסות כאילו היו ג׳אגלינג.
״אני לא זאת שנעלמה״אמרתי בחצי חיוך.
הוא הניח את שתי הכוסות בבת אחת על הבר,
״מה להביא לכם?״הוא שאל אותי
״2 בירות וקולה אחת״אמרתי.
״לא נעלמתי נויה,רציתי לראות אם תזכרי אותי אחרי שהיית כל כך שיכורה״הוא אמר ומזג את הבירות.
״ולשלם עליי 300 שקל זו אחלה דרך לגרום לי לזכור אותך״אמרתי עוקבת בעיניי אחרי פעולות הידיים המהירות שלו.
״אז באת כדי להחזיר לי אותם?״הוא גיחך.
שלפתי את הארנק שלי פותחת אט אט את הרוכסן,מתכוונת אכן להחזיר לו.
״את לא מחזירה לי אותם נויה״הוא אמר לוקח מידי את ארנקי,סוגר אותו ומחזיר לי אותו.
״זה בסדר אני חושבת שאתה חמוד גם בלי שתשלם עליי רועי״אמרתי.
״זה בסדר אני שילמתי כבר ואין להשיב את הנעשה״הוא נשען על הבר וידיו שהונחו עליו חשפו את השרירים והוורידים מבעד לעור.
״ובכל זאת״אמרתי שוב פותחת את הארנק.
״את מתכוונת להמשיך לפתוח ולסגור את הארנק או פשוט לתת לי את המספר שלך?״הוא שאל בחיוך.
״אני אתן לך אותו״חייכתי ״וגם את הכסף״.
הוא הגיש לי את הסמרטפון שלו,רשמתי את המספר שלי.
״אני באמת לא רוצה שתחזירי לי,תאמיני לי״הוא הניח את כף ידו על ליבו.
״אם אתה ברמן סימן שאתה זקוק לכסף״אמרתי.
הוא גיחך ״או שהפאב של אבא שלי״.
עיני נפתחו אט אט,גורמות לו להשתעשע עוד יותר.
״לכי כבר תביאי את הבירות לחברים שלך,אנחנו נדבר כמו אנשים נורמלים״הוא אמר ונשק לי על לחיי.
צעדתי בחיוך עם הבירות אל השולחן של מור ותומר שהכו אחד את השני וצחקקו.
״הו שלום לך״אמרה מור.
״סוף סוף הבירה שלי״משך תומר בהתלהבות את הבירה אל ידו.
״איך היה?״היא שאלה.
חייכתי אליה וזה הספיק לה כדי להבין שהיה טוב.
נשכבתי במיטה שלי אחרי שחזרנו מהבר,השעה היתה כבר 12 בלילה ואני שילבי את ידי מתחת לראשי.
חושבת על רועי,ועל מה שהתגלה לי עליו.
אני אוהבת בחורים כמוהו,חייכנים,כאלה שיוכלו לצחוק מהרגעים שבהם אני מתעצבנת או עצובה.
רעש ההודעה מהפלאפון גרם לי לחייך,זינקתי אליו בציפיה להודעה מרועי.
אבל ההודעה היתה מדור,אצבעתי קפאה במרחק נגיעה מהמסך,והחיוך הטיפשי שעל פני נמחק.
הרגשתי איך כף ידי מזיעה,
מה כבר יש לו לשלוח לי בשעה כזו כשהוא בבסיס ולא בבית?