אז ככה התחיל סיפור אהבה בלתי נשכח – פרק 1

נכנסתי לאוטו, אמא אמרה שהנסיעה די ארוכה אז רוב הנסיעה הייתי עם הטלפון אבל לא באינסטגרם כמו שאתם חושבים , אלא בינתיים עצבתי תמונות שצילמתי יום שלפני זה,
כשהגענו לעיר אמא אמרה לי להסתכל בחלון, ראיתי בית ספר בשם הרצל היא אמרה לי שאני עוברת לבית ספר הזה, הוא נראה די פשוט .
כשהגענו לרחוב ראיתי חבורה של גנגסטרים עומדת עם אופנועים , אני לא מתחברת כלכך לסוג אנשים כאלה.
כשהגענו לבית עזרתי לאבא שלי להוריד כמה דברים שהבנו אתנו, ההובלה תגיעה רק מחר, אז הבנו אתנו כמה בגדים ומצעים למיטות.
כשנכנסתי לבית ראיתי סלון גדול לפני שמגיעים לסלון יש מדרגה קטנה , מזל שמתי לב לפני כמעט נפלתי, הדלתות של המרפסת היו פתוחים יצאתי לבחוץ וראיתי עץ גדול ויפה באמצע הגינה , אמא ניגשה אלי.

אמא – חומד, חשבתי להשים שולחן או ערסל ליד העץ מה את חושבת?
אמנדה – אני חושבת ערסל שהייה מקום גם לשבת ולנוח בחוץ… (גם בגלל אני גם קוראת ספרים אז ככה שגם היה לי פינה בחוץ לקרוא )
אמא – אוקי חומד החדר שלך למעלה רוצה שאני אבוא אתך?
אמנדה – לא אמא זה בסדר רק תגידי לי באיזה צד הוא?
אמא – הכי אחרון הדלת בצד ימין לחלון שפונה לכביש
אמנדה – אוקי

עליתי לחדר החלון באימא דיברה אליו הוא חלון כזה שאפשר לשבת עליו עוד מקום שאפשר להתנחל .
נכנסתי לחדר וקלטתי חלון די גדול על הקיר שהסוף שלו הגיע לי עד השוק בערך וגם פה יש מקום לשבת, שהסתכלתי דרך החלון ראיתי חדר דומה לשלי הווילונות חצי פתוחים כך שלא ראיתי הכל אבל ראיתי גיטרה, תמונות של אופנועים ומיטה גדולה.
חשבתי מי גר שם בינתיים, סידרתי את הדברים שלי , שמתי שירים ברקע כדי שהיה כיף לסדר, אני לא שומעת שירים בעברית כל כך אני יותר אוהבת אנגלית שמעתי את – Meghan Trainor – NO))
כשסיימתי עם הסידורים ירדתי למטה, אמא הגיע ואבא איתה.

אמנדה – איפה הייתם?
אבא – אצל השכן .
אמא – כן תקשיבי איזה חמוד האחיין שלו הוא בן שלוש באה אליי אמר "את רוצה לשתות"
אמרה אמא כשחיקתה את הילד.
אמא – קיצר הוא גר עם האחיינים שלו כבר שנתיים וההורים שלהם בחו"ל עובדים, מסכן לגדל ילדים ככה זה לא קל, הילד השני בגיל שלך סידרנו לך ליווי לבית ספר ביום הראשון (אמא אמרה בקריצת עין)
אמנדה – אה… תודה… (למה , למה??!!??)
אמא – הם גרים פה מצד ימין הם אמרו אם את צריכה משהו ואנחנו לא בבית תלכי אליהם הם יעזורו לך.
אמנדה – טוב אמא אני יוצאת לסיבוב אני כבר באה.
אמא – טוב אבל תחזרי לפני השקיעה.
אמנדה – ביי.

יצאתי מהבית עם המצלמה שלי והלכתי לחפש השראה הגעתי לקצה של הרחוב וראיתי שביל שמוביל ליער כזה חצי גן שעשועים.
המשכתי לבפנוכו הגעתי למין הר של אבנים באמצע היער יפה כזה ישבתי שם מצלמת כמה תמונות,
שמעתי רעש נבהלתי פחדתי כי אני לבד אבל מסתבר שזה רק ארנב חמוד עם קולר ,
אמנדה – אוי חמודי מה הלכתה לאיבוד…?
לקחתי אותו בידיים והמצלמה תליה על הצד הגעתי לגן שהשועים ראיתי ילדה מחפשת משהוא וקוראת "באני באני בוא כבר" ניגשתי אלייה
אמנדה – איבדת משהו?
הילדה הסתובבה ופלטה צווחת שמחה
הילדה – תודה תודה חשבתי שאיבדתי אותו כבר.
אמנדה – אין בעיה בשמחה.
הלכתי לכיון הבית החדש וראיתי עוד פעם את החבורה של הגנגסטרים , אבל הפעם גם את הפרצופים.
הם לא שמו לב אלי הלכתי מהר מידי אבל קלטתי פרצוף אחד הוא היה עם עניים ירוק חום כזה עם שיער שחור גבוהה כזה.
אני אוהבת את השילוב הזה הוא מושלם בעניי, בטח את לא הראה אותו עוד פעם חשבתי ,באסה.

הגעתי הביתה אמא אמרה שמחר אני צריכה לקום מוקדם לעזור בהובלה עליתי לחדר נכנסתי להתקלח שיצאתי שמתי שירים התארגנתי לשינה לבשתי פיגמה של מיקי עם שורט וחולצה יפה ,
באתי לפתוח את החלון כדי לאוורר את החדר ואז קלטתי מישהו בחלון השני ,והוא קלט אותי זה אותו אחד שראיתי היום בחוץ ,בחנו אחד את השנייה כמה שניות עד שהוא…