אז ככה זה קרה פרק 14 +15

אז החלטתי לעשות פרק כפול והפעם מרכז העיניינים יהיה על שר.
תהנו.
נקודת מבט שר
עזבתי את אלה ופניתי אל שיעור כימיה אצלנו זה ביחד. התיישבתי במקום שלי המורה כבר נכנסה אבל אלה לא פה, איפה היא? ממש לא מתאים לה לאחר,גם היום אחרי שהיא סיפרה לי את כל מה שקרה לא ציפיתי את זה, אבל אני חושבת שהוא חמוד והם גם מכירים הרבה זמן אז למה לא? נו ברור למה לא כי הוא… "שר פוקס" המורה קטעה את חוט המחשבה שלי "את יכולה לענות על שאלה 8 בבקשה?" שאלה ובחנה אותי עם העיניים המעצבנות שלה. הורדתי מבט אל השאלה וקראתי בקול "הסבר מהי דהנטורציה?" אני בכלל לא מבינה מה הקראתי מה זה הדבר הזה?!
"כן שר את יכולה לענות לנו על השאלה?" המורה שואלת, מהיום הראשון ללימודים ידעתי שהיא לא אוהבת אותי וזה גם הדדי כי בגלל זה אין לי מושג איך קוראים לה.
"לא" עניתי, שונאת כימיה לא מבינה את השטויות האלה, מה זה יעזור לי בחיים?!
"נייל הורן" היא קוראת את שמו מהדף "אתה יודע לענות לנו על השאלה? כי אני רואה שכן לפי החוסר ריכוז שלך בשיעור" נזפה בו.
"מה? איזה שאלה?" נייל שאל, המורה הזאת לא מבינה שלאף אחד לא אכפת מהשיעור שלה.
"שאלה 8 " המורה אומרת בקשיחות, מאבדת את הסבלנות.
"דהנטורציה זה הרס מרחבי של החלבון" נייל אמר עם חיוך חושף שיניים.
"ומה הגורמים לכך?" שאלה
"רמת חומציות גבוה או טמפרטורה גבוה" ענה לה
"נכון מאוד יפה נייל" אמרה ופנתה אל תלמיד אחר, נייל קרץ לי חייכתי אליו הרגשתי את הלחיים של מתחממות והסטתי מבט, נשמעה דפיקה בדלת ואלה נכנסה "סליחה על האיחור" התנצלה והמורה הנהנה אלה התיישבה לידי.
"יש לך מזל שהיא אוהבת אותך" אמרתי.
"מי?" שאלה.
"נו… המורה" רציני אני לא יודעת איך קוראים לה.
"קוראים לה רבקה" גיחכה אלה ואני גלגלתי עיניים.

סוף סוף השיעור נגמר קמתי מהמקום והלכתי לשירותים, לא הייתה אף אחת מזל אני ממש לא אוהבת שיש פה מלא בנות מעצבנות. נכנסתי לשירותים "בום" נשמע קול מה? שיט לא. יצאתי מתא השירותים והדלת היית הסגורה. אני נעולה פה!!! יש בעיה עם הדלת הזו כבר חודש, בגלל זה אסור לסגור אותה כי היא לא נפתחת, אני נעולה פה, אני לא יכולה לצאת, אני דופקת כמה פעמים על הדלת צועקת למישהו שיבוא, הרגשתי את הנשימות שלי נהיות לא סדירות, אני לא מצליחה לנשום, אני נכנסת ללחץ.
"יש פה מישהו?" שמעתי קול מבחוץ
"כן" עניתי חנוקה. הוא ניסה לפתוח אבל לא הצליח. הרגשתי שקשה לי יותר לנשום,נפלתי על הרצפה נשמעה קול חבטה והדלת נפתחה.
"שר, מה קרה?" נייל שואל אותי אני מצביעה על התיק מקווה שהוא יבין.
"מה? מה יש בתיק?" הוא שואל ומחפש לי בתיק

נקודת מבט נייל
אני מחפש בכל התיק שלה שופך את כולו על הרצפה.
"שר תגידי לי מה להביא לך" אני מתחנן היא מצביעה לי לכיוון ואני רואה רק משקפיים, משאף ואת הקלמר שלה מה היא.. אוי אידיוט את המשאף. אני נותן לה את המשאף בזריזות היא נושמת ותוך שניות היא נרגעת ומתחילה לנשום בקצב סדיר.
"את בסדר?" אני שואל בדאגה.
"כן, תודה" היא אמרה.
"מה זה היה?" שאלתי אותה, היא ממש הדאיגה אותי.
" יש לי סוג של פוביה ממקומות סגורים" היא אמרה. חיבקתי אותה הרגשתי שהיא צריכה את זה, היא הייתה מופתעת אך תוך שניות חיבקה אותי בחזרה.
"שר? מה קרה?" לילי נכנסה אל השרותים מבטה התרוצץ ביני לבין שר ובסוף הוא נחת על המשאף. "היה לך התקף??" שאלה ובלחץ וירדה לגובה שהיינו בו.
"כן, אל תדאגי ליל הכל טוב" שר אמרה מחייכת חיוך נעים.
"אתה יודע שאלו שירותי הבנות נכון?" שאלה לילי
"אה אמ כן" אמרתי מובך ויצאתי מהשירותים.

נקודת מבט שר
"את בטוחה שאת בסדר?" לילי שאלה אותי בפעם המיליון בזמן שליוותה אותי אל הכיתה
"כן ליל אני בטוחה שאני בסדר ורק שתדעי שממש הבכת את נייל זה לא היה יפה" ציינתי
"נכון ראית איך הוא היה אדום?!" לילי קרצה לי. גלגלתי עיניים ונכנסתי לכיתה.

נגמר היום נפרדתי מהבנות, ראיתי שהמצב בין בל לברוק מתוח אבל החלטתי לא להערב כי זה לא נראה רציני, פניתי לכיוון החנייה נכנסתי לאוטו ונסעתי, שמתי שירים ברדיו ונרגעתי היום לא היה כל כך טוב, חשבתי על כל מה שקרה ונזכרתי שבכל לא אמרתי תודה לנייל.
החנתי את הרכב ונכנסתי הביתה "הלו? יש מישהו בבית?" צעקתי לא ברור שלא אבא ואמא בעבודה "תומס ומליסה רואי חשבון" היה כתוב על הכרטיס שהונח בערימה על הקומודה (סוג של ארונית כזאת) בכניסה לבית, שוב פעם בית ריק, אני אוהבת את השקט שבבית אבל לפעמים זה יותר מידי. הבית גדול מידי לשלושה אנשים ששניים מהם בקושי ונמצאים בו. לבד פה מידי.
חיממתי פיצה, עשיתי שיעורים והעברתי את הזמן הסתכלתי בשעון 19:56 לקחתי סווצר ויצאתי מהבית, הייתי צריכה לנשום אוויר, זה נהיה הרגל, הלכתי אל הפארק ועברתי מסביבו עד שהגעתי לעיגול דשה עם ספסל כמעט במרכזו, רואים שהספסל לא היה אמור להיות ככה הספסל כמעט באמצע המעגל אבל יש נוף יפה. דמיינו מעגל דשא ומסביב פרחים מעט עצם ושיחים ואתם יושבים באמצע ומסתכלים על כל זה. יפה לא?
אני לא יודעת למה אנשים לא באים לפה אבל מבחינתי זה טוב, אני יכולה לחשוב פה על הכל או סתם לשבת בשקט. חשבתי על אלה וישר סימסתי לה שתדבר איתו כי אם לא היא תתחרפן, חשבתי על כמה אני שמחה שיש לי חברות כאלו, היו לי לפניהן חברות לא אומרת שהן היו רעות אבל הן היו רכלניות דיברו עלי מאחורי הגב, לא דברים רעים כל כך אבל עדיין, גם ממש לא כמו מה שעשו ללילי,היא ילדה שיש לה הרבה חברים והן היו חברות שלה וכל הזמן ריכלו עליה והמציאו עליה שקרים, היא לא סיפרה לנו בפרטי פרטים אבל בכללי היא גילתה שהתחביב שלהן הוא לרכל עליה מאחורי הגב שלה.
המחשבות ננדו אל ההורים שלי, על כך שאני בקושי רואה אותם כי הם כל היום בעבודה הזאת שלהם,אני לא ממש יכולה להתלונן כי הם עובדים כדי להתפרנס וכדי לדאוג לי אבל הייתי רוצה שאני יחזור הביתה והיה מחכה לי אוכל חם וביתי שאמא שלי הייתה מכינה לי, שההורים שלי היו חוזרים בשעות נורמליות ולא באחת עשרה בלילה במקרה הטוב. אני גם לא מבינה, הם רק רואי חשבון מה הם עושים שם כל כך הרבה זמן? הבנתי שהם עובדים עם "לקוחות גדולים" עם כל ההיטקיסטים ובעלי העסקים אבל עדין זה מאכזב אותי וגם מעצבן מה הבעיה שלכם?! תנו קצת יחס לבת היחידה שלכם כי גם אחים אין לה. לי אין את טרוי כמו שלברוק יש או שלושה אחים כמו לבל יותר נכון שניים… הרגשתי איך דמעה בורחת, ואז עוד אחת ישבתי ככה ממשיכה לחשוב בזמן שהדמעות זולגות התבוננתי מסביב ועטפתי את עצמי סביב רגלי.
הרגשתי יד על הכתף והסתובבתי בחדות.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו
"בכית?" התעלם ושאל בחזרה
"לא" שיקרתי
"הבנתי אז את מזיעה מהעיניים?" שאל וגיחכתי
"טוב נו, כן בכיתי" הודתי לבסוף
"למה?" שאל, הרגשתי את עינייו עלי אבל המשכתי להסתכל ישר
"למה אתה פה?" שאלתי
"אם אני יענה לך את תעני לי?" שאל, ילד מעצבן
"כן" עניתי לבסוף רוצה לדעת מה הוא עושה במקום שלי.
"היה לי חנוק בבית אז הייתי צריך לצאת לנשום יצאתי מהכניסה האחורית אבל עדין אני עם סווצר שחור ומשקפי שמש כדי שאף אחד לא יזהה אותי" אמר
"כן ומשקפי שמש ושמונה וחצי בערב כשיש חושך בכלל לא מחשיד" אמרתי בציניות והעפתי להביט בו, הוא גיחך.
"עכשיו תורך" אמר והפנה את כל הגוף שלו אלי נאנחתי והסתובבתי אליו גם כך ששנינו יושבים אחד מול השני, פשוט התחלתי לספר הכל כל מה שעבר עלי למישהו שבקושי מכיר אותי, אבל זה היה טוב להוריד מהלב כל כך הרבה דברים, הוא לא שפט רק הקשיב בעיניין, הראה לי שאכפת לו, כשסיימתי חיבק אותי חזק וחיבקתי אותו גם חשבתי על זה שזאת הפעם השנייה היום שנייל הורן מחבק אותי.
המשכנו לדבר עד שראיתי שהשעה כבר עשר וחצי, הוא ליווה אותי הביתה עד לכניסה.
"ביי" אמרתי.
"ביי" אמר גם הוא והסתובב.
"נייל" קראתי לו והוא הסתובב אלי בחזרה.
"רק רציתי להגיד לך תודה על הכל על כל היום הזה"אמרתי
"את לא צריכה" אמר.
"באמת נייל על כל העיניין של השירותים ועל זה שהקשבת לי באמת תודה אתה חבר ממש טוב" חבר אמרתי לו שהוא חבר בקטע של ידיד?! מה עובר עלי?!
"ברור " אמר בחיוך אך ראו שהוא התאכזב, למה הוא התאכזב? אולי גם הוא רוצה יותר? ניגשתי אליו וחיבקתי אותו.
"פעם שלישית גלידה" אמר.
"עלי" צחקתי איתו עוד כשאנחנו עדיין בחיבוק, באתי להתרחק אך ידיו לא עזבו את מותני כך שנוצר מצב שידי על חזו הראשים שלנו כמעט נוגעים והידיים שלו עדיין על המותניים שלי, עינייו ירדו אל שפתי, תוך שניות שפתיו היו על שלי.
אני רוצה לצעוק כל כך חזק שעד תאילנד ישמעו אותי כי הנשיקה הזו הייתה כל כך רכה אבל גם רכושנית, כמעט ונגמר לי האוויר אבל עדיין לא התנתקתי ממנו, התמכרתי אל השפתיים שלו, התמכרתי אליו.
אחרי אולי חמש דקות התנתקנו על פני שנינו היו חיוכים מבוישים.
"ביי" אמרתי.
"ביי" אמר גם הוא אך זה לא עזר כי לא זזנו מהמקום, נישקתי אותו עוד נשיקה קטנה ופניתי לכיוון הדלת.
"שר" הוא צעק והסתובבי הוא הדביק לי נשיקה אחרונה ומתוקה "עכשיו ביי" קרץ והלך.
נכנסתי וסגרתי את הדלת אחרי פניתי לכיוון חדרי וסגרתי את הדלת ונשענתי עליה נגעתי עם אצבעותי בשפתי חושבת על כך שלפני כמה שנוית שפתיו של נייל היו עליהן.
BEST DAY EVER#