אז ככה זה קרה פרק 16

נקודת מבט לילי
לואי לקח אותי בידי והוביל אותי אל מחוץ למבנה והתקדם עד שהגיע אל ריבוע מאבן, אף פעם לא הבנתי מה הוא עושה שם או למה שמו אותו פה, אבל שמו אותו במקום שבכל מקרה אף אחד לא מגיע לפה.
"אז מה אמרת לברוק?" שאלתי את לואי כשהגענו.
"סוד" אמר , ממזר.
"אין סודות בחברה" החלטתי להיות מעצבנת גם אני.
"חבל" התגרה בי.
"אוקי" עניתי ועמדתי להתרחק, "לא" הוא תפס בידי לפני, כזה צפוי, הוא קירב אותי אליו כך שעמדנו ממש צמוד, אבל ממש, הרגשתי את הנשימות שלו על פני.
"אתה יודע שזה לא איזה קטע מסרט קיטשי נכון?" שאלתי בהתחקמות, למה הוא לא אומר לי וזהו? אה וכבר ציינתי שאני בכללי אוהבת מסכים? הכוונה היא לכל דבר בעל מסך, פלאפון, מחשב, טלוויזיה, גם המסך הענק של הקולנוע, אני אוהבת סרטים מאוד, גם סדרות. כשגיליתי שברוק מצלמת הכרחתי אותה להראות לי את כל התמונות שלה, מזל שהיא אוהבת את המצלמות הישנות, אתם יודעים האלו שמצלמים ויוצא מהחלק התחתון של המצלמה התמונה, אני זוכרת שעשינו מסיבת פיגמות וברוק צילמה את כולנו בהתחלה לקחתי תמונה שלי הייתי עם פיגמה ארוכה ורודה וחיבקתי מגש פיצה, ועוד אחת שטרוי צילם שלנו, כששר ישנה וכולנו ציירנו לה שפם, אני זוכרת איך היא צעקה עלינו ואמרה שתנקום, מה שלא קרה.
"לילי" לואי נופף בידו מול הפרצוף שלי.
"אה אוי לא הייתי מרוכזת מה אתה רוצה?" שאלתי
"להכיר אותך" אמר ישירות.
"למה?" שאלתי, מה מיוחד בי כל כך שהוא כבר רוצה להכיר אותי, גבותיו התכווצו והבעתו הייתה מצחיקה, אך לא צחקתי, לא היה לי נעים.
"כי כשראיתי אותך נכנסת לכיתה לא הורדתי מבט ישר אלא המשכתי להסתכל, גם כשהסתכלת אלי בחזרה והשפלת את הראש המשכתי, עד שהארי המעצבן הציק לי אבל אם לא הייתי ממשיך" אמר, הוא ממש ישיר.
"אוקי איך אתה רוצה להכיר אותי?" שאלתי
"לדבר איתך, לפי מה שהבנתי את לא בקטע של דייטים. אז מה בנוגע לסתם שיחות שקודם באמת נכיר?" שאל.
"אוקי, ואיך אתה יודע שאני לא בקטע של דייטים?" שאלתי
"ברוק" אמר במילה אחת והבנתי, תחמנית קטנה.
"תביאי לי שנייה את הפלפון שלך" ביקש, הוצאתי מהכיס ונתתי לו אותו, קול הודעה נשמע, הוא שלח הודעה מהפלאפון שלי אל שלו.
—צלצול—
"יופי עכשיו יש לי את המספר שלך" אמר והושיט לי את הפלפון, לקחתי אותו והלכנו לכיתה, התישבתי במקומי, וברוק ישר אחרי, הרגשתי את מבטה עלי והסתובבתי אליה.
"את רוצה תמונה, חתימה? תבחרי מה שבא לך." אמרתי לה.
"מה? לא" אמרה בחוסר ריכוז, מה קרה לה?
"ברוק הכל בסדר?" שאלתי
"כן הכל טוב" ענתה בטון מוזר
"ברוק תספרי לי" דרשתי
"ליל תרגעי הכל בסדר" המשיכה עם הטון הזה
"ברוק!" הרמתי את קולי קצת יותר
"האן תעברי מקום מיד" שאלה המורה
"מה למה?" שאלתי את המורה
"מפני שאת וסטון לא מפסיקות לדבר!" צעקה, נאנחתי וקמתי מהמקום אין טעם להתווכח איתה התיישבתי שולחן מאחורי ברוק ליד ליאו, הוא ממש חמוד וגיי!! כן הוא גיי יש לו חבר, אני וליאו היינו חברים טובים אבל לאט לאט הפסקנו לדבר כמו פעם, ברור שאנחנו עדין מדברים אבל פחות, אני מניחה שאין לנו פשוט נושאי שיחה יותר.
שיעור מתמטיקה עבר לאט, מאוד לאט, מאוד מאוד לאט, עיניי סקרו את התלמידים בכיתה, ברוק לא הייתה נראת בכלל קשובה, מה שמאוד מוזר כי מתמטיקה זה הצד החזק שלה, אני מקנאה בה, אני שוברת את הראש בשביל להבין את החומר הזה, אולי גם מהסיבה שאני לא מקשיבה בשיעורים, כמו עכשיו אבל עדיין, שאני יאהב מתמטיקה לא יקרה בחיים.
המשכתי לחקור את תווי הפנים של הילדים עד שהגעתי למקנזי, בא לי להקיא מלהסתכל עליה ומהחברות הנגררות שלה, שיער בלונדיני שרוף מכמות הפעמים שעשתה מחליקים, שיזוף שרואים שהוא לא טבעי כי הוא מוגזם, עדשות כחולות, הפנים שלה מאופרות בכמויות איילינר, עפרון שחור, מסקרה סומק אודם אדום קהה, אותי זה פשוט מגעיל.
אני ממשיכה הלאה כדי לא לשפוך את כל מיצי הקיבה שלי באמצע הכיתה, הגעתי ללואי, היפה הזה עם העיניים הכחולות הוא כל כך חמוד ובאמת שהוחמאתי כשהוא אמר שהוא רוצה להכיר אותי אבל הוא לא יכול להיות חבר שלי, אני לא יודעת מה זה חבר כי אף פעם לא היה לי, כן אף פעם לא היה לי חבר אוקי? התנשקתי בכיתה ט" במשחק של אמת או חובה אבל חבר לא היה, המשכתי…נהנתי מהמשחק שיצרתי לעצמי ונעצרתי על הארי, אני אשקר אם אני אגיד שהוא לא נראה טוב, התלתלים החומים שלו והעיניים שלו כמו של לואי ממש יפות אבל לא נעצרתי עליו בגלל העיניים שלו, טוב אולי כן אבל רק בגלל שהוא הסתכל כל חצי דקה על ברוק, טוב לא חצי דקה אולי כל חמש שניות! מה הוא רוצה? לקחת לה את היומן שוב? כי זה ממש לא יעבוד לו היא כבר לא מביאה אותו לבית ספר, הוא מוציא את הפלאפון וכותב משהו, למי הוא מסמס עכשיו? וגם למה באמצע שיעור? אני נשמעת כזאת חננה. איך אני יכולה להגיד את זה אם אני עושה את זה בעצמי? אני בטוה שאם מישהו היה מקשיב למחשבות שלי הוא בטוח היה חושב שמשהו לא בסדר איתי, אני פשוט יותר מידי מוזרה.
קול הודעה נשמע והפנתי את ראשי לעברו. הפלפון של ברוק.
היא מתנצלת ושמה אותו על שקט. אני צריכה להתחיל לחשוד נכון? או שאני סתם פרנואידית וזאת שר שב"מצב אדום מאוד" זה שם קוד תקראו לזה ככה הכוונה היא מחזור, אתם יודעים הדבר המעצבן הזה שקורה לבנות פעם בחודש שהן פשוט מדממות כמעט שבוע, כי ככה "אמא טבע" החליטה להודיע לנו שאנחנו יכולות להיכנס להריון ולהוליד ילדים בכאבים רצחניים ולקלל את כל מה שנמצא מימין ומשמאל.
אני חוזרת להסתכל על הארי כי מה אם אני לא טועה? הוא ממשיך להסתכל על ברוק כמעט כל 5 שניות, אבל אני לא מצליחה להבין כלום מהבעת הפנים האדישה שלו, הוא מוציא את הפלפון שלו מהכיס שלו שוב ומסמס עוד פעם, מה כל כך חשוב לך? אתה לא יכול להיות ב"מצב אדום מאוד" תחכה עוד 4 דקות שיהיה צלצול, קול זמזום חלש נשמע מהפלפון של ברוק כך שרק מי שבקרבת המקום יכל להשים לב, מה נסגר?? ברוק מקבלת את האסמסים מהארי? אני מסתכלת לבדוק את הארי ורואה שראשו פונה לחלון, הפלאפון כבר לא בידו כנראה הכניס אותו לכיס, אני מתרוממת טיפה כדי שהתהיה לי אפשרות לראות את הפלפון של ברוק.
"אומייגאד" אני אומרת שבקט כאשר אני רואה את שמו של הארי על המסך של ברוק.
"מה קרה?" ליאו שואל אותי
"לא… סתם כלום" אמרתי
"לילי" הוא אומר בטון מזהיר
"ליאו" אני אומרת בקול תמים.
"טוב בחירה שלך, אם את רוצה לשתף את מוזמנת" הוא אומר, יופי עכשיו אני מרגישה רע, בדיוק שאני באה לענות לו הצלצול נשמע, לואי גורר את הארי למחוץ לכיתה, אני קמה מהמקום ואני באמת לא יודעת מה לעשות, לשאול אותה למה הארי שולח לה הודעות?
"ברוק" אני קוראת, אם אני לא אשאל אותה אני יתחרפן, היא מסתובבת וניגשת אלי, קול הודעה נשמע מהפלפון שלי ואני פותחת אותה.
לואי:- מה את אומרת על שיחה קצרה נגיד עכשיו?-
"תגידי כן" ברוק שכבר נעמדה לצידי ומחייכת חיוך ענקי לאור ההודעה, אבל אני חייבת לשאול אותה, היא חוטפת מהיד שלי את הפלאפון ומקלידה בשמי.
"ברוק! תחזירי לי את הפלאפון" אני צועקת והולכת אחריה
"טוב" היא אומרת בקול תמים ומושיטה לי אותו אני מסתכלת ורואה את ההודעה שהיא רשמה
-סבבה, תחזור לכיתה ונלך ביחד- אני אומרת לכם שיום אחד היא תתעורר ותגלה שמשום מה אין לה גבות, כי החברה הטובה שלה (אני) הורידה לה אותן.
"שלווום" הקול של לואי גרם לי להרים את ראשי מהפלפון, דפקתי לברוק מבט ויצאתי עם לואי מהכיתה.