אז ככה זה קרה- פרק 7

הפרק כתבתי מנקודת מבט אחת, של ברוק.
נק. מבט ברוק
"הארי, לאן אתה הולך?" שאלתי שוב
"אל תדאגי, אני לא חוטף אותך או משהו כזה" גיחך.
התקדמנו בכביש, הרכב היחיד על הכביש הנטוש הזה, שניה זאת לא הדרך יציאה מניו יורק? אוי לא הוא יוצא מניו יורק, הוא פונה בפנייה השמאלית ואנחנו נכנסים לתוך סוג של חורשה כזאת, אני מתחילה קצת להלחץ אך לא מראה זאת. לפתע הוא עוצר.
"קדימה, בואי" אמר וטרק את הדלת.
נשמתי עמוק פתחתי את הדלת ונדהמתי המקום היה יפיפה כמה עצים ירוקים לא בהכרח גבוהים ונחל קטן שזורם כמה מטרים ליד.
"אוהבת?" הארי שאל אותי, פניתי אליו בעיניים שלו היה זיק של תקווה. חמוד. חשבתי לעצמי, כאילו לא חמוד חמוד כאילו הוא לא חמוד זה היה חמוד מה שהוא עשה, נראה לי.
"כן, זה מדהים" אמרתי נפעמת.
"מצאתי את המקום הזה כשנסענו בסביבה, ידעתי שאני חייב לבוא לראות אותו שוב. הוא שקט מקום שאפשר לחשוב בו בלי שיפריעו, בלי פאפראצי, או מעריצות, לא שאני לא אוהב את המעריצות זה פשוט.." "שאתה צריך שקט" השלמתי אותו.
"כן" אמר .
נהייתה שתיקה אבל לא מהסוג המביך, הארי התקדם והתיישב על שפת הנחל, התקרבתי אליו וישבתי לידו, הסתכלתי על הנוף ומיד הוצאתי את המצלמה מהתיק, ועל פני הארי היה מבט שואל.
"אני אוהבת לצלם דברים." עניתי באדישות. ברוק די הוא מנסה ואת סתם קרה. "אני אוהבת לתעד רגעים בתמונות קטנות שכל אחת מזכירה את מה שקרה כשהתמונה צולמה, זה כמו זיכרון שלם רק בתמונה." המשכתי.
"תראי לי את התמונות שלך" אמר "בבקשה" אמר נבוך.
נכנסתי לגלרייה במצלמה והתקרבתי אליו העברתי בתמונות חלקן היו של נופים וחלקן של הבנות או סתם אנשים שאני בכלל לא מכירה אך היו מיוחדים מספיק בשביל שאצלם אותם. סיפרתי על התמונה בה יש נוף של עצים ירוקים וגדולים "זה היה בהולנד, טיילנו ובטעות נאבדנו אל תוך יער, אבל זה היה שווה לראות את כל הנוף" הייתה תמונה נוספת ובה איש זקן עם עגלה או סוג של טרמיל כתום "משהו בו משך את העין שלי והייתי חייבת לצלם אותו" ניסיתי להסביר
"אני מבין, הוא נראה ממש מיוחד" הארי אמר, הסטתי את מבטי אליו והיה נראה שדיבר ברצינות, היינו די קרובים, אולי יותר מידי, אך מייד חזרנו למצלמה והמשכתי, לתמונה שבה מצולמות אני, בל, אלה וטרוי "כשהייתי בת 10 בערך עשיתי מסיבת פיגמות רק לבנות, ואפשר להגיד שהכניסה הייתה אסורה לבנים או משהו כזה, אבל טרוי הצליח להתפלח באמצע עם חבר שלו שון" הסברתי והארי גיחך.
"אתן נראות ממש חמודות, מי זאת מאחורה?" שאל והצביע על מישהי שאכלה שתי חתיכות פיצה בבת אחת.
"אוי, אממ, זאת שר" אמרתי, נבוכה שהארי ראה אותה במצב כזה.
"גם את חמודה" אמר והצביע עלי הייתה לי פיגמה חמודה עם חתולה קטנה מכורבלת בתוך עצמה.
"תודה" עניתי והשפלתי את ראשי בטוחה שסומק הציף את לחיי, הוא הרים את ראשי בעזרת אצבעו .
"אני הולך לנשק אותך" אמר וישר נישק אותי מה? הוא לא נתן לי בכלל לעצור אותו, לא שהייתי עוצרת אותו ואם כן אז אני אני הייתי מפספסת את השפתיים הרכות והמדהימות האלו. הנשיקה הייתה עדינה אך מרגע לרגע רק התלהטה יותר, כמעט ולא היה לי אוויר אך לא יכלתי, הוא קירב אותי אליו, ידו אחזה בפני והשניה הייתה על מותני קירבה אותי עוד יותר אליו.
התנתקנו ומיד השפלתי את ראשי, הייתי כל כך מובכת. הוא רק גיחך והרים שוב את סנטרי עם אצבעו.
"אני נהנתי מהנשיקה הזאת" לחש לאוזני "אני מנחש שגם את" המשיך. הרגשתי את כולי סמוקה מזל שהוא לא רואה את הלחיים שלי עכשיו. חשבתי לעצמי.
"אני אוהב שאת גם מסמיקה ממני" הוסיף, אם חשבתי שאי אפשר יותר להסמיק טעיתי, אני בטוח יותר אדומה מעגבנייה עכשיו.
"אדום יפה לך" התגרה ופניו עצרו בדיוק מול פני. השפלתי את ראשי שוב ובפעם השלישית להיום הוא הרים את ראשי עם אצבעו.
"הארי" אמרתי בלחש, מתחננת אליו.
"ברוק" הארי אמר מתגרה והתקרב עוד יותר כך ששפתיו רפרפו על שלי.
"הארי, די" אמרתי שוב או יותר לחשתי שוב.
"למה?" שאלה שוב בלחישה. כי אני לא אוכל להתאפק יותר חשבתי
"אז אל" אמר
"מה?" שאלתי
"אל תתאפקי" לחש שוב. שיט, יש לי קטע כזה שלפעמים אני חושבת בקול, זה כזה מפדח. הוא התקרב אלי שפתיו נחו על שלי אך עדין לא נישקו, שפתיו שוב רפרפו על שלי. לא יכולתי יותר הצמדתי את שפתיו לשלו ונישקתי אותו הוא מיד החזיר נשיקה וקירב אותי אליו, הוא הכניס את לשונו אל פי וצירפתי אליה את שלי.