אחיות או לא להיות פרק 9- פרק 9

09/09/2013 1040 צפיות אין תגובות

פרק 9-
"תובל?" שאלתי שראיתי אותו. הילה הרימה את ראשה במהירות, מסתכלת עליו במבט מוזר. "אםם היי דיד, הילה" הוא אמר והיא חייכה אליו "היי" היא ענתה לו "היי.." מלמלתי לא הבנתי למה הם בוהים אחד בשני. "אםם.. רציתי ל..להגיד.." גמגם "ש.." "הילה!!!!" נכנסה אמא שלנו בהתלהבות למטבח "הו.. היי לך.. אתה.. יובל נכון?" אמרה לתובל "תובל.." אמר לה "כן כן.." מלמלה "הילה!! התקשרו אליי מהסוכנות! ונחשי מי הולכת לדגמן את קולקציית השמלות החדשה של פוקס?!" "אהאהאההאהא!!" היא התחילה לצרוח "הם השיגו לי את הקמפיין?!" היא התחילה לקפוץ "זה בעוד שלושה ימים, את תיהי מהממת!! יוו!! איך אני מתרגשת!! לא היינו בקמפיין לפוקס מאז שהיית בכיתה ד!!" אמרה אמא "בוא לחדר תובל" אמרתי לו ותפסתי בידו "האמת ש.." מלמל והסתכל על הילה "האמת שמה?" מלמלתי "לא משנה.." מלמל ופנה לכיוון המדרגות המובילות לחדרים שלי ושל הילה.
———–
"אז… למה באת?" שאלתי אותו "שיעמם לי בבית, אז באתי אלייך, שמעתי שקניתם כדורגל שולחן חדר ושדקל מנצח את כולם, רציתי גם לנסות להתחרות נגדו" הוא חייך "למה לא התקשרת לפני שבאת?" שאלתי אותו "הייתי צריך?" הוא שאל "לא.. פשוט.. אתה תמיד מתקשר" חייכתי. "אני אתקשר פעם הבאה" צחק "מעולה" אמרתי "מה נעשה עכשיו?" שאלתי "אני לא יודע.. אבל מה שאני כן יודע שאני חייב לשירותים" אמר וקם "תחשבי על משהו בינתיים". אמר ויצא מהחדר בריצה. וואו. כנראה שהוא באמת צריך לשירותים.
נקודת מבט תובל:
הלכתי לכיוון השירותים בתקווה שהדלת של הילה תהיה פתוחה. היא הייתה פתוחה. חייכתי והתקדמתי לכיוון הדלת "כן!! קיבלתי את הקמפיין! אתה קולט דניאל אנ.." אמרה ופתאום השתתקה "מה זאת אומרת אתה צריך ללכת עכשיו?" מלמלה וראיתי שהיא מדברת בטלפון עם דניאל ואוזניות ורודות באוזניה. "אבל דניאל.. אני.." מלמלה "ביי.." לחשה וניתקה את השיחה. היא הוציאה את האוזניות מאוזניה ודמעות התחילו לזלוג על לחייה. "היי.. את בסדר?" דפקתי על דלתה ושאלתי היא הנהנה "מה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידה על המיטה "זה דניאל.. הוא מגעיל אליי ממש. לא רק זה שהוא בוגד בי הוא גם מגעיל אליי ממש" מלמלה והתחילה לבכות יותר ליטפתי את גבה "אתה היחיד שכאן בשבילי תובל" מלמלה אליי "את תמיד קוראת לי יובל.." מלמלתי וליטפתי את שיערה "אני יודעת איך קוראים לך" היא צחקה "אם אתה לא היית כאן עכשיו.. הייתי בוכה כאן לבד" מלמלה "הכל יהיה בסדר.." מלמלתי וחיבקתי אותה. היא בכתה בטירוף. "די.. ללי.. אני כאן איתך" לחשתי וחיבקתי אותה חזק יותר. הריח של שיערה הגיע אל אפי ונשמתי ריח של ורדים. "ללי.." היא פתאום מלמלה "מה?" שאלתי וליטפתי את שיערה "ככה רציתי שיקראו לי שהייתי קטנה.." מלמלה "אז איך קראו לך שהיית קטנה?" שאלתי "הילה" אמרה. "זה יצירתי.." צחקתי "כן" אמרה וצחקה גם היא. "תודה" היא מלמלה ומחתה את דמעותיה הסתכלתי עליה ולא יכולתי להתאפק יותר, תפסתי את סנטרה והתקרבתי אליה באיטיות עד ששפתי נגעו בשפתיה. התנשקנו כמה שניות ככה עד שהיא הבינה ועצרה את הנשיקה. היא הסתכלה עליי בהלם "תובל.." היא לחשה "סליחה אני מצטער זה לא היה במקום.." מלמלתי והתקדמתי לכיוון הדלת "חכה!" היא אמרה והסתובבתי אליה. "מה?" מלמלתי. "בוא שב" היא חייכה וטפחה על מיטתה על המקום שישבתי בו עד לפני כמה רגעים. "תקשיב.. זה לא שלא אהבתי את זה.. אהבתי, מאוד" היא חייכה "אבל.. יש לי חבר.." היא מלמלה "שבוגד בך" פלטתי "אני חייבת להיות איתו, זה לא משנה אם הוא בוגד בי או שאני בוגדת בו.." היא מלמלה והסתכלה עליי "אתה מוכן .." מלמלה ונעצרה "מה?" שאלתי "שנהיה ביחד בסתר עד שאני ודניאל ניפרד?" היא לחשה והסתכלה עליי "זה בסדר אם תגיד לא, אני מבינה אותך.." היא מלמלה אליי ונגעה בברכי. "אני.. מסכים.." מלמלתי וחייכתי אליה. היא התיישבה עליי ונישקה אותי "תובל?" שמענו את עדי צועקת "תלך.." היא לחשה וחייכה אליי. קמתי ממקומי היא נישקה אותי נשיקה קטנה והלכתי "אסור שאף אחד ידע.." היא לחשה והסתכלה עליי הנהנתי ויצאתי מהחדר.
נקודת מבט עדי:
"מה נסגר? שנה היית בשירותים? הייתה לך עצירות קשה, אה?" צחקתי שתובל נכנס לחדר "רבע שעה היית שם.. לא קצת מוגזם?" צחקתי "מה עובר עלייך? אתה נראה ממש מוזר.." מלמלתי שראיתי שהוא לא עונה לשום דבר. "בא לך שנשחק קצת כדורגל שולחן?" שאלתי אותו והוא הנהן. יופי לפחות הוא מגיב. "יאאלה בוא" חייכתי וירדנו לחצר.
————-
הילה ישבה בחצר וקראה מגזין אופנה. אני ותובל שיחקנו כדורגל שולחן. "אני הולכת להביא לשתות, רוצה?" שאלתי את תובל "כן" הוא חייך "תביאי גם לי!!" שמעתי את הילה צועקת "טוב" חייכתי והלכתי לכיוון המטבח.
נקודת מבט תובל:
התקדמתי לכיוון הילה והתיישבתי לידה על הנדנדה. "נסיכה" חייכתי אליה והיא נישקה אותי נשיקה קטנה על השפתיים "תובל?" שמעתי את עדי צועקת וקמתי במהירות מהנדנדה. היא קלטה שאני והילה דיברנו "מה אתה מדבר אליי יחתיכת חנון?!" הילה צעקה וקרצה לי. היא לא רצתה שעדי תקלוט משהו "חשבתי ש.." מלמלתי "אז אל תחשוב! חשבתי שלמי שבמגמת מחשבים צריך להיות מוח!" אמרה "טוב.. תובל בוא.. חבל על הזמן שלך עם הפאקאצה הזו" עדי מלמלה היא קרצה לי והלכתי עם עדי לשבת על הדשא. "הילה?" שמענו צעקה וקמתי מיד. תוך שנייה השפרצתי החוצה את כל מיץ התפוזים שהיה לי בפה. דניאל עמד שם.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך