השם שלי ברשותי.
חמסה חמסה חמסה

אחרי הכל עדיין- פרק 5.

השם שלי ברשותי. 09/03/2015 1637 צפיות 10 תגובות
חמסה חמסה חמסה

פרק 5.
מנקודת המבט של דביר-
״נשבע לך שאם לא היית זוכרת אותי הייתי הרבה הרבה יותר מבין״ אמרתי בשקט, מתאפק לא לצרוח עליה.
היא שתקה.
״דברי״ אמרתי ושילבתי ידיים. היא המשיכה לשתוק.
״דברי למה אני מתחיל להתעצבן״ אמרתי והתקדמתי אליה.
״חכה שנייה..״
״איתי חיכה לך ארבע שנים אני לא אחכה לך שניי..״
״הכל בסדר עבודי?״ חגי נכנס לחדר, עם הוודקה והכוסות. העברתי את מבטי אליו.
״בחורה יפה יש לך, אלינור אמרת שקוראים לך?״ פניתי חזרה אליה בחיוך.
״כן. חגי אני עייפה, אכפת לכם אם אני אלך לישון?״ היא שאלה והתחמקה ממבטי.
״למה לישון, תישארי, לחגי חשוב שנכיר אז בואי נכיר״ אמרתי בחיוך עצבני.
״חגי, אפשר ללכת?״ היא התעלמה ממני. בת זונה.
״פעם אחרת דביר, יש זמן״ הוא אמר בחיוך. מסכן, הוא לא יודע למה הוא נכנס.
״לילה טוב אליני״ הוא אמר ונישק אותה. הסתכלתי עליה מתנתקת ממנו, בחורה נוראית.
״לילה טוב אלי״ אמרתי כשגבה כבר פונה אליי. היא נעצרה לרגע, ואז המשיכה בדרכה.

מנקודת המבט של דנה-
הגעתי לירושלים, למשחק של הקבוצה נגד ביתר. אני עדיין כועסת על דביר על הדיבור שלו, אבל לא ברמה של לא לבוא למשחק.
״היי מותק״ רוני, חברה של מירון, אחד מהשחקנים בנבחרת, אמרה לי בחיוך כשהתיישבתי לידה ביציע.
״מה שלומך מהממת?״ שאלתי בחיוך ונישקתי את לחייה.
״במתח מהמשחק. מירון לא נגע בי כל הלילה כדי לשמור על האנרגיות..״ היא מלמלה בחיוך. הנהנתי. אני מתגעגעת לדביר. כמה זמן עבר? שלושה ימים? ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.

נגמרה המחצית. כל האוהדים היו בשוק.
״מה עובר על חבר שלך?!״ היא שאלה. הסתכלתי על הקבוצה נכנסת חזרה למבנה, ומשאירה את המגרש ריק עד המחצית הבאה.
״לא יודעת.. אבל אני אלך לבדוק״ מלמלתי וירדתי למלתחות.
״אייל איפה דביר?״ שאלתי כשנכנסתי לחדר של הקבוצה.
״בשיחה עם המאמן, תלכי תרגיעי אותו, הוא נראה עצבני״ הוא אמר. הנהנתי והלכתי לאן שהצביע.
״שלום דנה״ ניסים, המאמן של הקבוצה שלהם, אמר לי והלך חזרה לקבוצה.
״דנה אני לא צריך את הכעס שלך עכשיו, אז אם בא לך להוציא עליי עצבים תעשי את זה אחר כ..״ הוא התחיל ונישקתי אותו.
״אני אוהבת אותך, אתה יודע את זה נכון?״ לחשתי לו וליטפתי את פניו. הוא הנהן.
״אני מצטער שיצאתי עלייך אז, כל כך הרבה דברים שאני צריך לסדר..״
״איזה דברים?״ שאלתי והחזקתי בידו.
״אני מבטיח לספר לך. אחרי המשחק, טוב?״ הוא שאל.
״טוב״ אמרתי בחיוך. הוא נישק אותי שוב. אני כל כך אוהבת אותו.
״עבודי, מחצית שנייה, תציל תכבוד שלך״ אחד השחקנים עבר לידנו.
״שתוק״ דביר אמר ונישק את אפי.
״בהצלחה אהובי״ מלמלתי והתנתקתי ממנו.
״תודה, אני אוהב אותך״ הוא אמר, ליטף את פניי והלך למגרש.

תיקו. זה מדהים, אחרי ההפרש המטורף שהיה במחצית הראשונה. אני לא יודעת מה אני יותר אוהבת, את זה שדביר אוהב אותי או את זה שהאהבה שלי אליו עוזרת לו להתרכז. אני אוהבת הכל בבן אדם הזה. אז בסדר, הוא לא סטודנט והוא לא משכיל במקצועות לא חשובים שלא באמת יעזרו לו, אבל הוא אדם טוב.. ומדהים… ושלי.
״בואי אליי היום, אני אכין לך ארוחת ערב פצצתית..״
״ותספר לי מה עיצבן אותך אז״ קטעתי אותו. הוא הסתכל עליי.
״כן״ הוא אמר בשקט. זה משהו רציני, אני לא ראיתי אותו ככה כבר המון זמן, אם בכלל.

״בתיאבון נשמה שלי״ דביר אמר והניח מולי פסטה ברוטב עגבניות.
״מרשים למדי״ אמרתי בחיוך כשהוא התיישב.
״עכשיו בא לך לספר לי מה קורה?״ שאלתי בחיוך.
״אוקיי, אבל חשוב לי שזה יישאר בינינו טוב?״ הוא אמר.
״דביר אתה מפחיד אותי, מה העניין?״
״זה לא מגיע לאיתי דנה״ הוא התעלם מהשאלה שלי.
״אוקיי, דבר״ אמרתי.
״דבר כב..״
״אלינור הייתה במסיבה של חגי״ הוא קטע אותי. השתתקתי. אלינור?
״מה?״ שאלתי בשקט. אלינור שלי? איזה אלינור?
״היא וחגי ביחד״ הוא אמר.
״איזה אלינור, דביר?״ שאלתי, לא מבינה.
״איזה אלינור את מכירה?״ הוא שאל.
״דביר ספר לי את האמת, אל תמציא לי סיפורים עכש..״
״אני דיברתי איתה, היא זוכרת אותנו, הם גרים יחד בתל אביב..״
״תפסיק!״ עצרתי אותו, נושמת במהירות. אני לא מאמינה שהיא פה.
״אתה בטוח במה שאתה אומר?״ שאלתי. ארבע שנים לא ראינו אותה, והיא שוכחת מהחברים שלה, מהאהבה של החיים שלה, וחיה עם איזה בחור כאילו אנשים לא חיכו לה?
״בטוח. הכלבה חזרה, וזה עניין של זמן עד שאיתי יפגוש אותה״ הוא מלמל. הבטתי בו, לא מצליחה להוציא מילים מהפה. יותר מדי דברים נכנסו לי לראש.
״אני אביא לך מים״ הוא מלמל ונעמד.
״אני רוצה לראות אותה״ אמרתי כשהוא התקדם אליי עם כוס. הוא נעצר והביט בי.
״את לא צריכה לראות אות..״
״אני רוצה לראות אותה דביר, אני רוצה לשמוע מה יש לה לומר!״
״אני לא רוצה שתתקרבי אל הנחש הזאת״ הוא אמר והניח את הכוס בעצבנות.
״הנחש הזאת הייתה החברה הכי טובה שלי מגיל שנתיים!״ כעסתי והרגשתי את הדמעות עולות. ״היא אחותי דביר, אני רוצה לשמוע מה יש לה לומר״ המשכתי, והעפתי מפניי את הדמעה שהצליחה לצאת.
״טוב״ הוא נאנח והתיישב. הבטתי בו.
״מה הכתובת?״ שאלתי בשקט.
״אני אקח אותך..״
״לא. אני רוצה ללכת לבד״ מלמלתי.
״זה חרא רעיון דנה..״
״לא אכפת לי אוקיי? אני צריכה לבד.. לעכל את מה שאתה אומר לי..״
״את כמו ילדה קטנה אותי את מסובבת!!״ שמענו את איתי שר כאילו בלע סטוק של אלאסדי, וראינו אותו בפתח הדלת עם שתי בחורות- אחת מכל צד.
״מה אתם עושים פה? בניתי על זה שאתם עוד רבים במגרש״ הוא צחק והצמיד את הבחורות אליו. מסכן שלי, כשהוא יגלה.
״אני חייבת ללכת, גאה בך על הניצחון״ אמרתי לו ונעמדתי.
״דביר בחייאת תלך גם אתה, הן רוצות להנות מהניצחון״ איתי אמר בחיוך.
״אני זז תירגע. תהנו״ דביר אמר, כרך את ידו מסביב מותני ויצאנו מהבית.
״זה יהיה נורא״ אמרתי בשקט לדביר כשהתקדמנו למכונית שלי.
״לפגוש אותה? כן, זה חרא..״
״שאיתי יגלה״ קטעתי אותו ונאנחתי. הוא שתק.
״הוא יקרוס דביר.. זה יהרוס אותו״ אמרתי בפחד, רואה את זה כבר קורה.
״הוא יהיה בסדר, הוא חזק. צריך להכניס לו לראש שהיא לא שווה שום רגע של באסה והכל יהיה טוב. תראי איך הוא חזר לעצמו, שתי בחורות שונות כל לילה, כמו שצריך״
״אפ! בשבילך בחורה אחת ואותה אחת כל היום וכל הלילה״ אמרתי. הוא חייך ונישק אותי.

הגעתי לאחוזה של חגי ו… ואלינור. לא מאמינה שהיא פה והיא לא אמרה לי, לא בודקת מה קורה עם החברה הכי טובה שלה..
אוף. טוב, אני פה כדי לברר מה עבר עליה.
נעמדתי מול הדלת, ובאתי לדפוק, אך בדיוק חגי פתח את הדלת.
״דנה? מה את עושה פה?״ הוא שאל אותי בחיוך ונישק את הלחי שלי. פאק! שכחתי לחשוב על תירוץ!!
״אני.. דביר אמר לי שהוא בתל אביב ויכול להיות שהוא יקפוץ אליך.. הוא פה?״ שאלתי. למה אני מטומטמת?
״האמת שלא.. ניסית להתקשר אליו?״ הוא שאל.
״הוא שכח את הפלאפון!״ צעקתי בגאווה על זה שמצאתי תירוץ. הוא נבהל וחייך.
״אוקיי, הוא לא פה. את צריכה טרמפ לאנשהו? אני פשוט חייב חייב לעוף..״
״לא אני פה עם האוטו, אבל תודה״ אמרתי בחיוך והסתובבתי חזרה לאוטו.
״פעם הבאה שאתם בתל אביב תתריעי מראש ונארגן מסיבה, לא מתאים שאתם גרים רחוק״ הוא אמר והתקדם לג׳יפ שלו.
״סגור״ אמרתי בחיוך ופתחתי את הדלת של המכונית. התיישבתי מול ההגה וראיתי את האוטו שלו נוסע.
יצאתי מהאוטו במהירות, סגרתי אותו ורצתי עם העקבים הכואבים שלבשתי היום את כל שביל הכניסה של האחוזה שלהם. עליתי את שתי המדרגות הקטנות שלפני הדלת ודפקתי בחוזקה.
״חוג הבנתי ששכחת משהו אבל בפעם הבאה אל תדפוק כמו חיה..״ שמעתי את הקול המוכר אומר ופותח את הדלת בסוף המשפט. זאת היא.
שתינו הלכנו צעד אחורה בבהלה. הבטתי בה בתדהמה, לא מאמינה שזאת היא.
היא לא דיברה. הייתה דממה לכמה דקות, ואז היא התקדמה וחיבקה אותי חזק.
״אני מצטערת כל כך..״ היא מלמלה בבכי.


תגובות (10)

תמשיכיייי

09/03/2015 18:06

עוד פרק בבקשה אני מתחננת בפניך

09/03/2015 18:20

אני לא נושמתתתתתתתתתת דייי נווו אני מאוהבתתת בסיפור הזההה דיייי אני חייבת המשךךךךך פליזזזז תמשיכיי עוד פרקקקקקק זה כזה מושלםםםם מתה על הכתיבה שלךךךך!!!

09/03/2015 19:00

ווואוו וואוו ווואוו ווואוו פשוט מדהיםםם!!
דיי לא יכולה יותר
את כותבת פשוט מושלםם
מחכה להמשך:)

09/03/2015 20:39

אעאעאע כ״כ!
תמשיכי, אני מאוהבת !

10/03/2015 02:40

תמשיכיייי♥

10/03/2015 18:57

מהמממממם תמשיכי!!!!
יש לך כישרון לזה!! את כותבת ממש יפה!!

12/03/2015 11:43

אני ממש אוהבת/מתחברת לכתיבה שלך!
את יכולה להמשיך את 'בסך הכל בני אדם'?

13/03/2015 22:40

אומיגדדדד
את כותבת מדהים !!
תמשיכי בדחוףףף

20/03/2015 00:48

מהמם. תמשיכי!

26/03/2015 18:08
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך