איך לעכל ?! פרק 5 :)♥♥תגיבו בבקשה בבקשה :) ♥

דיברנו דסקסנו ,, ואז הושטתי את ידי לצלחת לקחת סלט השרוול התרומם קצת ו..
" רותם מה אלו כל התחבושות האלו ?! " שאלה אמא בדאגה הסתכלה יותר מקרוב .
הייתי עצורה מחזיקה את כף הסלט כשההורים מסתכלים עליי בדאגה וראם מחפש תירוץ מתאים לעניין .
הייתי משותקת חנוקה , מה אני עושה ?!
איזה סיוווט !! האחרות ערב הפכה לדבר כל כך מלחיץץץץ !!!!

__________________________________________________________________
שתקתי
" רותם… ?" הוסיפה אמא וחיכתה שאני יענה לה
" היא נפלה אתמול " אמר ראם והרגשתי הקלה מטורפת ..
" לא רצינו לספר לך שלא תדאגי.."
" אהה.. למה לא אמרת ? מה היה כל כך קשה רותם ? "
" אמממ.. לא רציתי שתדאגי" אלתרתי..
סיימתי לאכול נכנסתי להתקלח צחצחתי שיניים ועליתי לישון , אני בטוחה שזה היה הליל ההיחיד שאני ישנתי טוב , באמת טוב.
קמתי בבוקר , שמתי חולצת בית ספר ומכנס פוטר ( כי היה קר ) עם מגפיי UGG
עשיתי קוקו שמת בושם ויצאתי לבית ספר …
לא חיכיתי לראם , לא אכלתי ארוחת בוקר , כי לא התחשק לי.
שמתי גם היום את הצמיד …
~מנקודת המבט של תומר:~
שווב הגעתי לבית ספר וראיתי את הדבר הזה , שרודף אותי , הצמיד הזה.
ישבנו בהפסקה כל התלמידים מלבד רותם כמו תמיד , והחלטתי שכמו שאני התחלתי את זה אני שם לזה סוף , אני מותקף חרדה וזה לא יכול להימשך ככה , אני מרגיש רע עם מה שעשיתי , אני לא יודע בכלל אם אני יתנצל היא תקבל את ההתנצלות שלי אחרי כל כך הרבה זמן סליחה לא יכולה לשנות כלום.
" תקשיבו , אולי כדאי לנו לבקש סליחה מרותם ? " אמרתי , זה היה מלחיץ , פחדתי מהתגובות , למה זה יהפוך אותי האמירה הזאת ?!
" לאא !! "
" מה פתאום !!??!?"
" למה נראה לך ?!!? "
" ידפוק מה נראה לך !??! "
" למה ?!!? איזה טמבל ! " שמעתי תגובות.
" מספיק ! " אמרת וכולם שתקו.
" אני ראיתי עליה צמיד , כתוב עליו 'די לבריונות , ' אתם קולטים מה עשינו לה ששמה את הצמיד הזה ?" התחלתי להגיד ..
" אז מה כולה צמיד סו? " קטעה אותי שיר מהכיתה.
" תני לי לסיים.
בקיצור , אני גם ראיתי תחבושות על היד שלה , וואז הבנתי , אני בטוח שהיא חותכת בגללנו , אני הנהגתי את זה ואני מרגיש עם עצי הכי רע בעולם , אני מותקף חרדה אינסופית !! אני , אנחנו , חייבים לבקש סליחה פ ומי שלא רוצה ? ששיא אם האבן הזאתי כל החיים , תחשבו מה אתם הייתם עושם,ה היתתם מתאבדים , היא לפחות שורדת סופגת מי שלא רוצה שישאר אם הכתם הזה לכל החיים . .." אמרתי.
כולם שתקו , הרכינו את ראשם , הם הבינו על מה דיברתי וכנראה הססכימו איתי. " שתיקה שווה הסכמה"
" מי איתי ?" אמרתי .
שמעתי בלחש ..
" אני."
"אני."
"אני"
"אני"
והבנתי שכולם מסכימים איתי .
" אוקיי , הבנתי , ואני גם יודע בידיוק איך נעשה את זה." אמרתי …
התחלנו להתלחשש ולתכנן את העיניין …
" אוקיי שיר – צבעים , קובי – שלט , הילה – קרשים , נעמה – בלונים , דביר – אבנים …." אמרתי והתחלתי לחלק משימות ..
התרגשתי ומצד שני גם פחדתי , התכוננתי לקראת ה"אירוע" שהולך להיות .
~מנקודת המבט של ראם :~