איך ממשיכים הלאה ? פרק 13

~ נקודת המבט של אלירן ~

" בוקר טוב " אריאל חייכה אליי , חייכתי בחזרה והמשכתי לצפות בטלוויזיה .
" מה כבר נמאס לך ממני ? " היא צחקה וישבה לידי " לא נמאס אל תדאגי " צחקתי " לא נורא היום אני עוברת ולא תצטרך לסבול אותי עוד " היא אמרה והסתכלתי עלייה " היום ?" שאלתי מופתע " כן " היא חייכה בהתרגשות וחיבקתי אותה " אני אעזור לך עם הדברים " חייכתי " לא צריך-"
" לא שואל " קטעתי אותה והיא נכנעה " אתה עקשן " היא אמרה וצחקנו .

" לא שכחת שוב דבר ? " שאלתי כשאריאל ניצבה מולי עם כל הארגזים והמזוודות שלה " לא " היא גיחחה והעמסנו הכל על האוטו .
" אם את צריכה משהו רק תגידי ברור ? " שאלתי בחיוך והיא בהתה בי " כן תודה " היא חייכה והשעינה את ראשה על החלון .
" רגע , אתה מעלה לי את הדברים לתוך הדירה ? " היא שאלה וצחקתי " כן " אמרתי והיא שמה את ידה על מצחה " אההה .. עדיף שלא " היא מילמלה והבטתי בה במהירות והחזרתי את מבטי לכביש " אהה לא שואל " קבעתי וכל פעם שהיא ניסתה להגיד לי לא לעלות השתקתי אותה .
כשהגענו הורדנו את כל הדברים מהאוטו והנחתי את כולם בערימה " יאללה נתחיל " הבטתי בערימה הגדולה הזאת והתחלתי להרים דברים . תחילה את המזוודות עם הבגדים שלה , הרמתי אותם עד לדירה שלה והיא פתחה את הדלת , הנחתי אותם בסלון וירדתי להביא עוד דברים .
ככה הרמתי את כל הערימה עד שנשארו לי עוד כמה ארגזים בודדים .
" וואי חם לי " פלטתי וניגבתי את הזיעה שהצטברה על מצחי " רוצה לשתות ? " היא שאלה בחיוך והנהנתי . היא הובילה אותי למטבח , המקרר היה כמעט ריק והיו בו כמה בקבוקי מים .
היא חזרה לסלון לפרוק את הדברים , שתיתי יותר משתי כוסות מים והכנסתי את הבקבוק למקרר .
" טוב אני ארד להביא את הארגזים האחרונים " אמרתי וכשהגעתי לסלון ראיתי שעמית שם .
" אלירן היא , היא עוברת לגור איתי " אריאל הסבירה ועמדתי שם קפוא מביט בה , מבטה היה מושפל והיה נראה שהיא עייפה . ניערתי את ראשי ויצאתי מהשוק " טוב אני יורד " הודעתי ויצאתי במהירות מהדירה . איזה חום היום ! הרמתי את הארגזים האחרונים שהיו ועליתי שוב עד לדירה שלהן . אף אחת מהן לא הייתה בסלון . הנחתי את הארגזים וניגבתי את פניי עם קצה החולצה שלי וכשהורדתי אותה ראיתי ששתיהן עומדות מולי ובוהות בי , צחקתי , עמית אהבה שהייתי עושה את זה " טוב אני סיימתי פה , אם את צריכה משהו , אם אתן צריכות משהו רק תגידו " חיבקתי את אריאל . כשהתנתקתי ממנה הסתכלתי על עמית , כמה התגעגעתי לעיניים הירוקות האלה .. לשפתיים שלה , לאיך שהיא דואגת לי .. היא שנאה את זה שאני מעשן . היא , היא שנאה את זה שאני מעשן !
הוצאתי סיגריה מהחבילה שהייתה בכיסי והדלקתי אותה , חייכתי וחיבקתי שוב את אריאל כשהסיגריה בידי . " ביי " הבטתי על עמית שלא הראתה סימן בגלל שאכפת לה ממה שעשיתי ושאפתי מהסיגריה בתיסכול . יצאתי מהבניין ונסעתי הבייתה .

" אלירן ? " ירין דפקה בדלת חדרי " כנסי " אמרתי לה והתיישבתי על המיטה " אריאל באה עוד כמה דקות " היא אמרה וחייכה " ו.. ? " שאלתי והיא צחקה " ותתלבש " היא סימנה עם ידה על גופי שהיה מכוסה רק בבוקסר שחור " ברור אחות קטנה " אמרתי והוצאתי אותה מהחדר שלי .
שכבתי על המיטה וחשבתי , למה זה קרה לנו ? למה דווקא אנחנו ? כואב לי לדעת שאני עדיין אוהב אותה והיא בכלל לא זוכרת אותי . לא זוכרת אותנו ! לא זוכרת את הפעמים הרבות שבהן היינו שנייה מלשכב ותמיד היה משהו שהפריע לנו , אף פעם לא הרגשתי אותה .. היא לא זוכרת את הפעם הראשונה שהתנשקנו , את כל מה שעברנו ביחד ! את הערב בבית שלי שהכל היה מושלם ואז אבא שלה התפרץ והרס את הכל . היא לא זוכרת אותי ..
הפעלתי שירים במחשב ופתאום כל שיר היה נשמע כאילו הוא מדבר עליי , זה גרם לי להרגיש חסר אונים , אני בוכה בגלל בחורה .. אבל יש לי סיבה טובה לבכות נכון ? אני עדיין אוהב אותה ואני שונא את עצמי על מה שעשיתי למדיסון .. אני כל כך צריך אותה עכשיו , אני צריך לחזור לניו יורק . טוב לי שם .
" אלירן אתה יכול להנמיך את הווליום ?!! " אריאל נכנסה בסערה לחדר שלי ואז קפאה כשראתה את הדמעות על פניי , מחיתי אותם במהירות והלכתי לעבר המחשב בלי לזכור את העובדה שאני בבוקסר .
" אתה בסדר ? " היא שאלה בשקט וחייכתי חיוך קטן ושקרי " כן " אמרתי בקול שקט והיא סרקה את גופי , הבטתי בפנייה והיא הסמיקה " אני אתלבש " גירדתי את עורפי באיטיות ולבשתי מכנס .
היא התיישבה על מיטתי כשגבה נשען על הקיר " שב " היא ציוותה עליי והבטתי בה בפנים עצובות
" מה ? " שאלתי בחושר מצב רוח והיא הצביעה על המיטה . ישבתי לידה והבטתי בעינייה הכחולות " דבר איתי " היא ביקשה והשפלתי את ראשי " על מה ? " שיחקתי את עצמי לא מבין , אבל הבנתי טוב מאוד " על מה שאתה מרגיש כרגע " היא אמרה והשעינה את ראשה על הקיר " אני מרגיש חרא " עניתי בקצרה והיא הביטה בי בדאגה " בגלל עמית ורואי ? " היא שאלה והבטתי בה בילבול " רואי ? " שאלתי והיא השפילה את מבטה " זה החבר שלה ? " שאלתי בשקט והיא הנהנה בעצב " היא באמת המשיכה הלאה נכון ? היא שכחה אותי לגמרי .. " דמעה זלגה מעיניי וראיתי שאריאל עוצמת את עינייה בחוזקה ונושכת את שפתייה " מה יש ?" שאלתי והיא הביטה בי במהירות " אתה .. היא.. " היא נלחמה עם עצמה ודפקה את ראשה בקיר " כן אני יודע שאני חופר עלייה ולמה אני לא ממשיך הלאה ומתגבר ואני נקבה אני יודע " קברתי את ראשי בין ידיי " לא ! אתה לא " היא אמרה במהירות " אני כן ! אני גם מטומטם ! כי היא לא זוכרת והרבצתי בלי סיבה לחבר שלה , התנפלתי עלייה והיא כנראה חושבת שאני משוגע " אמרתי ועוד כמה דמעות ירדו " אבל .. " היא אמרה ונהמה בעצבים " אני חושב לחזור לניו יורק .. למדיסון " פלטתי בשקט והשפלתי את ראשי . שלוש דמעות נפלו על השמיכה שעל מיטתי " מה זה ? אתה ממש לא חוזר לניו יורק אלירן ! ומי זאת מדיסון ? " היא תקפה אותי והבטתי בה " אז להמשיך לחיות פה בידיעה שהבן אדם שאני הכי אוהב בעולם כבר יותר מחמש שנים שכח אותי ?! ושהוא במרחק שני רחובות ממני ?! שהיא פאקינג המשיכה בחיים שלה כאילו לא הייתי קיים ? " צעקתי בתיסכול ופשוט התפרקתי , בכיתי כמו לא יודע מה והיא בכתה איתי וחיבקה אותי " די ! אני לא יכולה יותר לראות את שניכם ככה ! " היא התנתקה ממני בבום וצעקה את זה " מה ? " שאלתי מבולבל כשעיניי צורבות מהדמעות , ירין נכנסה לחדר ועמדה בפתח , כנראה היא שמעה את הצעקות " אלירן , יש המון דברים שאתה לא יודע " היא אמרה והטיחה את פנייה בידייה " אסור לי לספר לך אבל .. יואו אני לא יודעת כבר ! " היא רבה עם עצמה והנהנתי את ראשי בילבול " מה ? פשוט תגידי " אמרתי והיא השפילה את ראשה " אריאל " שמתי את ידי על כתפייה " על מה את מדברת ? " אמרתי בקול רציני ועמיד וכמה דמעות זלגו מעינייה " זה בקשר לעמית ? " שאלתי והיא השפילה את ראשה בהנהון " מה אני לא יודע ? " הרמתי את קולי מעט והיא הביטה בי " אלירן , עמית זוכרת " היא פלטה לבסוף והתרחקתי ממנה " מה זאת אומרת ? " שאלתי באי הבנה מוחלטת " זאת אומרת שביום שבו היא ראתה אותך בבר היא זכרה , ובכתה לי אחרי זה ! ולא רציתי שתלך לכיוונה כי ידעתי שאם היא תראה אותך יהיה לה קשה להתמודד ! קשה לזייף את זה ! וכשסיפרת לי במלון על הסיפור שלכם היא הייתה איתי בשיחה ושמעה הכל ! שהיא בוכה כל פעם שהיא רואה אותך ונשברת מבפנים ! שאחרי שעזרת לי לעלות את הדברים לדירה והדלקת סיגריה היא בכתה לי כמו לא יודעת מה ! שבשבילה ביקשתי ממך תמונה בבריכה בפעם הראשונה שנפגשנו ! שהיא זוכרת הכל אלירן , היא לא שכחה " היא בכתה והדמעות שלי ברחו מעיניי בכמויות כשהיא סיפרה לי את זה , מנסה לעכל ולא מצליח .
היא , היא זוכרת אותי ? היא זוכרת אותנו ?!
יצאתי בסערה מהחדר , עוברת את ירין שעמדה שם קפואה למשמע הדברים של אריאל , יצאתי מהבית ונכנסתי למכונית שלי .
התחלתי לנסוע במהירות , לא ראיתי בעיניים .