אין חוקים באהבה פרק 7

"מספיק אלה! לא יותר ! עברו שלושה חודשים! …. זה לא פייר לעשות לו את זה ואת יודעת את זה!" מריסה התעצבנה עלי דרך הפלאפון. אני יודעת. אני יודעת שזה לא פייר, אבל אני פוחדת.. אני… אני לא יודעת באמת מה אני מרגישה עכשיו.

"אני יודעת מריסה אבל אנ—" אמרתי ומריסה עצרה אותי באמע בלי להקשיב לי בכלל

"לא אלה.. לא אכפת לי. די עם הבולשיט. שתינו יודעות שהיום ההורים שלך ואח שלך לא בבית, הבית כולו שלך! איך הגורל יכול להגיד לך יותר בבירור שאת צריכה לדבר איתו??"

"בסדר בסדר! הבנתי מריסה! אני אדבר איתו.." ניסיתי להרגיעה אותה.

"היום!" היא ווידאה שהבנתי.

"כן היום! אוף מריסה את כזאת עקשנית, אני רוצה לבעוט בך לפעמים" אמרתי לה עצבנית.

"את אוהבת אותי" היא אמרה ויכולתי לשמוע את החיוך שלה.

חייכתי ממנה כי הייתי עצבנית עליה והיא הצחיקה אותי ואעעאע באלי להרוג אותה לפעמים "ביייייייייייייייייייייייי" אמרתי לה וניתקתי.

ירדתי למטה "ג'ייק ! … אמא! … אבא?!" צעקתי כדי לבדוק מי בבית אבל אף אחד לא ענה… מתברר שהם כבר הלכו, כבר התחיל להיות חשוך… אוקיי… אני פשוט אשלח לו אסמס.. רגע מה אני יכתוב ?? היי פתאום נסכרתי בך אחרי שלושה חודשים!? לאלא… אוף די למה אני כל כך בלחץ.. זה בסך הכל ליאם! כמו אח שלי! אני לא צריכה להיות לחוצה ממנו.. הוא יבין אותי!
הוצאתי את הפלאפון שלי והתחלתי לחפש את האות ל' באנשי קשר, פתאום מצאתי -ליאם דה קינג- חייכתי לעצמי כשראיתי את זה, כבר שכחתי מזה.. אני זוכרת את היום שהוא שינה את השם לזה והשביע אותי לא להחליף לעולם. לחצתי על האפשרות הזאת והתחלתי להקליד. כל הזמן הקלדתי ומחקתי, הקלדתי ומחקתי עד שלבסוף מצאתי את המילים הפשוטות והנכונות.
'אני מוכנה לדבר' שלחתי לו. לא ידעתי מה להקליד לו.. לא הצלחתי להפסיק לפחד.
לא עבר יותר מדי זמן עד שקיבלתי הודעה בחזרה ממנו, הלב שלי קפץ כשהצליל של ההודעה נשמע.
'את לבד?' הוא שלח
'לבד' הגבתי בחזרה ומיד קיבלתי שוב הודעה ממנו ושוב כרגיל קפץ לי הלב מהצליל.
'בדרך' הוא רשם בקצרה. הלב שלי דפק כל כך חזק… לא להלחץ אליסון… רק תדברו, תראו מה העניינים.. תראי מה את מרגישה.. חשבתי לעצמי ופתאום דפיקות בדלת הקפיצו אותי.
קמתי בשקט לפתוח, הלכתי לכיוון הדלת וסיבבתי את הידית לאט. לא אחר מאשר ליאם עמד מאחוריה. עמד בשקט והסתכל עלי. העיינים שלו הקפיאו אותי וראיתי כמה מבולבל הוא היה, לא הסתכלנו ככה מקרוב אחד על השנייה יותר משלושה חודשים… התגעגעתי למראה של השיער המפוזר הזה והעיינים הירוקות הכהות האלה שממיסות אותי. כל מה שרציתי עכשיו היה לראות את החיוך עם הגומות היפות שלו…. אבל הוא נראה כלכך שבור שלא ציפיתי לראות אותן עכשיו.
הכנסתי אותו הביתה ונכנסנו לסלון, שנינו שתקנו והתיישבנו אחד מול השנייה על הספות… אף אחד לא טרח להוציא מילה עד שליאם התחיל לדבר.

"הרבה זמן עבר…" הוא הרים גבה אחת. אני הנהנתי… לא היה לי מה להגיד אפילו שרציתי, המילים לא יצאו מהפה.

אחרי כמה דקות של שקט ומחשבה הוא הוציא את המילים
"תקשיבי אלה… קשה לי להוציא את המילים מהפה… אבל קודם את חייבת להבין בשבילי מה שקרה באותו הלילה בחופשה לא היה סתם, וזה לא היה מקרי… ובעיקר אני רוצה שתדעי שאני לא מצטער על זה. הדבר היחיד שאני מצטער עליו זה אם עשיתי את זה בכוח, אם זה היה בלי רצונך… כי לא הייתה לי שום כוונה להכריח אותך" זה לא נכון.. הוא לא הכריח אותי, אני המשכתי את הנשיקה, הייתי יכולה להתנגד אם הייתי רוצה.

"למה עכשיו?" זה כל מה שרציתי לשאול… זה כל מה שיכולתי להגיד. הקול שלי רעד ופחדתי. אני לא יודעת למה פשוט פחדתי… אם מריסה אמרה שהוא בוחן אותי ככה כבר שנה אז למה עכשיו.. מה עצר אותו קודם??

"אלה אני חושבת עלייך ככה כבר מגיל 15……… מאז ש-אני- בן 15!" הוא אמר בפזיזות ואני נשארתי המומה שאפילו הרגשתי שהפה שלי היה קצת פתוח והעיינים שלי נפתחו מהבהלה.
מה לאעזעל?!! מאז שהוא בן 15?? איך זה שאף פעם לא שמתי לב!? אין מצב שהייתי כזאת תמימה כל השנים האלה? איך זה שאף אחד לא ראה, אפילו לא מריסה.

למה לא אמרת כלום עד עכשיו?? ולמה היית עם טיילור באותה תקופה אם רצית אותי?? ליאם אתה חייב להגיד לי למה ניפרדתם, זה הורג אותי מבפנים בבקשה תגיד לי" התחננתי אליו.. לא רציתי לחקור אותו ככה אבל ככה זה יצא… היו לי כל כך הרבה שאלות שלא הצלחתי למצוא הסבר הגיוני לתשובות שלהן

זה לא כמו שאת חושבת אלה! הייתי איתה בגלל הרבה סיבות… קודם כל הייתי איתה בגלל האח האדיוט שלך שהכריח אותי לנסות, אז ניסיתי… אבל זה לא היה משנה משהו, כי ממילא רציתי אותך. אבל לא הייתי מוכן, לא הייתי מכון להגיד לך את זה וגם לא ידעתי איך. הכל היה מוזר מדי, וגם אח שלך…. הוא כל כך רוצה שאני אהיה עם טיילור, אני לא יודע למה.. אבל להגיד לו עכשיו שאני מעדיף א תאחותו עליה.. לא היה לי את האומץ והכוח להתמודד עם זה באותה תקופה. והייתי כל כך עסוק בלנסות לחשוב איך לדבר איתך עד שבכלל לא זכרתי שאני עם טיילור, לא היה ביננו כלום, אני נשבע" הוא הסביר לי הכל. ואני מאמינה לו.. אבל הוא עדיין לא הזכיר שום דבר על הפרידה שלהם, וזה חירפן אותי.
עברו עשר דקות של שקט, עשר דקות שלמות. לא אני דיברתע, לא הוא דיבר, אפילו לא מילמולים.. כלום.. פשוט שקט.

"למה אתה עצבני עלייה כל כך? מה קרה בינכם?" שברתי את השתיקה והפלתי עליו את השאלה שהוא לא יוכל להתחמק ממנה.

"זה כלום אלה.. בבקשה תעזבי את הנושא הזה" הוא ביקש ממני בשקט.

"למה אתה פשוט לא מספר לי?! אתה חייב לסמוך עלי ליאם! את חייב לסמוך עלי שאני אתמודד עם זה! אתה חייב לי את זה!" התעצבנתי עליו והכרחתי אותו לספר לי, לא רציתי שהוא יהיה חייב לי משהו ולנצל את זה.. אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.

אחרי הרבה זמן של שקט הוא העביר את היד בשיער שלו ועצם עיניים, כאילו חשב על משהו.
"אוקיי, אוקיי אלה… אני אספר לך, אבל קודם את חייבת לסמוך עלי, אני צריך לדעת את זה.. אני צריך שתגידי את זה" הוא אמר בשקט. לא הבנתי למה הוא צריך לדעת את זה, למה הוא צריך את זה בקול, אבל לא הייתה לי ברירה כי הייתי חייבת לדעת. ואני חושבת שזה הוגן… אני חייבת לסמוך עליו בשביל שהוא יסמוך עלי, ככה זה עובד באמון, ואם זה מה שאני צריכה לעשות כדי לקבל הסבר… אז… אני סומכת עליו.

"אני סומכת עלייך ליאם, באמת שאני כן… אני לא מבינה למה אתה צריך לדעת את זה, אבל עכשיו אתה יודע.. והנה אמרתי את זה" אמרתי לאט ובעדינות.

היה שקט… ראיתי שהוא חיפש את המילים, מה להגיד לי.. ראיתי שהוא לא רצה אבל לא היה לי אכפת, הרצון שלי והדחף שלי לדעת מה כל כך אסור לי לדעת היה חזק ורק בגלל שהוא לא רצה לספר לי רציתי לדעת יותר.
"טיילור ידעה מההתחלה, היא ידעה שרציתי אותך למרות שהיינו ביחד אבל היא לא רצתה שאני והיא ניפרד, היא רצתה אותי אבל אני רציתי אותך, והיא שנאה אותך על זה… וזה לא אשמתך אני יודע את זה.. את לא צריכה לסבול את השנאה של טיילור בגלל הרגשות שלי אלייך… ו… ו… וזהו אלה את לא צריכה לדעת יותר מזה!" הוא עצר באמצע והתעצבן. אבל אני רציתי לדעת עוד! לא היה לי אכפת מה הוא חושב!

"ליאם, כבר אמרתי לך שאני סומכת עלייך, מה אתה עוד צריך לדעת?" שאלתי בעדינות, ידעתי שאם אתנהג בכוח זה בחיים לא יצא ממנו. הוא הנהן להסכמה וכפות היידים שלו היו משולבות בצורת אגרוף עם המרפקים על הברכיים והסנטר שלו נשען עליהן, לפי התנוחה הזאת ידעתי שהוא כבר מותש מלחשוב,
"טיילור נשבעה לי שברגע שאפרד ממנה היא תחזיר לך על זה, זתומרת… אם ניפרד בגללך, אם נהיה ביחד אחרי הפרידה… היא אמרה שהיא תחזיר לך על זה בדרך כל כך נוראית שאת לא תשכחי את בחיים…. אוף אני שונא להגיד לך את זה אלה.. אבל אם רצית לשמוע מילה במילה אז ככה זה נשמע… אבל אני נשבע לך אלה שאני לא אתן לה לעשות לך משהו, ובגלל זה אני חייב לדעת שתמסמכי עלי, שום דבר לא יקרה לך אני מבטיח שאני אדאג לזה" הוא אמר לאט, הוא נראה כל כך בלחץ. ולא הבנתי למה…. אני מודה שבהתחלה קצת נבהלתי, אבל אני לא באמת מפחדת מטיילור, היא סתם עוד ילדה מהתיכון שלי, ואני יודעת שהיא כלבה אבל לא אכפת לי.. וגם אפשר להגיד שבאמת סמכתי על ליאם שלא ייתן לדבר כזה לקרות. אבל מה שלא הבנתי זה למה היה לו כל כך קשה לספר לי את זה… אז מה אם היא איימה עלי… מה ליאם כל כך מודאג.. זה שאני אדע מזה לא ישנה משהו.

"למה היה לך כל כך קשה לספר לי?" שאלתי בשקט.

"כי אני עדיין רוצה אותך אלה! ופחדתי שאם אני אגיד לך את זה את תעדיפי להתרחק ממני כמה שיותר כי אני מביא לך רק צרות. ותתרחקי ממני כדי שטיילור לא תפחיד אותך עם השטויות שלה… פחדתי שתוותרי עלינו… פחדתי שתעזבי"
נשארתי בהלם, הוא באמת חשב שאני אעזוב אותו ככה? אני לא אעשה את זה בחיים, לא משנה מה המצב ביננו.. במיוחד לא עכשיו, כשאני מרגישה אליו משהו. אהבתי שהוא דאג לי ככה, שהוא נלחץ כל כך שאני אעזוב אותו. רציתי אותו וידעתי את זה בוודאות עכשיו, והוא רוצה אותי בחזרה.

"ליאם… אני לא אעזוב אותך רק בגלל שאיזה ילדה אמרה משהו, אתה אמור לדעת את זה מההתחלה" אמרתי בעדינות עם חיוך ונעמדתי. הוא חייך ממני ונעמד גם.

"אני מצטער אלה, על הכל… אני לא יאשים אותך אם תחשבי שהמצב ביננו מוזר עכשיו" הוא אמר וניסה לחייך, זה היה חמוד כל כך.

"ליאם…" אמרי ועצרתי באמצע, היה לי קשה להגיד את זה כי לא ידעתי אם כדאי.. אם כדאי לקחת את הסיכון. מצד אחד אני רוצה אותו והוא לא יודע מה אני מרגישה אליו, הוא חושב שהמצב ביננו סתם מוזר. וזה נותן לי ייתרון, ייתרון לחשוב אם כדאי לי לקחת את הצעד קדימה, ייתרון לחשוב קודם אם זה כדאי.

"הרגשתי משהו… בנשיקה… הפעם הראשונה שהרגשתי נשיקה אמיתית. וזה לא סתם בשבילי, אז… אני חושבת שאפשר לנסות… את.. זה… לנסות את מה שזה לא יהיה ביננו.. אני רוצה לתת לזה צ'אנס. זתומרת.. אם אתה עדיין רוצה" אמרתי בשקט עם המון עצירות באמצע והסתכלתי על הריצפה, ידעתי בבירור שהוא עדיין רוצה, אבל לא רציתי להיות הזאת שמחליטה על המערכת יחסים המוזרה הזאת שלנו.
הרגשתי אותו מתקרב אלי, אבל עדיין לא הייתי מסוגלת להוריד את המבט מהריצפה. הוא החזיק לי בעידנות בסנטר והרים את הראש שלי שיהיה לכיוונו, ממולו… המבטים שלנו נפגשו והבטנו אחד בשנייה. הסתכלנו אחד לשנייה עמוק בעיניים. "ברור שאני רוצה" הוא אמר וחייך והגומות המדהימות שכל כך רציתי לראות הופיעו וגרמו לי להסמיק ואפילו לחיוך קטן בין השפתיים המודאגות שלי.
הוא נשען קדימה אלי לאט ונישק אותי, השפתיים הרכות שלו פגשו א שלי וגרמו לי להרגיש כל כך הרבה דברים. הרגשתי את הלשון שלו חודרת בי וגומרת לי צמרמורת והיידים שלו שעברו למותניים שלי וקירבו אותי אליו וגרמו לי לנעימות אדירה. החזקתי בחולצה שלו בחזה וקירבתי אותה אלי. התרכזנו כל כך בנשיקה הנעימה ולא רצינו לעזוב אחד את השנייה. הרגשתי יד אחת שלו עוברת ללחי שלי ומקרבת את הפנים שלי תוך כדי הנשיקה שלא רציתי שתיגמר. היינו כל כך שקועים אחד בשנייה שלא שמנו לב שאנשים נכנסו בדלת וזאת הייתה טעות ענקית.

"פספסנו משהו?" שמעתי את הקול של אמא שלי שגרם לי להקפצת לב ואני וליאם ישר התרחקנו אחד מהשנייה בהמירות. ראינו בבהלה את אמא שלי, אבא שלי, ג'ייק וג'נה.. תודה אלוהים, כל החבילה ביחד… הם עמדו ובההו בנו מופתעים.איך לאעזעל לא שמנו לב שהם נכנסנו, הייתי כל כך אדומה ולא ידעתי מה להגיד, המשפחות שלנו הרגע ראו אותנו מתנשקים… רק אלוהים יודע כמה נבהלתי עכשיו ובאיזה מהירות הלב שלי דפק שאני חושבת שכל מי שהיה בחדר יכל לשמוע אותו.

"כל כך ידעתי" רק הקול החלש של ג'ייק נשמע בשקט בין הדממה שהייתה ואני עוד נלחצתי כי לא ידעתי מה להגיד. ג'ייק חייך מעצמו ונהנה בהמחשבה שהוא צדק לגבינו כל הזמן הזה.

"אנחנו… אנחנו בדיוק היינו בדרך החוצה" ליאם אמר בקול יציב וישר תפס לי ביד וגרר אותי החוצה במהירות. בחוץ היה חשוך ורק מיהרנו ללכת ביחד מהר וכמה שיותר להתרחק מהבית, לא הפסקנו לצחוק כל הדרך עד שהתחלנו להאט לאט את המהירות של ההליכה שלנו.

"שיט… איזה פדיחות… הולכים לתחקר אותי על זה כל כך.."אמרתי וצחקתי בתוך החיבוק שהיה לנו תוך כדי שהלכנו. היידים שלו היו סביב המותניים והבן שלי והראש שלי נשען על החזה שלו.

"אני רק מקווה שאבא שלך לא ישנא אותי עכשיו…" הוא אמר וצחקנו.

"הוא לא ישנא אותך אף פעם… נראה לי שהוא אוהב אותך אפילו יותר מאת ג'ייק" אמרתי וצחקתי וגרמתי לו לצחוק גם.
התיישבנו על איזה ספסל שהיה בדרך ליד הכביש, הוא חיבק אותי והנחתי את הראש שלי עליו ולא הצלחתי להפסיק לצחקק מהמחשבה של מה שקרה והוא צחק יחד איתי.

"מה כל כך מצחיק??" הוא אמר וצחק בגלל הצחוק שלי, הרבה אומרים שיש לי צחוק מדבק.

"אני חושבת על איזה מזל שהוצאת אותי משם, אין לי מושג מה הייתי עושה" אמרתי וכמעט הפסקתי לצחקק.
"מה אנחנו עומדים להגיד להם" המשכתי להגיד והרגשתי אותו מלטף אותי.

"נגיד להם את האמת, נספר להם שהחלטנו לנסות… אל תדאגי אני אטפל בזה.." הוא אמר בעדינות ונישק אותי בראש וחיבק אותי חזק אותי וקירב אותי אליו. אני אוהבת איך שליאם תמיד לוקח אחריות ומטפל בדברים כאלה, אני מרגישה בטוחה איתו , כאילו שאני אף פעם לא צריכה לדאוג.
חזרנו לכיוון הבית. עמדנו מול הדלת לכמה שניות, ליאם הסתכל עלי וחייך.
"אתה בטוח?" שאלתי אותו והסתכלנו אחד על השנייה.

"אל תדאגי, הם יקבלו את זה… אחרי הכל אני חושב שהם ציפו את זה קורה, ראית איך אמא שלך מסתכלת עלינו ומחייכת כאילו יש תקווה למשהו, ואח שלך כבר הבחין בזה מהרגע שניסיתי להתחיל איתך… אולי זה לא יהיה כזה נורא כמו שאת חושבת" הוא אמר וחייך. ניסה להרגיע אותי. הוא הזיז לי את השיער מהפנים וגרם לי להסמיק. אני מסמיקה כל כך בקלות ואני שונאת את זה..!

חייכתי אליו… "כן.. אולי אתה צודק" אמרתי ואחרי כמה שניות הוא פתח את הדלת. הלב שלי התחיל לדפוק הבל הרגעתי את עצמי כי יש לי את ליאם ליידי עכשיו והכל יהיה טוב.
נכנסנו ואני נכנסתי קצת לאט יותר ממנו, אבל הצלחתי להתקדם כי החזקנו יידים והוא הצליח לגרור אותי לבפנים. התקרבנו לסלון והם כולם ישבו שם, הסתכלו עלינו בשנייה שבה נכנסנו, ראיתי שאבא שלי הסתכל על היידם שהיו מחוברות אחת בשנייה, ישר מהלחץ הפרדתי בינהן, לא רציתי לעשות את זה אבל זה היה כמו ריפלקס… פשוט נלחצתי להיות ככה עם בחור ליד אבא שלי…

"אז.. אתם ביחד עכשיו או משהו כזה?" ג'ייק שאל בישירות בלי להתבייש.. אני הרגשתי קפואה במקום, רק פחדתי מהתגובה שלהם.

"אני יודע שאתם קצת מבולבלים, אז אני אסביר… אלה ואני חשבנו לנסות לראות מה הולך ביננו, אני יודע שזה קצת מוזר לכם אבל..—" ליאם אמר והפסקתי אותו באמצע.
"אבל זה מה שאנחנו רוצים ונשמח אם תקבלו את מה שהולך פה ולא תשנאו אותנו על זה" ישר פלטתי מהפה בלי לחשוב ובכלל אל חשבתי שאני אעיז להגיד משהו עכשיו.
כולם היו בשוק ממני, היה שקט וכולם פתחו עיינים לרווחה.

"לא נשנא אותכם נסיכה שלי.. אף פעם. אני חושבת שעשיתם החלטה ואנחנו באמת צריכים לקבל אותה. חוץ מזה כולנו כבר ציפינו את זה קורה, בדיוק היום דיברנו על זה" אמא שלי אמרה בקול רך ואני וליאם היינו קצת מופתעים.
"באמת?" שאלתי קצת מבולבלת. אמא שלי הנהנה והמשיכה להגיד "אני חושבת שזה בסדר מבחינת כולנו, נכון?" היא שאלה והסתכלה לכיוון המשפחה שלי שיראו סימן הסכמה.
ג'נה חייכה אלינו ואבא שלי קם לכיוונינו, בהתחלה נילחצתי אבל אז ראיתי אותו מחייך לכיוון ליאם. הוא חיבק אותו יכולנו לשמוע אותו לוחש לו "כדאי לך לשמור עלייה" הוא לחש לו באוזן ואני חייכתי להם.
ההורים שלי וג'נה הלכו למבטח כדי לארגן את ארוחת הערב. אני וליאם נרגענו כל כך עכשיו שידענו שהכל בסדר, הוא חיבק אותי מצד ביד אחת ונשענתי עליו. לא הרגשתי יותר רגוע מעכשיו.
רק ש… רגע.. ג'ייק עוד לא אמר כלום… ראיתי אותו יושב מולינו ונראה לחוץ, הוא היה קצת עצבני. למה הוא לא יכול לקבל את זה שאנחנו ביחד?? ….. זה בטח עוד בגלל טיילור, עוד מהחופשה אני זוכרת שהוא אמר שהיא זאת שצריכה להיות איתו ולא אני. הוא קם והלך לפינת האוכל עם מבט עצבני אלי. הרגשתי קצת מאוימת וזה כאב לי כי לא רציתי להרגיש ככה לגבי אח שלי.

"עזבי אותו, הוא בטח סתם עוד לא התגבר על הפרידה שלי מטיילור. האמת שאני בכלל לא מבין למה אכפת לו כל כך." ליאם אמר לי וניסה לחייך אלי, להרגיע אותי. אבל זה לא ממש עזר… חייכתי אליו בחזרה חיוך קטן, רק כדי שהוא לא ידאג לי יותר מדי. הוא נתן לי נשיקה על הראש והלכנו לכיוון פינת האוכל. כולם חייכו אלינו חוץ מג'ייק שאפילו לא הסתכל עלינו.
התיישבנו לאכול. ג'ייק היה שקט כל הארוחה. ההורים שאלו אותנו כל מיני שאלות על לימודים ועבודות… שליאם וג'נה הלכו ההורים שלי הלכו לישון והחלטתי לדבר קצת עם ג'ייק… ראיתי אותו יושב במפרסת, מסתכל על הנוף. יצאתי אליו והתיישבתי לידו.
הסתכלתי עליו אבל הוא התעלם ממני. "ג'ייק… אני עושה טעות?" שאלתי אותו בשקט. באמת שהייתה לי חשובה הדעה שלו. רציתי לשמוע אותו אומר משהו על מערכת היחסים שלנו ולא סתם מתעצבן בשתיקה.

הוא הסתכל עלי לאט.. "אני לא יודע אליסון. אבל אני לא רוצה לדבר איתך על זה עכשיו" הוא קם והלך משם. כאב לי לשמוע אותו קורה לי אליסון… הוא קורה לי ככה רק כשהוא ממש עצבני עלי או כועס בכללי בגלל משהו שקשור אלי. נשארתי לשבת שם לבד עם הראש בתוך היידים, חושבת לעצמי מה הבעיה פה. אני רוצה את ליאם, ליאם רוצה אותי, ההורים שלנו מאשרים, טיילור וליאם נפרדו ממזמן. למה ג'ייק כל כך מודאג…?