אין לאן לברוח- פרק עשרים ושלוש

אין לאן לברוח- פרק עשרים ושלוש
"תודה, אחוי." הודיתי לסהר וטרקתי את דלת המכונית.
"דברי איתי." הוא נופף לי בקצרה, והחל לנסוע הרחק מביתי. נאנחתי בקולניות ופסעתי לעבר ביתי. פתחתי את דלת הבית בשקט, והסלון היה חשוך. הנחתי שהם ישנים ברגע זה. סגרתי את הדלת מאחוריי בלחש, ונעלתי ועליתי על קצות אצבעותיי לחדרי. פתחתי את האור בחדר, מזמזמת לי הלחש כמה מילות שיר מוכרות ויצאתי מהחדר. נכנסתי לחדר ליד, של הוריי, אך הופתעתי לגלות שאף אחד מהם לא היה בחדר השינה. הבעה מבולבלת התפשטה על פניי, אך החלטתי להניח את זה בצד בגלל העייפות שהשתלטה עליי. חזרתי לחדרי, ופסעתי לעבר המחשב. הרשיתי לעצמי להדליק שיר על חלש שיעזור לי להרדם.

נאנחתי בקלילות ופתחתי את דלתות הארון מעץ. בחנתי בעיניי את הבגדים שהיו מסודרים על המדפים הלבנים, והוצאתי פיג'מה מאולטרת- מכנס קצר אך לא עד כדי כך ורפוי, וחולצה לבנה עם דגל בריטניה. דפיקה נשמעה בדלת הבית, שנשמעה שוב ושוב רק שכל פעם הדפיקה נהייתה יותר חסרת סבלנות.
"סעמק, רגע." קראתי בקול עצבני, וירדתי במהירות במדרגות הבית. סובבתי את מפתח המנעול, ובשנייה הראשונה שפתחתי את דלת הבית, מישהו דחף את גופי בעדינות כנגד הקיר. נשמתי בהקלה כאשר קלטתי שזה היה רק סהר, שחסם כל דרך אפשרית שלי לברוח ממגעו.
"ואם הייתי רוצח סדרתי?" הוא שאל בלחש ובקול מצמרר, ורפרף את שפתיו על שפתיי בצמאה.
"אבל אתה לא." עניתי במלמול כתשובה, ולפני שיכולתי להבין שפתיו רוסקו על שפתיי. שפתיו היו רכות ומשכרות, זזו בהתאם לשלי, וגרמו לי יותר לטרוף את שפתיו יותר. לאחר כמה שניות, הוא התנתק מהנשיקה, ולקח כמה צעדים אחורה, חיוך טיפשי התפשט על שפתיו והוא הסתובב וברח לפני שיכולתי להגיד משהו.

•סהר•
אני צריך את זה, להרגיש רק עוד פעם אחת את השפתיים שלה. כי עד אז, שני האפשרויות יהיו רק כן או לא. הכל בידיים שלה, ואני אכבד את ההחלטה שלה. אם היא תקבל אותי, תאהב אותי, או תיקח אותי כידיד הטוב. דפקתי בדלתה בחוזקה ובחוסר סבלנות, ואז שמעתי את קול פתיחת המנעול ודלת הבית נפתחה. תפסתי בכתפייה והצמדתי אותה בעדינות לקיר.
"ואם הייתי רוצח סדרתי?" שאלתי בלחש ורפרפתי בשפתיי על שפתיי הרכות והמשכרות.
"אבל אתה לא." היא ענתה במלמול, ולפני שיכולתי להבין מה אני עושה, שפתיי התרסקו על שפתיה. למשך כמה שניות, שפתינו זזו בתיאום ויכולתי להרגיש את עצמי יותר ויותר משתכר לטעם שלה. אך לפני הסוף, התנתקתי משפתייה, ולקחתי כמה צעדים אחורה. חיוך טיפשי נדבק על שפתיי, לפני שסובבתי אליה את גבי ופסעתי הרחק משם, לא טורח להסתכל אחורה על התגובה שלה. אין משהו שיותר פחדתי מלהתאהב. עשיתי טעויות באהבה, כי לא היו לי את ההורים שלידי שיזהירו אותי מהדבר הזה. ועכשיו, הדבר שאני הכי פוחד הוא להתאהב במיתר. אבל זה בכל זאת קרה, ומהגורל אי אפשר להתחמק. כל פעם שאני מביט בעיניים הירוקות שלה, ושוקע בהן כל פעם מחדש. מקשיב לכל מילה, לכל צחוק שגורם לי להשתכר ולרצות לשמוע את קולה בלי סוף. לגעת בשערה הגלי ולרצות לטעום משפתייה בכל פעם שרק יהיה לי, ולהתאפק כל פעם מחדש בכדי שלא לטרוף את שפתיה. אני אוהב אותה, אני יודע את זה בבירור, אבל יש לי כל כך הרבה סיבות שאני חייב לוותר עליה, ואני לא מוצא סיבה אחת שתספק אותי ושאני אוכל לבטוח בה שאני לא אוותר עלייה. אני פוחד לאבד אותה במקרה שאני אעלם לה מהחיים ביום אחד, ואני פוחד לוותר עליה ולראות אותה עם בן-זוגה החדש, ומספרת לי, לחבר הכי טוב שלה, שהיא מאוהבת בו עד השמיים והיא מצאה את האחד שלה.

•איה•
"מה נראה לכם שהם עושים עכשיו?" שאלתי את מור וניב בחיוך משעשע.
"מתנשקים, ובדרך להוריד את הבגדים אחד מהשנייה." מור אמר בחלמניות.
"חרמן." מלמלתי בגועליות אך לא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק.
"או שסהר הוריד אותה בבית, נפרד מימנה וטס חזרה לבית שלו." ניב הרס את האשליה של מור, וגרם לקולות ביאוס לפלוט מפיו.
"מה אתה רוצה?" ניב התמם, "אני רק אומר את מה שאני חושב."
"ומה שאתה חושב זה לעשות אותו דבר עם איה." מור אמר בחיוך קריפי וגרם לי להסמיק רע.
"אחי, עם אהבה גמרתי." התחמקתי מהמביכות ושילבתי רגליים על השולחן.
"בגלל המניאק?" ניב שאלה בכיווץ גבות.
"היינו זוג פעם אחת, הוא בגד בי ונפרדנו. לקחתי סיכון, התאהבתי בו שוב והוא שוב פגע בי." הסברתי בקצרה, "יש לי את כל הסיבות בעולם לא להתאהב שוב בעולם."
"אהבה זה חרא," מור הסכים איתי והתרומם מהשולחן שעד כה ישב בו. "אני טס, ביי." הוא נופף לנו ורץ לדלת הפתיחה.
"טוס טוס ואל תחזור." צעקתי לו והתרוממתי מעט כדי לראות את תגובתו. הוא רק עשה לי אצבע שלישית, ויצא מהבית. שקט שרר ביני לבין ניב, הדיבור היחיד שהיה בסביבה זה דו-שיח ששחקנים ביצעו בטלוויזיה בסרט שצפינו בו עד כה.
"נראה לי שגם אני אלך." ניב מלמל והתרומם מהספה באנחה קלה.
"כן…" מלמלתי כתשובה והתרוממתי גם אני בכדי ללוות אותו. פסעתי בשקט לעבר הסלת, ופתחתי אותה. ניב צעד כמה צעדים קדימה, ואז הסתובב אליי.
"היי, באלך לצאת מחר?" הוא שאל בהיסוס ונשען על משקוף הדלת.
"יעני, דייט?" שאלתי בהיסוס והבטתי בו בכיווץ עיניים.
"כן, אפשר לקרוא לזה גם ככה." הוא הסכים בחיוך קליל.
"דווקא יתאיפ לי קצת לצאת." עניתי במשיכת כתפיים קצרה.
"מעולה," הוא הגיב בחיוך, "אז מחר בשמונה בערב אני אאסוף אותך?"
"תקשיב, אני צריכה קודם כל לבדוק מתי אני פנויה ביומן, אתה יודע." אמרתי הציניות ובחיוך שגרם לו לצחקק.
"להתראות, בלנודי." הוא קרץ לעברי, הסתובב ופסע הרחק מהבית שלי. נאנחתי בנענוע ראש קצר לשמאל וימין. אני ידעתי שאם אני אגיד כן, אני אתאהב שוב ואני אפגע יותר. אבל עדיף את זה מאשר להיות סבתא בת תשעים ומגדלת חתולים.סגרתי את הדלת בטריקה קטנה, ומיהרתי לחזור לספה ולשקוע בסרט שלי.

•מיתר•
"I never met a girl like you, and you never find a man like me. Walking out the door, with you on my arm, you can hit me on my phone everytime you want."
שרתי לצלילי השיר בבוקר, וצחצחתי את שיניי ביסודיות. "God me going mad when you dress like that, girl is a trep when you act like that, we dont even met when you dress like that, i know you know youre bad when you act like that, ho yhea." שרתי את הסיום בקול והתעלמתי מצעקותיהם של הוריי שביקשו מימני לשתוק על ידי זה שהם ישנו. הם חזרו דיי מאוחר בלילה, אז הם היו מאוד עייפים. ירקתי את המשחה מפי, וירקתי אחריהם גם את המים שגרגרתי, ניקיתי את פי במגבת קטנטנה והלכתי לחדר בכדי להתלבש. פתחתי את דלתות הארון, וסרקתי בעיניי את המדפים. לבסוף, לבשתי סוודר אפור, מכנס ג'ינס קצר עם קרעים ונעלי אולסטר שחורות שמגיעות כמעט עד הברך. הרמתי את התיק על כתף אחת, ויצאתי מהחדר.
"בוקר טוב," מלמלתי בחיוך קטנטן להוריי שהיו בסלון, ופסעתי לעבר המטבח.
"מה קרה, יש מצב רוח טוב?" אמי, שהייתה בטווח ראייתי, שאלה. הרמתי את כתפיי בתמימות, ושפכתי לתוך הכוס הקרטון של קפה כפית נס-קפה וכמה כפיות סוכר. שפחתי קצת חלב חם ומים רותחים, וסגרתי את הכוס במכסה של הכוס ולגמתי מימנה לגימה קטנטנה.
"טוב, אני יוצאת." הודעתי להם ופסעתי לעבר דלת הכניסה.
"את לא יוצאת לשום מקום." אבי קבע ולקח לי את המפתחות מהיד. הבטתי בו בבלבול, ופסעתי לעבר אמי שישבה בספה. "עכשיו רק שבע, תשתי תאכלי ותעשי מה שבא לך. אנחנו חייבים לדבר." הוא הסביר והתיישב בכורסה מולינו.
"אבא, אני מאחרת." אמרתי בעצבנות, "אין לי כוח לבלבולי שכל. עד שיש לי מצב-רוח אתם באים להרוס הכל?" שאלתי וחטפתי מידו של אבי את המפתחות. פסעתי לעבר דלת הבית, תקעתי את המפתח במנעול וסיבבתי אותו כמה פעמים. הורדתי את הידית, ופתחתי קצת את הדלת.
"אצל מי היית בימים שלא היית בבית?" אבי שאל בחוצפה, שגרמה לי לקפוא לרגע.
"כמה שיותר רחוק ממכם." עניתי בחוסר עניין ויצאתי מפתח הדלת. טרקתי את הדלת מאחורי, והתחלתי לפסוע העצבנות לעבר בית הספר.
"תירי," שמעתי קריאה קטנטנה, שגרמה לי להסתובב. ראיתי את איה מנופפת לי. נופפתי לה חזרה, וחיכיתי בכדי שתצמצם את פאר ההליכה. היא חיבקה אותי קצרות, והמשכנו להתקדם לעבר בית הספר.
"את לא אמורה עכשיו להיות בבית ולהגיע שני דקות לפני הצלצול?" שאלתי בחוסר הבנה. ביתה היה קרוב לבית הספר, כך שלקח לה שני דקות להגיע אליו בכלל.
"יצאתי לריצה." היא משכה את כתפייה בתמימות, "ואת לא אמורה לאחל לשיעור?"
"רבתי עם ההורים," משכתי בכתפיי גם אני, "שוב."
"מה הפעם?" היא שאלה בהנחה, והמשכנו לפסוע. יכולתי לשמוע את ההתנשפות הקשה שלה, שזה באמת מראה שהיא רצה.
"אצל מי היית בימים שלא היית בבית?" חיקיתי את אבי בקול מצחיק ומעצבו והמשכתי לפסוע לעבר בית הספר.
איה צחקקה בשקט, והניחה יד אחת על כתפי בניחום, "הוא עדיין אבא שלך, הוא בסך הכל אוהב אותך."
"אני יודעת. אבל זה מעצבן," התלוננתי באנחה קטנה, "הוא חזר רק לפני שלושה ימים, ואני הייתי זו שצריכה לפרנס את המשפחה ולדאוג לעצמי כשהוא לא היה. ופתאום, הוא מחליט להיכנס לי לחיים כאילו הוא בחיים לא הלך. ואת קולטת שנתנו לו אזהרה. שיפסיק אם הסמים וישאר איתנו או שהוא עף למוסד גמילה. והוא החליט האפשרות השנייה."
"ככה זה סמים," איה נעמד מולי, ועצרה אותי מלהמשיך ללכת. "כשאתה רק מנסה, אתה לא יכול להפסיק." הנהנתי בראשי להבנה, והבטתי מאחוריה לעבר מבנה בת הספר. סביבו היו המון נערים מתרוציים, חלק ממהרים להכנס לכיתתם, חלק לוקחים את הזמן, חלק מתנשקים להם ומתחבקים, וחלק בכמה דקות של הבוקר לפני שמונה משחקים כדורסל או כדורגל.
"שלום בית ספר," מלמלתי בלחש והתקדמתי לעבר השער, "לא התגעגעתי בכלל."

•סהר•
"תתפוס," ניב מסר לי את הכדור בזמן שרץ לחסום מישהו ששיחק איתנו. כידררתי אותו בין אצבעותי. מישהו רץ לעברי, בכדי לתפוס את הכדור, אך לפני שיכל לתפוס בכלל, זרקתי אותו לעבר הסל והוא החליק לתוכו כסל מושלם.
"ניצחנו," ניב הריע וחילקנו בנינו כיפים. שני הבנים שהצענו להם לשחק אתנו, הזעיפו פנים ופסעו הרחק מימנו.
"מה זה? לא יודעים להפסיד בכבוד?" ניב צרח להם בשמחה, "גם כן, לכו לוזרים."
"שתוק, דפקט." צחקקתי ודחפתי אותו קצת אחורה.
"ניב תופס את הכדור, ניב מכדרר." ניב גנב לי את הכדור מהיד, והחל לכדרר. "ניב זורק לסל והופה," הוא עצר לכמה שניות בכדי לראות אם הוא קלע לסל; "לא קלע." השלמתי אותו בחיוך מרוצה ותפסתי בכדור שנחת לידי.
"נודר לך, זה סל מקולקל." ניב התלונן בזעיפת פנים, בזמן שפסענו לעבר ביתי.
"ניב, מאמי, סל לא מתקלקל." הסברתי לו כמו שמסבירים לילד קטן, וזרקתי לעברו כמה פעמים את הכדור.
"לך תדע," ניב משך בכתפיו בתמימות ומסר לי שוב את הכדור. פתחתי את דלת הבית, וזררתי את הכדור הצידה.
הוא הביט באקווריום הקטן שהייתה מונחת השידה, ונופף לדג הזהב שהיה בתוכו.
"אחי, זה מאה-אחוז דג זהב?" ניב שאל והמהמתי.
"מאה אחוז?"
"מאה אחוז." אישרתי כתשובה והבטתי בו בשאלה.
"דג זהב זה אפס אחוז זהב ומאתיים אחוז דג." הוא מלמל לעצמו באנחה.
"אבל אמרנו מאה אחוז." תיקנתי אותו בבלבול.
"בדיוק." הוא אמר בהתלהבות והבטתי בו בבלבול.
"אחי, אתה בא איתי לאסם?" שאלתי בזמן שעליתי במדרגות לחדרי.
"לא יודע אחי, אני ונקיונות לא מסתדר." הוא גירד בעורפו בציניות שגרמה לי לגלגל עיניים בקלות. הוא התיישב על הספה בזמן שעליתי לחדר להחליף בגדים
"פלצחן," מלמלתי בשקט והורגתי את חולצתי. זרקתי אותה על המיטה, ופתחתי את דלת הארון. השפרצתי על עצמי קצת דורדוראנט ולבשתי חולצה לבנה- אפרוה. לקחתי מערימת הבגדים מכנסיים קצרות לבנות עם קשקושים עליהן ונעלתי נעלי נייק גבוהות. ירדתי חזרה לסלון, וראיתי את ניב שקועו בטלפון שלו, והתכתב עם מישהו.
"מי הבחורה?" שאלתי בשעשוע, וגרמתי לכך שהוא ירים את מבטו אליי.
"למה ישר בחורה? למה לא בחור?" הוא שאל במירות, שכרמה לי לצחקק ולהיות מבולבל מדבריו.
"אתה מפלרטט עם בחור?" שאלתי בשביל לסדר את המילים, והוא הביט בי בבלבול.
"מה? לא זה לא מה שאמרתי." הוא התגונן ועיניו התרחבו כאדר הבין את מילותיי. "זאת איה, קבענו לדייט היום."
"קבעתם?" שאלתי בהרמת גבות.
"אני… קבעתי." הוא תיקן את עצמו וגלגל את עיניו.
"רואים שהקשר הזה יהיה מושלם," מלמלתי לעצמי בגיחוך קל, כאשר ניב המשיך לשקוע בטלפון ולא הקשיב לדבריי
"טוב אחי, אני יוצא." צעקתי לו ופסעתי לעבר הדלת. הוא רק המהם בהנהן בראשו, והמשיך להקליד כמה דברים.
"אל תתגעגע אליי." הוספתי בשביל למשוך את תשומת ליבו, הוא המשיך להנהן.
"אתה גיי." אמרתי בשעשוע, והוא שוב המהם בהנהון.
"אתה-"
"תלך כבר, יא הומו מטומטם." הוא קרא בעצבים וזרק לעברי כרית. חייכתי בצחקוק ויצאתי, טורק מאחוריי את הדלת.