שרי❤
נתקעתי במחסום כתיבה באמצע הפרק והמשכתיי כמה שיכולתי. סורי על העיכוב באמת סליחחהה. אני אנסה להמשיך כמה שיותק מהר ולנסות להפנות לי זמן בשבילכן. אוהבת המוניםם❤❤

אין לאן לברוח- פרק עשרים

שרי❤ 02/03/2015 1341 צפיות 3 תגובות
נתקעתי במחסום כתיבה באמצע הפרק והמשכתיי כמה שיכולתי. סורי על העיכוב באמת סליחחהה. אני אנסה להמשיך כמה שיותק מהר ולנסות להפנות לי זמן בשבילכן. אוהבת המוניםם❤❤

אין לאן לברוח- פרק עשרים
"אני רוצה כזה בחור שיפתח לי את הדלת
ויגיד לי לילה טוב כל פעם שאני נרדמת
ויקח אותי לסרט ויקשיב כשאני מדברת
מדברת מדברת מדברת…
אני רוצה שהוא יגיד לי שאני הכי יפה
ויקנה לי תכשיטים ביום האהבה
ויקח אותי לספא הוא יקח אותי לספא
אתה תיקח אותי לספא אתה שומע?" שרתי עם איה תוך כדי שהרמתי כף ענקית מעץ והקרבתי לפה, מדמה מיקרופון.
" אני רוצה שהוא יעשה לי קיצי
אני אקרא לו מוצי הוא יקרא לי מיצי
האהבה שלנו היא לא רק פיזית
וכולם תמיד אומרים שאני קיטשית
את קיטשית – קיצ'י קיצ'י קיטשית
את קיטשית – קיצ'י קיצ'י קיטשית
את קיטשית – קיצ'י קיצ'י קיטשית-" היא גנבה לי את הכף ושרה גם היא, אך ברגע האחרון השיר נכבה.
"אתם לא אמיתיים." מלמלתי לעצמי ונפלתי על הספה. הייתי אצל איה אחרי הריב השני עם ההורים. הרגשתי שאני צריכה השתחררות. קצת יותר מידי השתחררות, אז עשיתי מסיבה קטנה אצל איה. ובמסיבה קטנה זה רק אני, איה, ניב, מור וכמובן שסהר והאלכוהול.
"שיגעתם את כל הבית." ניב צרח לעברינו תוך כדי שהוא התווכח עם איה על לסגור את הסרטון או לא.
"למי אכפת?" גיהקתי בצחקוק, "העיקר שאני נהנית."
"את שיכורה, את צריכה להפסיק." סהר תפס בבקבוק האלכוהול החדש שפתחתי, והצמיד לחיקו.
כן, אני יודע. שאני צריכה להפסיק, "לא אני לא." גערתי וגנבתי לו את הבקבוק בחזרה.
"מיתר," הוא אמר בקול קשוח ובמבט רציני, לקח את הבקבוק וניפץ אותו על הרצפה. לאחר מכן פנה אל איה, ומלמל שהוא ינקה את זה אחר כך והחזיר את תשומת ליבו אליי.
"אני שונאת אותך," אמרתי בעצבנות ושילבתי את ידיי, אך לא יכולתי לעצור את עצמי מלצחקק.
"את ממש שיכורה, הא?" ניב מלמל לעצמו והביט לעברי בשאלה. "כמה כוסות שתית?"
"כמה כוסות, או כמה בקבוקים?" שאלתי בהתחכמות ונמרחתי על הספה בעצלנות, עם עיניים חצי פקוחות.
"לא יאמן, הבנות משתכרות יותר מאיתנו כשהן שותות." ניב מלמל לעצמו ודפק כאפה למצח.
"זה מה שמדאיג אותך?" סהר שאל בדאגה, "היא פאקינג בת שבע-עשרה. אסור לה לשתות ובמיוחד לא ככה."
"לידע אתכם, אני עדיין פה." צחקקתי לעצמי בכמה גיהוקים.
"לא אכפת לנו." מור, שהחליט להופיע, צעק ולגם מבקבוק אלכוהול שהחזיק ביד.
"למה לו מותר לשתות?" הצבעתי לעבר מור ברישול והוא רק הוציא לי לשון. איה רק גלגלה את עינייה, ליפפה את ידיי סביב צווארה ומשכה אותי מהספה.
"עד שנהניתי." מלמלתי בלחש ונגררתי אחריה.
"את לא רצינית, זו הפעם הראשונה והאחרונה שאת בכלל שותה." היא אמרה בזעם והשכיבה אותי על מיטתה בעדינות. "לא הייתי בכלל אמורה לתת לך לשתות."
"אין מה לעשות." מלמלתי בצחקוק והיא רק גלגלה את עינייה, בחיוך קטן שחמק ויצאה מהחדר.

•סהר•
"אוקיי, מי שהביא את האלכוהול אוטומתית מת." צעקתי למור וניב, ששניהם הביטו אחד בשני.
"זה הוא אשם," הם אמרו באותו הזמן והצביעו אחד על השני.
"אלוהים, אני חיי עם שני אידיוטים." הבטתי לכיוון התקווה במבט חסר אונים ונפלתי אחורנית על הספה.
"היא בחדר, כנראה שנרדמה." איה ירדה במדרגות ברישול, ואמרה מותשת. הנהנו בראשינו, ואני רמתי מהספה. הלכתי לעבר המקרר, מיליתי כוס מים וכדור ועליתי לחדרה של איה. פתחתי את דלת החדר, ופסעתי בצעדים קטנים פנימה. הנחתי את כוס המים והכדור על השידה, והתיישבתי על המיטה. שמתי לב שעינייה עדיין חצי פקוחות, והיא שלחה לעברי חיוך חצי שיכור וחצי מודה.
"דביר יהרוג אותי כשיגלה שנתתי לך להשתכר." מלמלתי והסרתי פיסת נייר שהסתירה את עינייה הירוקות.
"אני יכולה לגלות לך סוד?" היא שאלה ולא כל כך חיכתה לתשובה. היא קירבה את אוזני לפיה, ונשימותיה גרמו לי לצמרור. "אני ודביר נפרדנו. בגללך." היא צחקקה לאחר מכן, הרפתה את אחיזתה והסתובבה על בטנה. אני רק בלעתי את רוקי, מנסה לעקל את זה שעד עכשיו חשבתי שהם זוג. ומה שעוד ניסיתי לעקל זה שהם נפרדו. בגללי. קמתי מהמיטה, ויצאתי מחדרה של איה נסער.
"מה יש?" ניב שאל אותי ונשען אחורה על אי המטבח, כאשר אני ישבתי על הספה אבל המטבח היה בטווח הראייה שלי.
"דביר ומיתר נפרדו." עניתי לשראלתו באדישות, אך ידעתי שלמרות המראה שלי עמוק בפנים אנע קופף מאושר על זה שהם נפרדו.
"ואתה לא אמור לשמוח מההודעה הזו?" הוא שאל דיי בשמחה ופסע לעברי.
"אחי, בגללי. בגללי הם נפרדו." הבהרתי לו את הנקודה, "אני כזה אבוד."
"אתה כזה אבוד." ניב הסכים איתי בהנהון קצר וחזר על דבריי.
"אתה אמור לעודד אותי." נזפתי בו והוא רק הרים את כתפיו בתמימות.
"הוא יודע לעודד?" מור התפרץ והתיישב בצידי השני, "אחי, הבחורה שחלמת עלייה פנוייה. אז תתחיל לנקה את המצפון, ותחשוב על דרך להשיג אותה, אידיוט." מור נזף בי.
"אבל זה בגללי." הדגשתי בקול מיואש.
"מאיפה לך לדעת?"
"היא אמרה זאת בעצמה," פירטתי, "'אני ודביר נפרדנו. בגללך.'"
"פי, אחי, לא ידעתי דאתה בקטע של גברים." ניב טפח לי על השכם.
"פי, אחי, תמות." אמרתי לו באותו טון והורדתי לו כאפה לעורף. הוא רק הרים את כתפיו שנית מתמימות.
"היא שיכורה, היא לא מתכוונת למה שהיא אומרת." מור ניסה לנחם אותי, אך הפעם אני זה שהרמתי את כתפיי.

•איה•
"אנחנו חייבים להשאיר אותם לבד." מור אמר. אני הוא וניב היינו במטבח, בזמן שסהר נמנם לו מול הטלוויזיה, וחשבנו על מה שיקרה בים מיתר לסהר.
"ואם הם יריבו?" שאלתי בדאגה ומור הביט לי בבלבול.
"למה להם לריב?" ניב שאל בחוסר הבנה.
"לא יודעת. אולי היא כוזעת עליו על זה שנישק אותה, או שהיא מאשימה אותו בזה שדביר ומיתר נפרדו ו-"
"בלונדי," ניב קטע אותי, "סהר מאוהב במיתר מעל הראש, הוא לא יתן לזה שהם יריבו." דיי הססתי לפני ששלחתי הנהון קצר ובוטח.
"לאיפה נלך?" ניב שאל.
"לקניון," חייכתי חיוך מתגרה.
"אני חוזק הביתה, לישון, אני חייב את זה." מור הרים את ידו.
"אוקיי, זה משאיר אותי ואותך, ניב." חייכתי חיוך מתחכם לעבר ניב שרק חייך ונענע את ראשו.
"אוקיי." הוא נכנע, "אני אלך איתך לקניון."
"אני אלך איתך לקניון, מואה מואה." מור זייף נשיקות באוויר ואנחנו הבטנו בו במבט לא מבין.
"טוס מפה יא מניאק, טוס." ניב צעק, מה שגרם להעיר את סהר.
"מה קורה פה?" סהר שאל והפניתי לעבר ניב מבט מאשים.
"אנחנו קופצים לקניון, ואנחנו צריכים שתשמור על מיתר." אמרתי בצחקוק מזוייף וחיוך ציני.
"אוקיי?" הוא ענה בהיסוס ובבלבול.
"החוצה, עכשיו." הצבעתי לעבר דלת הכניסה ודחפתי את מור וניב משם. מור וניב החליפו בניהם כמה מילים, לפני שהתפצלנו בדרך ומשכתי את ניב לכיוון הקניון.
"אני לא מבין למה בכלל הסכמתי לזה?" הוא שאל בגניחת יאוש ואני רק צחקקתי.
"כי אסור לסרב לי." אמרתי בדימוי קול פרחי, שגרם לו לצחקק ופסענו לעבר אחת החנויות.
"אוקיי, מה את רוצה לקנות, בלונדי?" הוא שאל והביט סביבו. על כל התיקים, האיפור, משקפמ השמש וכל חפצי הבנות שרק אפשר למצוא שם.
"לא כדאי שתמצא לי כינוי אחר, ולא 'בלונדי"?" שאלתי בצחקוק והוא רק הניד בראשו לשלילה.
"את שועפת לבלונדי." הוא הרים את ידיו בתמימות, והוציא מאחד הקולבים סוודר אפור עם ציורים.
"מה עם זה?" הוא שאל ומתח את החולצה.
"אתה באמת צריך ללמוד דבר או שניים על אופנה." הבטתי בו בזעזוע בזמן שהוא הביט כמה פעמים בחולצה ואז אליי בשביל להבין למה אני מתכוונת.
"מה רע בזה?" הוא שאל בחוסר הבנה, ועיווט את פרצופו בצורה שגרמה לי לצחקק.
"הו, שיעור מספר ראשון, לא קונים חולצות חמות אלא אם כן זה לא מזג האוויר." חייכתי וסידרתי שוב את החולצה בקולב.
"יש פה כמה פריטים לבנים, תחפש פה בשבילך ונבדוק מה אתה צריך." ציוחיתי והוא רק הנהן לפקודתי, והצדיע לי. צחקקתי והתחלנו במסע הקניות שלנו.

•מיתר•
הנחתי את ראשי על מצחי והרגשתי כאב עז. קמתי מהמיטה ששכבתי שם, ולקח לי כמה שניות לזהות שאני בחדר של איה. כדור וכוס מים היו מונחים על השידה. בלעתי את הכדור ולגמתי מכוס המים. הסרתי מגופי את השמיכה ויצאתי מהחדר לכיוון הסלון. היחידה שהיה בטווח הראייה שלי זה סהר, עם פחית אקס-אל ביד וביד השניה שלט.
"איפה כולם?" שאלתי בלחש והוא הסיט את מבטו אליי. מבטח פגיע ומתנצל.
"מור יצא, ניב טאיה יצאו לקניון." הוא ענה בלחש והחזיר את מבטו חזרה לטלוויזיה. "לקחת את הכדור?" הוא דאל, לא טרח אפילו להסיט את מבטו בחזרה אליי.
"כן," עניתי בקצרה והוא רק שלח הנהון קצר. "אוקיי, מה יש לך?" שאלתי בחוסר הבנה וירדתי את המדרגות האחרונות אליו.
"את ודביר נפרדתם." הוא ענה והסיט את מבטי אליי, "בגללי."
"אני ודביר נפרדנו, אבל זו בכלל לא אמורה להיות אשמתך. למה אתה חושב שזו אשמתך?" שאלתי בחריקה קלה של שיניים ועטפתי את זרועותיי סביבי.
"את אמרת את זה בעצמך." הוא חייך חיוך עצוב והמשיך לזפזפ ערוצים חסרי משמעות בטלוויזיה.
"סהר, זו לא אשמתך." אמרתי בחיוך קטנטן, אך הוא רק הניד בראשו והמשיך לזפזפ. לקחתי לו את השלט מהיד, וכיביתי את הטלוויזיה, גורמת לו להסיט את תשומת ליבו אליי.
"אני הייתי שיכורה, אני אומרת דברים בלי כוונה אליהם." אמרתי לו בחיוך מתנצל, "אני לא יודעת מה אמרתי, אבל אם אמרתי שזה בגללך, תקבל את זה ההפך. זה לא בגללך."
"היי, את רעבה?" הוא שאל בניסיון להעביר נושא, "לא אכלת כלום מהבוקר. חוץ מאלכוהול. אבל זה שתייה בכלל." הוא הוסיף במלמול לעצמו שגרם לי לצחקק.
"כן, אני דיי רעבה." עניתי לשאלתו בהנהון קצר, והתרוממתי מהספה.
"אני אכין לך חביתה." הוא הציע והתרומם גם הוא, פוסע לעבר המטבח.
"כל עוד זה היום הולדת שלך, אני אמורה לבשל, אתה לא חושב?" דימיתי כעס בקולי וקפצתי על גבו.
"פעם אחרונה שבישלת, המטבח נשרף." הוא הזכיר לי בתחכום שגרם לי לבעוט בו ולצחקק.
"מודה, אין לי קישורי בישול." הודיתי. "אבל זו לא סיבה לצחוק עליי."
"גם במצבים הכי גרועים אני אמצא סיבה לצחוק עלייך." הוא ענה לי וערבב בקערה את הביצים עם המלח. הוא שפך את הכל לתוך המחבת, המתין עד שזה יתבשל והניח את זה בצלחת.
"דווקא ביום הולדת שלי את צצה עם מצב רוח רע?" הוא הקפיץ אותי עם שאלה מוזרה. חייכתי לעברו ומשכתי בכתפיי בתמימות.
"הגורל קובע, לא אני." הרמתי את ידיי כחפה מפשע, ולאחר שנייה המשכתי לאכול.
"אני יוצא למור, מתחשק לך לבוא?" הוא שאל תוך כדי שפסע אחורה וגישש במפתחות הרכב שלו שלמרבה הפלא לא היו על השידה.
"מיתר, ראית את המפתחות?" הוא שאל בחשד והנדתי בראשי בבלבול.
"אני ישנתי כל הזמן הזה." הסברתי ומשכתי שוב בתמימות בידי.
"טוב, אז נלך ברגל כנראה." מלמלתי לעצמי והנחתי את הצלחת על אי המטבח. תפסתי בנעליי האולסטר השחורות שלי שהגעתי איתן, ונעלתי אותן. סהר כתשובה הנהן בראשו, ופסע לעבר הדלת. הוא הוריד את הידית, ומשך את הדלת, אך היא לא נפתחה. הוא ניסע שוב רק ביותר כוח, אך זה לא עזר.
"אני חושב שנעלו אותנו." הוא קרא לעברי ומיהרתי לרוץ לעברו.
"אתה צוחק עליי, נכון?" שאלתי במהירות, "כן, אתה צוחק עליי." עניתי לעצמי בלי לחכות לתשובה. הוא הפנה לי את הדרך, וסימן לי לנסות בעצמי לפתוח את הדלת.
"אני לא מאמינה שבחורה יותר חזקה מימך." מלמלתי לעצמי אך הוא יכל לשמוע, ומשכתי בדלת בעדינות שלא נפתחה. נשארתי בשקט לכמה שניות, לפני שמשכתי שוב בידית בחוזקה.
"'אני לא מאמינה שבחורה יותר חזקה מימך'" הוא חיקה אותי והבטתי בו בזעיפה.
"אנחנו נעולים."


תגובות (3)

וואי פרק ממש יפה אני חולה על הסיפור הזה
תמשיכיי

02/03/2015 23:30

חחחחחחח גדולים אשכרה נעלו אותם!
אהובה שלי זה מושלםם
פרק מדהים! וסהר אהובי!!!
מחכה להמשך:)
למה התחפשת? חג שמח❤️
אשמח אם תקראי את הפרק האחרון שהעלתי ותגיבי מה דעתך:)

03/03/2015 13:54

תמשיכייי

03/03/2015 18:57
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך