אין לאן לברוח- פרק שמונה עשרה

אין לברוח- פרק שמונה עשרה
•מיתר•
—
"מיתר?" סהר שאל בחוסר הבנה כאשר הוא קלט אותי מחוץ לביתו. משום מה, שום רעש של בלגאן לא נשמע.
"אין מסיבה?" שאלתי בלחש ונשכתי את שפתי לפני שאני אתפרץ.
"ביטלנו בסופו של דבר, מצטער שלא הודעתי לך." הוא מלמל בהתנצלות, "היי, הכל בסדר, ילדה?" הוא שאל וגרם לי להביט בעיניו.
"יש סיכוי שאני נשארת ללילה?" הנדתי את ראשי ללא, וקולי היה רועד.
"ברור." הוא מלמל בדאגה, ופתח את דלת ביתו, מאשר לי להכנס.
*לפני*
"היי," מלמלתי לעבר סהר לפני שעקפתי אותו.
"היי," הוא ענה בקצרה והביט בכל תנועה קצרה שעשיתי, כל מה שקרה בנינו היה מביך. נהגנו להיות החברים הכי טובים, ובנשיקה קטנה זה התהפך. והדבר הכי גרוע בנשיקה, זה שזרמתי עם זה. שידלתי חיוך קטנטן והמשכתי לפסוע לעבר סקיפר.
"שלום חבר," מלמלתי וליטפתי את פרוותו הנעימה. "נראה שנטשתי אותך." גיחכתי בעצב בזמן שעיניו הגדולות והשחורות עקבו אחריי. "חבל שאתה לא יכול לדבר," אמרתי בכנות, "יש לי המון דברים לספר לך ואני באמת צריכה מישהו שיענה לי עליהם ולא רק יקשיב." המשכתי לדבר כמו סתומה לסוס והבטתי הצידה לראות את סהר מרחוק ממשיך להביט בי.
"אבל לבינתיים," פלטתי והחזרתי את תשומת ליבי חזרה לסקיפר. "אנחנו נטפל בך קצת," קרצתי לעברו בחיוך קטנטן. הו, לפחות מישהו מעלה לי את המצב רוח. הבטתי לצדדים בחיפוש אחר איה, שגרפה את כל הקקי של הסוסים וזנקה אחורה אחרי שהמגרפה נפלה.
"תיתי," היא קראה לעברי וחייכתי חיוך משועשע לכיוונה, "בואי תחליפי אותי. אני ובקיפר נסתדר מצויין."
"אל תרצחי לי אותו." התבדחתי בזמן שהיא זרקה לעברי פרצוף רצחתי.
"אני אגמור פה, וכבר אחזור." לחשתי לסקיפר ורגע לפני שנטשתי אותו, ליטפתי את פרוונו והנחתי נשיקה רטנטנה באמצע ראשו.
"הו, שלום סקיפר," איה קראה בשמחה שגרמה לי לצחוק, "שנים לא התראינו. אנחנו הולכים לעשות כיף." בזמן שהיא החלה לחפור לו על מה שהם הולכים לעשות בזמן שאני אעשה את עבודתה, פסעתי לכיוון המגרפה והרמתי אותו מן הקרקרע.
"לוי," שמעתי קריאה מהצד. הסטתי את מבטי למקור הקריאה, לגלות את מור מנופף לי בצידי סהר וניב שדפק לו כאפה מאחורי הראש. נופפתי חזרה בקצרה והנדתי את ראשי בזמן שהיא סימן לי לבוא אליהם.
"יש לי עבודה לגמור." קראתי חזרה בהסבר- שלא היה אמיתי. פשוט לא רציתי להתראות שם עם סהר.
"נו מה אכפת לך, גם לסהר לא אכפת. נכון סהר?" מור שאל והפנה את תשומת המבט לכיוון סהר, שהיה נראה מעופף בזמן שמבטו היה לכיווני.
"אמרת משהו?" סהר שאל בבלבול בזמן שנמשיך להביט בי. לא הצלחתי לפענח את המבט.
"לא אמרתי כלום." מור חייך בסיפוק בזמן שהניח יד על עורפו של סהר.
"נו, בואי כבר." הוא ררא לעברי וסימן לי להתקדם לעברם. משכתי בכתפיי והנדתי את ראשי לשלילה בחיוך מתנצל, בזמן שהמשכתי לאגרף את הלכלוך. "סורי, מורי, יש לי המון עבו-" ניב, שלא נתן לי לגמור את המשפט, תפס אותי ומשך אותי לעברם.
"אאוץ'" מלמלתי ושפשפתי את המקור האדום שניב תפס. כאשר הבטתי בו, הוא הביט בי בחיוך ומשך בכתפיו בתמימות.
"מה אתם רוצים?" שאלתי והרמתי את מבטי.
"מה אנחנו רוצים?" ניב שאל את מור בחוסר הבנה ומור דפק לו כאפה מאחורי הראש. חייכתי והתאפקתי לו לצחוק, בזמן שהם התווכחו.
"שתקו כבר," סהר צרח עליהם בזמן ששם לב שעברו כבר כמה דקות ארוכות. השניים השתוקקו, ומור החל לדבר.
"אוקיי, יש מסיבה בבית של סהר-"
"מה?" סהר קטע את דברי מור, קפץ בחוסר הבנה וניב הניח את ידו על עורפו.
"יש מסיבה בבית של סהר," מור הדגיש את מילותיו שוב והביט בסהר באזהרה; "ואת מוזמנת."
"אני לא יודעת אם אני אבוא." מלמלתי בלחש והשפלתי את ראשי, "אני לא בקטע של מסיבות.
"מי שואל אותך?" ניב התפרץ בכעס מדומה, "את באה. ותביאי איתך את הבלונדה." הוא קרץ לעבר איה, שהביטה בנו בציפייה כמה מטרים רחוק.
"הבלונדה עסוקה הערב," אמרתי בקול מתגרה בזמן שהוא גלגל את עיניי
"הבלונדה עסוקה היום בערב." חייכתי חיוך שגדל עוד יותר כאשר ראיתי את פרצופו המבואס של ניב.
"למה את מבאסת?" הוא שאל בקול ילדותי.
"תסבול." הוצאתי לו לשון בהתגרות"יחס?" מור מלמל לעצמו.
"שתוק יא קטין," אני, סהר וניב אמרנו יחד בזמן שהבטנו בו.
"גם את קטינה." הוא נשף ברוגז והצביע אליי.
"נה נה בננה." הוצאתי לו לשון בזמן שהוא העיף לי כאפה חלש וחסרת משמעות בלחי, שגרמה לי לצחקק.
"אז את באה?" מור שאל. באתי לענות, אך הוא ענה במקומי. "יופי, לוי באה."
נאנחתי בכעס, "אוקיי, אני אבוא." אחרי המשפט שלי, קריאות שמחה נפלטו מפיהם של מור וניב, בזמן שסהר רק גיחך והשפיל את ראשו אל האדמה.
"נדבר." מלמלתי בלחש וחזרתי לאגרף את הלכלוך. אחרי כמה זמן, מור פסע הרחק מהאסם וניב הלך לכיוום איה, בזמן שסהר מצא את דרכו לכיווני.
"היי," הוא מלמל בלחש, וגרם לי להסיט את תשומת ליבי אליו.
"היי," החזרתי לו בחיוך צדדי קטן.
"האמ…" הוא פסעק לשנייה, "את לא חייבת לבוא אם את לא רוצה. אנחנו לא נכרי-"
"אני אבוא." קטעתי את דבריו בחיוך קטנטן. הוא חייך והנהן בראשו.
"צריכה שאני אסיע אותך?" שאל בלחש לאחר כמה שניות של שתיקה.
"אני לא חושבת…" מלמלתי בלחש, "זאת אומרת, הבית שלך דיי קרוב לשלי. אני אגיע תוך רגע."
"אוקיי," הוא הנהן בראשו בהבנה והחל לפסוע הרחר מימני. כאשר הבטתי לכיוון איה, היא פירלטטה עם ניב ככל הנראה. כאשר הבטתי סביבי, סיימתי לאגרף את כל הלכלוך ופסעתי לעבר הפופים. התנפלתי עליהם בקול אנחה קטנה ועצמתי את עיניי, ממלמלת לעצמי שזו רק מנוחה קטנה.
"מיתי," שמעתי קול רך ממלמל באוזניי, "מיתי." פקחתי את עיניי באיטיות, ועיניי התורכיז של סהר הופיעו מול עיניי.
"הא?" שאלתי בקול צרוד וכחכחתי קצת בגרוני.
"סיימת את העבודה, את צריכה לחזור הביתה." הוא מלמל בלחש ועזר לי לקום.
הנהנתי בראשי, "איפה איה?" שאלתי והבטתי סביבי.
הוא גירד בעורפו, לפני שמלמל לעצמו שהיא עזבה עם ניב.
"צריכה הסעה?" הוא שאל רגע לפני שעזבתי.
"לא יזיק לי לנקות את הראש מהמחשבות," מלמלתי בחיוך מתנצל. "פעם אחרת, באמת תודה, סהר." מלמלתי לפני שחיבקתי אותו קצרות.
"ביי, מיתי." הוא לחש לאוזניי רגע לפני שהתנתקנו, ומצאתי את דרכי לכיוון הבית.
*
"שלום לכולם," התפרצתי לבית ביהירות ולפני שהם יספיקו לצייץ מילה רצתי במעלי המדרגות.
"היי?" שמעתי את דילן ממלמל מהסלון, מופתע מהתגובה שלי. השעה הייתה שבע, כי לקח לי שעתיים להגיע לבית בלי ההסעות של סהר.
"אנחנו צריכים לדבר." אמי קראה לי מהקומה התחתונה, וקטעה את מחשבות הארגון למסיבה. גנחתי בקול ומיהרתי לרדת אליהם.
"כן?" שאלתי בחוסר הבנה בזמן שהוריי ישבו אחד מול השניה, ומבטם היו מוטרדים. "קרה משהו?" שאלתי בדאגה.
"אני ואביך מתגרשים." אמי אמרה בלחש וגרמה לפי ליפול.
"אתם צוחקים עליי." מלמלתי על סף בכי, "תגידו שאתם צוחקים עליי!" דרשתי בצעקה וחבטתי בידי בשולחן כמה פעמים.
"אני מצטערת, מתוקה. כל העניין של הסמים לא מסתדר לי-"
"אני סלחתי לו על זה." קטעתי את דבריה. "_אני סלחתי לו, למה את לא מסוגלת לסלוח לו את?"
"מיתר, אין פה סיבה שתכעסי על אימך. זו החלטה של שנינו." אבי קטע את דבריי והרים את קולו. חייכתי חיוך בלי שום קשר להנאה, ומחיתי כפיים.
"אתם פשוט נהדרים," מלמלתי בלחש, "תודה שהרסתם לי את החיים." עליתי לחדר במהירות, ונתתי לדמעות לזרום על לחיי. ההורים שלי אף פעם לא היו בעניין הזה. הם תמיד היו רבים, אבל איך שרבים משלימים. הם לא רצו להרוס לי את החיים בכך שהם יתגרשו. הם תמיד היו מתנשקים ומתחברים מולי, גם כשהייתי נגעלת. אני צריכה לשכוח מיזה. לפחות ליום הזה. אני רוצה לקום בבוקר ולא לזכור את זה בכלל, ולחשוב שהכל היה חלום. אני צריכה את המסיבה. ניחשתי שהמסיבה מתחילה בשמונה, אז מיהרתי להתארגן. פשטתי מעליי את בגדיי בית הספר המלוכלכים, והסתפקתי בלזרוק אותם על הרצפה בטענה עצמאית שאנקה אחר כך. נכנסתי לתוך האמבטיה, והתזתי על גופי את המים החומים, שגרמו לי להבריח את כל הקטע הרע שדפק לי את המצב-רוח. חפפתי את ראשי והתזתי מים בכך שכל הסבון ירד. לפפתי על גופי מגבת וגם על שערי, וכך יצאתי לחדר. לא חשבתי בכיוון של להתגנדר, אך גם לא לבשתי זרוק- כמו שאני לובשת תמיד. זרקתי על עצמי סקיני ג'ינס שחור עם קצת קרעים, חולצת בטן שחורה לא יותר מידי קצרה שכתובים עלייה ברצף 'kill your self' ועוד כל מיני משפטים, הנחתי על כתפי חולצה מכופתרת ג'ינס ונעלתי נעליי ואנס שחורות. הורדתי משיערי הנוטף מים את המגב, והנחתי אותה על כתפיי בכך שהיא תשמור על בגדיי מהתרטבות. הוצאתי את מייבש השיער והתחלתי לייבש את שיערי המהירות. אחרי שהוא התייבש חבשתי על ראשי כובע צמר, ושמתי קונסילר מתחת לעיניי בשביל להסתיר את העיגולים השחורים, וכבר הייתי מוכנה למסיבה. ירדתי במהירות במדרגות, לא טרחתי להביט בהוריי.
"אני יוצאת לסהר, יש אצלו מסיבה, אל תחפשו אותי." קראתי אליהם באדישות, בהבנה שרק אמי יודעת מי זה סהר והיא זו שתצטרך להסביר לאבי הכל. התחלתי לפסוע במהירות לעבר ביתו של סהר, נזהרתי לא להתקל באנשים לא רצויים. תוך כמה דקות הגעתי לבית הקרקע של סהר, שבאופן מוזר לא נשמע שום מוזיקה שהקפיצה את הבית. דפקתי על הדלת חלשות, ותוך כמה שניןת היא נפתחה.
"מיתר?" סהר שאל בחוסר הבנה כאשר הוא קלט אותי מחוץ לביתו. משום מה, שום רעש של בלגאן לא נשמע.
"אין מסיבה?" שאלתי בלחש ונשכתי את שפתי לפני שאני אתפרץ.
"ביטלנו בסופו של דבר, מצטער שלא הודעתי לך." הוא מלמל בהתנצלות, "היי, הכל בסדר, ילדה?" הוא שאל וגרם לי להביט בעיניו.
"יש סיכוי שאני נשארת ללילה?" הנדתי את ראשי ללא, וקולי היה רועד.
"ברור." הוא מלמל בדאגה, ופתח את דלת ביתו, מאשר לי להכנס. כאשר נכנסתי, אף אחד חוץ מימנו לא היה בבית. ומפה לשם שמתי לב שהתחלתי לבכות, ואני חייבת לו רצף הסברים.