פיצי / נועה
סיפור ראשון שלי.
תגיבו בכל דרך שהיא.
ביי!!

אין שם עדיין… – פרק 1

פיצי / נועה 08/06/2012 857 צפיות 12 תגובות
סיפור ראשון שלי.
תגיבו בכל דרך שהיא.
ביי!!

"וואו. את נראית מאוד… עייפה.." קולו של אדם גרם לי להעביר את עיניי מהחלון הפתוח אל כניסת החדר, שם הוא עמד עם מיקה, שמסגרת משקפיה הייתה סגולה ולא שחורה כמו שהייתה לפני שעות ספורות.
"מה? לא.. אני לא.." אמרתי והבטתי במראה הגדולה התלויה על הקיר.
טוב, הוא צדק. עיניי היו אדומות אבל לא בצורה מפחידה, ולפי כתפיי השמוטות, היה אפשר להבין שאני עייפה, ואני לא רוצה להתחיל לדבר אפילו על שיערי או על שאר פניי שנראו לא במיטבם..
"את יודעת, להגיד למישהו שהוא נראה עייף, זאת רק דרך מנומסת להגיד לו שהוא נראה חרא. אז פשוט תגידי שאני נראית חרא." אמרתי למיקה בשקט, והיא הסמיקה.
"אל תתייחסי אליה מיקה, היא עייפה ולא עצמה עכשיו.. " אמר אדם אל מיקה וחיבק אותה בכתפה.
ואז פנה אליי, "רק רצינו להביא לך את הטלפון. ג'ק אמר ששכחת אותו על הדלפק והתנדבנו להביא לך אותו." והושיט לי את הטלפון שלי.
"תודה…" מלמלתי, ומיקה אמרה שהם ייתנו לי לישון בשקט, והם הלכו.
אפילו לא החלפתי לפיג'מה כשנכנסתי אל מתחת השמיכה החמימה ונרדמתי.
***
"ה-לוו!!" קלי צעקה פתאום והעירה אותי בבהלה, " את אמורה כבר לצאת!!" וזרקה עליי את נעל האולסטאר הלבנה שלי. התכוננתי לזה והגנתי על עצמי עם הכרית שלי.
"אוף. אחד-אפס לך." היא רטנה.
חייכתי חיוך מרוצה מאחורי הכרית ולפני שקלי יצאה מהחדר, היא הוסיפה, "אבל אל תדאגי. זה הולך להשתנות היום." וטרקה את הדלת.
מאז שאנחנו בבית הספר, קלי תמיד רוצה לנצח אותי או לעשות לי רע. נגיד… לכתוב על הלוח שבכיתה, 'אני דיסלקטית פריקית. כתבה : מלאני מארש.' , ואז כולם חושבים שאני כתבתי את זה, כי כולם דפוקים שמאמינים לדפוקה שכתבה את הדבר הדפוק הזה. וכשכולם מאמינים שאני כתבתי את הדבר הזה, קלי מקבלת נקודה. ואם למשל אני מחליפה לה את היוגורט תות שלה בשמנת 30 אחוז, והיא אוכלת את זה באמת, אפילו קצת, אני מקבלת נקודה. זה כמו משחק כדורגל. רק שאנחנו משחקות אותו כל יום מחדש, והמפסידה לאותו יום מביאה למנצחת 50 דולר. אני שונאת את המשחק הזה.
ואת קלי. היא אמורה להיות אחותי, אבל היא לא. ההורים שלה, שהם הדודים שלי, הואילו בטוב ליבם לקחת אותי אליהם לאחר שהוריי נעלמו. זה הרגיש בהתחלה כמו הארי פוטר. ההורים שלי מתו, (הם לא נמצאו עד היום, ואני בספק אם הם חיים על הירח..) לא היה אף קרוב משפחה, דוד שלי נדרש לקחת אותי אליו, ויש לו בת בגילי שמתעבת אותי. עד לפה זה בערך כמו הארי פוטר..
מכאן זה מתחיל להסתבך. דבר ראשון, אין שום קסם או משהו בסגנון הזה בחיים שלי. דבר שני, אני לא ממש… מקובלת בבית ספר. יש לי חברה אחת שקוראים לה מיקה, וחבר שקוראים לו אדם (לא חבר-חבר.. חבר-ידיד כזה..) .
ואני גרה בתנאים יחסית טובים.
צעדים במסדרון העירו אותי ממחשבותיי על איך להעביר את היום הזה בשלום. התהפכתי על צידי ועצמתי את עייני בניסיון להירדם שוב.
כמה שניות אחרי שהצעדים דעכו, קלי התפרצה לחדרי בשנית, וצעקה מספיק חזק שאפילו לפודל שלה, החצי חירש, הייתה חוזרת השמיעה באוזנו השמאלית, "מה, את עדיין לא ערה, מלאני?!" וידעתי שפריסיליה, אמא שלה, תגיע בתוך חצי שנייה לחדרי.
וזה באמת קרה.
"את עדיין במיטה?! קומי מהר!" פריסיליה דרשה בצווחה צפצפנית ומשכה את השמיכה שלי אל הרצפה.
"עוד 15 דקות אני באה לראות מה איתך, וחסר לך שאת עדיין תישארי במיטה הזאת!" ויצאה מהחדר.
קלי צחקה ואמרה, "אחד-אחד." והשאירה אותי לבד.
קמתי בעייפות והתארגנתי ללימודים.
יצאתי אל המטבח עם התיק השחור שלי על כתף אחת והושטתי יד אל המקום שבו היו אמורים להיות התפוח והכריך שלי, אך הם לא היו שם.
"אה, מלאני. תצטרכי לקנות לך משהו בדרך. לא הספקתי להכין לך." אמרה פריסיליה, "מצטערת!" ויצאה מן המטבח.
חשקתי שיניים וסידרתי את תיקי על שתי כתפיי והלכתי אל בית הספר.
בדרך הספקתי לקנות רק קרואסון עם שוקולד שיצא זה עתה מן התנור, ושוקו. אני מעדיפה קפה, אבל הייתי צריכה לחכות הרבה זמן בשביל זה, והאוטובוס כבר הגיע לתחנה, אז יצאתי משם עם קרואסון בפה וכוס שוקו ביד ורצתי לעבר האוטובוס.
התיישבתי בספסל במקום כלשהוא באמצע האוטובוס ולקחתי ביס מהקרואסון.
הנחתי את התיק שלי על המושב הריק שליידי, ולגמתי מהשוקו.
אויש..
החולצה שלי..
המכנס..
התלכלכו מהשוקו..
איך נשפך כל כך הרבה שוקו מהכוס ה…פיצית הזאת?
אוף,עכשיו אני אֶרַאֶה כאילו הוצאתי את החולצה הזאת מסל הכביסה..
נאנחתי וירדתי מן האוטובוס אל עבר בית הספר וניסיתי להסתיר עם כפות ידיי את כתמי השוקו.
חיפשתי בתא שלי חולצה נקייה שאולי דחפתי לשם פעם, אבל הוא היה מלא בספרים, מחברות, תמונות שמיקה אמרה לי לתלות על התא לפני כמה חודשים, שטרות ירוקים (דולרים) מפוזרים בכל מקום,הטלפון שלי , ארנק מלא בכלום ועוד שטויות.
היי!
הטלפון שלי!
חיפשתי אותו מלא זמן!
לקחתי אותו ושלחתי למיקה הודעה, שמצאתי את הטלפון שלי.
שמעתי את צחוקה מאחוריי והסתובבתי לעברה.
"הודעה מאוד חכמה, את יודעת… לכתוב לי מהטלפון שלך, שמצאת את הטלפון שלך.. מוזר קצת, לא?" היא אמרה, וצחקתי גם אני.
"צודקת. אממ.. מיקה, יש לך מכנס וחולצה נקיים בשבילי?" אמרתי והורדתי את ידי שהסתירו את הכתמים הגדולים.
נער בוגר שעבר במסדרון באותו רגע, הביט בי ובבגדים שלי והחניק צחוק.
מיהרתי להסתיר את בגדיי שוב.
"נו, יש לך?" שאלתי את מיקה בלחץ.
"אממ.. אולי, לא יודעת, אני אבדוק, בואי." היא מלמלה ומשכה אותי אחריה אל התא שלה.
לאחר כמה חיפושים, היא הוציאה שקית לבנה ממעמקי הלוקר שלה, והציצה לתוכה.
"קחי." היא אמרה והושיטה לי אותה.
"מה יש פה?"
"בגדים. מכנס וחולצה נקיים ששמתי בתא למקרה חירום. יש לך מזל שאנחנו באותה מידה."
"תודה מיקה. את הכי טובה! " חיבקתי אותה בחוזקה.
"אני יודעת אני יודעת…" אמרה מיקה בצחקוק.
"שוויצרית.." מלמלתי אך צחקקתי איתה.
נכנסתי לאחד מתאי השירותים ומיקה עמדה מול המראה ובחנה את עצמה בקפידה.
הוצאתי את הבגדים מהשקית ונאנקתי.
"מיקה.." מלמלתי אליה, "מה זה הבגדים האלה?"
"מה? מה הבעיה?"
"זה של סנופי!!" זעקתי.
"לא נכון! " היא החזירה,
"נכון, זה גם של וודסטוק !!"
"נו, מה הבעיה בסנופי ובוודסטוק? הם ממש חמודים!! במיוחד שהם על המלונה של סנופי וודסטוק עומד על הבטן של סנופי.. הם כאלה מאמי!!" היא אמרה ונאנחה בחולמניות.
"מיקה, זה בדיוק מה שיש על החולצה הזאת!! ואני לא הולכת ללבוש את זה!!"
"למה לא? זה ממש-ממש חמוד!!"
אני.. לא רוצה!"
"טוב. אז תישארי עם הכתמים של הקפה שלך!!"
"זה שוקו!!"
"ממתי את שותה שוקו?"
"ממתי שאין לי זמן לחכות לקפה כי האוטובוס כבר בתחנה."
"אה."
"מיקה!!"
"תעשי מה שבא לך.." היא אמרה ויצאה מהשירותים.
נאנחתי בעצב ולבשתי את החולצה האפורה עם סנופי כשהוא שוכב על הגב, על המלונה האדומה שלו, וודסטוק עומד לו על הכרס..
נכון, זה חמוד, אבל אני בת 15 עוד מעט!!
מי לובש סנופי בגיל 15?!
חוץ ממני, אף אחד..
המכנס היה ג'ינס קצר בצבע לבן ונראה דווקא בסדר.
יצאתי מהתא ובחנתי את עצמי במראה.
יכול להיות יותר טוב.
אוף..
הצלצול הצורם נשמע והלכתי לכיתה שלי.
אף אחד לא היה בכיתה עדיין.
כרגיל.
הוצאתי מהתיק ספר מחברת ועט. פתחתי את ספר הלימוד בעמוד אקראי והתחלתי לשרבט על הכתוב.
"כן, וראית איך הוא חסם אותו בשנייה האחרונה? זה היה ממש—" קולות דיבור נשמעו


תגובות (12)

קודם כול , ברוך הבאה לאתר :)
שנית , כתיבה מושלמת עם תיאורים והכול חוץ מאיך שהדמויות נראות , תכתבי איך
שהן נראות , סימני פיסוק נכונים והכול מושלם *~*
תמשיכיי במהירות ואני רוצה לראות לאן זה מתקדם , אי אפשר שאנחנו נביא לך
רעיון לשם כי אין לזה עדיין תקציר או משהו כדי לדעת על מה הסיפור וכך נתן לך רעיון
לשם של הסיפור :)

אוהבת , מיקי מאוס ♥

08/06/2012 08:46

תמשיכיייי!!!!!!
סיפור מהמם:)

08/06/2012 09:25

רק שתדע שסנופי חמודי…:]
המשךך

08/06/2012 09:56

יש לי שם לסיפורך חייה של מלאני או מלאני מתמודדת עם החיים

08/06/2012 10:17

מקדמת אותך בברכה חמה לרגל הצטרפותך לאתר סיפורים. אהבתי מאד מאד את הסיפור הראשון שלך ובטוחה שגם יתר הסיפורים יהיו מושלמים כתובים ברהיטות ומאד מעניין בהצלחה בהמשך ממני בקי ♥♥♥

08/06/2012 10:52

מקדמת אותך בברכה חמה לרגל הצטרפותך לאתר סיפורים. אהבתי מאד מאד את הסיפור הראשון שלך ובטוחה שגם יתר הסיפורים יהיו מושלמים כתובים ברהיטות ומאד מעניין בהצלחה בהמשך ממני בקי ♥♥♥

08/06/2012 10:52

תודה לכולן :)
לא היה לי זמן בכלל לחשוב על השם כי כתבתי את הפרק הזה מהר.. וגם לא היה לי זמן לתיאורים של הדמויות.. בפרק הבא יהייה הכל.. לא לדאוג ;)
ןתודה לינה, אני ניראה לי אשתמש בשם ' חייה של מלאני'.. תודה!
אני אמשיך ביום ראשון ..!! בייוש!! ♥

08/06/2012 11:16

נשמע מבטיח:)
יש לך כתיבה מיוחדת.. מחכה לקרוא את ההמשך;)

09/06/2012 08:07

וואו….. :) סיפור ממש טוב. מבטיחה לעקוב…. (איזו נדחפת אני… :) )

09/06/2012 09:07

סיפור מקסים התכיבה שלך ייחודית מצפה להמשך ובהצלחה ממני בקי ♥

09/06/2012 09:22

פיצי שכמותך!! ;)
פרסמת את זה!! עאעאעאעאעאע!!!
ומתי הספקת לפתוח משתמש?
חחח
תמשיכי כבר את זה!! אני יודעת שיש לך את ההמשך כבר בוורד אז למה את מחכה?!
אוהבת מלא מלא – (כאילו זה איזה ברכה.. חיח)
בת דודתך ליאן ♥ חיח כלכך רציתי לכתוב ת'משפט הזה.. יאללה ביי :)

10/06/2012 07:18

חיחי , תמשיכי !!
ונועה ? אני מקווה שתסבלי
לחיות אצל ליאן D:
(סתם ליאנונוש ;)
בקיצר אהבתי , ואממ ..
שכחתי משהו ..
אה !
LOL ..
אממ .. לא זה !
אממ .. אהה !
תמשייייייייייכיי !!

11/06/2012 13:04
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך