אין שם- פרק 1

-לפני 3 שנים-

״תחכי לי פה שתי דקות, אני הולכת לשירותים״ אמרה לי שלי בעודה מורידה את תיקה מגבה ומתחילה ללכת לכיוון השירותים. 
״בסדר, אומר למורה שטבעת באסלה״ אמרתי בחיוך והסתכלתי איך שלי נעלמת במסדרון בית הספר. 
״היי.״ שמעתי קול מאחוריי.
״היי״ אמרתי בחזרה למי שעמד מולי.
זה היה מייק. תלמיד מהכיתה המקבילה. מעולם לא היינו בקשר חזק, אבל החלפנו חיוכים ומילים פה ושם. 
״מה את עושה בחוץ?״ שאל וחיפש משהו בפלאפון שלו. 
״שלי הלכה לשירותים, אני צריכה לחכות לה.״ אמרתי והסתכלתי עליו.
״מקווה שהיא תטבע שם.״ אמר בגיחוך וחייך. למייק ושלי היו יחסים יותר טובים משלי ושלו, הם הכירו עוד מתקופת היסודי. 
״אם אלוהים אוהב אותנו מספיק, זה יקרה.״ אמרתי בחזרה וחייכתי. 
״זה שלך?״ שאל לפתע והפנה אליי את פלאפונו. המספר שלי והשם שלי הופיעו על הצג. 
״כן.״ אמרתי בפליאה. ״איך השגת את זה?״ שאלתי בחוסר הבנה.
״יש לי את הקשרים שלי.״ אמר בגיחוך וקרץ. 
״וזה מה שאתה עושה איתם? מוצא טלפונים של בנות שאתה לא כל כך מכיר?״ שאלתי והרמתי גבה. 
״רק את אלה ש-שוות את זה.״ אמר וחייך. 
״אני בנאדם חופשי!״ נשמעה לפתע צעקה מכיוון המסדרון. הסתכלנו, אני ומייק, אל גורם הרעש. מולנו עמדה שלי עם ידיים פרושות וחיוך גדול. 
״כנראה שאלוהים לא אוהב אותנו.״ לחש לי מייק וגיחך. 
״אין סודות בחברה.״ אמרה שלי וקפצה על גבו של מייק.
״את לא חברה, אז זה לא סוד.״ אמרנו אני ומייק יחד. 
״אני רואה שגם תיאמתם משפטים.״ אמרה בקריצה וירדה מגבו של מייק. 
״יש לי שיעור להיכנס אליו אז אני חושבת שאלך ברגע זה ואשאיר אתכם לבד.״ אמרתי בחיוך והתקדמתי לכיוון הדלת שהיה כתוב עליה בגדול ׳מעבדה׳.
״ואם תשימו את האינדיקטור בתוך המבחנה תוכלו לרא-״ התחיל המורה לומר כשפתחתי את הדלת. 
״מצטערת על האיחור.״ אמרתי במהירות ורצתי אל מקומי, מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב. 
״אז כמו שאמרתי״ אמר וכיחך בגרונו. ״אם תשימו את האינדיקטור במבחנה מספר 4 תוכלו לראות שאין שום שינוי. מישהו מוכן להסביר למה?״ שאל מר בלום והזיז את משקפיו כך שיוכל לראות טוב יותר. 
לפתע רטט קצר בקע מכיסי. 
׳הודעה חדשה׳ הופיע על המסך באותיות בוהקות.
״אלוהים כנראה ממש שונא אותי, היא לא הולכת (;״ היה תוכן ההודעה. חייכתי לעצמי בעודי קוראת את ההודעה, לא היה קשה לנחש ממי היא. 
״תגיד לה שג׳ייק שם יד על מישהי (;׳ שלחתי בחזרה. ג׳ייק הוא חברה של שלי, והיא קצת קנאית לו.
לא הספקתי להסתכל על מר בלום ודלת הכיתה נפתחה בסערה. 
״במי הוא נוגע?״ שאלה שלי עם פרצוף אדום מכעס. הכיתה, שלא ידעה על מה מדובר, לא הצליחה לשלוט בצחוקה וקולות צחוק נשמעו בכל רחבי הכיתה. 
״על מה את מדברת שלי?״ שאל מר בלום מבולבל. 
״על כלום מר בלום, זו טעות שלי.״ אמרה ולחייה החלו לעלות צבע אדמדם בעודה באה למקום לאחר שהבינה שאני ומייק שיקרנו. 
״את עוד תשלמי על זה.״ אמרה שלי בחיוך זדוני והביטה במבחנה מספר 4 שעמדה על שולחנו של מר בלום.