אוהבת סיפורים
וואו...3 שנים שלא הייתי באתר הזה

אין שם פרק 1

וואו...3 שנים שלא הייתי באתר הזה

קוראים לי נופר אני בת 17 וכמה חודשים יש לי שיער ארוך גולש שחור כמו פחם ועיניים כחולות כמו הים אני מאומצת הורי אימצו אותי כי אימי לא יכולה להביא ילדים לעולם אני לא יודעת מי הם הוריי הביולוגים אך זה גם לא מעניין אותי אם הייתי חשובה להם הם לא היו זורקים אותי כמו נייר חסר חשיבות אני לא חפץ !
הייתי אצל חברה כמעט כל היום למדנו למבחן בספרות שהוא בעוד כמה ימים
פתאום הסתכלתי על שעון הקיר שבחזרה , קמתי בבהלה מהכיסא והתחלתי לאסוף את דבריי "נטלי תראי מה השעה אני אמורה להיות כבר בבית ההורים שלי יהרגו אותי " אמרתי נלחצת כמעט צועקת אני לא רוצה לריב איתם זה כבר פעם 3 השבוע שזה קורה שאני מגיעה הביתה אחרי שעת העוצר שלי
"אולי תגידי לאמא שלך להחזיר אותי ? בבקשה !" אמרתי מתחננת מסיימת לאסוף הכל לתיק הגב השחור שלי
"ההורים שלי לא בבית אין לי איך לקחת אותך אני מצטערת"נטלי אמרה בעצב
"טוב אני אלך מהר לתחנת אוטובוס בי אוהבת אותך "אמרתי מחבקת ונפרדת ממנה לשלום
הדרך לתחנת אוטובוס ממש לא הייתה ארוכה רק כמה דקות של הליכה ,
ישבתי בתחנת אוטובוס מחכה לאוטובוס שיבוא ויאסוף אותי אני צריכה כבר להיות בבית,כבר מאוחר עוד מעט שתיים עשרה בלילה שעת העוצר שלי מזמן עברה היא נראית נטושה אין פה עוד אנשים אני תקועה בחור לא יודע דווקא בסוף העולם שמאלה היא צריכה לגור , מסתובבים פה אנשים מפוקפקים ורק עכשיו שמתי לב שנגמרה לי הסוללה בפלאפון, אין לי דרך להתקשר שיבוא לקחת אותי מפה אני מתחילה לפחד כשדמות שחורה מתקרבת אליי חפץ חד ונוצץ זורח מן הדמות השחורה ולחץ מתחיל להתרוצץ בגופי ומיד הבנתי מה היה החפץ ,זה היה סכין
ככל שהדמות השחורה מתקרבת אליי אני מתחילה לפחד יותר .
התחלתי ללכת פחדתי להישאר שם עוד דקה אחד הבטתי לאחור וראיתי את הדמות עוקבת אחריי התחלתי לרוץ לא ידעתי מה לעשות דמעות זולגות מן עיניי אך אף קול לא יוצא מפי כאילו בלעתי את הלשון העפתי מבט שוב לאחור ואני רואה אותו רץ אחריי
מכונית שחורה מסחרית נעצרת לידי והפחד משתלט עליי אני רצה בשיא הכוח אך זה לא עזר
יצאו ממנה 2 גברים רעולי פנים ולקחו אותי אני לא זוכרת משם יותר כלום,התעלפתי
אחרי זמן לא ידוע התעוררתי בחדר שלא התברר לי כמוכר ניסיתי לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה ניסיתי לפתוח את החלון אך גם הוא היה נעול עצרתי שניה להתבונן בחדר הוא היה ריק רק מזרון יחיד שרוי שם על הרצפה
לא הוצאתי מילה מפי פחדתי שאם אגיד משהו הם יחזרו
אני שומעת מעדים מתקרבים לחדר ומהר רצה לשכב כמו ששכבתי מקודם שלא ידעו שהתעוררתי.
הדלת נפתחה וליבי נעצר פתאום אני שומעת גבר מדבר אך לא אליי זה היה ברור
"בוס היא עדיין רדומה, היא הייתה אמורה להתעורר כבר " קול גברי עמוק ולא מוכר אמר כנראה לתוך הפלאפון שלו
"אוקי" האיש אמר ושמעתי שיצא מהחדר


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך