אל תסלח לי.. פרק 1.

לא רציתי שאהבתי הראשונה תהייה כזאת.
ממש לא רציתי.
אבל זה קרה, ואני לא מסוגלת להפסיק את רגשי האשמה.
במיוחד כשאני עומדת מולו. הוא מלא בדמעות, רואים שהוא רגיש. הוא מסודר עם חולצה מתחת למכנס, מכנס ג´ינס. ויש לו שיער שחור קצת קוצני, מלא בג´ל. יש לו עיניים ירוקות שרואות הכול, והוא הרגע רואה אותי.
ילדה שלא יודעת מהחיים שלה, נמוכה עם שיער חום גולש עם עיניי שקד. אני לא מגיעה לו, אני לא מגיעה לילד כל כך מלאכי ויפהפיה.
בדמעותיו אני רואה את השקתפותי, ואני מדמיינת שהדמעה משתקפת באיך שאני בוגדת בו.
אני בטוחה שהוא חושב על זה עכשיו, ואני רוצה שהוא יפסיק.
"אני.. מצטערת." אמרתי בקולי הצרוד.
"את יודעת מה? אני סולח לך, זאת הייתה טעות. אני יודע שאת אוהבת אותי. זה קורה, והרי הוא נישק אותך לא?" הוא דיבר בישירות, לא זזתי ממקומי. קפאתי בהבעתי הכואבת.
אבל אני לא אוהבת אותו. אין לי את הלב להגיד לו את זה.
ואז הוא מתקרב אליי. הוא מנשק אותי.
—————————
יום אחרי.
אני שוכבת על המיטה, השמש מסנוורת לי בעיניים, אני לא רוצה לקום.
לא ישנתי כל הלילה.
רק רגשות אשם על איך ששיקרתי לשניר.
מזל שזה יום שבת, אני אוכל לשכוב כל הלילה ורק לבכות.
חשבתי שאני מאוהבת בו. חשבתי ככה. חשבתי שזאת האהבה הראשונה שלי, עם ילד כל כך טוב ונחמד, שהוא יכול להיות נסיך לכל הבנות. אבל לא נמשכתי אליו.
נמשכתי לילד מצחיק, עם ביטחון מופרז וחיוך מעצבן. בשם נאור. כן זה מה שחסר לי.
יכולתי להגיד לו שאני לא מרגישה אליו כלום, יכולתי. אבל אני מטומטמת, הרגשות אשם משתלטות עליי ואוכלות אותי, ושוב אני צריכה להיות איתו, ואני לא רוצה את זה.
חוט המחשבה שלי נגזר. דפיקה בדלת, אימא פותחת. אני שומעת את הקול של שניר ואימא נותנת לו להיכנס לחדר שלי.
לא יכל להודיע שהוא בא? שאני אוכל להתחמק ממנו, ולא להראות כל כך נוראי לידו.
בשיער חום מבולגן במלא קשרים, ופיג´מה מפדחת של דובים.
הוא נכנס. הוא ראה אותי במראה הזה ולא נרתע.
היינו באותו מצב אתמול.
שכבתי על המיטה והוא היה מולי, מלא בבכי. שלחתי לו הודעה שהוא צריך לבוא אליי הביתה, אחרי שהוא ראה שאני בוגדת בו. הרגשתי כל כך נוראי, שהייתי חייבת להגיד לו סליחה פנים מול פנים.
וזה לא עבד כמו שרציתי.
"ישנת? נראה שעינייך מלאות בעייפות." הוא שאל.
עברתי למצב ישיבה והוא ישב לידי על המיטה הזוגית הנוחה הזאת שנאלצתי להיפרד ממנה. לשניות נמנמתי, כבר לא הייתי מסוגלת יותר.
"אני בסדר.." ואז הוא נישק אותי נשיקה קצרה.
אני מופתעת שהוא לא התייחס לריח הרע שבא מפי מכיוון שעדיין לא צחצחתי שיניים.
"שלחתי לך הודעה באייפון שאני בא, למה לא ענית?"
"האמת שלא הצלחתי לישון." לפעמיים הוא כל כך נטפל, שאני חייבת לגלות את האמת אחרי כל שאלה שלו.
"אה.. אני מצטער שתפסתי אותך ככה." הוא הרגיש באי נוחות. בטח שהוא ציפה שאני אישן מעולה אחרי שהשלמנו אתמול.
"זה.. בסדר." הייתי כל כך צבועה, ונישקתי אותו. לא סתם נשיקה, נשיקה ארוכה, רק שתיתן למלאך הזה להרגיש טוב. ולפתע הוא ניסחף עם הנשיקה…