היי לכולם!!!
בבקשה תגיבו!!
ושבוע טוב לכולם!!!
מהמחסלת

אם ריקוד הוא מהות החיים בשבילי? פרק 3 חלק ב'

21/04/2012 812 צפיות 5 תגובות
היי לכולם!!!
בבקשה תגיבו!!
ושבוע טוב לכולם!!!
מהמחסלת

פרק 3 חלק ב'
לפתע הרגשתי לחץ בחזה ובריאות, נפלתי על ברכיי ונשמתי בכבדות. דילן הבין מה קרה ורץ אל התיק שלי ובמהירות הוציא משאף ונתן לי אותו.
שאפתי ונשפתי בעזרת המשאף ונרגעתי באטיות. רוי והאחרים הביטו בי מעט מופתעים, ניק שאל "את קלאוסטרופובית או אסטמטית?" הנהנתי ואמרתי "גם וגם, אבל בסטודיו זה אף פעם לא קורה לי" בחנתי את הרצפה ושאלתי בגועל "מתי ניקיתם פה בפעם האחרונה?" רוי צחק ואמר "נראה לי בנובמבר לפני שנה".
אמרתי לדילן ברוגז "למה לא הזהרת אותי?" הוא התנצל וניסה לפייס אותי " אני מבטיח להזמין אותך לפיצה" שקלתי את זה והוספתי "ולגלידה". הוא חייך ולחץ את ידי "סגרנו".
רוי שאל " אתם חברים?" הנדתי בראשי ואמרתי "אנחנו כמו אחים, אנחנו מכירים כמו שכבר אמרתי לך הרבה זמן, 11 שנה".
הבנים האחרים צחקו ואמרו "טוב אם ככה את פנויה" הנהנתי בביישנות והסמקתי מעט.
דילן גיחך ואמר להם באזהרה "תתחילו איתה אוני ארביץ לכם אני נשבע לכם! אני מכיר אתכם אתם מחליפים חבות כמו גרביים, חסר לכם שתפגעו בה".
צחקתי והחזרתי את המשאף לתיק "טוב אתם צרכים להתאמן, אני סתם מפריעה, אז…". דילן משך אותי אל רוי ושאל "נכון אנחנו צריכים עוד ריקוד למופע הבא שלנו , לא זה הקרוב, אז אליס יכולה ללמד אותנו ריקוד שלה".
רוי התלבט ולבסוף הסכים "אני מחליט איזה ולכן", הוא פנה אליי " אליס אני רוצה בקשה שתלמידי אותנו את הריקוד שרקדת אתמול לפני שפינית לי את הסטודיו", דילן הביט בי בשאלה ואני סימנתי לו שאספר לו בהזדמנות. התלבטתי ואז חשבתי שאימא שלי תמיד רצתה שארקוד כמוה וזה היה הריקוד הראשון שהיא לימדה אותי.
החלטתי שאלמד אותם, צעדתי נחושה בדעתי שהם יבצעו את זה באון מושלם עם אותו רגש כמוני.
רוי נתן לי ללמד ורק עמד בצד והקשיב לדבריי. הבנים עמדו מולי, חלקם לגלגו, חייכתי בשובבות וברשעות ואמרתי בזדוניות מי מכם שימשיך ללגלג ימצא את עצמו מבצע עם רצונו או בלי את המתיחה הבאה: ניגשתי למעקה שמיועד לבלט וביצעתי שפגאט על הצד.
הבנים השתתקו בבת אחת, רוי חשב לעצמו, זה היה רעיון טוב לתת לה ללמד היא טובה.
דיברתי בקול רם וברור " אז ככה בלי שום אפליות ואי שוויונות כולכם ללא יוצא מן הכלל עושים מתיחות עד כמה שאתם נמתחים ואני יכולה לדעת עד כמה אתם מסוגלים, האמינו לי". עברתי ביניהם ואמרתי לאחד הנערים "מה שמך?" הוא ענה מיד "ג'ק", חייכתי בנועם ואמרתי לכולם " הביטו בו זו דוגמה למתיחה אמיתי של ריקוד ולא של ספורט, אני רואה שיש הרב העבודה כאן". נעמדתי מולם והראתי להם מתיחות קלות למדי, הם בצעו אחריי במידה יחסית מספקת.
התחלתי לדבר שוב "עצמו עיניים" הם צייתו לי לחלוטין. מסיבה כלשהיא עם רוי עצם עיניים, עשיתי להם דמיון מודרך "תדמיינו שאתם בני 4, ילדים יחידים למרות שחלקכם לא , ותדמיינו שאתם מחפשים משהו שיקר לליבכם" בלעתי את רוקי והמשכתי, ראיתי שדילן פקח את עיניו והביט בי מזועזע ממה שאני עומדת לעשות, ניגשתי אליו ועצמתי את עיניו, המשכתי להדריך "דמיינו שאתם לא מוצאים את הדבר הזה שחשוב לכם כל כך" הוצאתי מחולצתי את התליון בו יש תמונה שלי עם הורי כשאני בת שנתיים. "דמיינן את עצמכם נבהלים, צועקים ובוכים כי הדבר הזה שנאבד לכם היה כל כך יקר לליבכם, שכחתם שאתם רק בני 4 נכון? אם כך תזכרו, אתם נוסעים עם הוריכם לחופשה בשביל לחגוג את יום הולדתכם הרביעי, כשלפתע אתם צועקים ובוכים כי איבדתם את הדבר החשוב לכם מכל, אבא שלכם נוהג, הוא נבהל וסוטה מהכביש".
התחלתי לרקוד ביניהם בעודי מדריכה אותם " המכונית סוטה מהכביש וזה מסוכן, אתם בכבש מהיר והמכונית יורדת מהכביש ומתנגשת בעוצמה רבה בעץ, אתם יודעים מסיבה כזו או אחרת שהמכונית עומדת להתפוצץ, אתם משחררים את הוריכם מהחגורות וגוררים אותם החוצה מהמכונית, המכונית מתפוצצת ואתם אבודים באמצע שום מקום, בצידי כביש מהיר, הוריכם חסרי הכרה ואינכם יודעים מה מצבם, אתם רק בני 4 עצובים, מבוהלים, אבודים ובודדים".
מחיתי דמעה מעיניי והמשכתי "אתם מחכים בדממה שעות על גבי שעות עד שבא אמבולנס, אתם כועסים זועמים עליהם ואומרים, מתחננים אליהם שיעזרו להורים שלכם אבל הם לא עונים וגוררים אתכם לפנימייה , בדרך לפנימייה אתם יושבים במכונית ובוהים… בכלום, אומרים לכם שהוריכם מתים ואתם מבינים ומרגישים שזאת אשמתכם".
נשמתי עמוק , מרגיעה את עצמי שהכול בסדר ושאני החלטתי לעשות את זה ואמרתי בקול רם וברור "אתם אבודים, בני 4, אין לכם הורים… עכשיו פקחו עיניים", כל הבנים פקחו את עיניהם, הם הביעו אובדן, עצב, כאב בלבול, חייכתי בנועם ואמרתי להם בקול מרגיע ושליו "כמובן שכל זה לא היה, אבל תמיד זה יכול לקרות ולכן אני רוצה שתקשיבו למנגינה ותרקדו לפי הרגשות שלכם, לפי מה שהרגשתם כשהדרכתי אתכם עכשיו".
ניגשתי לטייפ והפעלתי את השיר, ניגשתי למצלמה והפעלתי גם אותה, הם רדו בתיאום מושלם, אפילו רוי הצטרף אליהם.
הם רקדו בעיניים עצומות כמו שאני רוקדת את הריקוד הזה כי הריקוד הזה בא מבפנים.
כשהם סיימו לרקוד, נשארה שורה אחת בשיר שבה אמורים לרדת מהבמה. שרתי בקול ברור, צלול ורם " Let it go " והשיר הסתיים.
דילן הביט בי במבט מרחם, התעלמתי ממנו וחייכתי אליהם "טוב אז ככה תתיישבו אי רוצה שתצפו בזה ותגידו את דעתכם" הם ישבו מול בטלוויזיה ואני חיברתי את מצלמה והפעלתי. הם צפו בעצמם רוקדים בתיאום את הריקוד שלי, הריקוד שהם מעולם לא רקדו.
כשהם סיימו לצפות, הם הסתובבו אליי אני עמדתי באמצע הסטודיו, בדיוק מולם עם סרט טורקיז ביד, חייכתי והפעלתי את הטייפ.
עצמתי את עיניי ורקדתי את הריקוד, הפעם רקדתי עם יותר שמחה מאשר עצב, הריקוד נותר כמו אתמול מושלם ומלא מסר.
הבנים צפו בי בשתיקה רוקדת עם הסרט, מתנוענעת, קופצת באוויר, מסתובבת ומסיימת בתנועה קלה אחת של סיבוב עם רגל צמודה לראש, עמידה על פוינט וסיבוב על קצות האצבעות עד שנעמדתי זקופה על פוינט.
הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, נפלתי על ברכיי ובכיתי. דילן הביט בי במבט מלא רחמים ורץ אליי ועזר לי להיעמד, הוא אמר בהלם "את ממש קלה!", לא הגבתי והמשכתי לבכות בשקט, הדמעות זרמו מעיניי כמו נהרות.
רוי לא הבין מה קרה וצפה בסרטון שלי רוקדת, מנסה להבין.
לפתע הוא הבחין בהבעת פניי שהייתה מלאת אשמה וצער רך יותר מהכול עצב עמוק, רוי חשב ששום אדם לא יכול להיות עצוב ככה, הוא הבין הכול עכשיו.
הבנים כולם נאספו סביבי וסביב דילן שהחזיק אותי, נאבקתי בדילן והתיישבתי בגבי למראה, לא רציתי לעבור במסדרון ולראות את כל הפרצופים שמביטים בי כאילו אני מכוכב אחר, כאילו אני שונה, כי אני יודעת שאני כזאת.
רוי סימן לבנים להתארגן לארוחת צהריים הם צייתו בשתיקה מדי פעם מביטים בי בדאגה.
נשמתי עמוק והתחלתי להירגע,לפעמים הצער היה חלש ומועט, אבל הפעם זה היה כמו סכין שחתכה את ליבי.
רוי התכופף מולי "הדמיון המודרך לא היה פרי דמיונך אלא מציאות, זיכרון שלך, נכון?", הנהנתי באפיסת כוחות, לא היה לי כוח להסתיר את זה יותר.
רוי פנה לדילן "אתה מכיר אותה הרבה זמן, נכון?" דילן הנהן ואמר " שנה אחרי התאונה של הוריה הכרתי אותה". נשמתי במהירות היה לי עוד התקף , דילן רץ והביא את המשאף, שאפתי והסדרתי את נשימתי.
דילן הביט בי בדאגה "זאת כבר הפעם השנייה, זה לא טוב", רוי הביט בסטודיו "אחר הצהריים ננקה פה, כי כבר יש לנו ריקוד מוכן ובאמת מלוכלך כאן נורא". רציתי למחות ""לא צריך, אתם לא צריכים לטרוח בגללי, באתי רק בשביל לצפות ובסוף לקחתי ך את התפקיד…" רוי הניח ידו על פי ואמר בקול רך ומלא עדינות "את עזרת לנו להבין שריקוד זה לא רק תנועות רובוטיות של אחרים אלא חלק מהנשמה, נתת לנו שיעור לחיים, הבנו שחיים זה ערך חשוב שיכול להיעלם בשניות, הבנו שההורים שלנו הם דבר חשוב ושצריך לכבד אותם, גם אני למדתי את זה".
לא עניתי, הייתי המומה, נעמדתי באטיות ואמרתי "לא אתם לא הייתם שם רק דמיינתם סיטואציה, מי שלא 'חווה' את זה לא יכול להבין הוא יכול רק להזדהות אבל זה בכלל לא קרוב להבנה, זה כמו חתול ואריה הם מאותה משפחה אבל הם לא אותה חיה".ניגשתי לתיק שלי והוצאתי ממנו בקבוק מים.
דילן אמר לרוי "היא ממש מיוחדת, אה?" רוי ניער את ראשו והשתחרר ממחשבות ואמר בלי לחשוב "כן, מיוחדת…" לאחר רגע הוא הבין מה אמר וגמגם "אני לא.. התכוונתי לזה… דילן!!" דילן צחק ואמר לו "אתה בגילי רק שנתיים מעליה, היא יחידה במינה, אסור לך לוותר אנחנו צריכים אותה ללהקה". רוי נאנח ואמר "אני יודע אבל ניק בחיים לא יסכים והמאמן יכעס אם נצרף אותה בלי שהוא עשה לה אודישן ועוד יותר הוא יכעס כי היא מהשכבה הצעירה".
ניק ניגש אליי וחיבק אותי, לחשתי לו "תודה". ניק לחש לי מביט בי בעיניים נוצצות בהתרגשות "לא, תודה לך, עזרת לי להבין שרוני לא מתה לשווא ושלכל דבר יש סיבה ולכן אני אנסה לשכנע את המאמן לצרף אותך לברקודה, רוי לא יודע שהמאמן חוזר מחר בואי נאמר לו", הוא מש אותי אל המקום בו עמד רוי ושוחח עם דילן. כשהתקרבנו הם הפסיקו לשוחח והביטו בנו, רוי שאל "כן?" אני השפלתי את ראשי.
ניק נאנח ואמר "שכחתי לומר לך המאמן חוזר מחר אז אני אישית אבקש ממנו לצרף את אליס ללהקה ואבקש שהוא יעשה לה אודישן" דילן הביט בו ושאל באטיות "אתה יודע שאם היא תתקבל היא תהיה במקום רוני ושהיא תקפוץ שתי כיתות ותצטרף אלינו" ניק הנהן והלך עם שאר הבנים אל חדר האוכל.


תגובות (5)

סוף סוך העלת פרק הבא !
כמה זמן צריך לחכות ?!
מזל באמת שנזכרת בסיפור :P
תמשיכייי ^_ ^

21/04/2012 13:03

תמשיכי!!!!!!!!!! סיפור מהמם!!!!!!!!!! כתיבה מושלמת!!!!!!!!!!! תמשיכי!!!!!! (ומהר)!!!!!!!!!!!! :)

21/04/2012 13:22

פרק מהמם תמשיכי!!!!

21/04/2012 14:34

סוף סוף!!!
כמה זמן?!
חחח פרק יפה רצח…
תמשיכי דחוף..
אוהבות ויקי ואוראל..

22/04/2012 06:02

ייזבלווש חשבתי שקרה לך משהו ולא עלת עוד פרקים תעלי הרבה פרקים פליז :]

13/05/2012 12:39
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך