illppp
אז אל תשנאו אותי אבל כן, הם נפרדים, אני מקווה שתאהבו!

אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 14

illppp 24/11/2015 1055 צפיות 4 תגובות
אז אל תשנאו אותי אבל כן, הם נפרדים, אני מקווה שתאהבו!

הלכתי לישון ומגי העירה אותי לאחר כשעתיים
"באו לאסוף את קייסי חזרה לפנימייה, אתה לא הולך היום?" שאלה
"לא" עניתי לה
"למה?" שאלה
"זה קשור לסיבה שאמנדה הייתה פה?" שאלה שוב
"כן, היא שלחה לי איזו הודעה בטעות" סיפרתי לה
"מה היא שלחה?" שאלה
"אמא יש רק אחת או משהו כזה" סיפרתי לה והיא אספה אותי לחיבוק
"אתה מתגעגע אליה?" שאלה
"אני לא כל כך זוכר אותה" הודיתי
"אל תאכל את עצמך בגלל זה, אתה היית ילד" הרגיעה אותי
"בכל זאת" אמרתי
"איך היא ואבא נפגשו?" שאלתי
"במסיבה" ענתה בפשטות
"היא הייתה בת יחידה אתה יודע" התחילה לספר סבתא
"וההורים שלה טסו הרבה לעבודה, היא תמיד התגעגעה אליהם, ואז היה היום שבו הלכה עם אבא שלכם וכשהייתם ממש קטנים גם איתכם, וקישטתם את הבית בשלטים של ברוכים הבאים, ואז הייתם פותחים מתנות, ממש כמו חג המולד" סיפרה לי עם חיוך נוסטלגי
"הוא היה שולח לי תמונות שלה מתלהבת מהמתנה שקיבלה, וכשהייתם קטנים אז תמונות שלכם מתלהבים ומשחקים ועם חיוך גדול" הוסיפה
"יש לך את התמונות?" שאלתי
"אביך אסף אותן לאלבום, יש לנו את זה בבית הישן שלכם" אמרה לי, הבית הישן, הלא גדול ומפואר, הבית שלנו, הוא עדיין שם, הוא כרגע שלי אבל סבתה מטפלת בו, כל חודש היא שולחת עוזרות שינקו את כולו, שנים לא הייתי שם.
"אתה רוצה ללכת לשם?" שאלה
"לא" עניתי.
"אתה רוצה שקט?" שאלה
"לא" עניתי "אתה רוצה לדבר עליהם?" שאלה והנהנתי
"אתה יודע מה מתקרב?" שאלה
"היום הולדת שלה" אמרתי
"אתה תבוא איתי?" שאלה והנהנתי
"אני אבוא לאסוף אותך משם, נביא לה עוגה" אמרה מחויכת, היא זאת שהחליטה שנמשיך לחגוג את ימי ההולדת שלהם איתם.

"מתי אתה יוצא?" שאלה אותי סבתה
"עוד שעתיים-שלוש" עניתי לה
"אז תצא קודם כדי להספיק לאמנדה" אמרה
"למה?" שאלתי כועס
"היא שאלה אם דיברת איתי, אם אתה בסדר, מה איתך, מה אמרת לי, כמעט כל שאלה אפשרית, אמרתי לה שתדברו בפנימייה והיא סיפרה לי שהיא בדיוק מתארגנת לפנימייה ואמרתי לה שאתה תבוא לקחת אותה" סיפרה לי את מה שקרה
"למה התערבת?" שאלתי והיא צחקה
"אני יודעת שגם אתה רוצה לפגוש אותה" אמרה לי ובאמת הרגשתי ככה, אבל אני עדיין לא יכול להיות איתה כרגיל, היא לא ממהרת לפגוש את ההורים שלה, כאילו זה לא חשוב, אני הייתי מוכן למות עכשיו אם זה אומרת ששני ההורים שלי היו בחיים, גם אם זה רק בשביל קייסי, היא צריכה את אמא.

שלוש צפירות מחוץ לכניסה והודעה שאומרת שאני בחוץ.
אמנדה יצאה מביתה עם שתי מזוודות, היא כל הזמן מביאה הרבה מזוודות,
אני מגחך לעצמי ומוריד את החיוך כשאני נזכר שאני כועס עליה
"היי" היא אומרת בחיוך וטוחבת את האוזניות לאוזניה,
מפעילה שירים בפלאפון שלה, אף פעם לא ראיתי איזה שירים יש לה שם.
אני מודה לאלוהים שלא תהיה לנו שיחה מביכה עכשיו ויוצא לדרך.

מדי פעם הסתכלתי עליה, מזיזה את הרגליים שלה לפי הקצב של השיר, מסתכלת מחוץ לחלון.
באחד השירים ראיתי שירדו לה דמעות, הא מחתה אותן אבל ראו את השבילים שהם יצרו על פנייה, החזרתי את מבטי אל הכביש והיא הוציאה את האוזניות מאוזניה
"אנחנו צריכים לדבר" אמרה
"כן" עניתי וחיכיתי שתתחיל
"אנחנו רבים בלי הפסקה" אמרה והנהנתי
"אני לא יודעת מה איתך אבל אני שבורה כל פעם מחדש, וזה קשה" אמרה
"אני יודע" אמרתי
"אנחנו צריכים למצוא פתרון לפני שאפילו ידידים לא נוכל להיות" הוספתי
"אתה חושב שאנחנו צריכים ל?" שאלה ולא הצליחה להגיד את המילה
"כן, אנחנו רק פוגעים אחד בשני" אמרתי לה
"אבל נשאר ידידים" הודיעה
"הכי טובים שיש" הוספתי בחיוך.

"עשיתם מה?" שאל ראיין
"נפרדנו" אמרנו בפשטות
"למה?" שאל
"כי זה לא טוב לנו" הודתה אמ
"תעשו מה שבא לכם כבר" אמר והתיישב חזרה בספסל ביננו,
"מה קרה ראיין?" שאלה אמנדה וליטפה לו את הגב
"הכל, ריילי כמובן והתקשרו אליי לגבי משהו של אחותי, אני צריך ללכת בעוד חודש וחצי בערך למלא טפסים ואין לי כוח ואבא שלי קצת מדרדר ואני לחוץ ועוד מלא דברים" אמר
"בוא איתי מחר אחרי בית ספר לחדר כושר פה, יהיה כיף" אמרה אמ ואני הנהנתי להסכמה
"אוקיי" אמר.

ביום למחרת אמנדה באה לאסוף את ראיין אחרי הלימודים, אני פתחתי לה את הדלת ונאבקתי בדחף העצמי שלי של לדבר איתה על הבגד החשוף שבחרה, ראיין יצא איתה ואני נשארתי בחדר, נאבק בעצמי.
לבסוף החלטתי ללכת ולהוציא אנרגיה, החלפתי בגדים ולקחתי כדור כדורסל איתי, הלכתי למגרש כדור סל וראיתי ילד קולע סלים, נראה היה כי הוא פה כבר הרבה זמן אז פשוט הנחתי את הדברים שלי והלכתי לסל השני, הילד העיף בי מבט והמשיך לקלוע סלים, כל פעם שהצליח הוא התרחק אחורה וניסה שוב, לאחר כמה פעמים תיקנתי אותו
"תשתמש במפרק של היד" אמרתי לו והוא ניסה כמו שהצעתי והצליח
"תודה" אמר
"אין בעד מה" עניתי מחויך והתקרבתי אליו
"דור" הצגתי את עצמי והגשתי את ידי ללחיצה
"אני יודע, אני אלכסנדר אבל תקרא לי אלכס" אמר וזה היה לי מוכר
"אתה חבר של קייסי?" שאלתי, אז זה האלכסנדר הידוע?
"ידיד, וכן" אמר, לא הבנתי למה הוסיף את המילה ידיד אבל הבלגתי, יכול להיות שיש סיבה לחששות של קייסי
"אתה זה ששמעתי עליו" אמרתי לו בחיוך
"קייסי דיברה עלי?" שאל
"כן, אבל אם הא תגלה שסיפרתי לך אני מת" אמרתי לו וצחקנו
"היא ממש נחמדה" אמר והסמיק
"אתה אוהב אותה נכון?" שאלתי וראיתי שנהיה לו לא נוח
"אל תדאג היא לא תגלה" אמרתי לו והוא הנהן
"זה כזה ברור?" שאל
"לי כן, לה לא" אמרתי לו והוא ניסה לקלוע עוד פעם
"היא חושבת שתפגע בה, אני אמרתי לה לבדוק קודם מה אתה חושב עליך" אמרתי לו וראיתי שהוא מעכל את הדברים
"אני לא אפגע בה לעולם" אמר
"אל תבטיח הבטחות שאתה לא יכול לקיים" אמרתי לו והוא עשה פרצוף לא מבין
"לך לחדר שלך, תתקלח, ותיקח אותה לשיחה, תגיד לה הכל" אמרתי לו והוא הנהן
"אתה יכול ללכת" אמרתי כשראיתי שהוא לא זז.
"עדיין מפחיד ילדים?" שאלה נטלי
"לכי מפה" אמרתי לה
"למה?" שאלה
"שמעתי שהפוסטמה הלכה" אמרה והתקדמתי אליה כועס
"אמנדה היא לא פוסטמה, היא הדבר הכי מושלם שקיים! אם הייתי יכול הייתי נשאר איתה כל הזמן ביחד כי היא הדבר שעושה לי הכי הרבה אושר, לא כמוך יצור מבחיל ודוחה שאני לא רוצה לראות אפילו, אז פעם הבאה שאת מדברת עליה ככה את תצטערי על זה, אני לא מרביץ לבנות אבל מבחינתי את מוטציה אז אל תעצבני אותי" אמרתי לה בכעס וראיתי את הפרצוף המפוחד שלה מסתכל עליי
"עכשיו עופי מפה!" צעקתי עליה והיא הלכה.


תגובות (4)

לאאא למההההההה
טוב נו לפחות הם ידידים…
שיחזרו ומהר
והסיפור בכללי מושלם!

24/11/2015 22:37

אבל הם צריכים להיות ביחד הם מושלמים

25/11/2015 08:09

לא הם לאא את מחזירה אותם עכשיו, איזה כלבה נטלי

25/11/2015 08:27

לאאאאא למה הם נפרדו תמשיכי

25/11/2015 13:50
סיפורים נוספים שיעניינו אותך