אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 20

"כבר שלוש וחצי לפנות בוקר, אנחנו צריכים לחזור" אמרתי לו אחרי שעה של דיבורים וצחקוקים "את צודקת אמר וקם
"אני יעזור לך לקום" אמר והושיט את ידו, כשקמתי, היינו כל כך קרובים אחד לשני.
ועשיתי את זה, אני כל כך מטומטמת.
"מה עשית?" שאל כשהתנתקנו
"סליחה אני אלך" אמרתי וברחתי, איפה אנחנו בכלל?
חזרתי לאיפה שהיינו, וראיתי אותו אוסף הכל עם הגב אליי
"את יודעת?" אמר
"חשבתי שאת רוצה את זה כמוני" אמר והרגשתי רע.
"אני רוצה את זה" אמרתי והוא הסתובב
"גם כשנפרדנו וגם בהכל אני עדיין אהבתי אותך אבל פחדתי, כנראה שגם עכשיו פחדתי" הסברתי את עצמי
"אולי תגידי לי ממה פחדת?" שאל
"אתה זוכר את ההודעה ששלחתי לך? הרגיש לי הכי בטבעי לשלוח לך, לרגע לא חששתי, אבל אז אתה התנתקת, ולא הבנתי מה קרה, והתקשרתי אליך וסיננת, אני פחדתי, עד הרגע שהבנתי מה קרה, פחדתי, וברגע שהבנתי הפחד הזה לא עזב, אני לא ידעתי מה לעשות, אני יודעת שאתה בחיים לא היית כזה חסר רגישות כמו שיצאתי, אני פגעתי בך, זה היה מפחיד" אמרתי לו
"והיית חסר לי, כשנפרדנו, לא יכולתי לראות אותך יוצא כל פעם עם מישהי אחרת"
"את יודעת למה זה היה" הוא קטע אותי
"אני יודעת למה זה היה אבל אתה חושב שזה שינה משהו?" סיכמתי את ההתפרצות שלו
"אני שמחתי כשהחלטנו, חשבתי שלעשות את זה פחות פזיז יהיה יותר טוב" אמרתי לו
"אבל אנחנו אוהבים אחד את השני, זה אף פעם לא ישתנה, גם אם אני יהיה עם מישהי אחרת, את עדיין תהיי חלק גדול בלב שלי"
"ואתה בשלי" הוספתי
"אולי נפסיק את החוקים? ואת הפרדה הזאת? אני אוהב אותך! זה כל כך נורא?" שאל
"לא" אמרתי והוא נישק אותי.

"נו?" שאל דור וחיבק אותי מאחורה
"שנייה" אמרתי
"תגיד לי מה אתה חושב: רייל, אין עמית בחיים שלי, הוא סתם ילד שאני לא מכירה, אני ודור ביחד, בוקר טוב" שאלתי את דור
"הנאום שלך לאוסקר, יאלה בואי!" אמר
"אני שנייה באה" אמרתי והלכתי מהר לחדר שלנו, מחליקה את הפתק מתחת לדלת.
"אז לאן הולכים?" שאלתי "את עם בגד ים?" שאל
"כן"
"יופי, הולכים לים, יש לנו שלוש שעות חופש" הכריז ולקחנו מגבות מהלובי והלכנו לים

"את באה?" שאל
"אני תופסת צבע" סיפרתי לו ושמתי את משקפי השמש, מסתובבת על הבטן ופורמת את החלק העליון של הבגד ים כדי שלא ייצאו קווים
"לא ככה" אמר
"חשבתי שאתה לא מקנא" הזכרתי לו
"אני לא מקנא בלי סיבה, את לא רואה אבל יש כבר איזה ארבע בחורים שמסתבכים עם שני אנשים, עם חברות שלהם ואיתי אז תפסיקי ובואי ניכנס לים" סיפר לי וצחקקתי
"אבל הים קר" התגוננתי
"לא כל כך, אנחנו כבר באמצע האביב" התגונן בעצמו
"רק תמרח עליי קרם הגנה ותסגור את הבגד ים" אמרתי לו מוותרת
"אני בא" אמר ולקח את קרם ההגנה, כמעט מתיישב עליי מאחורה ומורח את הקרם הגנה,
"איך לקשור?" שאל כשסיים
"חזק" אמרתי לו והוא קשר.
"עכשיו בואי לים" אמר וקמתי, מורידה את משקפי השמש והולכת אחריו
"אההה" צרחתי כשהמים נגעו בי
"זה נקרא לא קפוא?" שאלתי והוא צחק.

משך היום היה קצת מעוצבן, ריילי נעלבה שלא סיפרתי לה קודם וראיין גיבה אותה, השניים לא דיברו איתי ועם דור, ואני ודור בכלל היינו בנפרד,
"אתה מוכן לדבר איתי?" לחשתי לראיין באחת ההרצאות
"אני עדיין כועס" לחש חזרה
"אם אתה וריילי הייתם עושים לי את זה הייתי סולחת לכם" אמרתי לו
"אני יודע" אמר
"אז עושים סולחה?" שאלתי
"כן" ענה
'סלחו לי' שלחתי לדור
'גם לי' החזיר וצחקקתי
"ממה את צוחקת?" שאל ראיין
"כבר אמרתי לך שאתה וריילי מתואמים רצח נכון?" שאלתי
"יותר מפעם אחת" צחק
"יש לכם עכשיו חופש עד ארוחת ערב, אחריה נלך לראות את הצבים, אני מציע לישון והרבה" סיכם המרצה.
"אני הולך לישון עם ריילי לילה טוב" אמר לי בשובביות והלך
"לא רציתי לדעת את זה" צעקתי לו כשהלך.
'אני מחכה לך מחוץ לבניין' שלח לי דור ויצאתי
"כן?" שאלתי
"את באה להסתובב?" שאל
"אוקיי, אבל עוד שעה אני אלך לישון" אמרתי לו
"אז בואי אחריי" אמר ומשך את ידי.
"יפה פה" אמרתי
"רציתי להביא אותך לפה אתמול, אבל כשבאתי ראיתי פה זוג אחד, אז חשבתי על הים" סיפר
"בוא נשב" הצעתי והתיישבנו, אחד ליד השני, מחובקים ומסתכלים לשמיים.