אני אהיה העיניים שלך -ספיישל-

אז התלבטתי עם עצמי מה לעשות- לעשות ראיון עם הדמויות של "אני אהיה העיניים שלך" או שלא? חשבתי עם עצמי והבנתי שלמעשה התחלתי לכתוב בשביל עצמי, בגלל שרציתי לכתוב- כתבתי, וזאת ההסיבה שבחרתי כן לעשות את הספיישל הזה, לא יודעת מה איתכם, אבל אני אוהבת לכתוב אותו.

כמובן שבסוף תהיה הפתעה, אז תמתינו בסבלנות ותיהנו כמה שאתם יכולים מהריאיון הקצר הזה, אחרי הכל זאת הפעם הראשונה והאחרונה שהדמויות ידברו אליכם.

אז שנתחיל?
—–
ישבתי בחדר הרגיל, ממתינה לאיאן ולג'ואי שיכנסו, מה לעזאזל חשבתי לעצמי? זה לא שכאילו הם יכנסו ישר אחרי שאקרא להם, הרי איאן וג'ואי חייבים להתמזמז לפני ובטח שג'סיקה לא תדרבן אותם להיכנס, להפך, היא תרצה להמשיך לצפות בהם.

"קדימה, אין זמן!" קראתי בקול מהחדר, הייתי חסרת סבלנות, רציתי כבר לדבר איתם, לשמוע מה יש להם להגיד, מה הם חושבים ומה הם רוצים להגיד לכם, הקוראים.
—

"אופסי" ג'ואי מלמל כשבצבץ בפתח הדלת, "אופסי שמופסי, תכנס ותשב" אמרתי בעודי מחזיקה חיוך, משום מה הלב שלי פעם בחוזקה כשראיתי את ג'ואי נכנס ביחד עם איאן, שניהם אחזו ידיים ביחד והפעם זה לא היה בשביל להוביל את איאן, הפעם זאת סתם הייתה אחיזת ידיים, טוב, לא הייתי מגדירה אותה באמת כ'סתם', אחרי הכל היא הייתה די מיוחדת אחרי שמבינים את הסיפור של שני אלו.
–

"היי" ג'ואי אמר בחיוך כשהתיישב מולי ואיאן התיישב לצידו, עדיין אוחזים ידיים, "היי" אמרתי בחיוך, "איך אתם?" שאלתי, "אנחנו בסדר גמור" איאן אמר ברצינות וג'ואי הנהן, מסכים איתו, "ואת?" הוא שאל, "אני בסדר גם כן, אני מתרגשת שהתיעוד הסתיים את האמת" מלמלתי בכנות וג'ואי נאנח לעצמו, "זה מוזר" ג'ואי מלמל והסתכלתי עליו בשאלה, "אחרי כל הזמן הזה שעברנו ביחד, זה מוזר פתאום להגיד להתראות להכל" הוא הסביר את עצמו ואני הנהנתי בהסכמה, זה באמת יהיה מוזר, להם, לי וכנראה גם לכם, "אבל עם הזמן נתרגל למצב" אמרתי לו והוא הנהן, "עכשיו הגיע הזמן שלכם להיות ביחד בפרטיות מלאה" אמרתי ואיאן גיחך, "הגיע הזמן" הוא אמר וגיחכתי גם כן, אחרי הכל פרטיות לא באמת הייתה להם.

"כבר התרגלתם למצב של להיות ביחד אחרי הפרידה הארוכה?" שאלתי והם הביטו זה על זה, מחייכים אחד לשני ועוד לפני שהם ענו לי ידעתי את התשובה, "כן" ג'ואי מלמל וחייכתי לעצמי- צדקתי, "השלמתם פערים?" ביררתי בסקרנות, "עדיין לא את הכל" איאן אמר בכנות, "אבל נשלים את הכל לאט לאט, יש לנו לא מעט זמן להיות ביחד" איאן מלמל ואני הנהנתי בהסכמה בזמן שהסתכלתי על ג'ואי שהסמיק קלות, ומשום מה, רצון עז להביך אותו עוד יותר עלה בי- אני באמת לא יודעת למה, אני בדרך כלל נורא נחמדה.

"אז מה, איך זה להיות מאורסים?" שאלתי וג'ואי הסמיק עוד יותר, "א-אנחנו לא מאורסים" הוא מלמל במהירות, "אנחנו כן" איאן הביט עליו בחוסר הבנה, "א-אנחנו לא, עדיין לא יצא לי להגיד את זה לאמא שלי" שחור העיניים אמר, "אני אמרתי לה כבר" איאן אמר ברצינות, "מה? מתי?" ג'ואי שאל בהפתעה, "אתמול, כשהתקלחת אחרי ארוחת הערב" איאן מלמל, חושף בפנינו מידע שלא ידענו עדיין.

"אנחנו לא מאורסים עדיין" ג'ואי אמר והביט עלי ברצינות בעוד שאיאן הניע את שפתיו מבלי להוציא צליל, 'אנחנו כן' שפתיו דיברו אליי ואני הנהנתי אליו, וג'ואי שם לב לכך והוא הביט על איאן שמהר הסתיר את כל מה שקרה עם פרצוף פוקר פייס משכנע לחלוטין.

ג'ואי כחכח בגרונו, מניע מעט את ראשו הצידה לפני שחזר להביט עליי ואני חייכתי אליו בתמימות, "אם הוא אמר לך שאנחנו מאורסים אז אנחנו לא" ג'ואי אמר, כנראה שחוסר היכולת שלי לשקר התגלה לפניו, "אין לי אפילו טבעת" הוא מלמל, "יש לנו את השרשראות" איאן אמר וג'ואי צקצק, "זה לא אותו הדבר" ג'ואי אמר, "או~ יכול להיות שאתה רוצה טבעת רשמית? אני עכשיו אגיד ללוק לקנות לנו" איאן אמר ברצינות והצעיר הביט עליו ברוגז, "אנחנו צריכים לבחור אותם כמו שצריך ושלא לדבר על זה שאני לא אתן לך לקנות לי טבעת" ג'ואי אמר, "אתה יותר מדי רציני בתור אחד שאמר שאנחנו לא מאורסים" איאן אמר וג'ואי השתתק באחת, מה שגרם לי לצחוק בקול, לראות את הסיטואציה הזאת מהצד הייתה משעשעת במיוחד.

"לא משנה, מאורסים לא מאורסים זה כבר לא משנה כרגע" אמרתי, "את זה תחליטו אחר כך" הוספתי והבטתי עליהם ברצינות, "הגיע הזמן שנתחיל בשאלות המתאימות" אמרתי בחיוך ושניהם הנהנו, מחכים שאשאל אותם.

"איך הייתם מתארים את תקפות התיעוד?" שאלתי, "לא קלה" איאן אמר ברצינות והסתכלתי עליו בסקרנות, "תחשבי על זה שתיעדת את אחד מהחלקים הכי קשים, יפים, ומסובכים שעברתי בחיים" הוא אמר, "תיעדת תקופה נורא ארוכה ומייגעת, אומנם לא תיעדת את כולה, אבל הזמן שכן תועדנו היה נורא משמעותי בחיים שלנו, לפחות בשלי" איאן אמר והביט על ג'ואי שהנהן, "נכון, זה תיעוד שיהיה חלק גדול מאיתנו, הוא אומנם לא היה הדבר הכי קל לעשות, הוא גם תמיד יזכיר לנו תקופה לא נעימה, אבל הוא גם יזכיר לנו תקופה מדהימה, אני הייתי מתאר את התקופה הזאת כהרפתקה עם לא מעט מכשולים" הצעיר אמר, "אבל בסופו של דבר עברנו את המכשולים האלו בהצלחה, אז התיעוד הזה יהיה גם אות ניצחון אחרי הכל" איאן אמר, ויכולתי לראות איך שהוא מהדק את אחיזת הידיים בניהם ואני חייכתי לעצמי בהתרגשות, משתדלת שלא להתפאנגירל מולם.

"אתם מתחרטים על משהו?" שאלתי ושניהם הניעו את ראשם לשלילה יחדיו, "לא" הם אמרו ביחד ואז צחקקו יחדיו גם כן ואני רק נהניתי לצפות בהם, "עכשיו אני מבינה את ג'סיקה" מלמלתי לעצמי, "מממ?" איאן שאל, "כלום" אמרתי בחיוך.

"אני לא מתחרט על שום דבר" ג'ואי אמר בחיוך, "באמת" הוא רצה להדגיש את דבריו, "אתה גם לא מתחרט על זה שהיית רחוק מאיאן במשך יותר משלוש שנים?" שאלתי ברצינות, "לא, כי לא באמת הייתי רחוק ממנו" ג'ואי אמר ברצינות, "וגם אם היינו באמת רחוקים, אני לא חושב שהייתי מתחרט, המרחק הזה שינה אותי לטובה ונתן לי להעריך את איאן יותר" ג'ואי אמר ברצינות, "אם הייתי מחזיר את הזמן לאחור כנראה שהייתי רוצה לקצר את הזמן שלי בחו"ל" איאן אמר לפתע וג'ואי ואני הבטנו עליו, "באמת?" שאלנו יחדיו ואיאן הנהן, "באמת" הוא אמר, מביט אל תוך עיניו של ג'ואי באהבה לפני שהוא גנב נשיקה קטנה ומהירה, מה שגרם לג'ואי להסמיק ולי לרצות להצמיד להם את השפתיים עוד יותר, אבל הייתי צריכה להישאר סמכותית ולשבת בשקט.
–

"יש משהו שתרצו להגיד לקוראים? אני בטוחה שהם ירצו לשמוע את הדעה שלכם" אמרתי, "קודם כל תודה לכם" איאן התחיל לדבר, "מעולם לא קיבלתי תמיכה כזאת ענקית מאנשים שאני לא הכרתי" הוא הוסיף, "אתה תמכתם בי ובג'ואי לאורך כל הדרך וזה משהו שחיזק אותי נורא, בלעדיכם אני לא בטוח שהכל היה מסתדר", "אתם חלק גדול מהזוגיות שלי ושל איאן כרגע" ג'ואי אמר במהירות, מחזק את דבריו של בן זוגו- או ארוסו, על פי איאן.

"אני אוהב אתכם" ג'ואי הוסיף ברצינות, "אותי יותר, נכון?" איאן שאל בהתגרות וג'ואי צקצק והביט עליו ברוגז, "את תשומת הלב שלך תקבל אחר כך, לא עכשיו" ג'ואי אמר ואני צחקקתי, במיוחד כשאיאן עשה פרצוף ילדותי ונרגז וג'ואי נאנח לעצמו והשעין את ראשו על כתפו, נותן לאיאן אפשרות לחייך ברצון, "גם אני אוהב אתכם" איאן אמר לבסוף וג'ואי חייך, "אבל אותו יותר" הוא הוסיף לפני שנשק לקרקפת של חום השיער, גורם לו להסמיק עוד יותר ואני הבנתי שאם לא אשאל מהר עוד שאלות, אז שניהם יצטרכו לצאת החוצה בשביל לא להתחיל להתמזמז לי כאן.

"אז איאן" אמרתי וככה תפסתי את תשומת ליבם של השניים, "איך זה לראות?" שאלתי במעט חוצפה, אבל איאן לא התרגש במיוחד, כנראה כי הוא רגיל כבר לחוצפה של ג'ואי, "עברו כבר יותר משלוש שנים, ככה שאני כבר רגיל לעולם הזה" איאן אמר, מגדיר את עולם הרואים כעולם אחר, "אבל בהתחלה זה היה נורא מפחיד" הוא אמר בכנות וג'ואי הביט עליו בהפתעה, כאילו והוא לא ידע את זה, כאילו וזאת הפעם הראשונה שאיאן אמר את זה, כנראה שזאת באמת הפעם הראשונה.

"זה היה גם מרגש וגם מטורף, אתה נמצא במצב שאתה לא יודע מה אתה רואה או אם בכלל אתה רואה משהו, אתה לא בטוח שמה שאתה רואה אחרים רואים ואתה לא באמת יודע אם הצבעים שאתה חושב שאתה רואה, הם אותם הצבעים שאחרים רואים" איאן אמר בחיוך, מביט קלות על ג'ואי לפני שהוא הרים את הידיים האחוזות שלהם, נושק לכף ידו של הצעיר שרעדה מעט, "אבל בסופו של דבר הכל הסתדר" איאן אמר, נושק שוב לכף ידו של ג'ואי לפני שהניח את ידם האחוזות על הירך שלו, "בסופו של דבר הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון" איאן אמר ברצינות ואני התלבטתי עם עצמי אם לשאול אותו מה הוא היה עושה אם הוא לא היה רואה, אבל בסוף עצרתי את עצמי, הסתכלתי על המבטים המאושרים והמאוהבים של השנים שלמולי והבנתי שאני לא יכולה להיות כל כך רעה, אני לא רוצה להרוס להם את השמחה שלהם בשאלה שכבר לא יכולה להיות קיימת.

"ומה אתה חושב ג'ואי, אתה שמח שאיאן רואה?" שאלתי, "אני שמח כי הוא שמח" הוא ענה לי בפשטות ולא יכולתי שלא להביט עליו בגאווה, "יש משהו אחרון שאתם רוצים להגיד?" שאלתי לבסוף בחיוך, "שוב תודה לכולם" ג'ואי אמר, "תודה על הכל, אנחנו לעולם לא נשכח אתכם" איאן אמר ברצינות, "אני בטוחה שגם הם לא ישכחו אתכם" אמרתי בביטחון ושניהם חייכו אליי, "תודה שנתת לנו את האפשרות להיות חלק מזה" ג'ואי אמר ואני רק קרצתי לו, "את לא מתחילה איתו, נכון?" איאן שאל בהרמת גבה משועשעת ובתמורה ג'ואי הכה את כתפו, "איאן!" הוא אמר ברוגז ואני גיחכתי, "אני מניחה לעצמי שהגיע הזמן שתטפל בו בחוץ ג'ואי" אמרתי וג'ואי הנהן ונעמד באחת.

"אתה באמת משוגע" שמעתי את ג'ואי ממלמל בזמן שמשך את איאן החוצה, כנראה ונוזף בו בחוץ.
—-

רוי וטד נכנסו אחר כך, מחובקים בעורפם לפני שהתיישבו לידי, "איפה לורי?" שאלתי, "היא בחוץ, עוד מעט טד יעוף מפה והיא תגיע" קצוץ השיער אמר, מקבל מבט נוזף מהג'ינג'י, "רואה מה זה בר, עם חברים כאלו מי צריך אויבים?" המנומש שאל אותי ואני צחקקתי, "תגידי, יש לך חבר? אם לא, רוצה לצאת?" טד שאל בחוסר טקט ואני הבטתי עליו בזעזוע, "טד, אני הכותבת של הספר, זה בלתי אפשרי, במיוחד כשאני מכירה אותך יותר מדי טוב" אמרתי בחיוך וטד צקצק, "אל תתייחסי אליו, הוא שואל כל בת שהוא רואה אם היא רוצה לצאת איתו, הוא במשבר הרווקות" רוי אמר בחיוך ואני הנהנתי בהבנה, לא באמת רוצה לשמוע עוד על 'משבר הרווקות' של טד.

"בכל מקרה" התחלתי לדבר, "מה אתם חושבים על התיעוד?" שאלתי, "אחלה" טד אמר, "כן, אחלה" רוי אמר, "ו-וזהו?" שאלתי והם חשבו לרגע, "תפרטו בבקשה!" אמרתי בקול קצת מאיים- קצת, באמת שקצת, הם בכלל לא נבהלו.

"א-אמממ, היה כיף, ושמחתי לקחת חלק בתיעוד הזה" טד אמר והנהנתי חיוך עדין, שמחה שהוא משתף פעולה, "עוד" אמרתי בשקט, "ו-וגדלנו ביחד עם כולם ככה שזה היה מגניב" רוי אמר, "ובזכות התיעוד הזה הכרתי את לורי, שזה משהו חיובי ממש" הוא הוסיף, "יש משהו שתרצו להגיד לקוראים?" שאלתי, "כן" טד אמר בחיוך, "לבנות החמודות שקוראות כרגע, אם אתן רוצות את המספר שלי אז המספר הוא—מממ" טד לא הצליח לגלות כשרוי חסם את פיו, מונע ממנו לדבר, "מצטער על זה" כחול העיניים אמר בחיוך תמים ואני רק נאנחתי לעצמי בייאוש, לא פלא שג'ואי התייאש מטד לא מעט.

"ועכשיו ברצינות טד" אמרתי עם מבט מאיים ורוי הוריד את ידו מפיו של טד, "תודה לכולם שהייתם שם בשביל ג'ואי שלי" המנומש אמר בחיוך, "נכון, תודה שהייתם שם בשביל ג'ואי שלי" רוי אמר ברצינות, "שלי" טד מלמל, "שלי" רוי החזיר והביט עליו ברוגז, "הוא של איאן לפי מה שזכור לי" מלמלתי והם הביטו עליי ברוגז, "זה לא אותו הדבר" טד אמר, "האהבה שלנו אליו שונה" הוא הוסיף והנהנתי בהבנה.

"אתם יודעים על השמועות שרצו בין הקוראים עליכם, נכון? היו גם לא מעט תקוות שזה נכון" מלמלתי, "שאנחנו נהיה בזוגיות?" רוי בירר ואני הנהנתי, "איכ!" טד צעק בדרמטיות, מקפיץ אותי ואת רוי, "מה פתאום! לעולם לא! בחיים לא!" הוא אמר במהירות, "אתה לא צריך להיות לחוץ, זה לא שגם אני רוצה אותך" רוי אמר וטד נשם ברוגע, "אני אוהב בנות, את יודעת, כאלו שיש להן חזה שופ—מממ" עוד פעם רוי חסם את פיו של טד, "תלכו" אמרתי בשקט, מתאפקת שלא להתעצבן על חוסר הטקט של טד, ורוי הנהן, "אוהבים אתכם, אנחנו שמחים שיצא לנו להכיר אתכם, תשמרו על עצמכם ותמשיכו להיות כאן" רוי אמר במהירות בזמן שהתרומם, מושך איתו את טד החוצה.
—-

"שלום שלום" לורי אמרה, ראשה מבצבץ מהדלת, "שלום, את לא מתכוונת להיכנס?" שאלתי והיא הניע את ראשה לשלילה, "אני צריכה להפריד את הריב בין רוי לטד" היא אמרה בחיוך, "אה" מלמלתי, "אבל רציתי להגיד תודה לכולם על שקראתם את הסיפור ועל התמיכה בג'ואי ואיאן, הייתי רשעית בעבר אבל היום אני כבר אחרת" היא אמרה בחיוך ואני הנהנתי אליה בחיוך, "אוהבת אתכם ומקווה שתמשיכו לתמוך בבר" היא אמרה לפני שיצאה החוצה וכל מה ששמעתי אחר כך היו הצעקות נזיפה שלה על שני הגברים.
—

"הרבה רעש" ג'סיקה אמרה כשנכנסה ביחד עם לוק לחדר, "כן" אמרתי בחיוך והסתכלתי על איך שהם מתיישבים למולי, "אני מתרגשת" ג'סיקה אמרה בכנות, משלבת את רגליה זו מעל זו, "ובצדק" אמרתי בצחקוק, "אז איך זה להיות בזוגיות?" שאלתי את לוק, "מוזר" הוא אמר בכנות וג'סיקה צחקקה קלות והנהנה גם כן, "אחרי הכל אנחנו רק כמה ימים בזוגיות, זה עדיין משהו ששנינו לא רגילים אליו" בעלת הגומות אמרה ברצינות ואני הנהנתי בהבנה, "אבל אני מאמינה שתתרגלו לזה בסוף, אחרי הכל חיכיתם אחד לשנייה במשך יותר משלוש שנים, זה לא משהו שהרבה אנשים היו עושים" אמרתי וג'סיקה הביטה קלות על לוק לפני שהיא חזרה להסתכל עליי, "נכון, זה גם לא משהו שאני חשבתי שאי פעם אעשה, אבל בסופו של דבר אין לדעת מה יקרה ובגלל זה לא צריך להגיד 'לעולם לא'" היא השיבה ולוק הנהן.

"אז מה, הצלחתם בימים האלו לעשות משהו ביחד?" שאלתי בזמן שזרקתי מבט ערמומי לג'סיקה והיא לחלוטין הבינה את כוונתי, "סוד" היא אמרה בחיוך ערמומי גם כן והבנתי, היא ולוק כבר שכבו, "מזל טוב" אמרתי ללוק בחיוך והוא הביט עלי בחוסר הבנה, "על?" הוא שאל ואני צחקקתי, "סתם רציתי לברך אותך על כלום ושום דבר" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט מוזר, כנראה שחושב שאני הזויה או משהו בסגנון- את האמת שהוא לא טעה.

"בכל מקרה" אמרתי בחיוך, "מה יש לכם להגיד על התיעוד?" שאלתי בסקרנות, "הוא היה די מעניין" לוק אמר, "לא חשבתי שאי פעם אקח חלק בדבר כזה" הוא הוסיף, "נכון" ג'סיקה אמרה בהסכמה, "הוא היה גם נורא כיפי ומשעשע" ג'סיקה הוסיפה, "אתם שמחים שלקחתם בו חלק?" ביררתי, "לחלוטין!" בעלת הגומות אמרה בחיוך, "מי היה יודע מה היה קורה אם לא היינו לוקחים בו חלק?" ג'סיקה אמרה, "מעניין מה היה קורה באמת" לוק מלמל, "כנראה שמעולם לא נדע" אמרתי בגיחוך.

"יש לכם משהו להגיד לקוראים?" שאלתי, "אני רוצה להגיד להם תודה על זה שהם תמכו בזוגיות שלי עם לוק ותודה שהם האמינו בי בתור חברה טובה לג'ואי" ג'סיקה אמרה בכנות, "תודה על שהייתם לצידנו ולצידם של כולם, זה עזר לנו מאוד" לוק הוסיף וג'סיקה הנהנה, "אני מקווה שתמשיכו לתמוך בנו גם מרחוק" בעלת הגומות אמרה, "הם ימשיכו" אמרתי לה בביטחון והיא חייכה קלות.

"אוהבת אתכם" ג'סיקה אמרה בחיוך ולוק הנהן בהסכמה, "תשמרו על עצמכם ותחיו חיים טובים" הוא הוסיף, "אל תוותרו על החלומות שלכם, תאמינו שהם יתגשמו" ג'סיקה אמרה ואני הבטתי על הזוג הטרי בגאווה.

"אה, בר" ג'סיקה אמרה לפתע ואני הסתכלתי עליה בשאלה, "ג'יין ושון אמרו לי להגיד לך שתבואי לבר…בר" היא אמרה בצחקוק ואני הבטתי עליה בזעזוע, "להתראות" לחשתי בנעילת שיניים בזמן שהזוג צחק בקול ונעמד, יוצאים החוצה ואני נאנחתי לעצמי, "אני צריכה לשנות שם" מלמלתי לעצמי.
—

לבסוף יצאתי מהחדר, הרמתי את זואי שלא הפסיקה להגיד לי כמה שאני חמודה ואני עוד התחלתי להאמין לה- רואים קוראים חמודים שלי, אני לא רעה, אני טובת לב וחמודה, ואם זואי אומרת את זה אז זה נכון! פף~
הסתכלתי על ג'ואי ואיאן שישבו ביחד בעוד שרוי וטד זרקו אחד לשני מבטים נרגזים בזמן שרוי ישב ליד לורי שהרגיעה אותו, אדם ומליסה נופפו אליי ואני נופפתי להם בחזרה לפני שהסתכלתי על ג'סיקה ולוק שעמדו ודיברו בניהם, כנראה על דברים רגילים, אבל העיניים המאוהבות שלהם גרמו לי לחייך באנחה.

"את שמחה, נכון?" זואי שאלה והסתכלתי עליה, "מאוד" אמרתי והיא נשקה ללחי שלי, "תודה שאת אוהבת את ג'ואי" הקטנה אמרה, "תודה שאת תמיד מגנה עליו" אמרתי לה בחזרה והיא צחקקה, "הוא אחי הגדול, אני חייבת להגן עליו" היא אמרה ברצינות ואני הסתכלתי עליה בחיוך לפני שנשקתי לראשה, "צודקת" אמרתי לה והיא טפחה קלות על גבי, "זה בטח עצוב להיפרד" זואי אמרה ואני הנהנתי, "מאוד" אמרתי לה, "אבל אנחנו לא באמת ניפרד" זואי אמרה בחיוך, "תמיד נהיה פה" היא אמרה, "נכון" השבתי וחיבקתי אותה, "את צודקת זואי" הוספתי, "כולם תמיד תהיו בלב שלי" אמרתי בכנות והיא חייכה לעצמה.
–

דרייק נכנס לאחר מכן, אומר שלום לכולם ואז ניגש אלי ולוחץ את ידי, "תהיי בריאה" הוא אמר, "תודה, גם אתה" אמרתי לו והוא חייך אליי באור, מודה לי עם עיניו על חוויה יוצאת דופן, "נתראה בעתיד, נכון?" הוא שאל, "לחלוטין" אמרתי והוא חייך אליי, "אנחנו עוד ניפגש" הוספתי והוא טפח על הכתף שלי לפני שהלך בחזרה אל בנו, מדבר עם איאן וג'ואי על משהו שלא באמת הצלחתי לשמוע, אבל הסומק בפניו של ג'ואי די גרם לי להבין, הוא שוב מתגרה בו על חתונה.

"את חושבת שג'ואי ואיאן יתחתנו?" שאלתי את זואי והיא הנהנה, "כן, יהיו להם גם ילדים חמודים" זואי אמרה בחיוך ואני חייכתי אליה, "צודקת" אמרתי וחזרתי להביט עליהם, "יהיו להם ילדים חמודים" מלמלתי לפני שנאנחתי לעצמי שוב, הבטתי על כולם ואז חייכתי לעצמי, היה לי את העונג לתעד את סיפור החיים של כולם.
—

אז זהו, הסיפור נגמר, התיעוד הסתיים והגיע הזמן להגיד להתראות, אבל הבטחתי הפתעה, לא ככה?

יהיה פרק אקסטרה, כן כן! עוד פרק מיוחד של תיעוד, זה יקרה בעוד כנראה שנה- ומבחינתכם בעוד פרק! עכשיו תאהבו אותי יותר 3>