אני אהיה העיניים שלך -פרק 3-

bl_bar 16/07/2018 1024 צפיות אין תגובות

"ג'ואי" רוי ייבב ביחד עם טד מחוץ לבית הספר, מחבקים את הצעיר מבניהם ביחד, "תחזיק מעמד" הג'ינג'י אמר וג'ואי הנהן, "4 שעות יעברו מהר" רוי אמר וטפח על גבו של האחר לפני שהתרחק, "גם ככה עוד יומיים יום שישי ויהיה לך חופש" טד אמר והתרחק גם כן וג'ואי הנהן אליו, יודע את זה.

"בהצלחה!" רוי וטד קראו ביחד, מחזקים את ג'ואי שהתרחק מהם והוא נופף להם עם צד כף ידו הקדמי מבלי שהוא הסתובב לפני שהוא הכניס את ידיו לכיסיו ונאנח, נושם עמוק לאחר מכן והלך לכיוון מקום עבודתו החדש.
—–
"זה אמור להיות כאן" הוא מלמל לעצמו ונעצר למול שני מבנים חד קומתיים שהיו מגודרים מסביבם בגדר צבעונית- מה שדי שעשע אותו כי הם גם ככה לא אמורים לראות את זה.

הוא כחכח בגרונו והתקדם, מסתכל על השומר שישב בתוך בוטקה מהצד השני של הגדר, "ס-סליחה?" ג'ואי שאל וכחכח בגרונו כשקולו רעד מעט, "כן?" השומר שאל והתקדם אל הגדר, "באתי לעשות עבודת שירות כאן" הצעיר מלמל, "שם מלא?" השומר שאל והוציא מכיסו פנקס קטן, בודק אם השם שלו ברשימה, "ג'ואי ג'ונסון" חום השיער אמר והשומר הנהן כשמצא את שמו לפני שהוא פתח לו את השער, מאפשר לג'ואי להיכנס פנימה.

"תיכנס פנימה למבנה הימני, כבר במזכירות יסבירו לך לאן ללכת" השומר אמר כשהצעיר היה נראה אבוד וג'ואי הנהן, מרגיש איך שליבו פועם במהירות והוא התקדם אל המבנה.

"הוא נראה בסדר, אבל הוא גנב" השומר מלמל כשראה את התיאור של הצעיר על הפנקס והוא ציקצק מספר פעמים בחוסר אמונה לפני שחזר למקומו.

ג'ואי פתח באיטיות את הדלת והוא הציץ פנימה, מסתכל על המזכירות שהביטו עליו בחיוך, "אתה צריך משהו?" אחת מהן שאלה והוא כחכח בגרונו ונכנס פנימה, הולך אליהן, "א-אני באתי לעבודת שירות" הוא לחש והיא הנהנה בהבנה, "שם?" היא שאלה, "ג'ואי ג'ונסון" הוא מלמל.

"הוא איתי" קול של גבר לפתע נשמע והצעיר הסתובב, רואה גבר גבוה שהיה נראה די מעוצב, שיערו בלונדיני וארוך ,בערך כמו אורך שיערו שלו והיה לו פוני גם כמו שלו, עיניו היו אפורות, כאילו ועננים מכסים את אישוניו, זה היה נראה כאילו והגבר הזר מביט עליו, אבל זה הרגיש כאילו והוא גם לא.

"או מעולה, תלך עם איאן, הוא יקח אותך" המזכירה אמרה והאחר הביט עליה בחיוך לפני שאחז בתיקו והסתובב בחזרה אל איאן, "יד" הגבר הזר אמר לפתע, "מ-מה?" ג'ואי שאל והאחר גיחך, "תיתן לי את היד שלך" הוא אמר וג'ואי היסס לכמה רגעים אבל שלח את ידו לבסוף אליו, פוער את עיניו כשהאחר אחז בו.

"מ-מה אתה עושה?" ג'ואי שאל והזיז את ידו, המזכירות צחקקו וכך גם איאן, "אני צריך שתכוון אותי, אני לא רואה אחרי הכל" הבלונדיני אמר וג'ואי הביט עליו לכמה רגעים, מתחיל לרחם עליו.
חום השיער נאנח ואחז בידו של איאן שוב, מפתיע את הבלונדיני שלא באמת ציפה שהאחר יאמין לזה, אחרי הכל אם הוא עשה את דרכו לכאן מבלי עזרה, אז זה אומר שלא תהיה לו גם בעיה לחזור מבלי עזרה, אבל אפור העיניים חייך והחליט לזרום, הולך קדימה ומרגיש איך שג'ואי הולך אחריו באיטיות, כנראה והוא חוקר את המקום, 'אני עדיין לא יודע אם זה התנהגות של גנב או של ילד סקרן' איאן חשב לעצמו, יודע את מה שג'ואי עשה.

"תתאר לי את המקום" איאן אמר ונעצר מללכת וג'ואי הסתכל עליו לפני שהביט על ידיהם המחוברות והוא נאנח, הבלונדיני יכל לזהות שזאת לא אנחה מרוצה והוא התאפק שלא לצחוק, מחכה שהוא יסביר לו מה הוא רואה.

"יש דלת בצד הימני שלנו" ג'ואי התחיל להסביר ואיאן הנהן, מראה לו שהוא מקשיב לו, "יש גם דלת משמאלנו" הוא אמר ואיאן פלט "מממ" מבין, מחכה שהוא ימשיך לתאר, ושחור העיניים נגס בשפתו התחתונה, "אנחנו במסדרון ויש עוד דלתות בהמשך" הוא מלמל ואיאן הנהן שוב.

"איאן מה אתה עושה?" בחורה צעירה עם שיער בלונדיני מתולתל ועיניים ירוקות יצאה מאחת הדלתות הרחוקות, מביטה בזעזוע על הגבר הבלונדיני וג'ואי רק עמד שם, לא יודע מה לעשות.

איאן צחקק ושיחרר את אחיזת ידו מג'ואי שהביט עליו בשאלה, "סתם השתעשעתי" הוא אמר והתחיל ללכת לכיוונה וחום השיער פתח את פיו מעט מההלם, לא מאמין שאיאן יכול ללכת ללא עזרה.

"עבדו עליי כרגע?" הוא שאל את עצמו, לא יודע לאן ללכת ואם בכלל הוא צריך ללכת עם איאן.

"מה אתה עושה? תבוא אחרי" איאן אמר כשהסתובב אליו וג'ואי היה מופתע מזה שהאחר יכל להבין שהוא לא התקדם ביחד איתו, "א-אני בא" ג'ואי אמר ורץ קלות והבלונדיני הסתיר חיוך מרוצה לפני שנכנס עם לורי פנימה לתוך החדר, ג'ואי נכנס באיטיות אחריהם.

המואשם בגניבה הסתכל על ארבעת הנערים שישבו והסתכלו עליו גם כן, מניח לעצמו שהם גם כמוהו, פושעים צעירים.

"אתה יכול לשבת" איאן אמר וג'ואי עוד פעם הופתע, אפילו הנערים האחרים הופתעו והביטו על העיוור, לא מצליחים להבין איך הוא מצליח 'לראות'.

ג'ואי ישב בכיסא ליד נער עם משקפיים שהיה נראה די נחמד והוא הוריד את תיקו על הריצפה מתחת לרגליו, מסתכל על שני עובדי המקום שהתלחששו בניהם.

"חמישה הגיעו לבינתיים בזמן" איאן אמר, ממשש את שעון הברייל שהיה על ידו השמאלית, כבר שלוש ורבע, הוא הביט כביכול על המתולתלת שנאנחה והתיישבה על הכיסא למול החמישייה, איאן נאנח גם כן והתיישב לצידה.
"נתחיל, ואם הם לא יגיעו עוד מעט אז נצטרך לדבר עם בית המשפט שיכניסו אותם למעצר" הבלונדיני אמר, "כן" ירוקת העיניים השיבה והנערים שנכחו בחדר נלחצו מדבריהם, לא רוצים להיכנס למעצר ושמחים שהם לא ברחו מהמחוייבות.

"אני לורי אדאמס אני בת 21 ואני אהיה אחראית עליכם ביחד עם איאן" היא אמרה והצביעה על הגבר שחייך לצידה וג'ואי הביט עליו בסקרנות, "אני לעומתו יכולה לראות" היא הוסיפה והבלונדיני גיחך, "אז אתם לא תוכלו להתחמק אם תעשו משהו לא במקום" היא הזהירה על ההתחלה, כבר יודעת איך להתמודד עם נערים בעייתיים, זאת לא הפעם הראשונה שנשלחים לכאן פושעים צעירים.

"אני איאן סקוט, בן 20" הבלונדיני אמר, "ואני לא רואה" הוא הוסיף והאחרים הביטו עליו ללא מילים, חלק התאפקו שלא לצחוק בגלל האופן הקליל שהוא אומר את זה, "אבל זה לא אומר שאני לא יכול לדעת מה אתם עושים" הוא אמר בחיוך וכאילו והביט על כל אחד ואחד מהם באזהרה, וג'ואי בלע את רוקו בלחץ כשהגבר למולו הביט עליו, המבט הזה בעיניים שלו מוזר, כאילו והוא יכול לקרוא אותו.

ג'ואי הוריד את עיניו מטה, מרגיש לא נעים להסתכל אל תוך עיניו המשונות של איאן, "אין כאן משחקים, אם מישהו עושה משהו לא במקום הוא נשלח ישירות למעצר ללא שום הזדמנות שנייה" איאן הזהיר והנערים הנהנו בהבנה, אבל אז הם הבינו שהוא לא רואה אותם והם נעצרו, גורמים ללורי לגחך וללחוש משהו לאוזנו של איאן ואז הוא גיחך גם כן, מוצא את מה שאמרה משעשע.

"בכל אופן" לורי אמרה, "תוציאו טלפונים" היא הוסיפה והנערים נאנחו והוציאו את הטלפונים שלהם מכיסם או מתיקם, "תכבו אותם" היא אמרה, "מה אם יתקשרו אלינו?" נער אחד שאל והיא חייכה, "אם הם יצטרכו אותך הם יכולים להתקשר לכאן" היא אמרה לפני שהתרוממה ולקחה קופסא שהייתה מונחת על השולחן מאחוריה, מתקדמת אליהם ומגישה לפניהם אותה, מסתכלת שכולם מניחים את הטלפון המכובה שלהם בתוך הקופסא לפני שהלכה בחזרה והניחה אותה על השולחן, חוזרת לשבת.
—-
"תציגו את עצמכם, שם מלא וגיל, את הסיבה שאתם כאן ולכמה זמן אתם כאן" איאן אמר ברצינות, בכוונה הוא זה ששאל את השאלה, רוצה לתת להם להבין שפשיעה נגד עיוורים זה לא משהו בסדר.

"אני מאט הולר, בן 16 והרבצתי לעיוור באוטובוס כי הוא התעקש לשבת איפה שישבתי, הוא גם קילל אותי" הנער עם הרסטות השחורות והנזם באף מלמל וג'ואי פער את עיניו בהפתעה, 'זה נוראי' הוא חשב לעצמו ואז נזכר שגם מה שהוא עשה לא היה באמת נחמד, "ואני אהיה כאן שבעה חודשים" הוא הוסיף.

"אני ג'אק וייט, אני בן 17 וגנבתי תכשיטים מבית של עיוורת, אני אהיה כאן חצי שנה" הנער עם השיער הכחול והקעקוע של הדרקון על צווארו מלמל, "הסיבה לכך שגנבת?" איאן שאל, הוא כבר ידע את הסיבות כשהוא קיבל את התיקים של הנערים, אבל הוא רצה שהם ידברו על זה בקול ויבינו טוב יותר את מעשיהם, "כי רציתי כסף" הוא מלמל וג'ואי הסתכל עליו, הוא בערך כמוהו.

"רוג'ר קנדי, בן 15, יריתי כדורי פלסטיק על חלונות של השכנים העיוורים שלי שתמיד צעקו עליי שאני מרעיש כשאני מתופף, אהיה כאן ארבעה חודשים" הוא אמר בהרמת כתפיים חסרת אכפתיות וג'ואי הסתכל עליו, שיערו הצבעוני של הנער היה מעוצב בתספורת מוהיקן והיה אפשר לראות גומה קטנה בלחיו השמאלית.

"דני סוייר, בן 16, הרבצתי לזוג זקנים שהחליטו להעיר לי על זה שאני מעשן בתחנת רכבת במקום שאני לא אמור לעשן, הם עדיין בבית חולים ואני אהיה כאן שמונה חודשים" הנער בעל המשקפיים והשיער הקצוץ שישב לצידו של ג'ואי אמר, וחום השיער פער את עיניו והשתעל קלות כשהבין שמי שלצידו לא באמת נחמד כמו שהוא נראה, תופס עם שיעולו את תשומת ליבם של כולם שהביטו עליו בסקרנות והוא כחכח בגרונו.

"א-אני ג'ואי ג'-ג'ונסון" ג'ואי גמגם בפחד, מרגיש לא נעים שאנשים מביטים עליו ואיאן חייך לעצמו כשהצליח להרגיש את הפחד של האחר מטונו וצורת דיבורו, מבין שיש לו עסק עם פושע תמים.

"ומה עוד?" איאן שאל כשהנער נעצר ובלע את רוקו בלחץ, "א-אני בן 17 ופרצתי לבית של זוג מבוגרים עיוורים, הייתי שיכור ולא באמת הצלחתי לגנוב משהו או לברוח, אני אהיה כאן חצי שנה" הוא מלמל והרכין את ראשו ושוב איאן הצליח לשמוע מטונו של האחר משהו שונה מכל הנערים האחרים, ג'ואי מתחרט על מה שעשה.

"זה שהיית שיכור לא אומר שמה שעשית היה לא נורא" הבלונדיני אמר, "א-אני יודע" ג'ואי לחש והאחר חייך ברצון לפני שכחכח בגרונו, "מעולה" הוא אמר ברצינות.

"עכשיו כשסיימתם להציג את עצמכם, אני אחלק לכל אחד מדי עבודה וסיכות שם בכתב ברייל בשביל שהאנשים ידעו מי אתם" לורי אמרה בחיוך והתרוממה ממקומה שוב לפני שהלכה אל לוקר אפור וארוך בעל שתי דלתות, פותחת אותו וקוראת בשמותיהם של הנערים אחד אחד, והם בתורות קמו ולקחו ממנה את המדים וסיכות השם.

ג'ואי נגע בנקודות הבולטות בזמן שהלך לכיוון מקום הישיבה שלו, ממשיך להסתכל על המדים ועל סיכת השם והוא לא באמת שם לב לרגלו של איאן, מה שגרם לו להתנגש בה ולאבד שיווי משקל.
ג'ואי כמעט ונפל, אבל הבלונדיני אחז בו מליפול, מצליח להרגיש את ג'ואי מועד.

"ס-סליחה, אני לא ראיתי" שחור העיניים אמר ברצינות מצטערת והאחר חייך, "גם אני לא" הוא השיב וג'ואי השתתק, מביט על עיניו האפורות של הבלונדיני שהביטו עליו לכמה רגעים לפני שהוא כחכח בגרונו והזיז את עיניו מהגדול ממנו, "תחזור למקום" העיוור אמר כשהצליח להרגיש בידו של ג'ואי פעימות ליבו המהירות, כנראה וג'ואי עוד מפחד, "כ-כן" ג'ואי אמר והרגיש שהאחר משחרר אותו והוא מהר הלך אל מקומו, מתיישב בחזרה.

"המלתחות נמצאות בחדר מימיננו" איאן אמר לנערים, "אתם יכולים ללכת" לורי אמרה והנערים נעמדו שוב לפני שיצאו החוצה.

"החמישה עדיין לא הגיעו" לורי אמרה לאיאן, "אין ברירה" הוא אמר לה באנחה, "נדווח עליהם" הוא הוסיף והיא טפחה על כתפו לפני שנעמדה והתקשרה אל בית המשפט, אומרת את שמותיהם של הנערים שהחליטו לא להגיע.

"חתיכת קעקוע יש לך" מאט אמר לג'אק כשהנערים פשטו את בגדיהם והחליפו למדי עבודה וכחול השיער רק חייך קלות, לא באמת מעוניין לדבר הרבה.

"אז מי שעשה את הפשע הכי מעפן היה אתה?" רוג'ר אמר בבוז והסתכל על ג'ואי שהביט עליו, כל האחרים הביטו על הגנב הכושל בסקרנות, "אני לא חושב שצריך להתגאות במה שעשינו" שחור העיניים המדובר אמר ברצינות, אומנם הוא גמגם והיה לחוץ בהתחלה, אבל הוא יודע שאם הוא לא יהיה רציני וקשוח הם יכולים למצוא את זה כמשעשע ולהפוך אותו לשק החבטות שלהם.

היה שקט לכמה רגעים ורוג'ר גיחך והרים גבה בשעשוע, "איך זה להיות כאן הכי הרבה מכולנו?" הוא שאל בשעשוע את דני שהביט עליו בקשיחות, לא מתכוון לענות לו, והצעיר מכולם נאנח, "מזל שאני לא צריך לסבול אתכם יותר מדי" המתופף מלמל בלחש וארבעת האחרים הביטו עליו, "אחי אני ממליץ לך להירגע" מאט אמר בחיוך מזהיר ורוג'ר רק הביט עליו בזלזול, "למה? אתה תרביץ לי כמו שהרבצת לעיוור ההוא באוטובוס?" הוא שאל בהתגרות ובעל הרסטות רק נשף בכבדות, מנסה להרגיע את עצביו.

רוג'ר חייך כשמצא את זה משעשע והוא התקדם אל מאט, נצמד אל פניו, "פתטי" הוא לחש וכאן מאט איבד את עשתונותיו והוא אחז בצווארון חולצת המדים של רוג'ר, "אני אשבור לך את הפרצוף אם לא תסתום" הוא איים ובעל השיער הצבעוני צחק בבוז, "או באמת? רק חבל שעם הכסף של ההורים שלי אתה תירקב בכלא וכל האסירים יזיינו אותך באכזריות" הצעיר מלמל בהתגרות, בועט ברגלו של מאט, מרגיש מעל כולם בגלל הכסף שיש למשפחתו.

שלושת האחרים לא נדחפו לריב, מסתכלים בשקט על מה שקורה, הם לא מתכוונים להתערב, במיוחד כשזה יכול לעלות להם במעצר.

"בן זונה!" מאט צעק לפני שהניף את אגרופו והכה את פרצופו של רוג'ר בחוזקה, מפיל אותו אל הקרקע וג'ואי פער את עיניו, רואה איך שהמכות בין השניים מתחילות, אגרופים, קללות, בעיטות ויריקות, חסרי רחמים.

"ד-די!" ג'ואי ביקש כשהבין שרוג'ר לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם מאט, ואם זה ימשיך להיות ככה אז רוג'ר יכול לאבד את הכרתו.

אבל הם כמובן לא הקשיבו, מלאי כעס על העולם ועל מצבם שהם פשוט פרקו את זה אחד על השני.
—-
"מה קורה כאן?" לורי נכנסה במהירות למלתחות, רואה את מאט ורוג'ר רבים, "אבטחה!" היא צעקה כשהבינה מה קורה, ומיד שלושה גברים שרירים רצו אליה, מוכנים כבר עם נשק ואזיקים לפני שהם נכנסו פנימה.

"תצאו" הם הודיעו לשלושה האחרים שיצאו במהירות מהחדר, מאפשרים להם יותר מקום בשביל לעצור את הנערים אחוזי השיגעון.
—–
ג'ואי נשם בכבדות, הוא מעולם לא ראה מכות כאלו, הוא כן רב, זה לא שהוא מעולם לא דימם או מעולם לא הרביץ למישהו, אבל מה שקרה שם היה מזעזע מדי והוא הזיז את עיניו הצידה, לא מסתכל כמו שני האחרים פנימה.

"מי אלו?" איאן שאל כשנעמד למול השלושה, "מי רב?" הוא הסביר את עצמו, "רוג'ר ומאט" ג'ואי לחש מתוך רפלקס והבלונדיני נאנח לפני שהתקרב אל ג'ואי, מזהה את מיקומו על פי קולו והוא שלח את ידו קדימה.
איאן הקפיץ מעט את חום העיניים כשהוא מישש את השם שעל הסיכה שלו, העיוור הנהן כשהיה על ג'ואי את השם הנכון לפני שהוא הלך אל הגבר שלצד ג'ואי, ממשש גם כן את אותיות הברייל, מגלה שזה דני, "דני?" הוא שאל, "כן" האחר השיב ואיאן זיהה שזה אכן הקול של דני, ולבסוף הוא נעמד למול ג'אק, ממשש את שמו גם כן, "ג'אק?" הוא שאל, "כן" האחר השיב "מעולה" איאן אמר כשכל השמות היו במקומות הנכונים, שמח שג'ואי לא שיקר ואכן אמר לו את השמות האמיתיים של מי שנלחם בפנים.

ג'ואי הביט על הנערים המדממים והאזוקים שנגררו החוצה על ידי שלושת המאבטחים, "אני רוצה שתספרו לי מה קרה שם!" לורי אמרה בכעס ונעמדה למול שלושת העדים שהשתתקו, לא יודעים אם לדבר, הם לא רוצים להתערב בריב הזה ולאכול אותה עוד יותר.

"אני מבין שאתם רוצים שנעיף אתכם לכלא?" איאן צעק לפתע בכעס מאיים, מקפיץ את ג'ואי בעוד שהאחרים נשארו זקופים, עדיין לא מדברים.

"תכנסו לחדר!" איאן אמר בטון קשוח, מרגיש איך שהשלושה עוברים לידו והולכים אל החדר, "אתה נישאר!" הוא הוסיף ואחז בפרק כף היד של ג'ואי, מצליח לזהות את האחר על פי הניחוח שלו, צליל ההליכה שלו ועל פי סדר הליכת הנערים לחדר.
לכל אדם יש דברים שמאפיינים אותו שעיוורים יכולים לזהות בקלות יותר מאשר אדם שרואה, הניחוח שלו, צורת ההליכה שלו, קולו, צליל הנשימה שלו, תנועות גופו, מגע עורו, הבעות פניו וצורת גופו ופרצופו.

ג'ואי קפא במקומו, מסתכל על איאן ואז על לורי שהביטה על הבלונדיני בשאלה, "תספר לי מה קרה שם" הוא אמר ושחור העיניים הביט על שני הנערים האחרים שהביטו עליו מהחדר.

"אתה מתכוון לדבר או שאתה רוצה להיכנס למעצר?" העיוור שאל, אם הוא לא טעה בפיענוח שלו על ג'ואי, אז ג'ואי אמור להסכים ולספר לו.
"א-אפשר לדבר במקום שקט?" ג'ואי לחש, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיכנס למעצר, הוא צריך להיות עם המשפחה והחברים שלו.

"נלך למשרד" לורי אמרה ואיאן הנהן ושיחרר את אחיזתו מג'ואי הלחוץ, שוב פעם הוא היה יכול להרגיש את פעימות ליבו הלחוצות והמהירות של ג'ואי.
—-
חום השיער ישב למול לורי ואיאן שישבו מאחורי השולחן עם המחשב, איאן הניח את אצבעותיו על מקלדת הברייל, רוצה לכתוב את מה שג'ואי אומר.

"אתה יכול להתחיל" הבלונדיני אמר וג'ואי נאנח, "אין יותר מדי מה להגיד" הצעיר אמר בעצבנות קטנה, מצליח להפתיע את אפור העיניים עם שינוי התנהגותו הפיתאומי, "רוג'ר התגרה במאט והוא לבסוף בעט בו ואז מאט הגיב וככה התחילו המכות" חום השיער אמר ברצינות, מקבל את מבטו הסקרני של איאן עליו והוא הזיז את עיניו, מביט על לורי שהביטה עליו גם כן.

"וזהו?" לורי שאלה, "וזהו" הוא ענה לה, יודע שגם איתם הוא צריך להיות רציני וקשוח כמה שיותר, הוא לא רוצה שבכל ריב או בכל דבר שטותי אחר, יקראו לו להלשין על מה שקרה, הוא יכול להידפק מזה.

"אתה יכול לצאת ולחזור לחדר" איאן אמר, אכזבה נשמעה בטונו והוא הזיז את פרצופו מג'ואי, כותב את מה שהצעיר אמר ומצליח לשמוע את תזוזת הכיסא ואת היציאה של המואשם בגניבה.
—-
"נראה לך שהוא דובר אמת?" לורי שאלה והאחר נאנח, "אני חושב שכן, אבל הוא מנסה להיות קשוח, הוא מפחד" הוא אמר לה והיא נגסה בשפתה התחתונה והביטה על איאן שהיה נראה מאוכזב מהמצב.

"רוצה לצאת לדייט היום?" היא שאלה לפתע בחיוך, רוצה שהוא לא יהיה מבואס והוא חייך אליה, "אמרתי לך כבר שאני לא מעוניין לצאת איתך" העיוור אמר בשעשוע והיא נשפה ברוגז, "מה כל כך רע בי?" היא מלמלה והוא צחקק ואחז בפניה, צובט אותה קלות, "את כמו אחותי" הוא אמר לה בחיוך והיא רק בהתה בפניו הנאות, לא אכפת לה שהוא עיוור, היא מכירה אותו כבר כמה שנים בשביל שזה לא מה שיפריע לה לאהוב אותו.

"או שאתה סתם מתרץ כי מצאת איזו אישה אחרת" היא מלמלה, "או גבר אחר" הוא הוסיף בהשתובבות, מזכיר לה שהוא נמשך לשני המינים והיא נשפה בבוז, "או שאתה פשוט מאוהב בעצמך" היא אמרה והוא גיחך, "כשחושבים על זה…" הוא מלמל וגיחך כשהיא סטרה למצחו.

"טוב יאללה, צריך לחזור אליהם" היא אמרה והוא הנהן, נותן לה לשמור את מה שכתב על המחשב, "כנראה שנצטרך להתמודד רק עם שלושה עכשיו" הוא אמר לה והיא חייכה בהקלה, "פחות עבודה" היא אמרה לו בהשתובבות והוא הנהן והתרומם מכיסאו, כבר יודע איך ללכת מבלי מקל נחייה במקום הזה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
28 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך