אני אהיה העיניים שלך -פרק 4-

ג'ואי הביט על איאן ולורי שנכנסו בחזרה אל החדר, הם היו נראים כעוסים בזמן שהם התיישבו למול הנערים.

"מה שקורה פה לא מוצא חן בעיניי" המתולתלת אמרה ברצינות, מביטה בשלושת הנערים עמוק בתוך העיניים, אין לה כוח להתעסק עם שטויות, במיוחד לא עם מכות של הנערים שהיא אמורה לפקח.

"בפעם הבאה שמשהו כזה קורה, לא רק שגזר הדין שלכם יהיה קשה יותר, אלא שכל מי שהיה נוכח בחדר ולא דיבר על כך, יעבור גם כן למעצר!" היא אמרה בכעס, מרימה את טונה, "מבינים?" היא שאלה והם הנהנו, "מבינים?" היא שאלה בכעס, רוצה שהם יגיבו במילים, "כן" הם ענו והיא ואיאן הנהנו מעט בראשם ברצון.
–
"אוקיי" לורי אמרה, "בגלל שאתם כרגע רק שלושה אז כולכם תהיו במחלקת הצעירים" היא התחילה להגיד והנערים הביטו עליה בשאלה, "יש לנו כמה מחלקות" היא התחילה להסביר להם, "מחלקה 'א', שהיא מחלקת פעוטות עד גיל 3 שאליהם אתם לא מתקרבים" היא אמרה והזהירה אותם עם עיניה, בשום פנים ואופן אסור לפושעים להתקרב לתינוקות מטעמים בטיחותיים.

"מחלקה 'ב' לילדים מגיל 4 עד גיל 7 שגם אליהם אתם לא הולכים להתקרב" איאן אמר והנערים הביטו עליו והנהנו גם כן לפני שהם נזכרו שהוא לא יכול לראות אותם והם רק שתקו והסתכלו עליו, "מחלקה 'ג' לילדים ונוער מגיל 8 עד גיל 12, שאליהם יכול להיות שתצטרכו להיכנס אבל מבלי יותר מדי דו שיח איתם", הבלונדיני המשיך והם המשיכו לשתוק ולורי הייתה צריכה לצבוט מעט את הירך שלה בשביל לא לצחוק על הסיטואציה שהם נמצאים בה.

"תמשיכי" איאן אמר לה והמתולתלת הנהנה, עיניה הירוקות מביטות על השלושה ברצינות, "מחלקה 'ד', מחלקת נוער שהם מגילאים 13 עד 19" היא המשיכה במקום איאן, שניהם שיתפו פעולה עם ההסברים, "למחלקה הזאת אתם תכנסו מדי פעם, אבל זאת לא תהיה המחלקה העיקרית שלכם, בעיקר בגלל שאתם באותם הגילאים של חלק מהם וזה יכול ליצור חיכוכים וריבים שאנחנו מעדיפים שלא יהיו" היא הסבירה והנערים חזרו להנהן.

"מחלקה 'ה' לגילאי 20 עד 29 שכאן אתם תהיו רוב הזמן" היא אמרה והם הביטו עליה בהבנה, "תדברו איתם, תקשיבו להם, תעזרו להם לעשות דברים שהם מתקשים לעשות, כמו ללכת לטיול, לקחת אותם לשירותים, לש-", "מה שירותים עכשיו?" ג'אק פלט בגועל, עוצר את דבריה של לורי שנאנחה בייאוש, היא כבר רגילה לתגובה הזאת.
"אתם לא תצטרכו לעשות שום דבר סיעודי" היא אמרה, מרגיעה אותם, "פשוט תיקחו אותם אל השירותים, רובם יודעים להסתדר לבד, למתקשים מבניהם יש עוזר צמוד שלוקח אותם בעצמו ועוזר להם במה שאתה כל כך נרתע ממנו" היא אמרה בקשיחות והנער המקועקע נרגע, הוא היה מעדיף להיכנס לכלא מאשר לנגב לאיזה עיוור את התחת.
–
"אפשר להמשיך?" היא שאלה והמקועקע רק כחכח בגרונו, "יופי" היא הוסיפה, "תשחקו איתם ותקראו להם ספרים", "מה הם ילדים?" דני התפרץ, לא מתאים לו כל השיט הזה.
"אתם מוכנים לסתום?" איאן פלט בכעס, וג'ואי, שרק ישב והקשיב למה שלורי אומרת כמו בן אדם ממושמע, הביט על העיוור בהפתעה, לא מצפה מאפור העיניים לדבר בצורה כזאת תוקפנית אל אלו שהוא אמור להיות אחראי עליהם, אבל כשג'ואי ניזכר למה הוא ושני האחרים נמצאים כאן, הוא הופתע מכך שאיאן לא קשוח יותר איתם.
–
"דבר ראשון יש לעיוורים ספרי ברייל משלהם, אבל יש גם ספרים שעדיין לא כתובים בכתב ברייל, ספרים של מחקר, ספרים של חשיבה, ספרים של פסיכולוגיה ועוד תחומים שלא מתאימים לילדים" הוא אמר בכעס, "מבין דני?" הוא שאל ובעל המשקפיים נשף בכבדות ולא היה מעוניין באמת להגיב, "מבין דני?" איאן שאל שוב, מרים את טונו, אבל דני המשיך לשתוק, האגו שלו היה חזק ממנו.

"דני!" לורי צעקה בכעס, "כן, פאק! הבנתי!" בעל השיער הקצוץ אמר ברוגז ולורי ואיאן נאנחו בייאוש, "אתה נשאר כאן עוד שעה אחרי שכולם הולכים" איאן אמר מלי שום הסברים, מציב עובדה, ודני נשף בבוז, "למה לי?" קצוץ השיער צעק בשאלה נרגזת בזמן שנעמד בכוחניות מהכיסא, "שעתיים" איאן תיקן את עצמו אחרי שהאחר צעק, "עוד התחצפות אחת ואתה עף מכאן גם כן לכלא" המתולתלת אמרה בעיניים קשוחות, "אל תחשוב שבמעצר קל יותר מכאן" היא הוסיפה והוא קילל בשקט לפני שחזר להתיישב, אם הם יעצבנו אותו שוב, הוא באמת יעדיף את המעצר.
–
"דבר שני" איאן המשיך אחרי כמה רגעים של שקט, "זה שהם ואני עיוורים לא אומר שיש לכם את הזכות לזלזל באינטליגנציה שלנו וביכולות שלנו" הוא הוסיף וג'ואי הביט עליו בשקט, מרגיש משום מה רחמים על כך שהאחר לא יכול לראות.
–
"בכל אופן" הבלונדיני מלמל, "זאת תהיה המחלקה העיקרית שלכם, יש עוד מחלקות שבהם נמצאים אזרחים מבוגרים יותר, אבל המחלקות נמצאות במבנה השני ואתם לא קשורים אליו, אז אין צורך להסביר יותר מדי, אתם פשוט לא נכנסים לשם" הוא אמר לבסוף, "הבנתם את מה שאמרנו?" לורי שאלה והם הנהנו.
–
"ג'ואי, תסביר את מה שאמרנו, היית שקט אז אני מניח לעצמי שהקשבת" איאן אמר ושחור העיניים הביט עליו בחוסר אמונה לפני שכחכח בגרונו והתחיל לדבר, "יש חמש מחלקות במבנה שלנו" הוא התחיל ולורי ואיאן הנהנו, "אסור לנו להיכנס למחלקות 'א' ו'ב', למחלקות 'ג' ו'ד' אנחנו נכנס מדי פעם אבל לא נהיה שם יותר מדי זמן, נהיה לרוב במחלקה 'ה' ונצטרך לעזור לעיוורים ששם" הוא מלמל, "עדיף שתגיד לאנשים ששם, לא לקרוא להם עיוורים, במיוחד לא כצורת גנאי, חלקם יכולים להיעלב מכך" האחראי הסביר, "אוקיי" ג'ואי מלמל והביט לכמה שניות על היושבים לידו שהביטו עליו והוא התאפק שלא להיאנח, הוא לא אוהב להיות זה שמבקשים ממנו לעשות דברים.
–
איאן חייך קלות כשמצא את התנהגותו של ג'ואי משעשעת, לפעמים ג'ואי מנסה להסתיר את הפחד שלו ולפעמים הוא שוכח להעמיד פנים, היו לו כמה נערים כאלו בעבר, אבל זה נשמע כאילו וג'ואי יותר כן מהם, משהו בטון שלו ובדרך שבה הוא מוציא את המילים די שונה מהנערים שהיו דומים לו, כאילו והוא כן רוצה להיות ממושמע, כאילו והוא כן רוצה לעשות את המחוייבויות שלו בשביל לכפר על מעשיו.

אבל כשאיאן הרגיש איך שלורי מזיזה את פניה אליו, כנראה שמסתכלת עליו, הוא הוריד את חיוכו מפניו וחוזר להיות רציני.
–
"חשוב לי להגיד שהמקום מעורב, זאת אומרת שיש כאן בנים ובנות, הטרדה פיזית, מינית או מילולית לא תתקבל כאן בברכה, מגע אינטימי לא יתקבל כאן בברכה, לא לגעת, לא בבנות ולא בבנים בשום צורה מינית, גם אם הם רוצים, אתם בשום פנים ואופן לא מקיימים שום דבר מיני איתם, שוב, לא עם הבנות ולא עם הבנים!" היא הוסיפה ברצינות, הטרדות מיניות זה הקו האדום שלה ושל המקום הזה.

"למה שניגע בבנים?!" ג'אק מלמל לעצמו ודני הנהן, "זה לא שאנחנו נמשכים לבנים, איכ" בעל המשקפיים אמר ואיאן התאפק שלא להתפרץ בכעס, לא מתכוון לחשוף את נטיותיו בפניהם, "נכון ג'ואי?" ג'אק שאל את האחר ברצינות ושוב כל העיניים נפלו על שחור העיניים, ושוב פעם הוא נלחץ, לעזאזל, הוא לא אוהב שאנשים שהוא לא מכיר מסתכלים עליו בלי סוף.

"א-אה?" הוא מלמל ואז בלע את רוקו, "נכון, כולנו כאן הטרוסקסואלים" הוא אמר ברצינות ואיאן כחכח בגרונו כשמצא את תשובתו של האחר לא נעימה לשמיעה, זה לא שהוא ציפה למשהו אחר, אבל זה עדיין איפשהו ביאס אותו.

"זה לא משנה אם אתם נמשכים לבנים או לא!" איאן אמר בכעס ולורי יכלה להבין שהתשובות שלהם לא מצאו חן בעיניו, "פשוט לא לגעת" הוא הוסיף, מסיים את השיחה הזאת במהירות.
—
"טוב, אז אחרי שהבנתם את מה שאמרנו" לורי חזרה להביט על הנערים, "הגיע הזמן לקום ולהתחיל לעבוד, נשארו יותר משעתיים וחצי אז קדימה, יש גם ארוחת צהריים" היא אמרה ונעמדה, איאן התרומם אחריה וכך גם שלושת הנערים.
"את התיקים תשאירו כאן" המתולתלת הוסיפה כשראתה את השלושה מרימים את תיקם מהריצפה והם נאנחו והניחו את התיקים על הכיסא לפני שהם יצאו מהחדר, מסתכלים על לורי ואיאן שיצאו גם כן ופוערים את עיניהם כשהבלונדיני היה זה שנעל את הדלת, 'איך לעזאזל?' ג'ואי חשב לעצמו, בוהה באיך שאיאן מחזיר את המפתח לכיסו והולך קדימה עם לורי אל המחלקה שלהם מבלי שום עזרה.
–
"אתם בטוחים שהוא עיוור?" דני מלמל בשאלה, וג'אק וג'ואי הביטו עליו ואז אחד על השני, "אין לו צבע בעיניים" ג'אק מלמל, "אולי זה עדשות?" בעל המשקפיים אמר, "למה שהוא ישקר?" ג'ואי שאל בתמימות, לא נראה לו הגיוני שמישהו ישקר בכזאת טבעיות על מגבלה כזאת נוראית.
"אני אומנם עיוור, אבל אני לא חירש" איאן אמר כשנעצר והסתובב אליהם, הבנים כחכחו בגרונם, "בואו כבר יותר מהר!" הוא אמר בכעס ואז הסתובב בחזרה, מחזיק את עצמו מלצחוק ושומע את לורי מצחקקת בלחש.
תמיד היה משעשע אותו לשמוע ולהרגיש את ההתפעלות של הנערים שבאים לעשות עבודות שירות בכל פעם שהוא עשה משהו שהיה נראה להם לא הגיוני שאדם עיוור יכול לעשות, יש יותר מדי סטיגמות על עיוורים שהיה נחמד ללמד כמה מהם דבר או שניים על למה לא צריך להאמין לכל מה שאומרים.
—-
הנערים הלכו מהר יותר, עוקבים אחרי איאן ולורי אל מחלקה 'ה'.
–
ג'ואי פער את עיניו, אפילו פיו נפתח מעט מההלם כשהביט על הקירות הצבעוניים ועל התמונות הבולטות שהיו על הקירות, הוא הביט על האנשים שצחקו בניהם, כאילו ומביטים אחד על השני ומנהלים שיחות רגילות, חלקם מעשנים אפילו בחצר שהייתה מופרדת עם חלון זכוכית גדול שיכל לנוע מצד אל צד, רובם הלכו ללא מקל הנחייה, מצליחים לעשות פעולות רגילות בעצמם.
–
"אורחים הגיעו" אישה אמרה לפתע, "כן, הצלחתי להריח משהו חדש" גבר שישב לצד הנערים העומדים אמר בחיוך, והפושעים הצעירים די נבהלו וצעדו רחוק ממנו, גורמים ללורי ולרואים מבין האנשים, לגחך על התנהגותם המפוחדת, "מה מצחיק?" איאן לחש לה והיא גיחכה, "הם כל כך מפוחדים" היא לחשה לו והוא חייך לעצמו בשעשוע.
–
"טוב חברים!" איאן אמר ומחא כפיים מספר פעמים, תופס את תשומת ליבם של הנוכחים במחלקה שהשתתקו והביטו לכיוונו בחיוך, לא באמת יודעים בדיוק לאן להסתכל, אבל הם לפחות צדקו בכיוון שממנו הקול מגיע.

"הגיעו אלינו שלושה נערים" איאן אמר, "חשבנו שעשרה!" בחורה אחת אמרה בבטחון והבלונדינית צחקקה, "כמו בכל פעם, יש כאלו שבוחרים לא להגיע ויש כאלו שמחליטים שנוציא אותם מכאן" היא ענתה בהשתובבות, "טיפשים" גבר אחד מלמל וג'ואי הרים גבה בהפתעה, כנראה שהוא לא באמת תיאר לעצמו שאדם שאמור להיות כביכול 'מסכן' מצליח לקלל בכזאת קלילות אנשים אחרים.

"אז מי נשאר מהם?" גבר אחר שאל ולורי הביטה על הנערים, מסמנת להם עם גבותיה שיציגו את עצמם, "ג'אק" המקועקע מלמל, "ג'אק מה?" בחורה אחת שאלה, "וייט" הוא מלמל, "בן כמה?" שאלה נשמעה באוויר, "17" הוא השיב בקצרה על כל השאלות.

"תתאר את איך שאתה נראה" מישהו צעק מרחוק וג'אק הביט על לורי שסימנה שוב עם גבותיה שיתחיל לדבר, "שיער כחול" הוא התחיל וראה את ההתפעלות על פניהם, מניח לעצמו שחלקם ראו בעבר צבעים, במיוחד אם לא כולם היו עיוורים מלידה, "צבע עיניים?" מישהו שאל, "כחול" הוא מלמל וכולם גיחכו באחת, "ממש מקורי" מישהו אמר ואיאן צחק גם הוא, יודע איך נראים צבעים, הוא כבר קרא את התיאורים החיצוניים מהתיקים שלהם, אבל עדיין זה הצחיק אותו.
–
"יש לו גם קעקוע של דרקון על הצוואר" לורי אמרה, "ואו!" נשמעו כמה מלמולים, "גם לי יש קעקוע של דרקון!" מישהו צעק ורצה להרים את חולצתו, מה שגרם לאחד מהעובדים לעצור אותו מלעשות את זה והנערים מצאו את זה משעשע וגיחכו לעצמם בשקט.

"לכמה זמן תהיה כאן?" בחורה אחת שאלה בחיוך רעב, כנראה שהיא מצאה את התיאור שלו כמעניין, וג'אק הביט עליה והסתכל על לורי שוב, מוצא בא עזרה, "חצי שנה" המתולתלת ענתה, שמחה שג'אק הבין שאין אפשרות ליחסים אינטימיים או רומנטיים.

"הבא בתור!" מישהו קרא, מוצא את זה משעשע, "דני סוייר, בן 16, אהיה כאן שמונה חודשים, שיע-", "לאט לאט" מישהי קראה מגיחוך כשדני דיבר מהר, רוצה לסיים את זה כמה שיותר מהר והוא נאנח בכבדות כשהבין שזה לא הלך כמו שצריך, "שיער קצר ושטני" הוא אמר באיטיות, "קצר קצר?" מישהו שאל, "קצר, קצוץ" הוא השיב והגבר הנהן, "אני שם משקפיים ויש לי עיניים בצבע-" , "שטני?" מישהו זרק לאוויר, גורם לכולם שוב לצחוק כשהם נזכרו בכך שלכחול השיער יש עיניים כחולות וג'אק כחכח בגרונו, מסתכל ברוגז על לורי ואיאן שצחקו בקול.

"חומות" דני השיב, מחזיק את עצמו מלהיאנח שוב, "קעקועים?" מישהי שאלה, "אין לי" הוא השיב והרבה מהם הנהנו בהבנה.
–
"אחרון חביב!" מישהו אמר וכולם התחילו לתופף על השולחנות ועל ברכיהם, מוציאים קולות תיפוף גם משפתיהם, גורמים לג'ואי לנשום עמוק.
–
הם הביטו עליו כשהוא כחכח בגרונו, טוב, הם לא באמת הסתכלו עליו, אבל עדיין הם התרכזו בו, "ג'ואי ג'ונסון" הוא אמר בשקט, "אוי איזה קול חמוד~" מישהי זימרה לה ואחזה בפניה שלה בחמימות ואיאן חייך קלות, מניח לעצמו שג'ואי לחוץ.

"שיער חום, יחסית ארוך" הוא אמר, "כמה ארוך?" מישהו שאל, "עד לחצי הצוואר" הוא מלמל, "מממ סקסי~" האישה הנרגשת מלמלה וג'ואי הסמיק והרכין את ראשו, "בלי הערות מיניות!" לורי הזהירה, כמו שהיא לא רוצה שהנערים יטרידו, היא לא רוצה שהנערים יוטרדו.

"בערך כמו שלי" איאן אמר להם וג'ואי הביט עליו, כבר עייף מדי בשביל להתפעל מהיכולות של איאן, "בן כמה?" מישהי שאלה וג'ואי החזיר את עיניו אליהם, "בן 17" חום השיער אמר והנוכחים הקשיבו לו, "צבע עיניים?" מישהו שאל, "שחורות" הוא מלמל, "או~ אפל" מישהי מלמלה וכמה גיחוכים נשמעו וג'ואי חייך קלות, מרגיש משום מה בסדר עם זה שהם מביטים עליו, אולי כי הם לא רואים אותו באמת?
–
"אני אהיה כאן חצי שנה" הוא מלמל לבסוף והם הנהנו בהבנה, "אם תעזו לגנוב משהו או להרביץ לנו, אתם מתים!" מישהו צעק לפתע באיום, וג'ואי הוציא "אה" קטן ומבוהל מפיו, הוא לא ציפה לזה, "כן!" הנוכחים צעקו גם כן והנערים פערו את עיניהם, מחליטים שעדיף לשתוק.

ואז צחקוק נפלט מאחד הנוכחים, ועוד צחקוק ועוד אחד, עד שכולם צחקו בקול, והשלישייה הביטו בחוסר אמונה ומילים על כולם, רואים איך שלורי ואיאן צוחקים גם כן, "אוי" מישהי מלמלה בין הצחקוקים, "זה תופס בכל פעם מחדש" היא המשיכה, "לחלוטין" מישהו השיב לה והם המשיכו לצחוק, מפילים את הפושעים הצעירים בפח ומצליחים להפחיד אותם, הם אהבו להראות לאלו שעשו פשעים כנגד עיוורים, שעיוורים יכולים להיות גם מפחידים וקשוחים אם הם רוצים, ככה שהם לא יזלזלו בהם.
הנערים המשיכו לשתוק, עדיין בהלם ממה שהם חווים כרגע.
—
"טוב, ייבשתם לנו ולהם את התחת" גבר אחד אמר, כנראה ללורי ואיאן, "תתנו להם כבר לשבת איתנו" הוא אמר, "כן, בואו תשבו איתנו" אישה אמרה בחיוך, "לכו" לורי אמרה להם והשלושה הביטו עליה בפחד, לא יודעים מה לעשות, "קדימה" היא אמרה, מסמנת להם עם תנועות ידיים להתפזר והנערים התקדמו, הולכים ביחד פנימה.
"להתפזר!" לורי אמרה והם נאנחו, גורמים לחלק מהעיוורים לצחקק כשהם זיהו את האנחות המיואשות שלהם.
–
"ג'ואי~ בוא לכאן" האישה הנרגשת אמרה, טופחת על כיסא ריק לידה וג'ואי הביט עליה ואז על הנערים שהביטו עליו, "דני בוא!" מישהו קרא, ובעל המשקפיים ראה גבר שטופח על כיסא לידו, עוד גברים טפחו על הכיסא, כנראה ומצאו את דני מעניין, "כחלחלי, בוא לכאן!" בחורה קראה וג'אק הביט לכיוונה, רואה שהיא טופחת גם כן על הכיסא לידה, עוד בנות התלחששו בניהן בחיוך, קוראות לו לבוא.
—-
ג'ואי היה הראשון ללכת ולהתיישב לצד הבחורה עם השיער החום האסוף, קופץ מעט כשהיא מששה את פניו, "אל תילחץ, אני רוצה 'לראות' איך שאתה נראה" היא אמרה בחיוך וחום השיער הביט על לורי שהנהנה עליו, אומרת לו עם תנועותיה שהכל בסדר.

ג'ואי הביט על איאן כשלורי לחשה לו משהו והוא חייך אליה והנהן, הולך לשבת ליד קבוצת אנשים, כנראה חברים שלו, והיא הלכה גם כן לשבת ליד קבוצת אנשים, עדיין זורקת מבטים אל שלושת הנערים, בודקת שהכל בסדר ומחייכת לעצמה בשעשוע כשראתה איך שהם נלחצים מזה שהנוכחים הרגישו את פניהם בסקרנות.
–
"אתה יפה כמו הקול שלך" מיילי הייתה הבחורה השלישית כבר שמיששה את פניו של ג'ואי, מכוונת את מבטה אליו ומחייכת אל הנער לפני שהיא הורידה את ידיה מפניו ושני האחרות, קים ונטלי, הנהנו, מראות לג'ואי שהיא צודקת, והוא שוב מצא את עצמו מסמיק.

"אתה לחוץ" קים עם השיער האסוף אמרה כשבדקה את הדופק של ג'ואי על ידו, מרגישה את פעימות ליבו המהירות של האחר.

"קצת" הוא מלמל בכנות והיא חייכה והרימה את ידה מעלה, נוגעת בשיערו של ג'ואי ומבלגנת אותו מעט לפני שסירקה אותו, "הוא באמת ארוך" היא אמרה, "מה ארוך?" נטלי שאלה, "השיער שלו" אסופת השיער השיבה ואז במהירות שתי הבנות האחרות שלחו את ידיהן מעלה, מחפשות את שיערו של ג'ואי ונוגעות בו, חום השיער רק ישב, מסתכל על שני הנערים האחרים שגם נהפכו להיות שק משושים.
–
"אוכל!" כמה אנשים קראו ביחד וג'ואי הסתכל לצדדים, לא רואה אכול, לפחות לא עד שהדלת נפתחה וניחוח של אוכל נכנס אל המחלקה, "ואו" הוא מלמל, "ממה אתה כל כך מתפעל?" מיילי שאלה אותו והוא בלע את רוקו בחוסר נעימות, מתלבט אם להגיד למה, ובסוף הוא החליט שכן, "שאתם יכולים להריח את האוכל לפני שאני יכולתי בכלל לראות או להריח אותו" הוא מלמל והיא חייכה, "אנחנו יכולים לראות גם מבלי להשתמש בעיניים וחוש הריח של רובנו מפותח יותר משלך" היא אמרה לו והוא הביט עליה ללא מילים.
–
איאן, לורי ועוד עוזרים אחרים- כאלו שרואים וכאלו שלא רואים, התחילו לחלק את חמגשיות האוכל ביחד עם כלים חד פעמיים ובקבוק מים, ושלושת הנערים מצאו את עצמם מסתכלים בחוסר אמונה על חסרי הראייה שידעו בדיוק לאן ללכת ואיפה להניח את חמגשיות האוכל.
–
"קח ג'ואי" איאן אמר והגיש לג'ואי את האוכל והשתייה שלו, והאחר השתנק בבהלה, "ממה אתה מפחד?" הבלונדיני שאל בחיוך וזה גרם לאחר להיבהל עוד יותר, "א-איך אתה יודע שאני כאן?" הצעיר שאל והבנות ואיאן צחקקו, "אני מזהה את הריח שלך" הבלונדיני מלמל וג'ואי הביט עמוק אל תוך עיניו האפורות של איאן שהביטו עליו גם כן, "אני מסריח?" הצעיר שאל בלחש ושוב האחרים צחקקו, "לא" איאן אמר וג'ואי כחכח בגרונו לפני שלקח במהירות את החמגשית עם הכלים החד פעמיים והמים מהאחראי עליו.

"בתיאבון" איאן אמר בחיוך, "תודה, גם לך" ג'ואי מלמל, "או אתה כל כך חמוד, אני לא יכולה~" בעלת השיער החום אמרה וצבטה את לחיו של ג'ואי שהניח את החמגשית על השולחן, מפחד להפיל אותה על הריצפה מההלם, ואיאן גיחך לפני שהסתובב והלך בחזרה אל אזור החמגשיות, ממשיך לחלק.
—
איאן הסתובב באיטיות בחדר, כנראה ורוצה לשמוע את השיחות של אנשי המקום עם הנערים, מברר שהכל הולך כשורה ושהם אוכלים.

"איאן למה אתה לא אוכל?" קים שישבה ליד ג'ואי שאלה כשאיאן עבר לידם, "אני אברר שהכל בסדר ואז אוכל" הוא השיב וג'ואי הביט עליו ואז עליה ואז שוב פעם עליו, הם מסתכלים אחד על השני, זה מטורף.
–
"הכל בסדר כאן בנות?" איאן שאל אותן, "כן" הבנות אמרו בחיוך, נהנות מחברתו של ג'ואי, "מעולה" הוא אמר, "הכל בסדר ג'ואי?" איאן שאל והתכופף לפניו של האחר שהשתעל מעט מהפתאומיות שפניו של איאן היו קרובות אליו, "כן" ג'ואי לחש, מקבל טפיחות בגב מהבנות שלצידו בזמן שנטלי הגישה לו את בקבוק המים שהיא פתחה בשבילו.
"תאכל בזהירות" הבלונדיני הוסיף לפני שהזדקף והסתובב, מחייך לעצמו וממשיך ללכת ליד האנשים שאוכלים, מצליח לצעוד כמו שצריך על פי השמיעה שלו ועל פי סימונים מחוספסים על הקרקע.
–
אפור העיניים לבסוף לקח גם הוא מהאוכל, מתיישב ושומע את הדיבורים והצחקוקים השקטים, מצליח לשמוע בהמהום את השיחות של הנערים עם האנשים והוא חייך לעצמו כשהבין שהכל בסדר.
–
"אוי ג'ואי אתה אח מקסים" איאן שמע את אחת מהבנות אומרת לפני שהיא גיחכה, "אתה מסמיק?" הוא שמע שוב, מניח לעצמו שהיא הניחה את ידיה על פניו של חום השיער וככה הרגישה את החום בלחייו, והוא חייך לעצמו קלות, ג'ואי די מסקרן.