אני אהיה העיניים שלך -פרק 5-

"מה? כבר?" נטלי שאלה בעצב, לא מאמינה שכבר שבע ושג'ואי צריך ללכת, "לא רוצה" מיילי מלמלה, אוחזת בידו של חום השיער שחייך במבוכה.
"מחר הוא יגיע, אין צורך בדרמטיות הזאת" איאן אמר בשעשוע, "אתה תבוא אלינו ישר, נכון?" קים שאלה וג'ואי הנהן, שוכח לרגע מול מי הוא נמצא, "או" הוא אמר כשנזכר שהן למעשה לא רואות, "כן" הוא השיב, גורם לבנות לצחקק מעצם היותו חמוד.
–
ג'ואי נעמד אחרי שסיים לחבק את שלושת הבנות, "בוא נחזור לחדר, תיקח את הטלפון ואת התיק" איאן אמר כשהרגיש את האחר נעמד, "אוקיי" חום השיער מלמל, הולך אחרי איאן שהסתובב והלך מחוץ למחלקה.
—
ג'אק היה הראשון לחטוף את הטלפון שלו מהקופסא, מדליק אותו במהירות, אחריו גם דני לקח את הטלפון, מדליק אותו גם כן במרץ, חסר סבלנות לגלות אם שלחו לו הודעות.
שחור השיער לקח את הטלפון שלו גם כן ולורי החזירה את הקופסא לשולחן, עומדת ליד איאן והם גיחכו כששמעו את צלילי ההתראות המשתגעות מהטלפון של השלושה, זה תמיד ככה בהתחלה.
–
'נו, מצאת מישהי להתחיל איתה שם?' ג'ואי קרא את ההודעה של טד
'לך תדע, אולי הוא כבר באמצע האקט' רוי אמר וג'ואי צחק בקול, הם כל כך מטומטמים.
ג'ואי המשיך לקרוא את ההודעות הרבות ואת השיחה בין שני חבריו, צוחק לעצמו ושוכח שהוא עדיין בחדר עם כולם.
ואז לורי כחכחה בגרונה והוא נעצר והרים את עיניו מהטלפון, מסתכל עליה ועל איאן שהביטו עליו ועל האחרים ואז הוא הסתכל הצידה, רואה שהשניים עדיין שקועים בטלפונים שלהם.
–
"אהחמ!" לורי כחכחה שוב פעם בגרונה, הפעם חזק יותר, גורמת לאחרים להפסיק לבהות בטלפון, "אתם יכולים להחליף בגדים" היא אמרה ושלושתם הנהנו ולקחו את התיקים שלהם שבהם שמו את בגדיהם לפני שהם יצאו החוצה, הולכים למלתחות ומחליפים במהירות בגדים.
—
"אתה באמת לא רוצה לבוא איתי לדייט?" לורי שאלה את איאן שהתמתח, "לורי" הוא אמר לה בחיוך והיא נאנחה, יודעת שהתשובה עדיין לא, "מה אני צריכה לעשות בשביל שתסכים?" היא שאלה, מסתכלת על פניו הנאות של איאן שהביט אל כיוונה בעיוורון מוחלט.
–
צחוקו של ג'ואי נשמע כשהוא פתח את הדלת, נכנס ביחד עם דני וג'אק שחזרו לבהות בטלפונים שלהם, גורמים לשיחה של השניים להסתיים.
"או!" ג'ואי אמר בהתרגשות, רואה את ההודעה החדשה מאימו.
'אנחנו מחכות לך בחוץ' מליסה שלחה הודעה ביחד עם תמונה שלה ושל זואי בתוך הרכב, ממתינות לו בחוץ והוא חייך לעצמו.
–
"אני יכול ללכת?" הוא הרים את עיניו כששאל ולורי נאנחה מהשיחה הקודמת עם איאן והנהנה, "תחזירו רק את המדים" היא אמרה ושלושת הנערים הגישו לה את מדיהם, "מחר ב3" איאן הזכיר, מתאפק שלא לחייך כששמע את ההתרגשות בקולו של ג'ואי, כנראה והוא קיבל הודעה משמחת, "גם אני?" דני שאל ולורי הביטה על איאן, מחכה לתשובה שלו.
"כולם יכולים ללכת" איאן אמר לבסוף ודני נאנח בהקלה, "מחר ב3!" לורי הזכירה שוב והשלושה הנהנו לפני שיצאו בריצה החוצה.
"הם עדיין ילדים" איאן לחש לפני שלקח את התיק שלו גם כן, "אכה לך בחוץ" הוא אמר לה והיא הנהנה, רואה איך שהוא מוציא מתיקו את מקל ההליכה המקופל שלו ופותח אותו.
–
"זואי!" ג'ואי קרא כשהקטנה יצאה מהאוטו כשראתה אותו, עומדת ליד השער ומכניסה קצת את פניה בין הסורגים, "ג'ואי!" היא צעקה ונופפה לו, והוא חייך והלך החוצה במהירות, מחכה שהשומר יפתח את השער.
–
"התגעגעתי מלא מלא מלא! עד לשמיים!" היא אמרה כשהוא יצא החוצה ביחד עם ג'אק ודני שנעלמו מהאזור במהירות.
זואי חיבקה את רגלו של אחיה הגדול שליטף את שיערה החום והסתכל על אמו המנופפת מהרכב לפני שהוא חייך אל מליסה והתכופף אל אחותו, "איך היה היום לבד?" הוא שאל אותה, רוצה לדעת איך היא הסתדרה עם הבייביסיטרית, "היה בסדר, לולה חמודה והיא עשתה לי צמיד!" היא אמרה בהתרגשות, מראה לו את פרק כף היד הקטן שלה שקושט בצמיד חרוזים בצורת פרפרים ופרחים, "ואו" הוא אמר, מתאפק שלא לצחוק מההתנהגות החמודה של אחותו.
–
"או! שלום!" זואי אמרה לפתע כשהזיזה את עיניה מג'ואי והגדול הרים גבה בבלבול והזיז את ראשו לאחור רק בשביל להוציא "אה!" מבוהל מפיו כשראה את איאן עומד מאחוריו.
ג'ואי הסתכל על המקל ואז על הבלונדיני המחוייך, "אתה מפריע לי לצאת" איאן אמר וג'ואי התרומם במהירות והרים את זואי על ידיו לפני שזז הצידה, "א-אתה יכול לצאת" ג'ואי אמר ואז כחכח בגרונו כשקולו נשבר מהבהלה שעוד הייתה בו.
"תודה" אפור העיניים אמר, "ושלום גם לך" הוא הוסיף בחיוך והסתכל מטה, כנראה עדיין לא מבין איפה היא נמצאת, והקטנה צחקקה, "אתה חבר של ג'ואי?" היא שאלה והוא שמע אותה קרוב יותר, מבין שהיא כנראה נמצאת יותר גבוה והוא הרים את עיניו אליה.
"זואי" ג'ואי לחש באזהרה ואיאן שמע וחייך, "כן, אני חבר שלו" הוא אמר והצעיר הביט עליו במהירות, לא מבין למה הוא אומר לה את זה.
"אמא! אמא! לג'ואי יש עוד חבר!" זואי צעקה בהתרגשות, לא נותנת חשיבות למגבלה של האחר, היא לא באמת הבינה מה זה עיוור.
איאן גיחך קלות, הוא יכל לשמוע את קול דלת הרכב שנפתחה ונסגרה, ולאחר מכן הוא שמע את צליל העקבים שנעשו קרובים יותר ויותר.
–
"או שלום, אני מליסה, אמא של ג'ואי" מליסה אמרה בחיוך, מסתכלת על איאן ואז על ג'ואי בחוסר ידע, היא לא ידעה איך להתנהג, היא צריכה להיות מתורבתת או להיות שטותניקית כהרגלה כמו שהיא מתנהגת עם טד ורוי? שלא לדבר על זה שהיא הבינה שהגבר הנאה והבלונדיני שלמולה הוא עיוור והיא עוד יותר לא ידעה איך להתנהג.
"שלום לך, אני איאן, האחראי על ג'ואי" הוא אמר ושלח את ידו אליה והיא הסתכלה על היד לכמה שניות בהפתעה לפני שלחצה את ידו, מסתכלת על ג'ואי בעיניים פעורות והמומות ובנה נאנח, "אמא את עושה פרצוף מוזר" זואי אמרה בצחקוק משועשע ומליסה מהר כחכחה בגרונה כששמעה את איאן מגחך.
–
"אני מקווה שג'ואי לא עושה בעיות, הוא יכול להיות קצת חצוף" המבוגרת מהשלושה אמרה, "אמא!" ג'ואי מלמל ברוגז ואיאן מצא את עצמו צוחק קלות, "הוא בסדר" הוא השיב לה והיא נאנחה בהקלה ואז הביטה עליו לכמה רגעים ועל מקל ההליכה שלו.
"אתה רוצה טרמפ?" היא שאלה ואיאן יכל לשמוע את נשימתו המופתעת של ג'ואי והוא חייך קלות, "זה בסדר, האחראית השנייה עוד מעט תצא ויש לה רכב, אנחנו גרים אחד ליד השנייה" הוא אמר לה והיא הנהנה בהבנה, "היא במקרה חברה שלך?" היא שאלה בחיוך, מרגישה חופשי לדבר על כך, "אמא!" ג'ואי אמר שוב ברוגז מיואש, אמא שלו יכולה להיות חוצפנית לפעמים, כנראה שממנה הוא ירש את זה.
"לא" איאן ענה לשאלתה, מוצא את ההתנהגות של מליסה די מיוחדת לעומת אימהות אחרות שיצא לו להכיר.
–
"איאן!" לורי יצאה מהמבנה אחרי שסיימה את שיחתה עם בית הכלא לגבי מאט ורוג'ר, היא הלכה במהירות אל הבלונדיני, מסתכלת בחוסר הבנה על האנשים האחרים שהיו איתו.
"או את בטח האחראית השנייה" מליסה אמרה בחיוך כשראתה את לורי, "אני מליסה, אמא של ג'ואי" היא הוסיפה ושלחה את ידה קדימה והמתולתלת חייכה ולחצה את ידה, "אני לורי, נעים להכיר" היא אמרה ואז הביטה על זואי שנופפה לה, "את גם חברה של ג'ואי?" זואי שאלה ומיד אחר כך ג'ואי כיסה את פיה עם כף ידו, מחייך אל לורי בתמימות ואיאן מצא את עצמו מצחקק קלות כששמע את קולה הנאבק של זואי שכוסה תחת ידו של אחיה.
–
"שניכם בלונדינים ויפים, אתם מתאימים, חבל שאתם לא בני זוג" מליסה מלמלה בחיוך וג'ואי פער את עיניו בזעזוע מוחלט על שתי בנות משפחתו.

"נחשוב על זה" לורי אמרה וחיבקה את זרועו של איאן, גורמת לג'ואי להרים גבה לפני שהביט על איאן שלא התכחש לדבריה, "אנחנו נלך!" ג'ואי אמר במהירות כשהבין שכדאי פשוט ללכת והוא אחז בידה של אמו.

"רגע ג'ואי" מליסה אמרה, אבל בנה משך אותה בעדינות ביחד איתו אל הרכב, גורם ללורי ואיאן להביט לכיוונם ולגחך מעט.
—
איאן שמע את הרכב נוסע והוא הוריד את ידיה של לורי ממנו, "אל תעשי את זה יותר" הוא נזף בה מעט על מעשיה שלא מצאו חן בעיניו, הוא אפשר לה לחבק את זרועו ולהציג אותם כבני זוג אפשריים רק כי הוא לא רצה להביך אותה, לורי היא כמו אחותו, הוא לא יכול לראות אותה כבת זוג, במיוחד גם כשהוא לא מתחבר לאישיות שלה בקטע רומנטי.
"אוי איאן, אל תהיה כבר" לורי מלמלה לפני שחזרה לחבק את זרועו, "בוא ניסע" היא אמרה בחיוך והוא נאנח וקיפל את המקל שלו, נעזר בה ללכת אל הרכב.
——-
איאן כיווץ את גבותיו בבלבול כשהרגיש איך שרכבה של לורי הסתובב אל הצד השני, "זה לא הדרך הביתה" הוא אמר והיא חייכה, "נכון, אנחנו הולכים לדייט" היא אמרה בהחלטיות, "לורי…" הוא מלמל בייאוש, "דייט בין ידידים" היא אמרה, לא רוצה שהוא יבקש ממנה לחזור בחזרה לצד השני, "אני רעבה" היא הוסיפה והוא נאנח לבסוף ושתק והיא גיחכה בשמחה, נוסעת אל בית הקפה האהוב עליה.
—-
מליסה צחקה בקול, רואה איך שג'ואי דופק בייאוש את ראשו על חלון הרכב, "עשיתן לי פאדיחות על היום הראשון!" הוא אמר בכעס והביט על אימו המאושרת שנהגה אל ביתם, "הם נחמדים, אני בטוחה שהם היו בסדר עם מה ששאלנו" היא אמרה, "נכון זואי?" היא שאלה והביטה על הקטנה מהמראה הקדמית, "נכון!" זואי קראה בשמחה וג'ואי נאנח, חוזר לדפוק את ראשו על החלון.
–
"איך היה לך היום?" מליסה שאלה לבסוף וג'ואי הפסיק את מעשיו והביט עליה, "קרו כל כך הרבה דברים שאני לא יודע מה להגיד" הוא מלמל והיא גיחכה, "לא היה כזה גרוע, אבל אני הייתי מעדיף לא להיות שם" הוא אמר לבסוף והיא הנהנה בהבנה.
–
"ג'ואי?" זואי שאלה והאחר הסתובב מעט במושבו והביט עליה בשאלה, "למה היה לאיש הזה מקל?" היא שאלה וג'ואי חשב לכמה רגעים עד שהבין שהיא מתכוונת לאיאן והוא הביט על אימו שהנהנה אליו, מאפשרת לו להגיד לה.

"יש אנשים שלא יכולים לראות" הוא אמר לה בחיוך והיא הביטה עליו בסקרנות, "בכלל בכלל?" היא שאלה והוא הנהן, "בכלל בכלל" הוא השיב לה והיא עשתה פרצוף עצוב, "מה הם יכולים לראות?" היא שאלה בתמימות, "אני חושב שרק חושך" הוא אמר והיא כיסתה את פיה עם ידיה הקטנות, "הם לא מפחדים מחושך?" היא שאלה וג'ואי חייך, "אני לא חושב" הוא אמר לה וחשב על זה גם בעצמו, יכול להיות שחלקם כן מפחדים מהחושך שהם נמצאים בו באופן יומיומי ולא פוסק.
"הוא לא יכול לראות?" היא שאלה, מתכוונת לאיאן וג'ואי הנהן, "אנשים שלא יכולים לראות נקראים עיוורים, איאן הוא עיוור" הוא הסביר לה, "והמקל זה בשביל לעזור לו ללכת מבלי שהוא יתקל בדברים שיגרמו לו להיפצע או ליפול" הוא אמר בחיוך קטן וראה את דמעותיה.
"מה קרה זואי?" הוא שאל ומליסה הסתכלה במהירות על התינוקת שלה מהמראה, "א-אני לא רוצה להיות עיוורת! זה מפחיד!" היא פרצה בבכי וג'ואי נאנח ביחד עם מליסה, "את לא תהיי עיוורת" הוא אמר לה בחיוך, מרגיע אותה, "אתה מבטיח?" היא שאלה בדאגה, "מבטיח" הוא אמר לה בביטחון אבל היא המשיכה לבכות, "הם מסכנים!" היא אמרה וג'ואי חייך קלות בעצב, "קצת" הוא השיב לה, "אבל הם לומדים להסתדר עם זה, הם אפילו כמו קוסמים!" הוא אמר לה בהתרגשות והיא נגבה במהירות את עיניה, "כמו קוסמים?" היא שאלה בהתלהבות והוא הנהן במרץ, שמח שהוא מצליח להרגיע אותה.
"הם יכולים להריח אוכל עוד לפני שאני ואת נריח!" הוא אמר לה והיא פערה את עיניה בהפתעה ומליסה גם כן הקשיבה לבנה בסקרנות נרגשת, "הם אפילו יכולים לדעת שאת לידם בגלל שהם מזהים את הריח שלך ואת הקול שלך!" הוא אמר, "ואו" מליסה מלמלה לעצמה, "ואו!" זואי צעקה בהתרגשות, עיניה עוד מנצנצות מהבכי אבל היא חייכה באושר.
"והם לא רואים בכלל בכלל?" זואי שאלה שוב, כנראה שהיא עדיין לא הבינה את אחיה כמו שצריך, "נכון, הם לא רואים בכלל בכלל" הוא ענה לה, "אז הוא לא יודע איך אני נראית?" היא שאלה והוא הנהן, "אז אני יכולה לעשות קול מוזר ולשים את הבושם של אמא ואז להבהיל אותו כי הוא לא ידע שזאת אני?" חומת השיער שאלה בתמימות נרגשת וג'ואי גיחך ביחד עם אימו והנהן אל הקטנה, "אמא, אפשר גם מחר לקחת את ג'ואי?" זואי שאלה וג'ואי הניע את ראשו לשלילה במהירות, לא מוכן לעוד פאדיחות, "אני אבוא הביתה לבד!" הוא אמר בהחלטיות מהירה ואמו חייכה כשהבינה שהוא מפודאח מהתנהגותן.
"נלך לקחת אותו ביום אחר, יש לנו עוד הרבה ימים לבוא אליו" מליסה אמרה לביתה והאחרת נאנחה קלות באכזבה, "לא נורא" זואי אמרה לבסוף, "כשאני אבקר שוב, אני אבהיל אותו!" היא אמרה בביטחון וג'ואי נאנח לעצמו בייאוש והסתובב בחזרה, מסתכל על הכביש בחוסר אמונה מוחלט, למה כל הבנות בבית הזה עקשניות?
—–
"מה אתה עושה?" מליסה שאלה את ג'ואי כשהם נכנסו לבית ובנה התחיל לעצום עיניים וללכת, "אני רוצה להבין מה הם מרגישים" הוא אמר לה.
הכל היה חושך, ריק לחלוטין, זה היה גם מפחיד, הוא לא ידע בדיוק לאן ללכת והוא היה צריך להושיט את ידיו קדימה בשביל לא להיתקל בדברים.
"גם אני רוצה!" זואי אמרה ועצמה את עיניה, הולכת גם היא בעצימת עיניים ומליסה רק הביטה עליהם בחיוך מייאוש, רואה איך שהתינוקות שלה מתהלכים כמו זומבים עיוורים ועקומים ברחבי הבית.
—
"ג'ואי תיזהר-אוי!" מליסה קראה בקול מודאג, לא מצליחה להזהיר את בנה בזמן ושחור העיניים התנגש עם ראשו בשפיץ של הויטרינה שבסלון.
–
ג'ואי פקח את עיניו ונפל אחורנית על הקרקע, נוגע במצחו הכואב, "דם!" זואי צעקה כשפקחה את עיניה והביטה על אחיה, רצה אליו, "אמא דם!" היא אמרה בדרמטיות וג'ואי נאנח, "זה בסדר" הוא אמר לה, מרגיש את הכאב במצחו.
–
"תיתן לי לראות" מליסה אמרה כשהגיעה אליו, מתכופפת למולו, "זה עמוק!" היא אמרה בפחד, מכה את כתפו של בנה, "תפסיק לעשות כבר שטויות!" היא צעקה וג'ואי יכל להבין שהיא מודאגת והוא חייך קלות, "נוסעים לבית חולים?" הוא שאל בחיוך תמים והיא צבטה את לחיו, "בטח שנוסעים!" היא אמרה, "אתה תהרוג אותי יום אחד!" היא מלמלה בדרמטיות כעוסה בזמן שנעמדה, עוזרת לבנה לעמוד גם כן, "תיקח מגבת נקייה לבינתיים ותשים על המצח!" היא אמרה ברוגז לבנה שהנהן ועשה את המבוקש, לא רוצה להרגיז את אימו הדרמטית עוד יותר
.
"אני אגיד לאבא להגיע לבית חולים" היא הוסיפה ולקחה את התיק שלה, הולכת שוב אל היציאה וילדיה הלכו אחריה, זואי אחזה בידו המשוחררת של אחיה.
——
"לא" ג'ואי מלמל בעצב, מביט על עצמו במראה שבבית אחרי שהם חזרו מבית החולים, הוא הסתכל על הפלסטר הגדול והלבן שהיה מודבק על מצחו אחרי ששמו לו משחה, למזלו הוא לא היה צריך תפרים והרופא הרגיע את הוריו המודאגים יתר על המידה.
"איזה פאדיחות" הוא מלמל לעצמו, "אני לא רוצה ללכת מחר לבית ספר" הוא אמר בעצב, מסתכל על אימו המצחקקת מהמראה, לפחות היא רגועה ולא מודאגת, "מגיע לך" אדם אמר, ומשך את אוזנו של ג'ואי מעט, "איה איה!" ג'ואי אמר ואביו חייך ושחרר אותו מאחיזתו הכואבת, "תפסיק לעשות שטויות ואז דברים כאלו לא יקרו" המבוגר אמר וטפח על כתפו של בנו, "בהצלחה עם הבנות" הוא לחש בהתגרות וג'ואי שלח אליו מבט רושף והאב גיחך והלך אל מליסה, "נשארה גלידה מאתמול" האמא אמרה ושחור העיניים הסתובב אליה בחיוך, "כן!" הוא ענה בשמחה והיא חייכה והלכה אל המקפיא, מוציאה משם את הגלידה ולוקחת שלושה כפות.
—
"זואי נרדמה מהר" מליסה מלמלה בחיוך כשהם אכלו גלידה והסתכלו על הטלוויזיה, "היא בטח הייתה עייפה" אדם אמר, מחבק את שכמותיה של אשת ליבו.
"איך היה לך היום ג'ואי?" אדם שאל כשהביט על בנו שזלל את הגלידה ברעב, כנראה מרגיע את ביאוסו על זה שהוא צריך ללכת כמה ימים עם פלסטר על המצח, "היה בסדר" ג'ואי מלמל, "האנשים שם נחמדים" הוא אמר, "ואיך הנערים האחרים שאיתך?" אדם שאל בסקרנות וג'ואי נאנח, "ככה ככה" הצעיר מלמל, "היינו אמורים להיות עשרה אבל חמישה לא הגיעו" הוא התחיל והוריו הסתכלו עליו בסקרנות, "אחר כך רבו מכות שניים מהאלו שהגיעו" הוא הוסיף ומליסה לקחה אוויר בדאגה, "ממש מכות?" היא שאלה והוא הנהן, "כנראה שהם יכנסו למעצר" הוא אמר, "גם החמישה שלא הגיעו" הוא הוסיף והוריו הנהנו.
–
"אם אני אשמע שהברזת יום אחד משם, אני אגרום לתחת שלך לנשור מהמקום! הבנת אותי?" מליסה שאלה וצבטה בחוזקה את לחיו של בנה שהנהן במהירות, אמא שלו יכולה להיות מפחידה כשהיא רוצה ועדיף לו להיות ממושמע אם הוא רוצה שישאר לו תחת.
"אל תיכנס לריבים שם, תעשה את מה שאתה צריך לעשות כמו שצריך" אדם אמר ברצינות, לא רוצה שבנו יפגע, הוא יודע שג'ואי יכול להיות לפעמים חצוף ושם זה יכול להיות מסוכן.
ג'ואי הנהן בהבנה, אחרי הריב שהוא ראה, הוא לא רוצה להיכנס לריבים עם הנערים האחרים שאיתו.
—-
ג'ואי נשכב על המיטה ועצם את עיניו, לא בשביל להירדם, אלא בשביל שוב לנסות ולהרגיש את מה שהעיוורים חווים ביום יום.

הוא פקח את עיניו והביט על התיקרה ואז על החדר, הוא הביט על גופו ועל כפות ידיו ואז הוא נאנח, "ולחשוב שהם לא יכולים לראות את זה" הוא לחש לעצמו ואז ליבו התמלא בפחד, הוא לא רוצה להיות עיוור, זה נוראי מבחינתו, זה מפחיד וזה קשה.
היה לו מסובך להבין איך הם מצליחים לחייך ולשמוח גם כשהם נמצאים בחושך.